עלות תועלת
שאול אמסטרדמסקי
עלות תועלת
//
שאול אמסטרדמסקי
מה עדיף?
ראש הממשלה הודיע שיגדיל את תקציב הביטחון ב־20 מיליארד שקל, והמשמעות היא שינוי דרמטי בסדר העדיפויות של התקציב. שר האוצר מצדו מלהג על "כלכלת קונצנזוס" ומוכיח שוב שאינו כשיר לתפקיד
מוסף כלכליסט | 21.12.23
להאזנה לכתבה
הוקלט על ידי הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
1
הכל היה כמעט רגיל בטקס השבעת נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון לקדנציה שנייה. בטרקלין בית הנשיא התכנסו כל בכירי המגזר הציבורי. נגידים לשעבר, נגידה לשעבר, כולם לבשו חליפות ועניבות ולא חולצות מלחמה שחורות. היתה הרמת כוסית. אנשים אפילו חייכו. זה היה רגע חולף של נורמליות בתוך המציאות הלא נורמלית שהפכה להיות החיים שלנו מאז 7 באוקטובר. ואז, ראש הממשלה בנימין נתניהו עלה לנאום.
אחרי ה"כלכלת ישראל היא ספינה חזקה במים סוערים" וה"הפכנו את כלכלת ישראל מכלכלה מנוהלת לכלכלה חופשית" שכבר שמענו בכל נאום כלכלי של נתניהו, ראש הממשלה עבר לדבר על משהו אחר. "במשך שנים הגדלנו את תקציב הביטחון, אבל למעשה הקטנו אותו כאחוז מהתוצר […] אנחנו לא נוכל להמשיך במדיניות הזאת. מעכשיו, ממש מעכשיו, אנחנו נדרשים להגדיל באופן משמעותי, בקפיצת מדרגה, את תקציב הביטחון לפחות ב־20 מיליארד שקל בשנה, וגם כאחוז מהתוצר. ייתכן שהתוספת תהיה אחוז ואולי אפילו למעלה בתוצר על מנת לענות על צורכי הביטחון שלנו", אמר נתניהו. 20 מיליארד שקל, בשנה, לפחות.
שר האוצר מכנה את שינוי סדרי העדיפויות "מוקש". אך זה מוקש פוליטי בלבד, שנזקו היחיד הוא שיגור השר ללשכת התעסוקה. מבחינה כלכלית שינוי סדר העדיפויות הוא כורח המציאות
2
גידול של 20 מיליארד שקל בתקציב הביטחון כל שנה יחנוק את תקציב המדינה. כדי להבין למה, צריך לראות בכמה תקציב מדינת ישראל גדל בשנה אחת בסך הכל, ואז לפרק את הגידול הזה. תקציב המדינה המקורי ל־2023 היה 485 מיליארד שקל. התקציב המקורי ל־2024, שתתחיל בעוד רגע, היה אמור להסתכם ב־514 מיליארד שקל. זהו גידול של 29 מיליארד. נסתכל שנייה רק על ה־29 מיליארד שקל האלה, התוספת לעוגת התקציב שהממשלה תכננה. איך היא היתה מתחלקת? מי היה אמור לקבל את הנתח הכי הגדול?
התשובה היא משרד הבריאות. הוא היה אמור לקבל תוספת של כמעט 6 מיליארד שקל, שהם קצת יותר מ־20% מסך הגידול. זה היה אמור לאפשר תוספת אדירה לסל הבריאות ולקופות החולים, שתשקף את הזדקנות האוכלוסייה ותאפשר הכנסת טכנולוגיות רפואיות חדשניות לסל הבריאות. גם משרד החינוך היה אמור לקבל נתח משמעותי מהגידול התקציבי - כמעט 18% - חלק גדול מהכסף הזה הוא תוספות למערכת החינוך החרדית במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, וגם הגדלת קצבת האברכים שמתוקצבת בידי המשרד. גם ביטוח לאומי היה צריך לקבל נתח גדול (13%) וגם פיתוח תשתיות התחבורה (9%) שאמור לאפשר רכבות, כבישים ותחבורה ציבורית. משרד הביטחון היה אמור להסתפק ב־4.5% בלבד מסך הגידול בתקציב הזה. 1.5 מיליארד שקל, וזהו.
זו היתה המציאות המתוכננת עד 7 באוקטובר. המלחמה שינתה אותה לחלוטין. את תמונת ה"אחרי" של התקציב קיבלנו בשבוע שעבר, כשהכנסת אישרה סופית את תקציב המדינה החדש לשנת 2023. הוא גדל בסך הכל ב־25 מיליארד שקל (כמעט כמו כל הגידול שתוכנן לשנת 2024). בואו נסתכל שנייה רק על הסכום הזה, רק על הגידול של ה־25 מיליארד. זו התוספת בפועל לעוגת התקציב. איך היא מתחלקת? מי מקבל את הנתח הכי גדול?
התשובה מובנת מאליה: משרד הביטחון. הוא קיבל בתקציב 2023 המעודכן תוספת של כ־20 מיליארד שקל, שהם כ־80% מסך התוספת לתקציב. לכל משרדי הממשלה האחרים נותרו קצת יותר מ־20% מהתוספת לחלק ביניהם. ביטוח לאומי הוא הגוף הבא בתור. הגידול החד במספר מקבלי הקצבאות בגלל המלחמה - נפגעי פעולות איבה, נכים וכו׳ - חייב את הממשלה לתת לו נתח של 8% מהגידול בתקציב. המשרד לביטחון הפנים לקח 6.7% מהגידול בתקציב, כי ישראל מתחמשת וגם כי צריך לחזק את המשטרה ומשמר הגבול. ולבסוף מגיעים לשני המשרדים שהיו אמורים לקבל את הנתחים הגדולים ביותר במקור - בריאות וחינוך. בפועל, משרד החינוך הסתפק בנתח של 6.7% מהגידול התקציבי, ומשרד הבריאות ב־2.4% בלבד.
רגע, זה לא הכל. כדי להגדיל גם את תקציב הביטחון וגם את תקציבי הביטוח הלאומי, ביטחון הפנים, החינוך, הבריאות וכו׳, הממשלה היתה צריכה לקצץ קצת בתקציבי משרדים אחרים. וכמו תמיד, הקיצוץ המסיבי ביותר הוא בפיתוח תשתיות התחבורה - כבישים, רכבות ותחבורה ציבורית. במקום לגדול ב־2.7 מיליארד שקל, התקציב הזה קוצץ ב־1.2 מיליארד שקל. המשמעות היא דחייה של פרויקטים מסוימים וביטול של אחרים. ישראל מתפוקקת. גם משרד החקלאות חטף קיצוץ בתקציבו - חצי מיליארד שקל - וגם מערכת ההשכלה הגבוהה (300 מיליון שקל). כך נראית תמונת הלפני ואחרי. זה מה שקורה כשמגדילים את התקציב ונותנים למשרד הביטחון את רוב העוגה.
מקור: משרד האוצר
3
אחרי שנתניהו דיבר בטקס השבעת הנגיד עלה לדבר שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הוא נשא נאום ארוך, עמוס בסיסמאות ובמושגים חדשניים כמו "כלכלה מאחדת", אבל בעיקר סיפק אמירה מדהימה כשהיא יוצאת מפי שר האוצר: "אנחנו עומדים בצומת דרכים שבו נידרש לקבל החלטה אמיצה ביחס לתקציב 2024. האם להיכנס לשדה המוקשים הזה של סדרי העדיפויות ובהכרח להצית את אש המחלוקת, או למצוא דרך לדלג מעליו, למצוא את הדרך להתייעל, להקטין הוצאות ולהגדיל הכנסות, אבל לעשות זאת במרחב הקונצנזוס. אני מאמין שזה מה שנכון בעת הזו".
סמוטריץ' כנראה התרגש מהמעמד ולא שם לב שראש הממשלה כבר קבע עבורו סדרי עדיפויות חדשים: הגדלת תקציב הביטחון ב־20 מיליארד שקל בשנה. אם שר האוצר סבור שאפשר להגדיל את תקציב הביטחון בכל כך הרבה כסף בלי לשנות את סדרי העדיפויות, אולי מוטב שלא יהיה שר אוצר.
בהינתן גידול אסטרונומי בתקציב הביטחון, משמעות הדברים של סמוטריץ' על "להישאר במרחב הקונצנזוס" היא אחת: לא לריב עם השותפות בקואליציה, כלומר לא לקצץ בתקציבי המשרדים שלהן. לשם כך הממשלה תצטרך להגדיל מאוד את חובותיה מדי שנה באופן קבוע, אחרת היא לא תוכל לממן את הפעילות שלה. או בקיצור, המדיניות של סמוטריץ' תסיג את ישראל עשרים שנה לאחור, כשהיחס בין החוב לתוצר היה בסביבות 90%. זה לא בא בחשבון.
4
מה כן?
נניח לרגע שתקציב הביטחון אכן צריך לגדול ב־20 מיליארד שקל בשנה ולא יכול להסתפק בגידול "מינורי" של 10 מיליארד שקל בלבד. נניח. כדי שמדינת ישראל לא תשקע ותפתח פער אדיר ממדינות העולם, נהיה מוכרחים להשקיע במקביל במערכת ההשכלה הגבוהה, כי היתרון היחסי שלנו הוא ההון האנושי. נהיה מוכרחים להשקיע בתשתיות - מרשת החשמל ועד אחרון מסופי האוטובוסים - כי בלי תשתיות אין צמיחה כלכלית והתפתחות במגזר העסקי. אינטל לא זקוקה רק למהנדסים. היא זקוקה גם לרשתות חשמל וסיבים מתקדמות.
אנחנו חייבים להשקיע המון במערכת הבריאות, כדי להתמודד עם גידול האוכלוסייה וההזדקנות שלה, ועם הצרכים החדשים שנוצרו בעקבות המלחמה (בעיקר בריאות הנפש, אך לא רק). אנחנו מוכרחים להשקיע המון במערכת החינוך בצורה חכמה ויעילה, כזו שתסגור פערים בין חלשים לחזקים, תקנה לתלמידות ותלמידים מיומנויות רלבנטיות לשוק העבודה המודרני ותפסיק לייצר בינוניות.
כדי לעשות את כל אלה במקביל לתוספת של 20 מיליארד שקל כל שנה לביטחון ועדיין לא להגדיל את החובות בצורה אינסופית, אין ברירה אלא לשנות את סדרי העדיפויות מהיסוד. אפילו אם תשימו בצד ערכים ואידאולוגיה, אין שום דרך חשבונאית אחרת לעשות את זה. כל היתר הן אגדות אלף לילה ולילה, ולא חשוב בכמה התלהבות סמוטריץ' ינאם אותן.
עוד במוסף כלכליסט
5
אם חפצי חיים אנחנו, לא נוכל להרשות לישראל לשקוע. אנחנו חייבים להשקיע גם בביטחון, אבל גם במטרות האחרות. כעת הכל בוער ונתניהו רוכב על הסנטימנט הביטחוני, אבל יבוא יום שבו נצטרך לשאול - למה גידול של 20 מיליארד שקל בשנה? למה לא 15? או 10? יבוא יום ונצטרך לשאול - האם הכישלון של 7 באוקטובר היה כישלון תקציבי או כישלון אחר? האם תוספת עתק לביטחון תבטיח שלעולם לא ניכשל כך שוב, או שאולי נדרש שינוי אחר, שאינו תקציבי במהותו?
אבל אם תוספת התקציב נדרשת לשנים הקרובות ואין בלתה, לא יהיה מנוס משינוי עמוק בסדרי העדיפויות. גם בתקציב - בהשקעות אדירות במערכות האזרחיות - וגם בשוק העבודה. נזדקק לעוד ועוד ידיים עובדות, לאנשים שיעבדו בעבודות טובות, יגדילו את התוצר וישלמו הרבה מסים, כדי שנוכל כולנו לממן את ההשקעות האדירות האלה בביטחון.
שר האוצר קרא לשינוי סדרי העדיפויות "מוקש". הוא שכח להוסיף את המילה "פוליטי". זהו מוקש פוליטי בלבד, שהנזק היחיד שלו הוא העפה של שר האוצר ללשכת התעסוקה. מבחינה כלכלית שינוי בסדר העדיפויות לא רק שאינו מוקש, אלא הוא מחויב המציאות. ובעתיד, כשכבר לא נצטרך להגדיל את תקציב הביטחון כל כך הרבה, השינוי הזה יוכל לשמש מנוף כלכלי למשק. הוא יוכל להפוך את ישראל למדינה עם תשתיות מתקדמות וחדשניות ועם כוח עבודה מיומן ואיכותי, שמציעה עתיד טוב יותר לתושביה ולילדיה.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
