"

הייתי מנכ"ל ארגון הלל ואני מכיר היטב את מערכת ההשכלה הגבוהה האמריקאית, כך שאני יכול לקבוע בוודאות — אפשר לקבל בארצות הברית חינוך טוב באווירה מסבירת פנים בלי לחשוש מאנטישמיות. לא חייבים ללמוד באוניברסיטאות היוקרתיות המשתייכות ל'ליגת הקיסוס' (Ivy League) כמו הרווארד או פנסילבניה אם הן לא מבינות את הצורך להגן על הסטודנטים שלהן. הדרך המהירה ביותר לשנות את התרבות שנוצרה בקמפוסים היא שהורים לא ישלחו את ילדיהם לבתי ספר שלא שומרים על אווירה ראויה — וזה מה שאני מקווה שיקרה".

את הדברים הנחושים האלה אומר נשיא הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, אריק פינגרהוט (64), על רקע השימוע מעורר ההדים שנערך לפני שבועיים בקונגרס לנשיאות אוניברסיטאות הרווארד ופנסילבניה והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. פינגרהוט, סנאטור לשעבר, הוא דמות כמעט בלתי מוכרת לישראלים, שנקלע לתפקיד ברגע היסטורי: ארגון הפדרציות היהודיות שבראשו הוא עומד פועל בשגרה לשגשוג חיי הקהילה היהודיים בצפון אמריקה. אבל מאז 7 באוקטובר אין שגרה בקהילות יהודיות, לא בישראל ולא בעולם. הארגון של פינגרהורט אחראי לגיוס של סיוע חירום לישראל בהיקף חסר תקדים של 750 מיליון דולר, ארגן הפגנת ענק למען ישראל בוושיגנטון ונדרש באופן שוטף להתמודד עם גל אנטישמיות ברחבי ארצות הברית וקנדה.

"בגלל האנטישמיות אנשים מרגישים שהם לא יכולים לתמוך בישראל כפי שהיו רוצים או להבליט את הזהות היהודית שלהם", אומר פינגרהורט "והם חשים את זה בבתי ספר ובקמפוסים ובמקומות עבודה. בבית ספר ציבורי בניו יורק, למשל, תלמידים החלו לרדוף במסדרון אחרי מורה ששיתפה את העמוד 'אני עומדת לצד ישראל' והיא נאלצה להתגונן בעזרת אבטחה. בקמפוסים, כשיש מחאה אנטי־ישראלית, המפגינים בוחרים לעמוד על המדרכה שמול בניין הלל (ארגון הסטודנטים היהודיים בקמפוסים האמריקאיים) וקוראים קריאות גזעניות מטרידות ומאיימות לסטודנטים. הם נאלצים להתמודד עם זה כמעט כל יום".

למה זה לא זה נחשב לגיטימי?

"יש אזור באוניברסיטאות שמיועד למחאה פוליטית ושם מתקיימות ההפגנות, הוא בולט מאוד בקמפוס. אבל אחרי 7 באוקטובר מפגינים לא הלכו לשם לצורך מחאות אנטי־ישראליות, במקום זה הם ניהלו את המחאה בקמפוסים מול בניין הלל עם קריאות כמו 'ציונות היא גזענות' ו'פלסטין תשוחרר מהנהר ועד לים'. זה כמובן אפשרי טכנית, כי מותר להם לעמוד על מדרכה בשטח ציבורי, אבל צריכים להיות כאן סטנדרטים גבוהים יותר. גם כשמדובר במשהו חוקי — אי אפשר לקבל מצב שבו סטודנטים יהודים צריכים להיות חשופים להתנהגות כזאת".

למה לדעתך יש התעוררות אנטישמית בארצות הברית דווקא עכשיו?

"מתקפת חמאס נתנה לאנטישמים תחושה שהם יכולים לצאת מהחורים כשהם מסתתרים מאחורי מחאה פוליטית, בטענה שזו תמיכה בפלסטינים".

וזה לא?

"לא. הם טוענים שאכפת להם מהמצב ההומניטרי שנוצר בגלל המלחמה וזה לא נכון, כי לא היה אכפת להם מההשפעות ההומניטריות של מתקפת חמאס.

פרט למחאות, היכן האנטישמיות מורגשת?

"מרגישים את זה כשסטודנטים ואנשי מקצוע חשים שביטוי של יהדותם או הבעת תמיכה בישראל מונעים מהם הזדמנויות או פוגעים בהם במקומות העבודה. זה גורם לנו להשקיע מאמצים ומשאבים עצומים באבטחה, כי גם אם לא כל תקרית אנטישמית היא אלימה, היא מעלה את הסיכון למקרה כזה".

"250 מיליון דולר כבר הועברו ליותר ממאה ארגונים שפועלים בישראל. הרוב המוחלט מיועד לעוטף עזה, חלק אחר למפונים מהצפון. תמכנו בין היתר דרך אחים לנשק, מכללת ספיר, פתחון לב, לתת, פורום משפחות החטופים ובתי חולים שיקומיים"

"תפסנו את עצמנו בטעות כבלתי פגיעים"

זהו ביקורו השלישי של פינגרהוט בישראל מאז 7 באוקטובר. כשאנחנו נפגשים בירושלים, הוא חובש כיפה ועונד לצווארו דיסקית להזדהות עם החטופים ברצועה שעליה כתוב "הלב שלי שבוי בעזה". לאחר שנפגשנו הוא סייר בקיבוץ בארי, ולדבריו כל מה שקרא על שהתרחש שם לא הכין אותו למה שראה. "הבתים השרופים, חדרי הילדים, הזירות שבהן התרחשו הקרבות. הגופות כבר נלקחו משם, אבל אתה עדיין יכול להריח ולהרגיש את מה שקרה. זה נורא, וזה כך בית אחר בית".

ב־7 באוקטובר, הוא מספר, היה בתל אביב לרגל שמחת תורה, ולא היה מודע למתרחש מפני שכיהודי דתי אינו עונה לטלפון בשבת. "לקח זמן עד שמנהלת המשרד שלנו בישראל הצליחה לתפוס אותי ולהסביר לי מה קורה. מיד התחלנו לעבוד משני צדי האוקיינוס כדי לארגן את קמפיין גיוס החירום עבור ישראל, ולאחר כמה ימים חזרתי לארצות הברית. כעבור כשבועיים חזרתי לכאן עם מנהיגי קהילות יהודיות כדי לראות את המשמעות המלאה של מה שקרה. כל קהילה הרימה קמפיין גיוס משלה ואיחדנו את הכל. מאז הייתי להוט לחזור לכאן כדי לראות את ההשפעה של העבודה שלנו בשטח וגם כדי ללמוד מה עוד צריך להתבצע".

הסיוע שהעברתם לישראל הוא הגבוה ביותר בהיסטוריה של היהודים בחו"ל, וגבוה ב־70% מגיוס השיא הקודם במלחמת לבנון השנייה. מה הניע הפעם את היהודים לתרום יותר מהרגיל?

"הדבר שהכי חשוב לקהילות היהודיות הוא ישראל בטוחה ומוכנה לקלוט יהודים מכל העולם, וזו התגובה הכי טבעית שנועדה לסייע לאחים שלנו".

בעבר היו קונפליקטים בין חלקים מיהדות ארצות הברית לבין ישראל סביב המונופול של האורתודוקסיה הישראלית על הדת.

"היום אנחנו ממוקדים במאה אחוז בתמיכה בעם בישראל, ואני מקווה שהדברים האלה לא ימשיכו להיות נושאים מפלגים בינינו, כי אנחנו חייבים למצוא דרך להתאחד. תראי את המצעד העצום שעשינו בוושינגטון ב־14 בנובמבר, כל הזרמים היהודיים הגיעו אליו. אנחנו מקווים שגם בישראל, כשהמלחמה תיגמר, המאבקים הפנימיים ייפסקו. זה היה כל כך מטריד עבורנו, אני לא יכול לתאר לך כמה קשה היה לנו לראות את הפילוג בישראל, זה היה שובר לב, ואני מקווה שכולנו למדנו מזה שיעור".

מה השיעור?

"אני חושב שישראל ויהדות ארצות הברית העריכו באופן שגוי את מידת הפגיעות שלנו. היה לנו יותר מדי ביטחון עצמי. היום אנחנו מבינים שביטחון ישראל וביטחון יהדות ארצות הברית הם לא דבר שניתן לקחת כמובן מאליו".

פינגרהוט נזהר מלהתייחס ישירות להפיכה המשטרית בישראל, ובתשובה לשאלה בעניין מסתפק באמירה ש"הבנו שאין לנו את המותרות של להילחם על חלק מהנושאים שנאבקנו עליהם. הקהילה היהודית מרגישה עכשיו מאוחדת מחדש, אני חושב שגם הישראלים, ותוודאו שהחלטות הממשלה שלכם משקפות את זה".

למאבק שהיה פה לפני 7 באוקטובר, כשהממשלה קידמה את הרפורמה המשפטית, היו גם צדדים כלכליים.

"אנחנו מודעים למשיכת ההשקעות כתוצאה מהוויכוח על הרפורמה", פינגרהוט אומר בדיפלומטיות. "היינו אקטיביים בניסיון לעזור לבכירים בישראל להבין מה האימפקט של זה באמריקה. אבל למרות הדאגה שהמצב עורר בקהילה היהודית באמריקה, לא היתה ירידה בתמיכה הפילנתרופית של יהודים אמריקאים".

לא?

"אני מודה שזה כן עורר את החשש שישראל תתפרק, היינו מודאגים כשראינו שישראל הופכת להיות כה מפולגת וחשבנו כל הזמן איך ניתן לאחד אותה. לא מעט תורמים שלנו בחרו כן להשקיע בארץ, ועכשיו יש אחדות אבל מסיבות נוראיות".

מי הפדרציות המובילות בתרומתן לישראל? ככל הידוע פדרציית ניו יורק גייסה 150 מיליון דולר ופדרציות גדולות נוספות כמו שיקגו גייסו כ־50 מיליון דולר כל אחת.

"תרומה מינימלית לצורך קיום היהדות העולמית היא תנאי ללהיות חלק מהפדרציה היהודית בצפון אמריקה. ניו יורק היא הפדרציה הגדולה ביותר והיא מובילה בתרומות כפי שיכולת לצפות, אחר כך שיקגו, לוס אנג'לס, אבל יש גם מקורות מימון מקרב קהילות חזקות כמו קליבלנד, בולטימור, מטרו ווסט, ניו ג'רזי, דרום פלורידה, מיאמי, פאלם ביץ' והקהילות בקנדה. גם הקהילות הקטנות במונחים של הקהילה היהודית מאוד מחויבות לישראל. גייסנו 750 מיליון דולר וכל קהילה תרמה הרבה יותר ממה שציפינו".

באיזה אופן הכסף מועבר לישראל? לארגון אחים לנשק העברתם בינתיים קרוב לשישה מיליון דולר.

"250 מיליון דולר כבר הועברו ליותר ממאה ארגונים שפועלים כאן לצורך סיוע מיידי. הרוב המוחלט מיועד לעוטף עזה, חלק אחר הולך למפונים מהצפון. תמכנו בין היתר דרך אחים לנשק, מכללת ספיר, פתחון לב, לתת, פורום משפחות החטופים, בתי חולים שיקומיים ובתי החולים אסותא, ברזילי והעמק. הממשלה משלמת את חשבון המלונות של המפונים אבל יש צרכים רבים נוספים. יש את הקרן המרכזית שלנו, ומעבר לה כל פדרציה תרמה לערים ספציפיות. יש הרבה דרכים שבהם כסף מגיע ליעד".

"מבין כל החברות בהיסטוריה של יהדות הגולה, החברה האזרחית באמריקה תמיד היתה כל כך פתוחה ומקבלת עבורנו. איפה עוד בעולם היינו כל כך חופשיים ורצויים? אנחנו לא יכולים להרשות לחברה הזאת להפוך לסגורה"

"האווירה בקמפוסים מנרמלת אנטישמיות"

פינגרהוט הוא דור שלישי למהגרים ממזרח אירופה שהגיעו לארצות הברית לאחר מלחמת העולם הראשונה, סמל לדור שהשתקע בארצות הברית בהצלחה ושמר על אורח החיים היהודי המסורתי. הוא למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת נורת'ווסטר ולתואר שני במשפטים באוניברסיטת סטנפורד, וכיהן כסנאטור מטעם מדינת אוהיו בקונגרס האמריקאי. "כנכד למהגרים היה לי הכבוד לשרת בקונגרס, ואני לא יוצא דופן, יש רבים עם סיפור כמו שלי", הוא מציין. "אני מרגיש בן לדור בר מזל מאוד של יהודים שנהנו מהבריחה מאירופה לפני המלחמה, בנו פה משפחה, למדו, הקימו עסקים ויכלו לגדול כאן בסביבה בטוחה ומשגשגת".

לצד הרקע הפוליטי שלו, פינגרהוט כיהן בתפקידי מפתח גם באקדמיה האמריקאית כנשיא מועצת המנהלים של אוניברסיטת אוהיו בין 2007־2011, ולאחר מכן שימש מנכ"ל הלל. תפקידו כנשיא הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה הוא מבחינתו בגדר סגירת מעגל. "הגעתי לפוליטיקה כדי להשפיע, ואני מרגיש שאני עדיין בתפקידים רבי השפעה על הקהילה היהודית ועל העולם", הוא אומר. "היום אני יכול לסגור מעגל במעורבות הכל כך עמוקה שלנו בתמיכה ובהגנה על ישראל".

לדבריו, חש בעלייה בגילויי האנטישמיות בארצות הברית עוד בימיו כמנכ"ל ארגון הסטודנטים היהודי הלל, "אבל מאז 7 באוקטובר זה התפוצץ". התגברות גילויי האנטישמיות גרמה לקונגרס האמריקאי לזמן את הנשיאות של שלוש מהאוניברסיטאות המובילות במדינה, קלודין גיי מהרווארד, ליז מגיל מפנסילבניה וסאלי קורנבלות מ־MIT, לשימוע בוועדת ההשכלה של בית הנבחרים. לאחר שהנשיאות סירבו לקבוע כי קריאות לרצח עם של יהודים הן בריונות והטרדה המפירות את הקוד האתי של האוניברסיטה ואמרו שהדבר תלוי בהקשר, הודיעו תורמים רבים כי ימשכו את תרומתם למוסדות. כמו כן, נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה  התפטרה שבוע לאחר השימוע.

למה הנשיאות לא היו מסוגלות לענות בבהירות על שאלה פשוטה כמו האם קריאה לרצח עם של יהודים מפירה את קוד ההתנהגות של המוסדות?

"הן חיות בסביבה של בועה אקדמית אוניברסיטאית, ובסביבה הזו התשובה שהן נתנו היא הדבר הנכון והסביר לומר. לו התשובה הזאת היתה ניתנת בפגישה בקמפוס, היו מהללים אותן עליה. העובדה שזה נחשף לעולם החיצון היא מה שתביא את השינוי. ניסינו במשך הרבה זמן להביע את הדאגה ממה שקורה בקמפוסים, ותמיד שואלים אותך: 'מה כבר יכול להיות גרוע כל כך, הרי זה הרווארד או פן, אוניברסיטאות העילית'. ועכשיו פתאום כולם רואים. זה היה רגע שחשף מה באמת קורה בקמפוסים האלה, ועכשיו אנשים מאמינים לך כשאתה אומר שיש בעיה".

השימוע בקונגרס היה נקודת קיצון.

"אני יודע איזה אימפקט זה עשה בישראל, ואת יכולה לדמיין מה זה עשה בארצות הברית. זה גם חושף את הסטנדרט הכפול שקיים באוניברסיטאות, כי כולנו יודעים שהקמפוסים מאוד רגישים אם מישהו מעיר הערה לא נכונה על קטגוריה אחרת של גזע או מגדר, אבל איכשהו כשאומרים משהו לא מקובל על הקבוצות הללו זו בעיה, אבל אין בעיה להצהיר הצהרות נגד יהודים".

הנשיאות שהשתתפו בשימוע הן ודאי לא אנטישמיות.

"הן לא, אבל הן נמצאות באווירה שבה אנטישמיות מנורמלת. לכן גם אם הן לא יגידו משהו אנטישמי בעצמן, הן לא מתכוונות למנוע אמירות כאלה מאחרים. זה מזעזע, אבל טוב שזה נחשף, וכעת צריך לנקוט צעדים ממשיים כדי לשנות את זה. אגב, יש הבדל בין לומר את הדבר החוקי לבין לומר את הדבר המוסרי והצודק. בדוגמה של המחאה בשטח ציבורי מול בניין הלל — האם זה חוקי? מבחינת חופש ביטוי במרחב הציבורי ייתכן שכן. אבל האם זו הדוגמה שאנחנו רוצים לתת לגבי פיתוח מנהיגות ולדרך שבה חברה אזרחית צריכה לפעול?

"הבאנו 300 אלף איש להפגנת הענק למען ישראל, והמשטרה תגיד לך שביום הזה השוטרים קיבלו יותר מילות תודה ממה שהם קיבלו בכל הקריירה שלהם. אנשים עמדו בתור ליום העמוס ביותר בתחבורה הציבורית בעיר בלי שהיו אי־סדרים או מהומות כלשהן, בשעה שמוחים נגד ישראל השחיתו רכוש, פצעו אנשים וצעקו. מה משני הדברים הוא הדרך שבה אנחנו רוצים להתנהל בה בדמוקרטיה בחברה אזרחית? זה מה שחסר לי בתגובה החוקית הזאת. נשיאות האוניברסיטאות נתנו תשובה נכונה מבחינה חוקית אבל השאלה היתה מוסרית, וקשורה לחברה האזרחית שאנחנו רוצים לבנות ולקיים כאן".

לצופה מהצד נדמה ששלוש הנשיאות קיבלו את אותו ייעוץ משפטי.

"אבל מה שחסר פה הוא האחריות. אוניברסיטאות הן מקום שמחנך, אלה מוסדות שמהם מגיעים מנהיגי העתיד. זו אחת הסיבות שזה כל כך אישי עבורנו, שמבין כל החברות בהיסטוריה של יהדות הגולה, החברה האזרחית באמריקה תמיד היתה כל כך פתוחה ומקבלת עבורנו. איפה עוד בעולם היינו כל כך חופשיים ורצויים? עזרנו לבנות את אמריקה, היו בקהילה מנהיגים שהפכו פקידי ממשל בכירים, אנחנו לא יכולים להרשות לחברה הזאת להפוך לסגורה, ולא רק ליהודים. לכן נעשה כל מה שצריך כדי לדאוג לכך שהחברה האזרחית בארצות הברית תגונן על העם היהודי".

לך יש ילדים באוניברסיטאות היוקרה?

"הם לא לומדים באוניברסיטאות מ'ליגת הקיסוס'".

זו בחירה מכוונת לא לשלוח את ילדיך לאוניברסיטאות הללו?

"הם לומדים בקולג', זו לא החלטה מודעת בהקשר הזה אלא פרטית. אבל יש לי בהחלט תחושה חזקה שמה שקרה באוניברסיטאות מ'ליגת הקיסוס'  מסוכן מאוד, וראינו את זה בשימוע בקונגרס. זה צריך להיות מטופל, והפדרציה שלנו תהיה מעורבת בזה".

מה אתה חושב שתורמים צריכים לעשות? ומה ההורים?

"התורמים צריכים להיות ברורים עם האוניברסיטאות ביחס לציפיות שלהם ולתרום להן רק אם הם מרוצים מהתשובות שהם מקבלים מהמוסדות. באשר להורים, חשוב שהם יהיו מאוד מעורבים. ניתן לקבל חינוך טוב בבתי ספר רבים באמריקה ולא באוניברסיטאות שלא מבינות את הצורך להגן על כל הסטודנטים מהסוג הזה של התקפות והטרדות. הדרך המהירה ביותר לשנות את התרבות הזאת — אפילו מהירה יותר מהשפעת תורמים — היא שהורים לא ישלחו את ילדיהם לבתי ספר שלא מייצרים ושומרים על אווירה ראויה".

"בשימוע שנערך בקונגרס על האנטישמיות בקמפוסים, הנשיאות של הרווארד, פנסילבניה ו־MIT ענו תשובה נכונה מבחינה חוקית, אבל השאלה היתה מוסרית - איזה חברה אזרחית אנחנו רוצים לבנות ולקיים כאן"

"הרוב המוחלט של האמריקאים תומך בישראל"

לפי נתונים שפרסמה החודש הליגה נגד השמצה, מאז מתקפת חמאס חלה עלייה חדה במספר התקריות האנטישמיות בארצות הברית. בין 7 באוקטובר ל־7 בדצמבר דווח על יותר מ־2,000 תקריות (לעומת 460 בין אוקטובר לדצמבר אשתקד), בהן 40 מקרי תקיפה, 337 מעשי ונדליזם, 749 מקרי הטרדה מילולית או כתובה, ו־905 הפגנות הכוללות רטוריקה אנטישמית או תמיכה בטרור נגד מדינת ישראל. לפי הליגה נגד השמצה, זהו זינוק היסטורי בהיקף התקריות האנטישמיות מאז סוף שנות השבעים, אז החל הארגון לפעול.

יש יותר יוזמות לעלייה לישראל בעקבות העלייה בגילויי האנטישמיות?

"לדעתי אולי יהיו יוזמות אחדות, אבל אני לא חושב שיהיו מספרים גדולים ולכן חשוב לנו להילחם על אופייה של החברה האמריקאית. אם תהיה עלייה מארצות הברית לישראל, זה יהיה בגלל האהבה לישראל והרצון לעזור לה ולבנות אותה ברגעים האלה, ובבנייה הזאת הפדרציה שלנו מעורבת. אחרים פשוט ימשיכו לבקר כאן כל הזמן או יתמכו במאמץ הזה כלכלית מבחוץ".

ישראל נמצאת בקרב הסברתי אבוד לאור התמונות שמגיעות מעזה?

"הרוב המוחלט של האמריקאים תומך בזכות של ישראל להגן על עצמה, וכשהם לא מבינים אנחנו מנסים לגרום להם להבין מה קרה. ישראל עושה עבודה טובה בלסייע לעולם להבין. משפחות החטופים הגיעו לארצות הברית לספר את סיפורן ואני אישית לקחתי את גילי רומן שאחותו נחטפה לפגוש סנאטורים אמריקאים. הרוב מבין, המיעוט כמובן קולני ומקבל יחס תקשורתי מועצם כי ככה דברים עובדים, אבל ישראלים צריכים לדעת שהקהילה שלנו תפעל לוודא שהתמיכה האמריקאית בישראל לא תשתנה".

מה אתה חושב על התפקוד של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעת הזאת?

"אנחנו לא מתערבים בפוליטיקה הפנים־ישראלית, ועובדים עם כל ממשלה בהיסטוריה של מדינת ישראל. אנחנו לא ארגון פוליטי, אלא פועלים עם כל ממשלה לטובת ישראל".

הנשיא ג'ו ביידן הפתיע מאוד את הישראלים בגישה מחממת הלב שלו לאחר המתקפה.

"כאמריקאים אנחנו מאוד שמחים על זה וזה ייזכר לנצח. עוד לפני 7 באוקטובר, בקיץ שעבר נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג העניק לנשיא ביידן אות כבוד, הייתי כאן אז וזה היה מרגש מאוד. ההגעה של ביידן לישראל אחרי המתקפה הזכירה לי שאחרי 11 בספטמבר ראש ממשלת בריטניה אז טוני בלייר הגיע לנאום של הנשיא בוש כהבעת סולידריות של חבר קרוב, וזה לעולם לא יישכח".

ישראל צריכה להיות מודאגת מהאפשרות שדונלד טראמפ ייבחר מחדש לנשיא ארצות הברית, לאור העובדה שמצבו של ביידן בסקרים לא מזהיר?

"הקהילה היהודית מתאמצת כדי שמי שייבחר לנשיא ימשיך לתמוך בישראל. לא אשכח שבעצרת הענק שארגנו בוושינגטון ארבעת מנהיגי הקונגרס — דובר בית הנבחרים מייק ג'ינסון הרפובליקאי, מנהיג המיעוט הדמוקרטי האקים ג'פריס, מנהיג הרוב בסנאט צ'אק שומר הדמוקרט, ונציג המיעוט הרפובליקאי בסנאט מיץ' מקונל — באו יחד להביע תמיכה בישראל ואחזו ידיים. כמו ישראל לפני 7 באוקטובר, גם ארצות הברית מפולגת, ואין עוד נושא שבו אפשר למצוא את מנהיגי שני הצדדים עומדים כך מול ההמונים בידיים שולבות. הישראלים צריכים להבין כמה זה משמעותי ושנעבוד קשה כדי לשמור על זה כך".