עידית, איזו אדמה יכולה לשמש חומר בניין?

אני עובדת בעיקר עם תערובת קוב (Cob) — זו תערובת אדמה חרסיתית כבדה, בשונה מאדמה לחקלאות שהיא מאווררת יותר ומלאה בחומר אורגני. חרסית היא חומר שנעשה דביק ומתנפח במגע עם מים, וכך הוא מאפשר הדבקה, בנייה והתייצבות. כמעט כל האדמות בארץ הן כאלה. לתוך האדמה אני מוסיפה חול ים, חול מחצבה וקש, שמסייעים לחיזוק החומר.

איך תנור אדמה פועל?

הבסיס הוא תא בערה — חלל גדול שבתוכו מבעירים עצים. שני סוגי התנורים העיקריים הם תנור רגיל, שבו תא הבערה נפרד מתא האפייה; ותנור פיצות שנקרא פורון — תנור עגול עם כיפה גדולה, שבו האפייה והבעירה נעשות באותו תא. בפורון מבעירים את העצים במשך שעתיים־שלוש, ואחרי שהכיפה והרצפה מתחממות, דוחפים את כל הגחלים להיקף התנור, ועל רצפתו אופים.

יש גם אפשרות לכיריים?

כן. בשביל לבשל על כירה מבעירים את האש בתא מסוים והאש עולה לחלק העליון הפתוח, שבו אפשר להניח סיר לבישול.

אפשר לווסת את הטמפרטורה בתנור?

כן, אבל זו מיומנות מיוחדת כי בתנורים כאלה בעצם אין כפתורים — צריך להקטין את האש עם משחק בעצים.

לאוכל שנאפה בתנור כזה יש טעם שונה?

הוא מקבל טעם מדהים כי הוא נאפה על האש. זה טעים לאללה.

איך בונים תנורי אדמה?

בשביל לבנות פורון, אני מתחילה בבניית תא בידוד בחלק התחתון של התנור, שלא ייתן לחום לברוח החוצה. אני בונה תא מקוב או מלבני קוב שיצקתי וייבשתי בתוך תבנית. את הלבנים אני מחברת בטיט — דבק שמורכב מאדמה, זבל חמורים, שאנחנו מייבשים, מפרקים ומסננים בעצמנו, וקצת חול מחצבה.

לתוך התא אני יוצקת תערובת בידוד באמצעות בקבוקי בירה ישנים, אדמה ונסורת. עם הזמן הנסורת מתכלה ונוצרים חללי אוויר, שבתוך המסה של החומר מייצרים בידוד.

על תא הבידוד אני בונה את רצפת התנור, שהיא כבר לא בנייה של חומר מבודד אלא מסה תרמית — חומר דחוס שאוגר חום. את היקף רצפת התנור אני מכינה מתערובת קוב, ובמרכזה מרכיבה לבני שמוט.

בשלב הבא אני בונה את הכיפה: על רצפת התנור אני יוצקת ערימה של חול ובעצם בונה ארמון רטוב בצורה כיפתית. על ערמת החול אני שמה עיתונים, כדי שהקוב לא יידבק לחול, ומעליהם בונה את הכיפה — את שתי השורות התחתונות אני בונה מלבנים ואז ממשיכה למעלה ולכיוון המרכז עם קוב.

מתי התנור מוכן לשימוש?

לוקח לתנור שבועיים להתייבש, ואחריהם אני מגרדת את החול מפתח התנור ומקבלת כיפה חלולה. מעל הכיפה, שהיא מסה תרמית, אני שוב יוצרת שכבת בידוד של אדמה ונסורת ועל כל הסיפור הזה מגיעה שכבת הטיח הראשונה, שעשויה מאדמה, חול ים, חול מחצבה וזבל חמורים. אחריה מגיע שלב העיטור: אני מפסלת תבליטים מתערובת של אדמה וזבל חמורים ומציירת בטיח או בצבעי אדמה — אדמה בצבעים שונים שאנחנו מערבבים עם דבק קמח או דבק אורז.

אחר כך אני מיישמת טיח גמר, שקובע את המראה של התנור. כאן אפשר להשתמש באדמה ירוקה, צהובה, לבנה או אדומה — וזה מה שיקבע את צבע התנור. על שכבת הטיח מורחים שמן, כדי להגן על התנור מפני הגשם. ואחרי שזה מתייבש — התנור מוכן.

את קונה אדמה?

אין מצב. פעם בשנה־שנתיים אני קונה בכמויות קטנות אדמה בצבעים שונים בשביל לאפשר טיח מגוון, אבל רוב האדמה שלנו היא חומר מקומי שכורים פה בסביבה, ואנחנו משלמים רק על ההובלה שלו.

גם את שאר החומרים אני משתדלת לאסוף ולא לקנות, אבל יש דברים שאין ברירה, כמו חול ים שאסור לקחת. בנוגע לשמן שאיתו אנחנו מסיימים את הבנייה — אנחנו עובדים עם שמן ממוחזר מפלאפל עופר במודיעין, פשוט לוקחים ממנו גלונים של שמן שטיגנו בו, מסננים אותו ומשתמשים בו.

"כשהתחלתי לעבוד באדמה הרגשתי שסוף סוף מצאתי את הייעוד שלי. וזה אפילו התחבר לשם שלי כי 'עידית' היא אדמה משובחת. זה עודד אותי להאמין שיש פה משהו הרבה יותר גדול"

איך הגעת לבנייה באדמה?

למדתי אמנות אבל איכשהו התגלגלתי לעבוד במשאבי אנוש במשך 15 שנה. ב־2008 החלטתי שזהו. לקחתי שנת חופש והגעתי ל"חווה ואדם" במודיעין לקורס פרמקלצ'ר, שכלל גם שיעור של בנייה באדמה. הכנו בו לבני אדמה — משהו מאוד פשוט, ואני התאהבתי מיד. חיפשתי מקום שבו אני יכולה ללמוד את התחום, וגיליתי את טל בשן, שלמדה בנייה באדמה מנשים בכפר במדבר קוץ' בהודו ופתחה בארץ קורסים וסדנאות. השתתפתי בכל סדנה שלה, ולאט לאט למדתי את התחום, עד שב־2010 חזרתי לחווה כדי להעביר בעצמי סדנאות מקיפות לבנייה באדמה.

בשלב הזה הרגשתי שסוף סוף מצאתי את הייעוד שלי. וזה אפילו התחבר לשם שלי כי "עידית" היא אדמה משובחת. זה עודד אותי להאמין שיש פה משהו גדול הרבה יותר.

ואיך מבנייה באדמה התגלגלת להתמקד בתנורים?

מצאתי באינטרנט ספר על בניית אדמה, ששמו "Build Your Own Earth Oven", מאת האנה פילד וקיקו דנזר. מכיוון שכבר ידעתי להרגיש את החומר והבנתי איך הוא עובד, יכולתי לעקוב בקלות אחר ההוראות ולבנות בעצמי את התנור הראשון. ואחרי שבניתי עוד אחד ועוד אחד, וראיתי שהם עובדים מצוין, פתחתי גם סדנאות.

מה מחבר אותך לתנורי אדמה?

הבנייה באדמה היא תשוקה ואהבה מאוד מאוד גדולות שלי, ואני משתמשת בה לא כמשהו לעשות כסף ממנו אלא כחיבור בין אנשים. בני האדם התרחקו מהטבע, וכיום אנשים מחפשים להתחבר אליו מחדש, לקחת שוב את המושכות לידיים ולעשות את הדברים בעצמנו. אני לא חושבת שאנחנו הולכים להציל את העולם מבחינת התכלות הכדור, אבל כן חושבת שאם אנחנו כבר פה, אז צריך לחיות בהגינות — כלפי השכנים שלנו, האויבים שלנו, וכלפי הסביבה שבה אנחנו חיים. מעבר לזה — זה כל כך כיף וכל כך יפה.

השילוב של אש, אדמה ומוצר שימושי הוא עוד יותר מרגש עבורי, כי הוא מחבר אותי לעבר הקדום. יש משהו מאוד ראשוני בהבערת אש ובישול. והעבודה על התנורים בסדנאות גורמת לי להתרוממות רוח מטורפת. יש צחוקים, סיפורים, אוכל, מוזיקה, קיטורים ואפילו בכי לפעמים. אני מרגישה את זה גם כשאני עובדת עם אוכלוסייה פלסטינית — זה ממש כלי לתקשורת ולחיבור. האדמה מחברת ולא מפרידה, ואינשאללה שנגיע לימים שהאדמה תחבר בינינו ולא תפריד.