א

ורית הציצה בשעון. הרכב האוטונומי שהזמינה כבר איחר בחמש דקות. כשהשירות החל לפעול הוא דייק כמו שעון, אבל לאחרונה האיחורים הגיעו לעתים עד חצי שעה. המפעיל תירץ את זה ב"פקקים ביציאה מהחניון". היא שקלה לעבור למפעיל השני, אבל שם המצב לא היה טוב יותר. כולם התלוננו.

כשהרכב הגיע, באיחור של 14 דקות, אחד המושבים שבו כבר היה תפוס. אורית קרסה לתוך המושב השני ומצאה בו שקית נייר שמנונית ושלל פירורי שומשום: מתברר שהנוסע הקודם אכל בורקס. זו הבעיה עם יציאה בשעה הזו: בשעה מוקדמת יותר הרכב מגיע היישר מטיפול הלילה, אבל ברכבים של תשע בבוקר כבר עברו כמה וכמה נוסעים, וככה זה גם נראה. היא התרווחה לאחור ובהתה בתוכנית טלוויזיה ששודרה על המסך, עטופה בפרסומות בלתי פוסקות. הנוסע השני ירד, אחרת נכנסה במקומו, וכן הלאה. עם כל ההפרעות האלה, אי אפשר היה לדבר על עבודה בדרך.

הנסיעה בכביש החוף התנהלה במהירות מסחררת, אבל בתוך העיר, כרגיל, הפקקים חנקו את הכביש. הנוסע שישב כעת לצדה שלף סנדוויץ' ריחני; אורית נתנה בו מבט חודר, אבל הוא התעלם. אחרי שעה של זחילה בפקק היא סוף סוף נחלצה מהרכב, נשבעת לעצמה לחפש מקום עבודה שיאפשר לה לעבוד מהבית.

• • •

התרחיש הזה נשמע לכם מוכר, אבל לוקח את החזון הנוצץ והמבטיח של הרכב האוטונומי למקום שונה, פחות אופטימי? זה לא במקרה. בשנים האחרונות אנחנו שומעים רבות על האופן שבו הרכב האוטונומי ישנה את חיינו. הטכנולוגיה המדהימה הזו כובשת את הכותרות, ובצדק: היא מציעה חזון אוטופי שבו הנוסע מתרווח במכונית שמסיעה אותו ליעדו במהירות שיא, כשהוא פנוי לנצל את זמן הנסיעה כרצונו — בלי לאחוז בהגה, בלי להתרכז בכביש, ובעיקר בלי עצבים.

אבל המציאות עומדת ככל הנראה להיות זוהרת הרבה פחות, אם להאמין למומחים. חלק מההבטחות הללו אכן יתגשמו, אבל התפתחויות אחרות עומדות להיות מאתגרות יותר, ואולי אפילו להקשות עלינו: מגה פקקים, פגיעה עמוקה נוספת בפרטיות ושיבוש המרקם העירוני — וכל זה מחכה ממש מעבר לפנייה.

הפקקים רק יגדלו

"באוטוסטרדה נטוס. בעיר נזחל"

התחזיות שמספקים המומחים שונות זו מזו במידה ניכרת, ומשרטטות שלל תרחישים אפשריים, אבל על נקודה אחת מסכימים כל המומחים: חזון הרכב האוטונומי אכן יתממש. "זה רק עניין של זמן, גם אם יהיו כמה עיכובים בדרך", אומר ד"ר רג'א ג'יריס, חוקר בתחום הבינה המלאכותית, מרצה באוניברסיטת תל אביב ויועץ של חברת אינוויז (Innoviz) המייצרת רכיבים לתעשיית הרכב האוטונומי. "בהתחלה נראה מכוניות שיתפסו פיקוד על הנסיעה רק בקטעים מסוימים, בעיקר כאלו שמופו כבר. אחר כך יופיעו רכבים אוטונומיים לחלוטין, שבהם כלל אין צורך בנהג: כיוון שאלה יקרים יותר, הם יופיעו תחילה רק כמוניות או אוטובוסים, שבהם החיסכון ברכיב הנהג שווה את תוספת המחיר. כבר היום יש אוטובוס אוטונומי שפועל במקומות כמו סין".

פרופ' אמנון שעשוע, מנכ"ל מובילאיי, העריך לאחרונה שכבר ב־2022 נראה פיילוט ראשון של מוניות אוטונומיות בתל אביב. מה חסר לנו כדי להגיע לשם, מבחינה טכנולוגית?

"חלק מהרכיבים עדיין יקרים מדי, אבל גם זה משתנה במהירות. קח למשל את הליידאר (רדאר לייזר, אחת הטכנולוגיות שבעזרתן הרכב האוטונומי מנווט את עצמו, א.ג): ב־2016 טסלה החליטו לא לשים אותו ברכבים שלהם כי הוא עלה 50 אלף דולר. היום מייצרים אותו בכמה מאות דולרים".

התוצאה הברוכה ביותר של מהפכת הרכב האוטונומי תהיה צמצום ניכר במספר תאונות הדרכים. אנחנו עדיין לא שם — רק לאחרונה נהרגו שני תושבי טקסס כאשר רכב הטסלה האוטונומי שלהם התנגש בעץ ועלה באש — אבל הרכב האוטונומי יהיה בטוח יותר גם לנוסעיו וגם לסובבים אותו. "לרכב אוטונומי יש יתרון גדול על נהג רגיל, כי יש לו זמן תגובה מהיר בהרבה", מסביר ג'יריס. "יש לו גם מצלמה, גם רדאר, גם ליידאר, גם מצלמות מכל הצדדים. כשהוא נאלץ לבצע בלימת חירום, הוא יודע מה קורה גם מאחוריו. יש לו הרבה יותר מידע ממה שיש לבן אדם, ויש לו יכולת לשקלל את כולו במהירות גבוהה בהרבה".

לצד הקונצנזוס הרחב בנוגע לכניסתו של הרכב האוטונומי, המומחים מסכימים על דבר נוסף, מטריד יותר: הרכב האוטונומי כשלעצמו לא יפתור את הבעיות העיקריות שאנחנו מתמודדים איתן היום, וייתכן שאף יחריף אותן — ובעיקר את הגודש העצום בכבישים.

"כולם בוחנים תסריט שבו הכבישים המהירים יוכלו להזרים תנועה הרבה יותר מהר", אומר ד"ר עדו קליין, לשעבר יועץ באגף התכנון במשרד התחבורה וכיום פוסט־דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב, העוסק בפיתוח מודלים תחבורתיים, כולל כאלו הבוחנים את השימוש ברכב אוטונומי בירושלים. "בזכות זמן התגובה המהיר של המכונית האוטונומית רכבים יוכלו לנסוע מהר יותר, ונוכל להכניס יותר רכבים על קטע כביש. יש מודלים שמעריכים שכשמחצית מהמכוניות יהיו אוטונומיות, מספר הרכבים על כביש מהיר יוכל לגדול ב־25%, וכשכל המכוניות יהיו אוטונומיות אפילו פי חמישה מזה. זה יאפשר תנועה של עשרת אלפים רכבים בשעה בנתיב. זה ישנה את כל חוקי המשחק".

איפה הקאץ'?

"שכל זה נכון רק לכביש המהיר. המרחב העירוני מורכב הרבה יותר. שם הרכב האוטונומי לא יכול לנסוע במהירות המקסימלית, אלא חייב להתחשב בגורמים אחרים — רמזורים, הולכי רגל, רוכבי אופניים וכן הלאה. כל עוד הם שם, כללי המשחק לא באמת יכולים להשתנות.

"יתרה מכך, אנחנו עומדים לקבל המון רכבים ריקים שמסתובבים בכבישים, תוספת נסיעות גם של אנשים שעד עכשיו לא יכלו לנהוג — צעירים, מבוגרים, אנשים חסרי רישיון. במילים אחרות, הביקוש לנסיעה יגדל, ואין שום סיבה לחשוב שמצב הפקקים בתוך הערים הגדולות לא יחמיר, במקום להשתפר".

המוניות ישנו את אופי הערים

"אנשים יישארו מעבר לגדר"

הפתרון המדובר ביותר לבעיית הפקקים הוא שימוש ברכב האוטונומי באופן שיתופי ("קארפולינג"), אבל מהלך כזה עלול להתגלות כאתגר לא פשוט: "זה ידרוש שינוי מחשבתי עמוק, כי אף אחד לא אוהב לחלוק את הרכב שלו עם עוד מישהו, זה כאב ראש", מזהיר יונתן רוזין, מתכנן תחבורה וחבר הוועד המנהל של איגוד המתכננים. "אנחנו רגילים שמכונית היא רכב פרטי, כבר 110 שנים, והעובדה היא שגם היום, כשיש לנו נתיבים לקארפולינג, אנשים לא עושים את זה: בנסיעה ממוצעת ברכב פרטי יש 1.2–1.3 בני אדם. אם נצליח להעלות את המספר הזה ל־2 נצליח להיפטר מהפקקים — אבל כל הניסיונות לכך, לא רק בארץ אלא גם בעולם, כשלו".

גם לכך יש פתרון, לכאורה, והוא זה שחברות הרכב דוחפות בכוח: התסריט שבו אנחנו מוותרים על הרכב הפרטי. ממילא הוא עומד רוב הזמן בחניה שלכם, הן אומרות; לא חבל לשלם עשרות אלפי שקלים על רכב ש־90% מהזמן אינו בשימוש? אנחנו נקים צי של מוניות אוטונומיות, ואלו יהיו זמינות לקריאה כשתרצו: תוכלו לנסוע איתן לעבודה, לסופר או לסידורים, ואז לשחרר אותן לדרכן. יותר מזה: אין יותר הסעות לחוגים או לבית הספר. אתם קוראים למונית באפליקציה, מכניסים את הילדים פנימה, ושלום על ישראל.

אוטופיה? לא בדיוק. "מה שנקבל זו בעיקר הוזלה של עלות הנסיעה, כי אנחנו חוסכים את המרכיב היקר ביותר, הנהג", מסביר אֹמֶר בור, כלכלן תחבורה העובד במשרד התחבורה הבריטי, ועבד בעבר בחברת הרכבות הממשלתית הבריטית. תחבורה באמצעות מוניות, אוטובוסים ומשאיות תיהפך זולה יותר. אנשים שכיום אין להם יכולת לנהוג — ילדים, מבוגרים, נכים — יוכלו להגיע ליותר מקומות, במחיר זול בהרבה.

"אבל יש לזה מחיר כבד: נקבל הרבה מאוד מוניות שמסתובבות ברחובות, חלק גדול מהזמן ריקות מנוסעים ורק יוצרות עומס בכביש. אז הנסיעה תהיה זולה, אבל הפקקים לא ישתפרו. אגב, זה בדיוק מה שקורה בכל הערים שבהן לאובר יש נוכחות: מחיר הנסיעה ירד דרמטית, אבל מצב הפקקים מחריף כי יש המון רכבים שמסתובבים".

איך אפשר להתמודד עם זה?

"רק על ידי פריסה של תחבורה ציבורית יעילה המאפשרת להעביר מסה גדולה של אנשים ממקום למקום במסלולים ייעודיים שלא מושפעים מגורמים אחרים, כמו הולכי רגל".

אלא שפה נכנס חשש נוסף. "ככל שהרכב האוטונומי ייכנס לחיינו, ייתכן שנצטרך להקריב לטובתו עוד ועוד מהמרחב שלנו", אומר קליין. "אחד החששות הוא שהולכי רגל ינצלו את העובדה שהרכב האוטונומי חייב לתת להם עדיפות כדי להימנע מפגיעה, ופשוט יתפרצו לכביש. זה יפגע בתנועה, ועלול לחייב הפרדה על ידי גדרות בין הכביש למדרכה, שישבשו את המרחב העירוני".