ה

שנתיים האחרונות בצמרת שופרסל יכלו להיכתב גם כמחזה יווני קלאסי, טרגי־קומי, שבו לגיבור קוראים יקי ודמני, ולנמסיס שלו איציק אברכהן. כמו ברוב המחזות הללו, ההתחלה של הגיבור היתה אופטימית: ודמני הסתער על הכיסא של יו"ר שופרסל, נפגש עם מי שצריך, עשה מהלכים, ובסוף 2020 זכה במפתיע במלוכה: הוא הועמד בראש רשת הקמעונאות הגדולה בישראל. הממלכה נמסרה לידיו, אבל הצופים במחזה יכלו לראות שזרעי הפורענות כבר נזרעו: אברכהן, מנכ"ל שופרסל אז וגיבור כל־יכול בארץ הקמעונאות, לא אהב את הבוס שנכפה עליו. הוא העדיף יו"ר אחר על ודמני, אך נאלץ לחרוק שיניים ולפחות כלפי חוץ להרכין ראש בפני המלך החדש. לכולם היה ברור שהפיצוץ קרוב. ואכן, בתום שנה בלבד של מאבקי כוח אברכהן פרש ונשלח לגלות. כעת הממלכה כולה היתה של ודמני, שמינה כמנכ"ל את עופר בלוך וטווה תוכניות כיבוש גרנדיוזיות. לא נראה באופק מישהו שיעמוד בדרכו. סוף מערכה ראשונה.

כמו בכל במחזה טוב, חלה תפנית בעלילה. אברכהן המובס לכאורה החל לטוות את דרכו בחזרה. הוא חבר לגייסות המוסדיים שמחזיקים נתחים בשופרסל, שהשתכנעו שהממלכה תירקב בלעדיו. הם סייעו לו לחדור מחדש ללב האימפריה, הפעם כחבר דירקטוריון עם שאיפות גדולה. ודמני היה יכול לחוש את החרב מרחפת מעל ראשו, אבל המשיך להיאבק. הוא לא ציפה ש"מעשה הבגידה", כפי שיכנה אותו אחר כך, יבוא דווקא מידי נאמניו, חבריו הטובים בדירקטוריון. אבל הוא גילה באיחור שאלה שמינו אותו בקול תרועה רמה הפכו את דעתם, וקבעו כי סמכויותיו יילקחו ממנו והוא יודח ויגורש. באפריל השנה ודמני נאלץ לפרוש מיוזמתו, כדי לחסוך מעצמו את טקס ההשפלה. סוף מערכה שנייה.

המערכה השלישית עדיין נכתבת, אבל היא מתחילה כאשר אברכהן הוא יו"ר שופרסל, ואילו ודמני המודח הוא זה שכעת מתכנן את נקמתו. לפני חודשיים שיגר איום בתביעת ענק בגובה 8.5 מיליון שקל נגד שופרסל. במכתב התראה ששלח טען, בין היתר, להסתרת מידע מהדירקטוריון ולהתנהלות של אברכהן כאילו החברה היא קניינו הפרטי. התביעה טרם הוגשה, אבל במשך כל הריאיון עמו ודמני נשמע כמי שחייב לפרוק זעם גדול שעוד מבעבע בתוכו. הוא ודאי לא כמישהו שהרים ידיים או סלח. ובלשונו הציורית: "אני מוכן לשים את היד באש בשביל זה".

"אני כבר לא ילד", אומר ודמני. "עברתי את גיל 70, אני מרגיש היום שליח ציבור. לאורך כל הקריירה, לא רק בשופרסל, אני לוחם - לטוב ולרע. ובעיקר אני שרוט בנושא של עוולות, אי־סדרים, חוסר שקיפות, כיפוף נהלים או רודנות ניהולית. אני לא מעמיד פנים, אני פגוע ממה שקרה בשופרסל. אבל הסיפור הוא לא ודמני ואברכהן, אלא האסון בחברות ציבוריות ללא גרעין שליטה. אני לא רוצה לדבר על הקדנציה כיו"ר החברה, אלא כמי ש־25 שנה, כל חייו המקצועיים, עברו עליו בחברות ציבוריות, והוא חי ונושם את הישות הזאת שנקראת דירקטוריון".

בכל זאת, מה קרה בשופרסל?

"לשופרסל באתי כשהרשת היתה על פרשת דרכים, והיה צריך יחד עם ההנהלה הקיימת לתת לה כיוונים נוספים. אבל אז קרו כמה דברים".

אם נפשט, מה שקרה הוא שאתה ואברכהן לא הסתדרתם אפילו לרגע אחד.

"הסיפור הוא לא איציק ויקי. לשופרסל אין גרעין שליטה, ותחת הרגולציה הקיימת היום, חברות ציבוריות ללא גרעין שליטה זה אסון. אין בעל בית שאכפת לו, שרוצה הסברים. הרי מה שקרה בשופרסל לא היה יכול לקרות בשום חברה שיש לה בעלים. לא באלקטרה, לא ביוחננוף, לא ברמי לוי, לא בשטראוס. כי הבעלים היו יושבים עם היו"ר ואומרים לו 'תסביר'. ואם ההסברים לא מתקבלים, הם יכולים להגיד 'קח את הדברים שלך ולך הביתה', שזה בסדר".

הכל נראה אישי מאוד.

"זה לא אישי. שופרסל היא ציבורית וזה כסף שלך ושלי. זה לא סיפור של יקי ודמני, אלא של התנהלות בכספי ציבור, שאסור שתחזור על עצמה".

מה זה אומר?

"שלא ארפה עד שאדע למה הודחתי. אני מייחל שבמשפט שננהל התשובה תתברר. אבל יותר מכך, אני מייחל שייחשפו עיוותים בהתנהלות של חברות ציבוריות ללא גרעין שליטה, כדי להביא לשינוי. אני לא מתראיין כדי לומר 'אכלו לי שתו לי'. אני רוצה להיות זה שצועק 'המלך עירום'".

"נכשלתי כשלא קראתי את הדירקטוריון, את הדח"צים שהתהפכו עליי. אמרו לי 'יש לך דירקטוריון חלש', אבל המחויבות שלי כלפיהם טוטאלית. הגנתי על הדירקטורים בחירוף נפש, ואז דוקרים אותך. סכין בגב"

"איציק הגן על הטריטוריה"

כששואלים את ודמני מה היתה הטעות שלו, שהובילה לכך שהודח משופרסל שנה וחצי אחרי שנכנס לתפקיד, הוא מפנה אצבע מאשימה לדירקטוריון - אותו דירקטוריון שאישר קודם לכן את מינויו. "נכשלתי כשלא קראתי את הדירקטוריון שלי, את ארבעת הדח"צים שמעולם לא ניהלו חנות מכולת והתהפכו עליי ככה. הצטרף אליהם הדירקטור רן גוטפריד, שבבוקר אמר לי שלא ייתן יד למהלך, ואז בצהריים הצביע נגדי והתמנה ליו"ר במקומי" (גוטפריד בתגובה: הורחבה לי היריעה כתוצאה מפנייה אליי של הדח"צים, והבנתי שזה המהלך היחיד האפשרי באותו זמן. אין ולא היה לי דבר אישי נגד יקי, ולא היה לי אינטרס אישי בהדחתו).

לא ראית את זה מגיע?

"כשנכנסתי לתפקיד ישבתי עם אחד הגופים המוסדיים, שמחזיק נתח בשופרסל. הוא אמר לי 'יש לך את הדירקטוריון הכי חלש שהכרתי אי פעם'. אבל המחויבות שלי לאנשים טוטאלית, חי נפשי שהגנתי על הדירקטורים בחירוף נפש. אני פשוט לא רגיל שמהצוות שלך דוקרים אותך. הרגשתי שבגדו בי. סכין בגב. ועל מה? אני לא יודע עד היום".

אתה לא יודע מה גרם לדירקטוריון שמינה אותך להחליט להדיח אותך?

"אין לי מושג. הם אפילו לא דיברו איתי. אני מוכן לוותר על הכל כדי לדעת מה התשובה".

אני אציע הסבר: המוסדיים ראו אותך גורם לאברכהן לעזוב וביקשו להשיב את הסדר על כנו כדי לא לפגוע בתרנגולת שמטילה להם ביצי זהב.

"יכול להיות שנבהלו. בסדר גמור, אבל שיסבירו. אם אני לא בסדר, תגידו למה".

אני מניחה שמדובר במשהו שעשית.

"חוק החברות קובע שהדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על ביצועי המנכ"ל ופעולותיו, יקבע את המבנה הארגוני ואת מדיניות השכר והתגמול. זו לשון החוק, אי אפשר לפעול אחרת. יו"ר לא אמור רק לנהל ישיבות דירקטוריון ולמחוא כפיים".

ובשופרסל הרגשת שמצופה ממך להיות יו"ר בובה?

"יכול להיות. במקום שהמנכ"ל ינסה ליהנות מהניסיון של היו"ר החדש, הוא נכנס למגננה והגן בכל מחיר על הטריטוריה שלו".

במה זה התבטא למשל?

"האם יכול להיות שבחברה נורמלית מנכ"ל יגיד ליו"ר 'תודיע לדירקטוריון שלך שילכו קיבינימט'? ולא פעם אחת. האם ליו"ר אסור לבקש לעיין בהסכם עם ספק מהותי? ואם יש לו הערות משמעותיות שיכולות להיטיב עם החברה, הוא אמור להחריש? אם ליו"ר נודע במקרה שמגדילים את שטח המשרדים במטה ב־20%, אסור לו לבקש הסבר? אם ליו"ר נודע שיש הסכם עבודה עם ספק גדול, בסדר גודל של עשרות מיליוני שקלים, אסור לו לראות את ההסכם? ואם לא נותנים לו, הוא צריך לשתוק? איך צריך לנהוג יו"ר חדש, שבפגישה ראשונה עם אחד הדירקטורים, האחרון מבקש 'שהמנכ"ל לא יצעק עליו'? איך הוא צריך לנהוג כשמבקר הפנים מגיע אליו עם דמעות כי לדבריו 'המנכ"ל מתעמר בו'?".

זה קרה בשופרסל?

"כן".  

מה בעצם ניסית לעשות בחברה, לשיטתך?

"להוביל ממשל תאגידי הכי איכותי. עבדתי 'ביי דה בוק', זו הדרך היחידה לנהל חברה בסדר הגודל הזה".

שופרסל היא רשת ענקית. קשה לנווט ספינה כזאת בלי להיות כוחני, קצת רודן אפילו. אברכהן הביא אותה משווי של 2 מיליארד שקל ל־8 מיליארד בשיא. אולי זה לא היה קורה עם כל הפורמליסטיקה שאתה נאחז בה.  

"מה פתאום. צריך לנהל בשקיפות טוטאלית. לשתף את המוסדיים. ביי דה בוק, ביי דה האמא של הבוק. הפורמליסטיקה לא צריכה לעכב, להפך. כשאתה עושה קיצורי דרך, אתה צריך אחר כך להשקיע יותר זמן בלתקן את המעוות".

איך הרגשת כשהדיחו אותך וגילית שאברכהן חוזר לחברה כיו"ר?

"היה ברור שזה עומד לקרות. ידעתי שהוא נפגש עם המוסדיים ועובד בזה. ובכל זאת הופתעתי, כי לא הערכתי שהדירקטוריון יעשה פליק פלאק. לכן אני חרד לחברות ציבוריות ללא גרעין שליטה, שנהיו שטח הפקר. כשאתה יו"ר דירקטוריון או מנכ"ל בחברה ללא גרעין שליטה אתה בעל הבית. פתאום אתה נוחי דנקנר, אין מעליך אף אחד. אתה נפגש לקפה עם גופים שכל אחד מהם מחזיק נתח בחברה, אבל הכל אצלך".

מה רע?

"זה אסון. לחברה, לדירקטוריון, לעובדים, ללקוחות, כי אין מי שאכפת לו ומבקש דין וחשבון. אני מעדיף בעל בית שיעיף אותי כי אני לא טוב, על בעל בית שלא מבין בכלל מה אני עושה".

הגופים המוסדיים לא מבינים?

"לבתי ההשקעות יש אנשים מוכשרים וטובים, אבל הם לא יכולים להתמודד עם מאות חברות שהם מחזיקים בהן. במצב הזה מנכ"ל ויו"ר יכולים למכור להם מה שהם רוצים. והרגולציה מפגרת, כך שאם אתה בא אליהם ורוצה להראות איך אתה מגיע משווי של 8 מיליארד לשווי של 10 מיליארד, אסור לך כי זה מידע פנים שאתה צריך לחלוק אותו עם כולם. זה אחד הדברים העצובים בעסק".

אתה בעצמך ניסית לגבש גרעין שליטה של קבוצת דלק בשופרסל כדי להשתלט על החברה ולשמור על הכיסא שלך.

"פנו אליי, ובאותה שנייה עדכנתי את היועץ המשפטי. בפעם השנייה שבאו והגישו הצעה העליתי את זה לדירקטוריון, אבל זה כבר היה ביום שעזבתי".

בענף אומרים שהיית רק שנה וחצי בשופרסל, אבל לא מסוגל להשלים עם ההדחה שלך.  

"מעולם לא יצאתי נגד חברות שעבדתי בהן. מעולם, גם כשהיו לי סיבות. מה שאני עושה עכשיו הוא כדי שהאמת תצא לאור וכדי שהסיפור של חברה ללא גרעין שליטה עם התנהלות כזאת לא יחזור על עצמו. צדק צדק תרדוף. זה הדנ"א שלי לאורך כל הדרך".

"היו ימים שאמרתי לאיציק 'אתה תמות ככה'. בלי לדבר אישית עליו, בחברה כזו לא יכול להיות ניהול ריכוזי. אדם נורמלי לא יעמוד בקצב ההחלטות הדרוש. זה לא יכול להתנקז לאדם אחד, מוכשר ככל שיהיה"

"ודמני רצה להיות שליט יחיד"

במכתב ההתראה ששיגר לשופרסל מונה ודמני שורה של טענות לאי־סדרים, הן כספיים והן בהתנהלות התאגידית של החברה. מטענה להפסקת פעילויות בתחום המזון שעליהן, לפי הנטען, קרא בעיתון, ועד לטענה על הסתרה מהדירקטוריון של תשלום עשר משכורות על פרישה מוקדמת לחבר הנהלה המקורב לטענתו לאברכהן.

שופרסל, בתגובתה לודמני, מגדירה את טענותיו "זעקת הקוזק הנגזל". לטענתה הוא זה שניסה להפוך לשליט יחיד בחברה ללא בעל שליטה, ולכן הדירקטוריון איבד בו אמון. ודמני, אומרת שופרסל, הביא לסיום בפועל של תפקידו של אברכהן לאחר שחרג מתפקידיו וסמכויותיו והתערב על בסיס יומי בניהול השוטף של החברה: "רוממות ממשל תאגידי בפיו, אך בפועל ניסה לחתור תחת המוסדות והמנגנונים בחברה... שופרסל פעלה כדין, גם בנושא תגמולים כספיים שניתנו על ידי המנכ"ל דאז לעובדים". את דרישתו הכספית של ודמני היא מגדירה כ"הזויה".

"בניגוד למציאות המדומיינת שודמני ניסה לייצר", כתבה שופרסל, "האמת הפשוטה היא שהוא פגע בחברה ובעובדיה, זרע הרס וחורבן, חתר, פילג, בלש, היה עסוק בהפצת 'פייק ניוז', עורר סערות בכוס מים, יצר 'בעיות' ואז 'פתר' אותן כדי לקצור שבחים... ודמני נהג כלפי עובדי החברה ונושאי המשרה בה בשיטת 'הפרד ומשול', אסף מידע מודיעיני, תשאל ותחקר עובדים כדי לעשות שימוש פסול במידע שבידם, ניסה לגייס ולהפעיל 'סוכנים' מתוך עובדי החברה שימסרו לו מידע, לרבות מתוך ישיבות שהוא לא היה אמור להיחשף לתוכנן".

"אלחם בכל מי שמנסה לפגוע בשמי", אומר ודמני. "בגילי אני לא מחפש את שופרסל. אבל תשאלי את עצמך איך יכול להיות שהמנכ"ל עופר בלוך, שעזב אחרי חודשיים בלבד, קיבל שני מיליון שקל? זה ההבדל בין חברה עם בעל שליטה לכזו שאין לה בעלים".

אז בוא נדבר על עופר בלוך. בכנות חשבת שהוא ראוי לתפקיד כשמינית אותו?

"למה לא? ועדת האיתור בחרה אותו, לא היינו בוחרים מישהו לא ראוי".

הוא לא בא מהתחום, מעולם הוא לא ניהל משא ומתן עם ספק על מחיר של מארז שימורים.  

"גם כשאני הגעתי לאייס למדתי קמעונאות, לא נולדתי על המדפים. זה לא משהו שדורש תואר עשירי מהרווארד. עופר עשה חמישה תפקידי מנכ"ל בחברות תעשייתיות. שי באב"ד התמנה באחרונה למנכ"ל שטראוס בלי שום רקע, וזה מינוי מדהים. אני מכיר אותו. עפרה שטראוס הביאה מישהו שבכלל לא קשור לעסק, אבל היא עפרה שטראוס, לא יקי ודמני. הנקודה היא ששניהם מינוי ראוי".

למה התעקשת על בלוך ולא מינית את אורי קילשטיין, שהיה מס' 2 בשופרסל, בשר מבשרה, שמונה באחרונה למנכ"ל קרפור ישראל?

"קילשטיין לא נבחר לתפקיד כי אברכהן שכנע אותי שהוא מועמד לא ראוי, חד וחלק".

ודמני מדגיש שאין לו ספק שאברכהן משקיע את כל כולו בחברה ומכיר כל ניואנס בה. אבל לשיטתו, זה חלק מהבעיה. "חברות של 'וואן מן שואו' נסחרות באמריקה לרוב בשווי נמוך מזה שיכלו להיסחר בו. זה חיסרון, כי אם משהו קורה לוואן מן, הלך השואו. חברה כמו שופרסל, של 16 אלף עובדים, מאות סניפים, מכירות של 15 מיליארד שקל ופעילויות מגוונות, לא יכולה להיות וואן מן שואו. היא חייבת מבנה חטיבתי, עם מנכ"ל שאחראי לכל חטיבה. אי אפשר לרוץ לאבא על כל פיפס, זה לא אנושי ולא הגיוני".

אין מי שמכיר את החברה טוב מאברכהן.

"נכון, אבל חברה שאין בה תוכנית לפיתוח מנהלים, שלא מגדלת מספר 2, היא חברה חולה. זה לא בריא וזה מסוכן, ותפקיד היו"ר הוא לטפל בזה".

למה? נדמה שאברכהן מעדיף לרכז הכל אצלו.  

"היו ימים שאמרתי לאיציק 'אתה תמות ככה'. אי אפשר, ואז קורות טעויות. אני לא רוצה לדבר פרסונלית על איציק, אבל בחברה בסדר גודל כזה לא יכול להיות ניהול ריכוזי. אדם נורמלי לא יכול לעמוד בקצב קבלת ההחלטות הדרוש. זו חברה שבכל שבוע כמעט מוגשת נגדה תביעה ייצוגית, והיא צריכה לשמור על קשרי המשקיעים ולטפל בשירות לקוחות ובשיווק וברכש, זה לא יכול להתנקז לאדם אחד, מוכשר ככל שיהיה. זה לב הוויכוח שלי עם איציק".

זה נכון שהחיכוכים התחילו כשהוא ביקש בונוס וסירבת לאשר?

"זה נכון, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. החתול השחור עבר בינינו גם בתפיסה הניהולית. איציק ואני יכולנו להיות החברים הכי טובים. רקע צבאי, אבות לבנות, אנשים שתרמו לביטחון ישראל – וזה לא עבד. אני לא לוקח מהזכויות של איציק כלום, הוא עתיר זכויות בשופרסל, הזדהה עם החברה, עבד 24 שעות, לקח ללב, אולי גם לבריאות שלו. זו הטרגדיה של שנינו, כי יקי ואיציק יכלו לחיות עוד הרבה שנים יחד, אבל כנראה ודמני ואברכהן לא יכלו".

אולי כל הסיפור הוא שני גברים כוחניים שנאחזים בעמדת הכוח שלהם?

"היו כאלה שאמרו לי על ההתחלה להעיף אותו. עניתי 'על מה?' איך אפשר. אז 14 חודשים ניסינו, אני לפחות, לבנות זוגיות. אבל אני לא רוצה לצאת נגדו".

"איך זה שבמרץ מנהלים קיבלו בונוס נדיב, וכמה חודשים אחר כך מגבשים התייעלות ב־200 מיליון שקל? אם היו מבצעים התייעלות בזמן ומוחקים את עלויותיה, התוצאות היו טובות פחות - אז שיחזירו את הבונוס"

"זה מטריף, בושה וכלימה"

ודמני עזב את שופרסל באפריל, כששווי השוק שלה היה 8 מיליארד שקל. מאז הוא התכווץ לכ־5.6 מיליארד. אחרי הירידה במכירות בתום הקורונה והמעבר להפסד של 96 מיליון שקל ברבעון האחרון, שופרסל הודיעה על התייעלות, לרבות פיטורי 120 עובדים וסגירת סניפים, בעלות של 200 מיליון שקל. "כשנאלצתי לעזוב השווי היה בשיא, ושלא יבלבלו את המוח שכולם ירדו בזמן הזה, כי לא כולם ירדו ביחס כזה", אומר ודמני. "איפה 2 המיליארד שקל של כספי החוסכים המושקעים בשופרסל? למה איש לא שואל מה קרה? מי אחראי, המנכ"ל? הדירקטוריון? המוסדיים שבחרו אותו? כשמישהו מנהל כסף פרטי שלך לא נכון, את מחליפה אותו. פה את אפילו לא יודעת שזה קורה. לכן התוצאות הרבעוניות האחרונות לא לגמרי מפתיעות אותי. היו מהלכים שהיה צריך לעשות עוד טרם הגעתי".

אתה היית משיג תוצאות טובות יותר?

"מפטרים רק עכשיו 10% מהמטה ולא לפני שנה, כשהיה צריך, כי אז היתה התנגדות של איציק והסבירו לי שצריך דווקא להוסיף אנשים. סוגרים סניפים עכשיו ולא לפני שנה, כי כשאמרתי שצריך התייעלות ענו שאנחנו גדולים מכולם. איך ייתכן שבמרץ השנה המנכ"ל והסמנכ"לים קיבלו בונוסים נדיבים עבור 2021, וחמישה חודשים אחר כך הם מגבשים תוכנית התייעלות ב־200 מיליון שקל? אם היו מבצעים התייעלות בזמן ומוחקים את העלויות שלה, ברור שהתוצאות לא היו כאלה טובות והם לא היו מקבלים כאלה בונוסים - אז שיחזירו אותם. עכשיו מפטרים עובדים, וביד השנייה מחלקים אופציות ב־25 מיליון שקל למנהלים. אותי זה מטריף. זאת בושה וכלימה. את יודעת במה אני גאה? ששכנעתי לתת לעובדים מענק קורונה של 20 מיליון שקל, אף שזה פגע בבונוס למנהלים. אז אמרו לי שזה מיקרו מנג'מנט, לא אכפת לי".

אתה נאחז בפורמליסטיקה, אבל מבחינת אברכהן פלשת לו לטריטוריה.

"אני פורמליסט ברמות שאי אפשר להסביר, והחוק אומר דברים ברורים בעניין תפקיד הדירקטוריון והיו"ר. אבל לאיציק נתתי גיבוי טוטאלי. כשהוא נחקר ברשות התחרות, ישבתי בבית הקפה למטה שלוש שעות וחיכיתי לו, כי זה אני. זה מנכ"ל שלנו ועשיתי את זה כהבעת סולידריות. אני לא משאיר אותו לבד, ואני לא יודע להיות אחרת".

לא בטוח שהוא היה מעוניין בסולידריות הזאת.

"זאת הטרגדיה במה שקרה. שני אנשים עם רקע דומה אבל תפיסת עולם שונה לגבי אופן הניהול".

כיום התחרות בשופרסל מתעצמת, והאיום הגדול הוא רשת קרפור, שמושקת בישראל על ידי אימפריית אלקטרה של משפחת זלקינד.

"בעניין הזה אני מסכים עם אברכהן, שאמר שעם מצגות יפות לא מנצחים שוק. שם ומותג בלבד לא מספיקים, והרמי־לוויים והיוחננופים לא יחכו בשילוב ידיים. אם קרפור תמכור ב־20 הם ימכרו ב־19. אני לא מאמין שקרפור תיתן מכה לשוק. פרט למחיר המוצרים, מבנה העלויות זהה אצל כולם. והם גם צריכים לשלם תמלוגים על השם קרפור ולהשקיע בסניפים".

מה אתה חושב על המאבק שניהלה שופרסל מול תנובה בניסיון לבלום את העלאת המחירים?

"שופרסל היתה צריכה להוביל את המאבק ביוקר המחיה כבר לפני מספר חודשים. להגיד עכשיו שאנחנו מגיני הציבור זה מעט ומאוחר מדי. אף אחד מהם לא יכול בלי השני, והיה ברור שיגיעו להסדר. ולעימות מול תנובה לא היה סיכוי, כי לא הוכנו די תחליפים".

"רוצה לחזור לחברת חשמל"

לודמני, בקרוב בן 71, יש חמישה ילדים ועשרה נכדים. הוא גדל בתל אביב ומתגורר כיום ברעננה, שם כשל בהתמודדות על ראשות העירייה. הוא שירת בשריון ובמלחמת יום כיפור היה מפקד פלוגה בחזית הדרומית ("עד עכשיו אני מצפצף במעברים מהרסיסים"). לאחר השחרור הצטרף לשב"כ, הגיע לתפקיד של ראש מחלקה, ונאלץ לפרוש אחרי 16 שנה בארגון בעקבות פרשת קו 300 ותמיכתו בחושפי הפרשה. המוטיב הזה, שמבקריו רואים בו צדקנות ותומכיו רדיפת צדק, חזר גם בפרשת אפריקה תעשיות. שם, כיו"ר החברה הבת נגב קרמיקה, עלה ודמני על מעילה של עשרות מיליוני שקלים, שיתף את בעל הבית ודיווח למשטרה. זה הסתיים במאסר של 34 חודשים למנכ"ל אבי מוטולה, שהורשע בגניבה ומרמה.

"לקח לי חודש לעלות על מעילה של 50 מיליון שקל", הוא אומר. "למה? כי שאלתי שאלות. ואני מסיר את הכובע בפני דירקטוריון אפריקה ובפני הבעלים אברהם נובוגרוצקי שלא עצרו אותי. זה יושר ניהולי".

אם שופרסל חשובה לך כל כך, למה אתה מאיים לתבוע אותה? גם ככה כבר חלבו אותה למוות.

"סהדי במרומים, חלק לא קטן מהסכום יעבור לעמותות חיילים בודדים ונוער במצוקה שאני פעיל בהן. תורידי שכר עורכי דין, מס הכנסה ותרומה, מה יישאר בסוף? התביעה תייצג את הצרכנים ואת הלקוחות. אתבע כדי שסיפור שופרסל לא יחזור על עצמו".

יש לך כוח ועצבים למאבק משפטי עכשיו?

"כשאתה יודע שזאת האמת, אתה לא עצבני. במובן הזה אני מרגיש כמו בן 20. אני לא מחפש מלחמות, אבל ברגע שנעשה עוול – אני לא יכול לסבול את זה. אין לי שום דבר נגד איציק. אני לא מסכים עם אופן הניהול שלו, אבל אין לי דבר נגדו. הטענות שלי הן לדירקטורים, לדח"צים".  

לא אמרו לך, יקי תשחרר, תעזוב בכבוד?

"כן, אבל אני לא יכול. זה אני וזה חזק ממני. אני רוצה להיות מזוהה עם מהלך שעשה טוב לאנשים במדינה, על חשבוני. ידעתי שזה כרוך בפגיעה אישית בי, ולא מעניין אותי. זאת ההחלטה".

מה אתה מצפה שיקרה?  

"שהאמת תצא לאור. שהרגולטור יתעורר וישנה חקיקה. שהמוסדיים ישנו את תפיסת העבודה מול חברות ללא גרעין שליטה. שמקרה שופרסל יילמד בכל מקום, כדי שהציבור והעובדים לא ישלמו  מחיר".

ומה אתה רוצה לעצמך?

"לחזור לדירקטוריון חברת חשמל ולקבל את ההזדמנות להתמנות ליו"ר, או להוביל מאבק ביוקר מוצרי הצריכה דרך משרד הכלכלה, כי כרגע הרפורמות שלו מיטיבות עם כולם רק לא עם הצרכנים. או להוביל חברה שמאמינה שהיא זקוקה ליו"ר אמיתי, שעובד בצמוד עם המנכ"ל. לא בובה".