התרופה מהבוידעם
רוני דורי
התרופה מהבוידעם
//
רוני דורי
המהפכה הרפואית שכמעט הלכה לפח
במשך 18 שנה עמלה פארמסייקליקס על תרופה לסרטן המוח, אך הניסויים כשלו שוב ושוב. כששווייה צלל לכמעט אפס, השתלט עליה המיליונר בוב דאגן, סיינטולוג שעשה את הונו מערכות תפירה ועוגיות. בתוך שש שנים, נגד כל הסיכויים, החברה נמכרה ב־21 מיליארד דולר עם אחת התרופות המהפכניות בהיסטוריה, לסרטן הדם דווקא. איך? בזכות מולקולה אחת שנחשבה זבל, אך התגלתה כזהב. וכל זה הוא רק תחילתו של סיפור מופלא שהוליד בום הביוטק בוול סטריט
דאגן. "הוא נשר מהקולג', הוא לא מדען ולא היה לו שום ניסיון בביוטכנולוגיה, ועדיין היה לו תפקיד מכריע בפיתוח תרופה מהפכנית". צילום: מתוך ויקיפדיה
מוסף כלכליסט | 20.04.23
ב
מרץ 2009 חברת הביוטכנולוגיה האמריקאית Pharmacyclics היתה על סף פשיטת רגל. החברה, שהיתה פעילה מ־1991, עמלה אז במרץ על פיתוח תרופה לטיפול בסרטן המוח, אבל הניסויים הקליניים כשלו, הימים היו ימי המשבר הכלכלי העולמי, כך שהתזמון לכישלון היה רע במיוחד ושווי החברה צלל לכמעט אפס. כל הסימנים העידו שפארמסייקליקס תיסגר, כמו רוב החברות בתחום האכזרי הזה, אך נגד כל הסיכויים קרה ההפך הגמור: בתוך שש שנים החברה נמכרה תמורת 21 מיליארד דולר, כשהיא חתומה על אחת התרופות המהפכניות בהיסטוריה לטיפול בסרטן — לא סרטן המוח, אלא לוקמיה דווקא. הדרך לשם היתה כרוכה בסיפור ארוך ופתלתל, שמערבב מיליארדר סיינטולוג, מתכון לעוגיות של מקדונלד'ס, מדענים נקמנים ואנזים מסתורי אחד, שכמעט הושלך לפח ואז התגלה כבוננזת ענק.
"בעשור הקודם קרה שינוי משמעותי בענף הפארמה", מסביר העיתונאי האמריקאי נייתן ורדי, שמגולל את הסיפור המדהים מאחורי התרופות אימברוביקה וקלקוונס בספרו החדש ועתיר ההייפ, "For Blood And Money: Billionaires, Biotech, and the Quest for a Blockbuster Drug". "הרבה מהתרופות החדשות הגיעו מחברות ביוטכנולוגיה קטנות, ולא מענקיות הפארמה, שהחלו להעדיף אסטרטגיה מסוכנת פחות מבחינתן — לרכוש תרופות מחברות שכבר הראו הבטחה. הבעיה היא שהחברות הקטנות הללו צריכות כסף כדי לייסד ולקדם אותן. וכאן נכנסים לתמונה אנשי וול סטריט".
כניסת המשקיעים החדשים לענף הביוטק שינתה אותו דרמטית, בין היתר בגלל הגישה השונה שלהם לניהול: בעוד מנהלים־מדענים עסוקים בניסויים, ואז בהפקת לקחים, ניסויים מתוקנים וחוזר חלילה — המשקיעים התעניינו יותר במקסום פוטנציאל ההכנסות של ההשקעות שלהם, גם אם זה אומר להוציא דברים מהבוידעם או מהפח. "בקנה של חברות התרופות לכודות תרופות רבות וטובות, שלא מפותחות מסיבות ביורוקרטיות ביסודן, כאלה שקשורות לתהליכים של חברות גדולות", מסביר ורדי. "רוב התרופות האלה פשוט נשכחות, אבל בתקופת המשבר הכלכלי קרה משהו מעניין: משקיעים ממולחים מוול סטריט גילו שניתן לדוג את התרכובות הללו תמורת פרוטות ולפתח אותן לבד. זו הפכה לאסטרטגיית השקעה, שרבים, אפילו בתוך ענף הביוטק, לא מבינים עד כמה היא היתה מרכזית לבום שעבר הענף בשנים 2010–2020".
פרק 1
מוכר העוגיות שאיבד את בנו רוצה לנצח את הסרטן
הסיפור שלנו מתחיל בינואר 1997, בבית חולים בלואיזיאנה. דמיאן דאגן, פרסומאי מבטיח בן 26, שכב במיטתו ובישר לאביו, בוב דאגן, שהוא מוכן להיפרד מהעולם. דמיאן נלחם בגליובלסטומה, סרטן מוח אגרסיבי, והוכרע. אביו השבור הבטיח להנציח אותו בכל דרך, ושבע שנים לאחר מכן, כשנתקל לראשונה בפארמסייקליקס, הוא התחיל לקנות עוד ועוד מניות שלה.
דאגן (78) הוא טיפוס לא שגרתי, שהונו נאמד כיום ב־1.9 מיליארד דולר, לפי "פורבס", והוא מוכר בין היתר כאחד התורמים הגדולים לכנסייה הסיינטולוגית, אם לא הגדול שבהם. אבל תחילת דרכו לא היתה מבטיחה: הוא נולד באוקלנד, קליפורניה, למשפחה ענייה, העדיף ספורט על לימודים, ובסוף שנות השישים נשר מלימודי התואר הראשון במינהל עסקים וכלכלה באוניברסיטת קליפורניה. אבל רגע לפני שנשר, הוא פגש מרצה שהפך למנטור שלו, ולימד אותו לסחור במניות ולהשקיע. כשצבר מספיק הון החל דאגן להקים חברות: הראשונה היתה סאנסט דיזיין, משווקת ערכות תפירה וגובלנים. ב־1976 דאגן השקיע בה 100 אלף דולר ובתוך פחות מעשור היא נמכרה ב־15 מיליון דולר. באותה שנה דאגן גם פתח דוכן עוגיות עם גיסתו, שבתוך שלוש שנים תפח לרשת עם 16 סניפים שנמכרה ב־6 מיליון דולר. המתכון הסודי לעוגיות של הרשת נמכר בנפרד למעצמת הפאסט־פוד מקדונלד'ס.
כשדאגן התחיל להשקיע בפארמסייקליקס ב־2004, הוא כבר היה איש עסקים מוכר ומבוסס, עם רעב להשקעה חדשה, רגע אחרי שמכר את חברת הרובוטים הרפואיים Computer Motion ב־68 מיליון דולר. מייסד פארמסייקליקס, ד"ר ריצ'רד מילר, לא ראה בדאגן יותר מכיס עמוק שהיה כל כך נחוץ לו באותו שלב. אחרי הכל, הוא לבדו הצליח להביא את שווי החברה ל־1 מיליארד דולר בשיא, רק בזכות ההבטחה שהיתה גלומה ב־Xcytrin, התרופה שפיתח לטיפול בסרטן המוח. אבל ככל שחלף הזמן, המתח בין השניים גבר. התרופה נכשלה שוב ושוב בניסויים הקליניים ונדחתה פעמיים בידי ה־FDA. מחיר המניה הלך וצלל, ודאגן, שבשלב הזה שלט כבר ב־25% מהחברה, ביקש דריסת רגל משמעותית בניהולה.
הוא עשה מה שאנשים עשירים עושים במקרים כאלה: המשיך לקנות מניות והתחיל להפעיל לחץ. דאגן הנחית על מילר אשת אמון שלו, רופאת שיניים ללא כל ניסיון באונקולוגיה או פארמה, שמונתה למנהלת הפיתוח העסקי. במקביל גם "הציע" חברי דירקטוריון חדשים. מחצית מחברי הדירקטוריון הקודם עזבו, ובספטמבר 2008 גם מילר התפטר מהחברה ומכר את כל מניותיו.
מזכרת אחת בכל זאת השאיר ד"ר מילר בפארמסייקליקס: מעכב קינאז (קבוצת אנזימים שמצויה בתאי דם מסוימים - לימפוציטים מסוג B). הוא רכש אותו שלוש שנים קודם לכן מחברת ריצוף גנומי כושלת, שאפילו לא טרחה לרשום עליו פטנט. מילר חשב שמעכב הקינאז הזה יוכל למנוע הפעלה של תאים לא תקינים, שגורמת לסרטן בדם, כמו לימפומה ולוקמיה. אז הוא שמר אותו במגירה ליום סגריר, שמעולם לא הגיע. כעת, כשהחברה היתה כבר בת 18, בלי המייסד שלה ובלי התרופה שלשמה נוסדה — היום הזה הגיע.
נייתן ורדי: "אצל חברות התרופות לכודות תרופות רבות וטובות, שנזנחות מסיבות ביורוקרטיות, אך בזמן המשבר הכלכלי קרה משהו מעניין: משקיעים גילו שניתן לדוג אותן בפרוטות ולפתח אותן לבד. זו הפכה לאסטרטגיית השקעה שהיתה מרכזית לבום שעבר ענף הביוטק בעשור הקודם"
פרק 2
חולים סופניים קמים פתאום לתחייה
קופצים שנתיים קדימה: באוקטובר 2010 ג'ון אזופרדי היה כפסע מהמוות. לאחר כמה סבבי כימותרפיה, נמסר לו שאבדה כל תקווה להשתלט על סרטן הדם שלו, ושנותרו לו שלושה חודשים לחיות. הוא הופנה לד"ר ריצ'רד פורמן, מנהל מרכז המחקר ללוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) בבית הספר לרפואה וייל קורנל במנהטן, כסוג של הזדמנות אחרונה. אזופרדי נכנס לחדר הרופא על כיסא גלגלים, כפוף ומיוסר מכאבים בגלל בלוטות לימפה מוגדלות בגבו ובצווארו.
פורמן הציע לו להשתתף בניסוי קליני. יש תרופה, הסביר, שחוסמת פעילות של חלבונים שמאיצים את הגדילה והחלוקה של התאים הסרטניים וגורמת למותם. "אני לא יודע אם זה יעזור לך", אמר, "אבל שווה לנסות". באותו שלב לא היה לאזופרדי מה להפסיד.
בוקר אחד, ארבעה שבועות מתחילת הטיפול, אזופרדי התעורר ולא חש בכאב המוכר במורד רגלו. זה היה כל כך מפתיע שהוא חשב לרגע שזהו, הוא מת. אלא שהוא היה חי מאוד. הוא חזר למנהטן וחיכה לפורמן בישיבה באחד מחדרי הבדיקות שלו. כשהחוקר נכנס לחדר, אזופרדי קם ואמר: "היי דוקטור, תראה אותי".
התופעה הזו חזרה על עצמה אצל עוד ועוד חולים, שהתנסו באימברוביקה (Imbruvica) — התרופה שפיתחה פארמסייקליקס על בסיס מעכב הקינאז. הטיפול בתרופה הוכיח את עצמו כטיל מונחה ממוקד לגידולים, בניגוד לכימותרפיה שהורגת את כל התאים, סרטניים ובריאים כאחד. במחקר שפורסם ב"ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" ב־2013, אימברוביקה כבר תוארה כסנסציה — בקרב 86% מהמשתתפים בניסוי הקליני שלה בלוטות הלימפה התכווצו בתוך שנתיים של טיפול.
עבור זאבי וול סטריט, הסנסציה היתה גדולה אף יותר, משום שאימברוביקה היא תרופה שיש לנטול בכל יום במשך שנים רבות, והפסקת נטילתה מביאה לרגרסיה במחלה. כלומר, החיסרון האינהרנטי שלה עבור המשתמשים הופך אותה למושלמת עבור המשקיעים.
ב־2015, פארמסייקליקס נמכרה ל־AbbVie תמורת 21 מיליארד דולר. חמש שנים נוספות לאחר מכן, ב־2020, דאגן מצא את דרכו לרשימת 400 האנשים העשירים ביותר בארצות הברית של "פורבס". כיום הוא יו"ר ומנכ"ל של חברת הביוטק Summit Therapeutics ושל חברת ההשקעות הנושאת את שמו.
איזומי. הקימה מעבדה מאולתרת בגראז' כדי לפתח תרופה מתחת לרדאר של דאגן ואימברוביקה
חמדי. לאחר שדאגן פיטר אותו, הוא פיתח תרופה טובה יותר, שנמכרה ב־7 מיליארד דולר לאסטרהזניקה. צילומים: Anita Barcsa, Nabor Godoy
פרק 3
המדענים המפוטרים נוקמים בבוס לשעבר
הסיפור המפותל לא הסתיים כאן. דאגן הרי אינו מדען ולא היה יכול לחולל את המהפכה בפארמסייקליקס לבדו, אחרי שמילר פרש ממנה. הוא היה חייב לגייס מוחות מקצועיים, ולכן במרץ 2009 מינה לתפקיד המנהל הרפואי את ד"ר אחמד חמדי, אורולוג מצרי שלמד רפואה באוניברסיטת קהיר. זו היתה המשרה הניהולית הראשונה שלו, וכפי שדאגן צפה, הוא התנפל עליה בכל הכוח וקידם תהליכים במהירות גבוהה פי כמה מהנהוג בענף. חמדי גייס לחברה את ד"ר ראקל איזומי, אימונולוגית ומיקרוביולוגית מבריקה, לכתיבת הפרוטוקולים לניסויים הקליניים לאימברוביקה. כמו דאגן, גם איזומי הגיעה מעוני, והיתה בת לאם חד־הורית, שהיגרה לקליפורניה מקולומביה.
לחמדי ואיזומי יש מניות רבות בהצלחת אימברוביקה, אך הם לא זכו לראות בחברה את פרי עמלם — במאי 2011 דאגן פיטר אותם בשל חילוקי דעות מקצועיים בינם לבין עובדים שהביא מ־Genentech, החברה שבמידה רבה המציאה את תחום הביוטק. אנשי ג'ננטק, אונקולוגים ברובם, זלזלו בחמדי, שהיה "רק" אורולוג. אז דאגן בחר צד וחמדי נשלח הביתה. במקרה של איזומי, הפיטורים היו צורמים במיוחד, משום שהתרחשו חודש אחד בלבד לאחר שדאגן נתן לה העלאה גבוהה ושיבח אותה כ"עמוד תווך" בחברה.
"ראקל באמת עשתה שינוי ענקי בחברה", אומר ורדי. "היא מסוג האנשים שלא מפנים אליהם זרקור ולא כותבים עליהם כתבות, אבל היא גילמה תפקיד מרכזי בפיתוח שתי תרופות שעשו שינוי מטורף, וזה לא היה קל. היה לה מאוד קשה לשחק את המשחק הפוליטי מול כוחות חזקים מאוד. אבל היא הצליחה בזכות כושר ההתמדה שלה".
כושר ההתמדה של איזומי וחמדי שלח אותם למסע חיפוש אחר מולקולת הפלאים הבאה שלהם, שאותה מצאו לבסוף בהולנד. ענקית התרופות האמריקאית מרק בדיוק רכשה שם את חברת התרופות המקומית אורגנון, ונפטרה מנכסים שנראו לה מיותרים. קלקוונס (Calquence), התרופה המתחרה של אימברוביקה שאף היא מעכבת קינאז, היתה אחת מהנכסים האלה. מרק מכרה אותה לחמדי ולאיזומי ב־1,000 דולר בלבד.
חמדי חשש מאוד מתחרות ראש בראש עם דאגן, לכן פעל מתחת לרדאר: החברה נרשמה בהולנד, לא היה לה אתר אינטרנט, לא יצאו הודעות לעיתונות ועובדיה התבקשו שלא לציין את שם המעסיק בלינקדאין. העבודה על התרופה נעשתה במעבדת כימיה מאולתרת שהקימה איזומי בגראז' של ביתה, והניסוי הראשון במעבדה "אמיתית" על עכברים נעשה באוניברסיטת סטנפורד, באמצעות איש קשר של איזומי, שהגניב אותה ואת חמדי מתחת לאפם של המאבטחים.
הניסוי הצליח מעל המצופה, והוכיח את מה שהשניים ידעו מלכתחילה: קלקוונס עובדת. בחורף 2014 מטופלת ראשונה קיבלה קלקוונס. היא היתה בת 62 וגססה מלוקמיה לימפוציטית כרונית. כל סוגי הטיפולים, ובהם השתלת מח עצם, נכשלו, בלוטות הלימפה הנפוחות עיוותו לגמרי את הצוואר, והיא קיבלה עירויים על בסיס קבוע. בתוך פחות משבועיים מתחילת הניסוי היא השתחררה מבית החולים, ובשבועות שלאחר מכן בלוטות הלימפה שלה התכווצו בחזרה לגודלן המקורי, היא לא נזקקה יותר לעירויים, ואף חזרה לעבוד בחצר שלה.
בינואר 2016 פורסמו תוצאות הניסוי של קלקוונס בחולי לוקמיה לימפוציטית כרונית ב"ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסן" — 95% מהם הגיבו לתרופה, שתוארה כבעלת תופעות לוואי קלות בלבד. התרופה קיבלה אישור FDA בסוף אוקטובר 2017 — שנתיים לאחר שהיא כבר הספיקה לעשות אקזיט של 7 מיליארד דולר לענקית הפארמה אסטרהזניקה.
אבל הנקמה של איזומי וחמדי בדאגן לא נגמרה שם. קלקוונס הפכה לתרופה המועדפת על רופאים לאחר שהתגלתה כיעילה יותר מאימברוביקה, משום שהשימוש בה יעיל גם במינונים נמוכים והיא לא גורמת לפרפור חדרים — תופעת לוואי שמופיעה בקרב עד כ־16% מהמטופלים באימברוביקה. מאז יציאתה לשוק של קלקוונס, ההכנסות של אימברוביקה נמצאות בנפילה מתמדת, ובשנה שעברה הן נחתכו ב־20%. קלקוונס, לעומת זאת, חתמה את 2022 בזינוק של 69% בהכנסות ליותר מ־2 מיליארד דולר.
אחרית דבר
סוד הבום של הביוטק
"קלקוונס ואימברוביקה הן שתיים מההשקעות המוצלחות ביותר של וול סטריט בביוטק, ולמעשה שתיים מההשקעות המוצלחות ביותר בתולדות וול סטריט בכלל", אומר ורדי. "זו הסיבה שבחרתי בהן כשרציתי לכתוב את הסיפור על עידן הבום של הביוטק. זה הסיפור הכי קיצוני בתחום, גם מפרספקטיבה כלכלית וגם מבחינת הדמויות שלו, כמו דאגן, למשל — דמות שרב הנסתר על הגלוי אצלה. הוא נשר מהקולג', לא היה לו שום ניסיון בביוטכנולוגיה, הוא סיינטולוג, לא מדען, ועדיין היה לו תפקיד מכריע בפיתוח תרופה מהפכנית".
ורדי (48) נולד בקנדה לזוג מהגרים ישראלים. הוא בוגר תואר ראשון בעיתונות מאוניברסיטת קרלטון באוטווה ותואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת קולומביה, שעבורה גם עבר לניו יורק. הוא עבד כעורך ב"פורבס" במשך יותר מ־20 שנה, וכיום עובד כעורך בכיר באתר Blood And Money" .MarketWatch", ספרו הראשון, ראה אור בתחילת השנה, וכעת הוא מתורגם לכמה שפות, ובהן סינית ופולנית.
עד כמה הסיפור הזה של תרופות שנשכחו באמת מייצג את תעשיית הביוטק?
"אלה מקרי קיצון, אבל לא ממש נדירים. ענקית התרופות מרק, למשל, שנפטרה מקלקוונס כשרכשה את אורגנון, דגה תרופה אחרת באותה חברה. היא פיטרה את כל האנשים שעבדו עליה וכמעט מכרה אותה, עד שברגע האחרון מישהו בהנהלה הבין שיכול להיות שמדובר בטעות ועצר את העסקה. התרופה הזו היא קיטרודה (Keytruda), שמטפלת בכמה סוגי סרטן, בהם העור והריאות, והיא כיום התרופה הנמכרת ביותר של מרק, ובפער (הכנסות התרופה לבדה הסתכמו בכ־21 מיליארד דולר אשתקד, ר"ד). מרק היא כיום קיטרודה".
השורה התחתונה היא שחברות קמות ונופלות, ואנשים מתים או ניצלים, בזכות מזל או טעויות אנוש קטנטנות.
"סנאטור יוטה מיט רומני יצא לפני שנים רבות בהצהרה שנויה במחלוקת, שאני באופן אישי מאמין גדול בה: 'תאגידים הם אנשים' ('Corporations are people'), כלומר הם לא איזו ישות מלאכותית. החברות הן האנשים שמאחוריהן, ולכן הסיפורים שלהן, בהגדרה, הם סיפורים אנושיים. רבים מאיתנו מושפעים מסרטן באופן ישיר או עקיף, וכך גם חלק מהגיבורים בספר שלי, שהמניע שלהם הוא החוויה שלהם עם המחלה. גם ג'ונתן ססלר, המייסד השותף של פארמסייקליקס, נכנס לתחום לאחר שבעצמו חלה בלימפומה, טופל בכימותרפיה והגיב לה ממש רע".
בסוף הגורם המאז'ורי הוא תמיד הנכונות של בעלי ההון לפתוח את הכיס, לא?
"בוב דאגן תמיד אומר שהאתגר הוא אף פעם לא מחסור בכסף, אלא מחסור באמונה ברעיונות. הרעיונות עשויים להיות טובים, אבל הם בעיקר מחייבים בניית ביטחון בהם. אז נכון, התנאים השתנו מתחילת העשור, הרגולציה הקשיחה ותור הזהב של הביוטק חלף, ועדיין, גם בנסיבות הנוכחיות, יש עוד המון חדשנות מדהימה ומדע מצוין, ותרופות טובות ימשיכו להיות מפותחות. הטריק הוא להבין איך לבנות ביטחון ברעיונות האלה כדי שיקבלו מימון ויחזיקו מעמד בדרך הארוכה שעליהם לעבור עד שיגיעו לשוק".
