*

ענף הכדורגל חווה משבר היסטורי חמור. בגלל מגפת הקורונה, 20 הקבוצות הגדולות והעשירות באירופה יאבדו בשנתיים הקרובות כ־2 מיליארד יורו מהכנסותיהן, על פי הערכת דלויט, פירמת ראיית החשבון והייעוץ. בעונה שעברה, הכנסות "20 העשירות" ירדו ב־1.1 מיליארד ל־8.2 מיליארד יורו, בעיקר מפני שאת השליש האחרון של העונה עשו מול יציעים ריקים, ללא אוהדים שיגיעו לאצטדיונים, ולא פחות חשוב: לחנויות המרצ'נדייז.

הפגיעה הזו חמורה הרבה יותר ממחסור זמני במזומנים. שווי הקבוצות — שנובע, בין היתר, מהכסף שיש להן להוציא על רכש שחקנים — התרסק. בחלון ההעברות של ינואר האחרון, חמש הליגות הגדולות הוציאו פחות מ־280 מיליון יורו על רכש — ירידה של יותר מחצי מיליארד יורו בהשוואה לינואר אשתקד.

את המשבר החמור הקודם, זה של 2008, תעשיית הכדורגל צלחה כמעט ללא פגע. אבל משבר הקורונה פגע קשות בכדורגל האירופאי. השוואה בין דו”חות 2018/19 לדו”חות 2019/20 מעלה שהכנסותיה של מנצ'סטר יונייטד צנחו ב־18.5% (131.6 מיליון יורו) לעומת העונה הקודמת. הכנסותיה של ברצלונה צנחו ב־15% (126 מיליון יורו). פריז סן ז'רמן, טוטנהאם, ריאל מדריד, ליברפול — כולן איבדו 50–130 מיליון יורו, או 8%–18% מהכנסותיהן, לעומת העונה הקודמת.

זה רע מאוד כשלעצמו, אבל הקטסטרופה האמיתית נחשפת רק כשיורדים נמוך יותר בפירמידת הכדורגל ומגלים שהקבוצות מדרג הביניים הפסידו 30%–50% מהכנסותיהן. לעומת קבוצות הצמרת — שהכנסותיהן מגיעות מזכויות שידור וחסויות, ושישרדו גם בלי קהל במגרשים — רוב הענף חייב את פרנסתו לאוהדים על הטריבונות. קבוצות קטנות ומקומיות אינן מעוררות עניין גלובלי, אינן מוכרות זכויות שידור בחו"ל, אינן זוכות לחסויות מענקיות רכב, ואף תייר עשיר מסין או דובאי לא מגיע לצפות בהן מקרוב.

על הנייר, לקבוצות הביניים יש מקור הכנסה אחר: שוק העברות השחקנים, שבו הן מוכרות את ה"מוצרים" שלהן לקבוצות העשירות. אבל המציאות היא שגם בשוק הזה שולטים החזקים: 20–30 הקבוצות העשירות אחראיות ליותר מחצי מהיקפו של שוק ההעברות — אבל 60%–70% מהסכום שהן מוציאות בו נשאר ביניהן, כיוון שהוא משמש לרכישת שחקנים מקבוצות צמרת מתחרות. נוסף על כך, רק 12%–15% מכל ההעברות הן עסקת "מכירה" בין קבוצות (היתר הן "השאלות", או החתמה של שחקן חופשי). התוצאה היא שכמעט כל הכסף נשאר "למעלה", בעסקאות בין הקבוצות הגדולות והעשירות. וכך, בשנים האחרונות, הפערים שנוצרו בין האליטה לשאר הענף התרחבו לממדים עצומים.

הקורונה, כאמור, רק הרחיבה את הפערים בין קבוצות עשירות לעניות — בדיוק כפי שהיא הרחיבה את הפערים בין עשירים לעניים בכלל. לפי אוקספם, ארגון בינלאומי למלחמה בעוני ובנזקיו, המגפה הביאה לכך שמיליארדרים הרוויחו 3.9 טריליון דולר, בו בזמן שאנשים עובדים הפסידו 3.7 טריליון. אוקספם מעריכה שיידרש לפחות עשור עד שהעובד הממוצע ישוב לרמת ההכנסה שהיתה לו לפני הקורונה. בישראל, עמותת "לתת" מעריכה שמעמד הביניים התכווץ בכ־15.5%, ושרק רבע ממשקי הבית נמצאים "במצב כלכלי טוב".

מחקר חדש בפסיכולוגיה של הכלכלה, שערכו חוקרים מ"הלשכה הלאומית למחקר כלכלי" (NBER) — מכון מחקר ללא מטרת רווח, הגדול והיוקרתי מסוגו בארצות הברית — מעלה שהעוני מייצר מעגל קסמים פסיכולוגי, ששואב את האדם העני עמוק יותר ויותר. החוקרים התמקדו בעובדיו של מפעל באזור עני בהודו. רוב העובדים הללו נטלו על עצמם משרות נוספות כדי לסגור את החודש או לתמוך בעסק משפחתי שנקלע לקשיים, ורבים מהם התמודדו גם עם חובות כבדים. במסגרת המחקר, החוקרים דאגו ששכרם של העובדים יועבר להם בימים שונים על פני החודש; הם גילו שהעובדים שקיבלו את משכורתם ביום נתון, וכך נהנו מיותר כסף זמין, הגבירו את תפוקתם בשיעור ממוצע של 6.2% וביצעו פחות טעויות (אפקט שניכר בייחוד בקרב העובדים העניים יותר). החוקרים מסבירים כי העובדים הללו חשו פחות את המעמסה המנטלית של הבעיות הפיננסיות שלהם, מה שאפשר להם להתרכז טוב יותר בעבודה.