"

בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית אני מרגישה לפעמים כמו בניחום אבלים", מספרת אסתר ברק־לנדס. "מפגינים באים אליי ואומרים: 'איך עושים את זה לאבא שלך?', אבל בכנות, אני לא מרגישה שצריך לנחם אותי. אבא היה שופט אמיץ וליברלי שהטביע חותם משמעותי, והוא חינך אותי שלכל אחד יש זכות להפגין ולומר את מה שהוא רוצה. כך שאין לי בעיה עם הביקורת עצמה, או אפילו עם המתקפה הפרסונלית. מה שמפריע לי הוא שמנסים להרוס במחי יד את המורשת הדמוקרטית שאבי היה שותף לגיבושה. מפחידה אותי המחשבה על מה אנחנו משאירים לילדים שלנו. אבא שלי הוא לא הסיפור, הסיפור הוא דמותה של המדינה".

"אבא שלי" הוא נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, ככל הנראה הבכיר והמשפיע בקרב המשפטנים בהיסטוריה הישראלית ואחד מאנשי המשפט המוכרים והמוערכים בעולם. 17 שנה מאז פרישתו, מי שהיה הסמל של "המהפכה החוקתית" בישראל מוצא את עצמו, שלא מבחירה, בלבו של המאבק סביב בליץ החקיקה שמבקש לפגוע בעצמאות מערכת המשפט. תומכי החקיקה הפכו אותו לסמל של "שלטון בג"ץ", וברק בן ה־86 נתון למתקפה אידאולוגית ואישית, לרבות הפגנות בוטות מתחת לביתו.

"זאת תקופה מאוד עמוסה רגשית מבחינתי", אומרת ברק־לנדס (54), משקיעת הון־סיכון ותיקה, שמשיקה בימים אלה את קרן פלורה ונצ'רס בתחומי האגריטק והפודטק עם שותפה גיל הורסקי. "אני גם חווה את ההפיכה המשטרית הזאת כמו כולם, וגם חווה את המתקפה האישית על אבא שלי. אני רוצה לצעוק לכל הכיוונים, אבל שומרת הכל בבטן, כי אני לא רוצה שייחסו אמירות שלי לאבא שלי. וגם לשמור בבטן זה כואב. לכן שמחתי שאבא שלי יצא לקרב. אם מקדמי הרפורמה משתמשים בו כסמל — חשוב שיגיד את דברו כמה שיותר, ושהדברים ייצאו ישירות מהפה שלו. זה נותן כוח למפגינים להמשיך להיאבק.

"במקביל אני גם מגייסת קרן בתקופה מאוד קשה גם ברמה הבינלאומית, בגלל עליית הריביות בכל העולם, וגם ברמה המקומית, בגלל הרפורמה המשפטית שמערערת את המעמד של ישראל וגורמת למשקיעים להסתכל עליה כמוקצה. עברה בי המחשבה שאולי עדיף להקים את הקרן באירופה, כי שם זה הרבה יותר קל. אבל בבית חונכתי לא להתייאש, ולא לקום ולברוח. לכן הקמנו את הקרן כישראלית".

איך אבא שלך מגיב להפגנות נגדו?

"הוא מכבד את המפגינים, ואם קיבלו אישור מהמשטרה — מבחינתו אין שאלה בכלל. אבל יש רגעים קשים. כשדרכו בכוונה ובברוטליות על תמונות שלו ושל נשיאת העליון אסתר חיות בהפגנה בירושלים — זה זעזע אותו. זו התנהגות ששייכת למשטרים חשוכים.

"יש גבול גם לחוסר רסן. הייתי בהלם כשיום אחרי יום השואה צעקו לו יותר מפעם אחת: 'חבל שלא ירתה בך כיתת יורים גרמנים'. כולי הייתי מצומררת. זה היה יום אחרי שהוא נתן הרצאה לכיתה של הבן שלי על חוויית השואה שלו כילד. אני ורם בעלי שמענו את הקריאות מהמרפסת והתפללנו שאבא לא שומע".

מה עשיתם כשהוא רצה להזמין מפגינים הביתה?

"אמרנו לו שזה נאיבי מדי. יש המון אנשים בחוץ, ואת שומעת איך הם מדברים — הם מאוד אלימים. כואב לי הלב שהפכו אותו לדמון".

אלימות בצד, את מסכימה עם משהו מהביקורת שמופנית נגד מה שאבא שלך מייצג?

"אי אפשר להתכחש לכך שאבא שלי כתב המון דברים שעיצבו את מערכת המשפט. ואין ספק שהמערכת צריכה לעבור רפורמה כדי להיטיב את חיי העם, למשל לתת יותר תקנים במשרדים שונים, כי אנשים עוברים עינוי דין. אבל הסיבה לכך היא לא שופטים שמאלנים בעליון, אלא עומס רב שיש על המערכת".

תומכי ההפיכה טוענים שהבעיה היא שבג"ץ שמאלני ולא מאוזן.

"מי קבע שהוא שמאלני בכלל? יש לא מעט פסקי דין של בג"ץ נגד עמדות השמאל. בג"ץ, למשל, התיר סיכולים ממוקדים והריסת בתים במקרים מסוימים. אפילו אבא שלי, שמתויג כשמאלני — באמת ובתמים אין לי מושג במה הוא בוחר בקלפי. הוא גם לעולם לא יגיד לי. כששאלתי אותו פעם, הוא הסביר שהוא א־פוליטי, מרגע שאתה שופט — אתה תמיד שופט. ערכיו משפטיים ואוניברסליים, ולא קשורים לימין ושמאל.

"בכל העולם לומדים את פסקי הדין והמאמרים של אבי, שתורגמו אפילו להודית ולסינית, כי הפסיקות שלו מובילות בתחום של פרשנות חוק ושל זכויות אדם. פורסים לו שטיחים אדומים בכל מקום שאליו הוא מגיע, ורק בארץ חובטים בו באמצעות שופרות פוליטיים. הפכו אותו לעוכר ישראל, שחותר תחת הממשלה, שונא את הימין ומתנגד לחרדים".

איך הוא מגיב לזה?

"כואב לו שמתייגים אותו כגזען או כשמאלני, כי הוא הרבה מעל כל זה. הוא לא מתעסק עם ימין או שמאל בכלל. החשיבה שלו היא נטו משפטית, פרשנית. הדרך שלו לפרש חוקים מונעת מערכים שלא קשורים לפוליטיקה — פעם היא פועלת לטובת צד זה ופעם לצד האחר, וגם בשמאל לא אהבו הרבה פסיקות שלו".

היו רגעים ששקלת לעזוב את ישראל?

"אני עצמאית מגיל 15, נסעתי לסיני כשרציתי, ומעטות הפעמים שאבא ואמא שלי אמרו לי 'לא' על משהו. אבל על דבר אחד ההורים שלי לא היו מוכנים לשמוע, והוא שנרד מהארץ. אבא שלי ציוני מאוד, המשמעות של מדינת ישראל עבורו מאוד מאוד חשובה. זה החינוך שקיבלתי, אני מרגישה שאני אוהבת את המדינה בכל נימי נפשי, כך שאין מצב שאעזוב. להפך. אלחם להישאר כאן, וגם את הקרן שהקמתי בעיצומו של כל הבלגן הקמתי בישראל. יש תחושה שגנבו לנו את המדינה וחייבים להילחם על לחיות כאן חיים ראויים ודמוקרטיים. מי שנלחם הוא מי שאכפת לו".

"אם אבא היה מנהל את המו"מ על הרפורמה, היו מגיעים להבנות. הוא יודע לרדת לשורש העניין של מה חשוב לדמוקרטיה ואיפה ניתן להתפשר. על הוועדה לבחירת שופטים הוא בטוח לא היה מתפשר"

"שופט ליברל אינו בהכרח שמאלני, ושמרן אינו בהכרח ימני"

הסיפור האישי של אהרן ברק מעורר השתאות: ילד ניצול שואה מקובנה ששרד את אקציית הילדים, עלה לארץ בגיל 11, ורק אז החל ללמוד. לימים הפך אותו ילד לעילוי משפטי, שהתקדם באופן מטאורי באקדמיה, ובגיל 38 היה מהזוכים הצעירים ביותר בפרס ישראל למדעי המשפט. באותה שנה, 1975, שר המשפטים אז חיים צדוק שלף אותו מהאקדמיה ומינה אותו ליועץ המשפטי לממשלה. ראש הממשלה יצחק רבין היה הראשון להתחרט על המינוי, לאחר שהיועץ הצעיר גרם להתפטרותו בפרשת הדולרים. בהמשך, כיועץ משפטי בממשלת בגין, היה ברק ממנסחי הסכם השלום עם מצרים בקמפ דיוויד. משם המשיך לבית המשפט העליון, וב־1995 מונה לנשיאו.

המהפכה החוקתית, שברק מזוהה איתה, נולדה בראשית שנות התשעים, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד: חופש העיסוק. בין היתר, בית המשפט קיבל מנדט לפסול חוקים רגילים הסותרים את חוקי יסוד, והוא הרחיב את הביקורת השיפוטית על החלטות הממשלה. באותן שנים עוצבה במידה רבה המסורת הדמוקרטית בישראל ובית המשפט ביסס בפסיקותיו את ההגנה על זכויות אדם וחופש הפרט.

ב־1995 הכריז לראשונה בג"ץ על כוחו לבטל חקיקה הפוגעת בחוק יסוד, בפסק דין "המזרחי". הרקע לפסיקה היה המחלוקת סביב חוק גל מ־1992, שבו המדינה יצרה מנגנון להסדרת חובות של גופים חקלאיים שהעדיף את הבראתם על פירוקם - ובעצם הגביל את היכולת של הבנקים לגבות את ההלוואות שלהם. התביעה של בנק המזרחי התבססה על הטענה שהחוק הממשלתי סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, האוסר פגיעה בקניינו של אדם. בג"ץ אמנם דחה את התביעה, אך הכיר לראשונה בסמכותו העקרונית לבצע ביקורת שיפוטית על חוק של הכנסת ולפסול אותו, לאור המעמד החוקתי של חוקי היסוד.

מוקדם יותר באותה שנה פרסם בג"ץ גם את פסק דין "אפרופים" — סמל האקטיביזם במשפט האזרחי, שמעביר את מרכז הכובד של מלאכת השיפוט לשיקול הדעת השיפוטי. לפי פסק הדין, בית המשפט רשאי לקבוע שהסכם בין שני צדדים כולל גם תנאים שלא מצויים בלשון החוזה המפורשת, בהתחשב בנסיבות כריתת החוזה, פרטי המשא ומתן שקדם לו, חוזים אחרים שעליהם חתמו הצדדים, וגם עקרונות כלליים כמו תום לב והגינות. פסק דין זה קיבע את "רוח ברק" בכל תחומי המשפט: התכלית קודמת ללשון היבשה של החוק.

שני פסקי הדין, שברק היה הרוח החיה מאחוריהם, ביססו את הדימוי של בג"ץ כאקטיביסט שמסכל החלטות ממשלה חדשות לבקרים. אלא שבפועל בג"ץ נוהג איפוק בכוחו זה, וב־28 השנה מאז פסיקות התקדים הוא פסל 22 חוקים בלבד. ברוב המובהק של העתירות נגד חוקי ממשלה, בג"ץ דווקא אימץ את עמדת המדינה.

האקטיביזם הנפוץ יותר של בג"ץ הוא התערבות בהחלטות ממשלה וגופי שלטון אחרים, שאינן חוקי כנסת. וגם כאן אי אפשר לטעון להטיה פוליטית מובהקת. בשנה שעברה, למשל, בג"ץ ביטל את החלטת שר האוצר אביגדור ליברמן לבטל מיידית את סבסוד שכר הלימוד עבור פעוטות במעונות יום למשפחות חרדיות שאינן ממצות את כושר השתכרותן; ומנגד דחה עתירה נגד החלטת פרקליט המדינה שלא לפתוח בחקירה נגד השוטרים המעורבים בפרשת אום אל־חיראן.

"שופט, לתפיסת אבי, פועל לפי לוגיקה שיפוטית שלא קשורה לימין ושמאל", אומרת ברק־לנדס. "בג"ץ לא אמור להיות פוליטי. הוא ליברלי או שמרני, ושופט ליברל הוא לא בהכרח שמאלני ושופט שמרן הוא לא בהכרח ימני. גם שופט שבעד התערבות בהחלטות הממשלה אינו בהכרח שמאלני. העניין הוא ניתוח השאלה אם חוק סותר חוק יסוד.

"אנשי ימין רבים פנו לבג"ץ לקבל את עזרתו, כמו בנושא כביש בר־אילן. עד היום אני שומעת ימנים אומרים: 'אם זה קורה אני מגיש בג"ץ'. כך שבתכלס כולם מרגישים שבג"ץ מגן עליהם. ואני לא בטוחה מי מגיש יותר עתירות — אנשי שמאל או ימין".

"הפסיקות של אבא שלי רלבנטיות מתמיד כיום"

ההפיכה המשטרית שמובילים שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן ממוקדת בריסון כוחו של בית המשפט העליון בשלל דרכים: החלשת הביקורת השיפוטית; חיזוק התגברות הכנסת על פסיקת בית המשפט ברוב מינימלי של 61; צמצום עילת הסבירות, שמאפשרת לבית המשפט לבטל החלטות מינהליות שלוקות ב"חוסר סבירות"; השתלטות על הוועדה לבחירת שופטים; החלשת היועץ המשפטי לממשלה; והפיכת כלל היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למשרות אמון.

המהלכים הללו נועדו לחסל לא רק את מורשת ברק, אלא גם את הפרדת הרשויות ואת הדמוקרטיה הישראלית, משום שהתוצאה המצטברת שלהם היא השתלטות הממשלה על שאר הרשויות ונטרול הבלמים והאיזונים. זה מה שמביא את ברק לצאת בגיל 86 למלחמה לא אופיינית לו, הכוללת ראיונות מלאי אזהרות נוקבות לכלי התקשורת. השבוע הוא אף חשף בריאיון לכאן ב' כי השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר פנה אליו לאחרונה בשליחות ראש הממשלה ואמר ש"נתניהו רוצה פשרה והסכמה". לדברי ברק, "נפגשתי עם בני גנץ פעמיים, לא נפגשתי עם יאיר לפיד. מדי פעם אני מדבר עם גופים שונים שמשתתפים בהפגנות. גם דיברתי כמובן עם נשיא המדינה כשלוש פעמים".

את חושבת שאביך יכול להשיג פשרה?

"אם אבא היה יושב ומנהל את המשא ומתן על הרפורמה, הצדדים היו מגיעים להבנות. אין לו אגו, הוא מאוד לוגי, הוא יודע לרדת לשורש העניין של מה חשוב לישראל כמדינה דמוקרטית ואיפה ניתן להתפשר".

איפה ניתן להתפשר?

"אני לא יכולה לדבר בשמו וגם לא רוצה, רק דבר אחד ברור ונאמר — לא ניתן להתפשר על הוועדה לבחירת שופטים. הרכב השופטים לא יכול להיות פוליטי. לא יכול להיות שכל ארבע שנים, במקרה הטוב, ימנו שופטים בהתאם להשקפת עולמה של קואליציה כזו או אחרת. אי אפשר לעשות צחוק מהמדינה וממערכת המשפט. יש פה שלוש רשויות, וההפרדה בין רשות שופטת, מבצעת, ומחוקקת חייבת להישמר".

השיטה הנוכחית לא חפה מבעיות. אחת הטענות נגד בג"ץ היא שהוא לא מגוון בהרכבו. אפילו אביך הודה בריאיון לכאן11, שבזמנו לא מצא שופט מתאים ממוצא מרוקאי.

"אבא שלי לא כל כך מנוסה בראיונות, רק עכשיו יצא לתקשורת, ותפסו אותו באיזה קשקוש. מעולם לא היה לו אנטי למרוקאים. 15 שופטי בג"ץ צריכים להיות הטובים ביותר, ואם היו שני מועמדים שמתאימים באותה מידה — אחד אשכנזי ואחד מרוקאי, הוא היה מעדיף את המרוקאי. כנ"ל אם היה מדובר בערבי או חרדי. אבי לחץ למינויו של השופט אדמונד לוי, והוא מזרחי. אחד החברים הכי קרובים שלו בעליון היה מנחם אלון החרדי. הגיוון היה תמיד מובן מאליו עבורו".

ובכל זאת, במבחן התוצאה — אין המון גיוון אנושי בבית המשפט העליון.

"מה שהקואליציה מחפשת עכשיו הוא לא באמת גיוון בבית משפט עליון, בואו נקרא לילד בשמו. רואים את זה בבליץ החקיקתי שלה. פוליטיקאים עושים שימוש ציני בשיסוע הזה כי הוא משרת אג'נדה, אבל זה לא אמור להיות מאבק של ימין ושמאל, זה בין שמרנות לליברליות, בין דת למדינה. אם אבא שלי הוא 'בג"ץ השמאלני', באיזו קטגוריה נכנס דן מרידור הליכודניק, שכשר המשפטים טבע את הביטוי 'מהפכה משפטית'? ואיפה נקטלג את בני בגין המאוד ימני שמתנגד לרפורמה? כל מי שמגן על זכויות אדם לפי חוקי היסוד נחשב שמאלני? לימנים אין זכות שיגנו עליהם? זה פשטני. אני לרגע לא חושבת 'אילו שטויות אבא שלי כתב, זה לא מתאים להיום'. להפך. הפסיקות שלו רלבנטיות מתמיד, כי מקבץ החקיקה הענקי שהקואליציה העבירה מנסה לקחת אותנו שנות דור אחורה".

מה דעתך על חוק דרעי 2, שנועד להכשיר את מינויו לשר? 400 אלף איש הצביעו לו בבחירות.

"החקיקה בישראל אומרת שאדם שהורשע בעבירות שיש עמן קלון לא יכול לשמש שר. רוצים לשנות את זה? שנו את זה ברמה העקרונית, ולא כי ספציפית זה לא מסתדר עכשיו לדרעי. אפשר לשנות את ההגדרה של עבירה שיש עמה קלון, או להציע פתרון אחר, אבל זה לא אמור להיות מהלך פרסונלי. שופטי עליון, למשל, אמורים לפרוש בגיל 70. כשאבא התקרב לפרישה, ביקשו ממנו להישאר והוא אמר שלא ניתן לפי חוק. כשאמרו לו שישנו את החוק, השיב שהוא מתנגד לחוק פרסונלי, בייחוד אם הוא אמור לעסוק בו אישית".

מפריע לך שהפכו את אבא שלך עכשיו לסמל?

"לא. במשך 30 שנותיו בבית המשפט העליון הוא הוביל תקדימים חשובים שקיבלו תהודה, לא פחד לכתוב פסקי דין בלי לנסות למצוא חן בעיני צד כלשהו, ואף פעם לא חיפש פופולריות. הוא שלם עם כל מה שכתב, ואני גאה בעשייה שלו ושמחה שהוא מגן על מורשתו, כי אף אחד לא יעשה את זה טוב כמוהו. כמו שהוא אומר לאחרונה: 'ההיסטוריה תשפוט אותי'. אז המשפט ההיסטורי התחיל עכשיו והוא יימשך לדורות".

"הקואליציה לא מחפשת באמת גיוון בבית המשפט. היא עושה שימוש ציני בזה. המאבק פה הוא לא בין ימין לשמאל, אלא בין שמרנות לליברליות, בין דת למדינה. והקואליציה מנסה לקחת אותנו שנות דור אחורה"

"קשה לגייס משקיעים זרים כשאת צועקת בהפגנות שרע פה"

ברק־לנדס גרה בתל אביב עם בן זוגה רם לנדס, בעלי חברת ההפקות קודה תקשורת ("מחוברים", "השוטרים") ושלושת ילדיהם. היא גדלה בירושלים, הבת השנייה מתוך ארבעת ילדיהם של אהרן ואלישבע — משפחה שלמה של משפטנים. אלישבע אומנם החלה את הקריירה כביולוגית שחקרה מחלות גנטיות, אבל בהמשך עברה ללימודי משפטים, נהפכה לשופטת והתקדמה עד לסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. "להורים שלי יש זוגיות חזקה שכמותה לא ראיתי", אומרת ברק־לנדס. "הם יחד מגיל 15. אבא התאהב בילדה הכי יפה בכיתה, ומבחינתו היא נשארה היפה מכולן. יש שם נאמנות ואהבה מטורפות, שלא נשחקו אף פעם. אמא תמיד פרגנה לו, והוא היה מוכן בכל רגע לעזוב הכל ולחזור לאקדמיה לטובת הקריירה של אמא כשופטת. גם היום, כשקשה לה ללכת, הוא זה שמטפל בה לבד ועושה את זה מדהים. והוא לא מוכן שאף אחד אחר יטפל בה. אין עובדים בבית".

לאבא שלך היתה קריירה מטאורית. ראיתם אותו כילדים בכלל?

"ההורים תמיד היו מחוברים לכל מה שקורה לנו. כשחברה מהיסודי עשתה עליי חרם – אבא שלי התקשר אליה לברר מה קרה. וכשהיה יועץ משפטי היינו מתלווים אליו למשרד המשפטים ומבלים שם את השבת כדי לבלות איתו זמן איכות".

ההורים דחפו אתכם ללמוד משפטים?

"זה לא מקרי שאני וכל אחיי הלכנו ללמוד את התחום. זה לא שהחזיקו לנו גרזן מעל הראש, אבל גדלנו בתחושה שמשפטים הוא המקצוע הכי מעניין בעולם, והשיחות סביב שולחן האוכל היו על דילמות שעולות בבית משפט — ההורים היו שואלים אותנו 'מה אתם חושבים?', ואחר כך מספרים מה היה פסק הדין. הם גרמו לנו להרגיש שמשפט הוא בסיס להכל".

מוזר להיות סטודנטית למשפטים כבת של?

"כמעט בכל שיעור הדגימו פסקי דין של אבא שלי, זה קרה כמעט על בסיס יומי. הייתי יושבת בשיעורים, שבהם במשך שעתיים שלמות מרצה קטל פסיקות שלו, ואולי משם התרגלתי לשתוק. כי מה, אני אתחיל להתווכח על פסקי דין של אבא שלי או על פרשנות לא מדויקת שלהם? הוא עצמו קיבל כל ביקורת כמשהו לגיטימי שצריך להתמודד איתו".

אחרי תשע שנים כעורכת דין במשרד קנטור אלחנני טל ושות', ברק־לנדס החליטה לשנות תחום, למדה מינהל עסקים ועברה להייטק, ובהמשך להשקעות הון־סיכון — תחום שבו היא עוסקת כבר 17 שנה: תחילה ניהלה את ההשקעות של האנג'ל יגאל אהובי, אחר כך הקימה וניהלה חממה טכנולוגית עבור חברת המחקר נילסן, ובשנים האחרונות הפכה בעצמה למשקיעה. בין היתר היתה מהמשקיעים הראשונים בפיוניר ובפלייטיקה.

קשה לחתוך מבית משפטנים לעולם הקפיטליסטי?

"אבא שלי חי את תחום המשפט בכל רמ"ח איבריו, אבל אנחנו, הילדים, גילינו שלא הכל באמת נורא מעניין מהזווית של עורך הדין, ושהתחום מאוד שונה מאיך שחווינו אותו בבית - ולכן רובנו עברנו לתחומי עיסוק אחרים. כעורכת דין, הרבה פעמים את נותנת שירות ללקוח בעסקה משעממת, והרבה יותר ריתקו אותי העסקים עצמם. בייחוד כשמדובר בתחום ההייטק, שבו חדשנות יכולה לפתור בעיות של האנושות. גיליתי שהריגוש שלי נמצא במקומות אחרים, כמו ביצירה של חברה משלב הרעיון".

איך שינוי הקריירה התקבל אצל הורייך?

"אני לא יכולה להגיד שהם גילו עניין רב במה שאני עושה. השיחות בבית לא הפכו להיות על השקעות, אלא נשארו משפטיות או אקטואליות. לא הצלחתי לסחוף אותם לעולמי כמו שהם סחפו אותי לעולם המשפט".

למה החלטת להתמקד כעת בחקלאות ומזון?

"מספיק שנים השקעתי לצורך ההשקעה ולא לצורך האימפקט. את התרומה לחברה עשיתי באפיקים אחרים כמו פעילות לקידום נשים לתפקידים בכירים, שאני מובילה כנשיאת עמותת Prowoman. עכשיו הגיע הזמן לטפל בכדור הארץ, כי משבר האקלים דורש התייחסות דחופה. הפודטק מעניין אותי כי צריך גם להאכיל את העולם, והתחום צבר תאוצה עם טכנולוגיות AI ורובוטיקה מרתקות".

את חוששת שהבחירה שלך להקים כאן קרן במצב הנוכחי תפגע במשקיעים שלך?

"אני אלחם כדי להיות פה, אבל לא אתן לזה לפגוע פיננסית במשקיעים שלי. אם תקום חברה שכדי לגייס עוד כסף תצטרך להיות חברה בינלאומית, אני בפירוש אמליץ לה לעבור לחו"ל. כשיש משקיעים בינלאומיים שרוצים לראות את החברה שלהם אמריקאית, אני לגמרי מכבדת ומבינה את זה. הרבה חברות רב־לאומיות, כמו גוגל ופייסבוק, שהקימו כאן מרכזים למרות המצב הביטחוני הרגיש, מתחילות עכשיו לפטר או לסגור משרדים. ברגע שמתחיל פה בלגן התוצאה היא 'תודה רבה, שלום', וחבל. לכן אני מוטרדת מהרפורמה המשפטית. זה משפיע על תעסוקה, על מסים למדינה, וכל הסיפור הזה יבריח חברות כלעומת שבאו".

הקרן שלך תשקיע בחברות ישראליות?

"אני מעדיפה להשקיע בעיקר בישראל, אלא אם המציאות תטפח על פניי. ואם יזמים ייצאו מכאן — זה יגרור את כולם. אבל אני וגיל החלטנו להיות אופטימיים, להאמין שהדברים ישתנו".

לגייס כסף עכשיו זו משימה אפשרית? הטיימינג מחורבן ולא רק בגלל הריביות העולות. בועת השוויים המטורפים של 2021 התפוצצה.

"לא קל לגייס, אבל כבר עשינו סגירה ראשונה של שני שלישים מהקרן. והעובדה שסוף סוף הערכות השווי חזרו למצב שפוי היא דווקא יתרון כי זה מאפשר לנו לעשות השקעות בשוויים שפויים, שלא היה אפשר לעשות בתקופת ההייפ המטורף".

היית צריכה להתחנף למשקיעים ולשדל אותם?

"עד עכשיו גייסתי בישראל, ורק עכשיו אני עוברת לשוק הבינלאומי, וזה מאוד מפחיד, כי ראיתי מסביבי את כולם נרתעים ממה יהיה, וצריך לשמור על אופטימיות ולשדר אותה לכולם. לא פשוט לשכנע משקיעים זרים שכדאי להם להכניס לכאן כסף, כשאת צועקת בהפגנות שרע פה.

"אז כרגע המצב קשה. הריביות נוסקות, המיתון מאיים, והרפורמה מאיימת על קיומה הדמוקרטי של מדינת ישראל. ואם זה לא מספיק, הממשלה צמצמה את התקציב של רשות החדשנות, שהיא המנוע של המדינה להייטק, ורוצה להגביל את עצמאותה. זה מסוכן ונובע מאי־הבנה של חשיבות ההייטק לדורות שלמים שיפרנסו את המדינה".

מקצצים בתקציב רשות החדשנות ומצד שני מגדילים קצבאות לאברכים ולמוסדות חינוך ללא ליב"ה, שאינם תורמים לצמיחה. את חוששת שהחברה היצרנית תצטרך לסחוב את הכל על גבה?

"חלק משמעותי מהחרדים רוצים ללמוד ולעבוד, אבל המנהיגים שלהם מונעים מהם את זה כאילו זו טריפה. למה לא לאפשר להם להתפרנס? כשהייטקיסטים וחיילי מילואים יעזבו – ממה הם יחיו פה? המנהיגות שלהם לא מאפשרת להם לראות את המציאות נכוחה.

"הייתי בעבר חלק מעמותת מובילות שסייעה בשילוב נשים חרדיות בשוק העבודה — זה נהדר. עכשיו צריך לעשות את אותו הדבר גם עם הגברים החרדים. יש ללמוד, אבל גם לעבוד, לפרנס ולדאוג לקהילה. גם אני, לו הייתי יושבת וקוראת שפינוזה כל היום — זה לא היה מוביל אותי לאפשרויות עבודה רחבות".