עלות תועלת
שאול אמסטרדמסקי
עלות תועלת
//
שאול אמסטרדמסקי
ה'? צבאות
מתווה הגיוס הקיים מפספס את השאלה הגדולה של ישראל: מי אמור לקחת אחריות על המדינה הזאת ולדאוג לביטחונה ולשגשוגה? מתברר שלא לכולם בכלל אכפת
מוסף כלכליסט | 20.04.23
להאזנה לכתבה
הוקלט על ידי הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
1
זה היה בשבוע ה־13. היריון ראשון, שני אנשים צעירים שתכף יהפכו להורים, מביטים בצג השחור־לבן של בדיקת השקיפות העורפית. ואז פתאום מכריזים: "זה בן". אין משהו שאני זוכר בצלילות כה גדולה כמו את המחשבה הראשונה שלי: "שיט. הוא יצטרך להתגייס". שלוש שנים מאוחר יותר, בהיריון השני, קרה בדיוק אותו הדבר. שוב שבוע 13, שוב שקיפות עורפית, שוב בן זכר, שוב "שיט".
לא כל ההורים בישראל מרגישים כך, אבל רבים מאוד כן. ולחשש ההורי המובן מאליו הזה נוסף עם הזמן עוד גוון. במשך 75 שנה המחנה הליברלי סבל בשתיקה לא רק את העובדה שבנותיו ובניו מחויבים לשרת, אלא גם את העובדה שאחרים לא. זה היה חלק מהדיל של החיים בישראל. אבל עם השנים נוספה תהייה מתבקשת: רבים לא מתגייסים או מתגייסים לשירות מקוצר, ואני אשרת? או שאשלח את ילדיי לצבא, לעתים תוך סיכון חיים, ובידיעה שסביר מאוד שהם יצטרכו למלא משימות שנוגדות את ערכיהם?
תחושת חוסר הצדק התעצמה עם השנים משלל סיבות: העולם משתנה, המדינה משתנה, האיומים פוחתים, החברה נהפכת לשבטית יותר, הלכידות החברתית מתפוררת, ההזדמנויות בשוק האזרחי מפתות יותר. ועכשיו לכל אלה נוספה עוד סיבה, בוערת: הגענו לנקודה שבה אנחנו מרגישים שהממשלה שלנו — שלא מעט משריה לא שירתו שירות מלא, או לא שירתו כלל — התחילה לפעול נגדנו. הדיל הישראלי הופר ברגל גסה.
על הנייר, צה"ל הוא צבא העם: הגיוס הוא חובה, וכך גם השירות במילואים. במציאות, לפי נתונים שמופיעים במחקר שפרסם בספטמבר עפר שלח, שיעור בני ה־18 שלא מתגייסים הוכפל בתוך 30 שנה, והיום מדובר בכשליש מהגברים בכל מחזור, ומחצית מהלא מתגייסים חרדים. אם תוסיפו את הערבים הגעתם כמעט לחצי מהשנתון. במילואים המספרים צוללים מטה. צבא חצי העם, וגם זה ביום טוב. לפי החישוב של שלח על סמך נתוני צה"ל, בערך 1% מבני הגיל הרלבנטי עושים מילואים. הזעם של המשרתים לגמרי ברור.
המתווה החלופי של עפר שלח מבין שאי אפשר לקנות אותנו בכסף, ומצליח לתת מענה גם לבעיית השוויון וגם לבעיות בצה"ל ובמערכות אחרות כאן
2
כל הניסיונות לחייב את החרדים להתגייס כשלו. אנחנו יכולים לזעוק עד מחר שצריכה להיות חובת גיוס לכולם. שוויון הוא ערך צודק מאוד, אבל במקרה הזה הוא לא יותר ממשאלת לב. דבר לא יגייס את המיינסטרים החרדי. הם פשוט לא מוכנים, נקודה.
אז אם זה לא עובד, אולי הגיע הזמן ללכת הפוך: במקום גיוס לכולם, פטור לכולם!
נהפוך את הצבא למקצועי. מי שיבחר להתגייס יקבל שכר ראוי. מי שיבחר להיות לוחם יקבל הרבה יותר. בואו ניתן לשוק החופשי לעשות את שלו. ממילא הצבא כבר בכיוון — הלוחמים מקבלים דמי קיום גבוהים בהרבה מיתר החיילים, בעיקר בשנת השירות האחרונה, אנשי קבע במקצועות הטכנולוגיים זוכים לתגמולים גבוהים ולשלל הטבות כדי שלא יעזבו לאזרחות. אנחנו כבר שם, כל מה שנדרש הוא להקצין את התהליכים הטבעיים האלה ולפתור את הבעיה. לא?
המחקר של שלח, שהתפרסם במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי, בדק את האפשרות הזו, והעלה שהיתרונות של צבא חובה גדולים מאלה של צבא מקצועי, לפחות בצבא בגודל של צה"ל. הסיבות לכך אינן רק כלכליות (המון כוח אדם זול) אלא גם ערכיות ומבצעיות. אם לצטט מתוך המסמך של שלח את תא"ל במיל' אמיר רוגובסקי, שפיקד על חטיבת משאבי האנוש של צה"ל: "אין אפשרות לקיים הון אנושי של תשתית טכנולוגית ללא גיוס חובה (...) האליטה האיכותית לא תתגייס, לדעתי לא יהיה כמעט גיוס נשים, לא יהיה צבא מילואים, לא יהיה פיתוח של הון אנושי טכנולוגי". ובקיצור, צבא "מקצועי" יעלה יותר וייתן פחות. גם אם באורח פלא יימצאו מספיק חיילים (למה להם?), המערכת כולה תהיה גרועה כמו רוב שירותי הממשלה. חשבו על כך שהביטחון של המדינה יופקד בידי גוף עם רמת שירות של הדואר, או מרשם האוכלוסין.
ובזמן שאתם חושבים על זה, מתעוררת עוד תהייה: למה רק אתם חושבים על זה? למה רק למחנה הליברלי אכפת? למה השאלה איך צה"ל יוכל להמשיך לתפקד ולשמור על ביטחון מדינת ישראל היא בעיה רק שלנו?
מקור: מרכז המחקר של הכנסת, מחקר של בנק ישראל, מחקר של עפר שלח, סקר אתר המדד באמצעות חברת הסקרים החרדית אסקריא ובניתוח פרופ' קמיל פוקס
3
בקרב מי שכן עוסקים בזה מסתובבים כרגע כמה מודלים אפשריים כדי לפתור את בעיית השוויון בנטל.
שר הביטחון יואב גלנט מוביל מודל ברוח "אם אני לא יכול לשנות את המציאות, אני אזרום איתה". החרדים יקבלו פטור משירות בגיל מוקדם יותר (גלנט אומר 23, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' דורש 21), ומנגד המשרתים "יפוצו" בקיצור שירות לשנתיים, שכר גבוה יותר והטבות נוספות. עד השבוע תמכתי במודל הזה בכל לבי (למעשה, אני מוכן לפטור מגיוס כבר בגיל 18), אבל בתנאי אחד: שהוא יכריח את החרדים ללכת לעבוד. אני מוכן לממן בנדיבות הכשרות מקצועיות לחרדים, לימודי ליבה, סגירה של פערי השכלה.
האם פטור מגיוס ישלח חרדים לעבוד? כן. מחקר של בנק ישראל הראה שההורדה (הזמנית) של גיל הפטור ב־2014 הגדילה את עבודת החרדים: כשהגיל ירד ל־22 ובני 23 כבר לא היו צריכים ללמוד בישיבה כדי לא להתגייס, שיעור האברכים ירד ב־6% ושיעור העובדים עלה ב־4%. זה נשמע לא הרבה, אבל בתוך שנתיים בלבד זה המון. זו היתה יכולה להיות התחלה של מגמה.
הבעיה היא שזה לא מה שהממשלה מציעה. המתווה שלה לא כולל תמריצים לצאת לעבוד. להפך: במקביל לפטור לחרדים מגיוס היא רוצה להגדיל את קצבאות האברכים. זה דיל שרוב המחנה הליברלי לא מוכן לחתום עליו, ובצדק. לא רק בשם הזעם על היעדר השוויון, אלא גם בגלל היעדר ההיגיון. אם לא כולם נושאים בנטל הביטחוני, לפחות צריך לנסות לחתור לצמצם את הפערים בנטל הכלכלי. אם החרדים כל כך רוצים להישאר בעולם התורה, הם מוזמנים לממן את עצמם.
ובכל זאת המודל הזה לא לגמרי חסר תוחלת. הוא יכול לצאת לפועל, אם הוא ילווה בבטוחות. למשל, לקבוע שהורדת גיל הפטור היא זמנית, לשנתיים, ולהציב יעד כמותי ברור להגדלת מספר החרדים העובדים בתוך אותן שנתיים. אם הם גם לא יתגייסו וגם לא ילכו לעבוד, הקדמת גיל הפטור תבוטל, או שייכנס לתוקף מנגנון אוטומטי של סנקציות כלכליות, או כל כלי אחר שהממשלה תחשוב עליו.
אבל כבר עכשיו יש מתווה יותר מבטיח. עפר שלח, שכח"כ מילא תפקידים שונים בוועדת החוץ והביטחון, גיבש בקיץ החולף מודל אחר, שמצליח לרכך קצת את הזעם במחנה הליברלי. שלח מבין שזה לא עניין של כסף; אין לנו עניין בשכר מינימום לחיילים, אנחנו רוצים שוויון. שוויון לחיות — ושוויון בסכנה למות.
במתווה של שלח אין פטורים, אבל גם לא כולם משרתים בצה"ל. לא כל החרדים וגם לא כל החילונים. הצבא יבחר לגייס רק את מי שהוא צריך, בלי מחזורי גיוס מנופחים לתפקידים מיותרים. ומי שייבחר ישרת שנתיים, או שיוחתם מראש לשירות ארוך יותר תמורת תגמול נאה. מי שצה"ל יחליט לוותר על שירותיהם, כולל חרדים וערבים, ישרתו שנתיים בשירות אזרחי ביטחוני. זה לא שירות לאומי (זה שקיים היום כושל למדי, כפי שגילה גם מבקר המדינה). זה מודל חדש, שבו המשרתים ימלאו שלל צרכים ביטחוניים אחרים, במערכות שסובלות ממחסור בכוח אדם. בני ה־18 יגויסו לא לצבא, אלא למשטרה, לשב"ס, למד"א, לרשויות המקומיות, לכל מי שצריך, ויוכלו להיאבק בפשיעה החקלאית, לעסוק בשיטור בקהילה, להתמחות בסיוע בשעת חירום. יש אינספור צרכים שמשוועים למענה.
כך, המתווה של שלח מורכב מאוד, ועונה לא רק על בעיית השוויון אלא גם על בעיות ידועות הן בצה"ל והן במערכות אחרות. אני ממליץ לקרוא את המסמך המלא, הוא מרתק ומעמיק. ולא בטוח שיש לו סיכוי.
4
כי כאמור רק למחנה הליברלי אכפת. הפער גדול מדי. הסיכוי להסכמות קלוש.
ראשית, כי החרדים חושבים שאין בעיה. בסקר של אתר המדד של שמואל רוזנר ובפיקוח פרופ' קמיל פוקס החרדים נשאלו עד כמה הם תורמים לחברה הישראלית. 37% סבורים שהם תורמים כמו מגזרים אחרים, 35% סבורים שהם "תורמים פחות כלכלית אבל תורמים בדרכים אחרות", 21% משוכנעים שהם תורמים לכלכלה יותר ממגזרים אחרים. כן, יותר. והם זוכים לגיבוי מהדתיים: בשאלה אחרת בסקר (שנעשה לפני חצי שנה, עוד לפני ההפיכה והמחאה) נשאלו המשתתפים על הפטור מגיוס. 64% מהדתיים והחרדים בעד פטור — להשאיר את המצב הקיים (כי "חשוב שיהיו תלמידי ישיבות במימון הציבור") או להגדיר פטור גורף בלי קשר ליציאה לעבודה. רק 26% מהם היו מגבילים את הפטור לאלפי חרדים ומגייסים את השאר. התשובה הפופולרית בקרב חילונים, אגב, היתה שצריך "להפסיק את כל התמיכות הכלכליות בתלמידי ישיבות".
זה עומק הפער. כך ששאלת הגיוס, שבוערת כרגע בגלל סיומה הקרב של הארכה שקיבל החוק בעניין, היא רק חלק אחד בפאזל: הן בפאזל של המחאה, שכן הגיוס קשור קשר הדוק למאמץ של החרדים לקדם את ההפיכה המשטרית ולהעביר פסקת התגברות; והן בפאזל של החברה הישראלית, כשאי אפשר שלא לקשור את התרומה הביטחונית לתרומה הכלכלית, ולתהות מי בדיוק אמורים להיות אחראים לשגשוגה של החברה הישראלית. בכל מדינה התשובה אמורה להיות "כולם", אבל לא בישראל. וזו הבעיה שאנחנו צריכים לפתור. אני סבור שעדיף להתחיל עם שאלת השילוב בעבודה ורק אחר כך להגיע לשאלת הגיוס; השאיפה הכמוסה שלי היא שאחרי שהחרדים ישתלבו בעבודה הם יחליטו לבד שגם הם צריכים להיות אחראים לביטחון המדינה. אבל אני מודה שכרגע זו לא יותר מתקווה רפה. מצד שני, אם יש משהו שהמחנה הליברלי מתמחה בו זה תקווה.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
