בעיטה במוח

//

אוריאל דסקל

מה מפריע לספורט הנשים לממש את הפוטנציאל שלו?

שחקניות נבחרת כדורגל הנשים של הולנד במונדיאל 2019. אחראיות לארבעה משמונת השידורים הנצפים בהולנד באותה שנה. צילום: איי.אף.פי

בעיטה במוח

אוריאל דסקל

*

התאחדות הכדורגל ההולנדית נוסדה  ב־1889. כשנה אחר כך, בסביבות 1890, החלו גם נשים בהולנד לשחק כדורגל. ב־1896 מועדון הספורט ספרטה רוטרדם ניסה להקים קבוצת נשים, אבל התאחדות הכדורגל ההולנדית אסרה זאת עליו. כדורגל נשים היה לא חוקי בהולנד עד שנות השבעים של המאה ה־20. זה לא היה יוצא דופן: ההתאחדויות במדינות רבות אסרו על נשים לשחק כדורגל במסגרות רשמיות. אלו ששיחקו עשו זאת "במחתרת". רק בשנות התשעים של המאה הקודמת החלו כמה מדינות אירופאיות להשקיע בכדורגל ילדות, נערות ונשים, ורק בתחילת המאה הנוכחית התחילו להשקיע כסף אמיתי בפיתוח כדורגלניות. בגלל המחסור ההיסטורי בהשקעה מוסדית בכדורגל נשים, רבות משחקניות נבחרת הולנד כיום שיחקו עם בנים עד גיל מאוחר יחסית.

בגמר מונדיאל הנשים האחרון, ב־2019, כמעט 5.5 מיליון הולנדים צפו במשחק הגמר בין נבחרות הנשים של הולנד וארצות הברית (שניצחה), ו־5 מיליון צפו במשחק חצי הגמר (ההולנדיות נגד השבדיות). בסך הכל, ארבעה משמונת השידורים הנצפים בהולנד באותה שנה היו משחקי נבחרת הנשים בכדורגל. ארבעת האחרים היו משחקים של אייאקס ההולנדית בליגת האלופות, ובראשם גומלין חצי הגמר של אייאקס נגד טוטנהאם עם 5.4 מיליון צופות וצופים בהולנד.

אותו מונדיאל נשים משך למרקעים יותר מ־1.12 מיליארד צופים ברחבי העולם: בכל משחק צפו, בממוצע, יותר מ־17 מיליון איש (עלייה של 106% מהמונדיאל הקודם ב־2015), כשבמשחק הגמר האמור בין ההולנדיות לאמריקאיות צפו יותר מ־263 מיליון איש (עלייה של 56% מ־2015). האצטדיונים, ברובם, התמלאו עד אפס מקום, עם מכירות של כמעט מיליון כרטיסים.

אפשר היה לצפות שהמספרים הללו יכניסו המון כסף לפיפ"א, ארגון הכדורגל העולמי — אבל זה לא קרה. אף שמחקרים הראו שמונדיאל הנשים שווה הכנסות של 1.2 מיליארד דולר רק מחסויות לבדן, פיפ"א מכר את זכויות השידור והפרסום למונדיאל הנשים כחלק מחבילת הגברים. הפספוס כאן עצום: למרות פופולריות אדירה, פיפ"א פספס הכנסה של מיליארדים ממונדיאל הנשים. והכל בגלל שמרנות, שוביניזם ובורות.

חברת הייעוץ והחשבונאות דלויט פרסמה לאחרונה דו"ח שקבע כי ספורט הנשים ברחבי העולם סובל מרשויות שמסרבות להבין את הפוטנציאל העסקי והמסחרי שלו. "שוק הספורט העולמי מוערך בכחצי טריליון דולר, אבל במונחי יצירת הכנסות — זכויות שידור, כרטיסים ומנויים ומרצ'נדייז — ספורט הנשים מהווה פחות מעשירית האחוז מכך: פחות ממיליארד דולר", אומר עמרי ביתן, מוביל תחום הספורט בדלויט ישראל.

ביתן מדווח שבשנים האחרונות, הספורט הנשי בעולם נמצא במגמת צמיחה מרשימה: "יותר ליגות נשים זוכות לחוזי שידור, חלק מהן לראשונה, ונוצרת חשיפה מעבר לאירועים הגדולים כמו מונדיאל הנשים או טורנירי גראנד־סלאם בטניס. גם הליגות המרכזיות מקבלות במה באפיקים מרכזיים יותר — למשל בחוזה החדש של רשת CBS לשידור 40 משחקים של ה־WNBA — ורואים יותר ויותר תפוסות של עשרות אלפי צופים במשחקי נשים. בספרד ובאנגליה, בייחוד, משחקי נשים מושכים קהלים שלא היו מביישים משחקי גברים".

המספרים המרשימים האלה מוכיחים שהטענה הנפוצה (בעיקר מכיוונם של גברים צעירים) ש"כדורגל נשים אינו מעניין ולכן אינו רווחי" היא מטופשת. למרות אפליה של יותר ממאה שנה, כדורגלניות מביאות המון צופים למגרשים. והן היו מצליחות גם מסחרית, אם הגופים האחראים היו עושים את העבודה שלהם.

מונדיאל הנשים 2019 מילא אצטדיונים, ריתק למרקע יותר ממיליארד צופים, והיה יכול להניב הכנסות של 1.2 מיליארד דולר מחסויות לבדן. אבל בפיפ"א מכרו את זכויות השידור והפרסום שלו כחלק מחבילת הגברים

מיכאלי. הפיחה חיים בגווייה פוליטית. צילום: יובל חן

סיטואציה כמעט זהה קיימת גם בשדה הפוליטי. לפי מחקר שערכו ד”ר ספארשה סאהה מהרווארד וד”ר אנה קטלנו־וויקס מאוניברסיטת באת’ במשך שלוש שנים, לרוב הבוחרים בבריטניה ובארצות הברית אין שום בעיה עם פוליטיקאיות. אם יש בעיה, היא מצויה בקרב המפלגות עצמן.

החוקרות שאלו 4,000 נבדקים ונבדקות משתי המדינות לגבי ההבדלים בין פוליטיקאים לפוליטיקאיות. המחקר העלה שלמשתתפים לא היו דעות קדומות נגד נשים שמגלות תכונות כמו קשיחות, אמביציה ונחישות. אפילו להפך: התכונות האלה הוערכו יותר בקרב נשים. לפי המחקר, רוב הבוחרים לא יהססו לבחור באשה.

אז מדוע פוליטיקאיות נתקלות בתקרת זכוכית, גם בדמוקרטיות ליברליות? לטענת החוקרות, אלה שפוגעים בסיכוייהן להוביל "הם לא המצביעים אלא הגורמים השולטים בתוך המפלגות, שמתפקדים כחסם לנשים", אומרת וויקס. איך זה קורה? וויקס וסאהה מסבירות שהרוב הגברי במוסדות נוהג כמועדון סגור ומעדיף לצרף אליו, או להעמיד בראשו, גברים. התמונה הזו מעודדת פרשנים להשמיע אמירות כמו "איך זאת תדבר על איראן בכלל?", "החרדים לעולם לא יעבדו עם אשה", או "מה יש לה זאתי, שהיא מדברת רק בלשון נקבה?".

ומה קורה כשצמרת המפלגה נבחרת לא על ידי המוסדות, אלא בפריימריז פתוחים? קורים דברים כמו הבחירה של מרב מיכאלי לראשות העבודה, שמפיחה רוח חיים בגווייה פוליטית. עכשיו נראה כמה צופים הקבוצה שמיכאלי מנהיגה תצליח למשוך למִגְרֶשֶת.