גיא עוד מופיע לי בחלום עם הנחיות לביצוע

הזרם שמייצרים תאים פוטו־וולטאיים בפאנל סולארי הוא זרם ישיר. צריך ממיר שיהפוך אותו לזרם חילופין, שמתאים לרשת החשמל. זה היה הדבר הראשון שסולאר אדג' פיתחה. היא הוקמה ב־2006 בידי חמישה שותפים, ונדרשו עוד שלוש שנים עד שהיה לה מוצר. כשהמוצר הושלם הוא כבר לא היה רק ממיר, אלא גם כלי לבקרה מרחוק ואופטימיזציה של הפקת החשמל בכל פאנל סולארי בנפרד (בהתאם למיקום השמש, הצללות וכדומה). זה היה השלב שבו הצטרף לנדו, כמנהל הפעילות העסקית, ובתוך כמה חודשים כבר היה לסולאר אדג' לקוח ראשון, בגרמניה.

מאז החברה צמחה, וזה שנתיים היא מחזיקה בנתח השוק הגדול ביותר בתחום הממירים (לפי מכון המחקר הבינלאומי IHS). מספר השווקים והלקוחות שלה גדל בהתמדה, וגם ההשקעה בה. ב־2015 הונפקה בניו יורק. בשנתיים האחרונות, באמצעות רכישת חברות, היא נכנסה גם לתחומי הסוללות לאגירת חשמל, הנעה חשמלית לרכבים ומערכות אל־פסק. היא מעסיקה במרכזי הייצור והפיתוח כ־3,400 עובדים, 1,800 מהם בישראל. מפעל האלקטרוניקה החדש שלה, הפרוס על פני 14 אלף מ"ר באזור התעשייה ציפורית בגליל התחתון, הושק לפני כחצי שנה בלבד.

אבל אי אפשר לדבר על סולאר אדג' ועל ההצלחה שלה בלי לדבר על גיא סלע, המייסד, הרוח החיה והמנכ"ל עד אוגוסט 2019, אז מת מסרטן אלים במעי. לנדו הוא הראשון שיגיד את זה. "גיא היה דמות מיתית", הוא אומר. "גם היום, כשאנחנו עומדים לעשות משהו שהוא לא היה עושה, אנחנו מסתכלים על התמונה שלו שתלויה במשרד ואומרים: 'כסו לו רגע את האוזניים'".

סולאר אדג' נבנתה במידה רבה בצלמו של סלע, שבשבוע הבא היה אמור להיות בן 57. הוא שירת בסיירת מטכ"ל, ונפצע בזמן השירות. אחר כך למד הנדסת תעשייה וניהול בטכניון, חזר לצה"ל, ליחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין, התקדם, זכה בפרס ביטחון ישראל, ובאזרחות השתלב בעולם ההון־סיכון, עד שהקים את סולאר אדג' יחד עם כמה מפקודיו לשעבר.

הוא גם מי שהוביל את הקמת מפעל הייצור בציפורית, שנחנך ביום השנה למותו ונקרא על שמו, "סלע 1". הדבר הראשון שהעין נתקלת בו בכניסה למפעל הוא קיר הנצחה לסלע, עם שיר שכתב ותצוגה אלקטרונית של תמונות שלו וקטעים פרי עטו. מפעל הסוללות החדש שמקימה כיום סולאר אדג' בקוריאה ייקרא סלע 2, ו"יהיו עוד הרבה סלעים", אומר בכיר בחברה.

סלע זכור כנחוש ואגרסיבי, דמות יצירתית, סוערת וצבעונית. אחד מסימני ההיכר שלו היו כפכפים, שאיתם היה מגיע לעתים גם לאירועים רשמיים. "כשהחלפתי אותו, הייתי צריך להיכנס לכפכפים גדולים", אומר לנדו בחיוך.

"גיא היה יצירתי אבל בעיקר נחוש. לפעמים היינו מתחבטים במשהו המון זמן, אבל מרגע שהחלטנו היינו עושים את זה בכל הכוח, הולכים כדי לנצח, נאחזים במשימה בנחישות מוחלטת, וכולם ידעו מאיפה זה בא. עד היום אנחנו צוחקים מדי פעם בינינו, כשאנחנו שואלים אצל מי גיא הופיע בחלום עם איזה הנחיות לביצוע.

"אבל גיא היה קודם כל חבר שלי. אנחנו בני אותו גיל בערך, גם הילדים שלנו, היינו יחד כמשפחות. זמן קצר אחרי שהצטרפתי לסולאר אדג' ליוויתי את הבת שלי לתחרות טניס של ילדים, ושם נתקלתי במקרה בגיא, שהגיע גם הוא עם הבת שלו. הבנות נהיו חברות, ומדי פעם נסענו יחד לכמה ימי תחרויות, גם בחו"ל.

"סך השעות שביליתי איתו היה יותר מאשר עם אשתי. אנחנו קצת יותר מבוגרים מהאחרים, ומצאנו סקרנות משותפת, הערכה גדולה למקצוענות, שבאה למשל בעניין שלנו בספורט, בספרי ביוגרפיה. הוא היה מעריץ גדול של צ'רצ'יל ושל ג'ון מקיין. היה לנו מנהג, בנסיעות עסקיות, לרדת לאכול גלידה ב־2 לפנות בוקר. שולחים אחד לשני סמס 'גלידה?', ויורדים".

לא הייתם לגמרי דומים.

"במופע החיצוני אנחנו בדיוק עם אותה תסרוקת", לנדו מחייך ונוגע בקרחת, "אבל אנחנו מרקע שונה ועם אופי די שונה. אני מרקע שמרני יחסית, לא הרפתקן גדול. גיא היה הרפתקן, דינמי, יצירתי. ובואי נהיה כנים, גיא בא עם עבר הרבה יותר מגוון ושלל הישגים. הוא גם טיפוס הרבה יותר סוציאלי ממני. ועדיין, הסקרנות, ההערכה למקצוענות ותפיסות הבסיס שלנו, הערכים, היו די דומים, בכל הנוגע לביזנס ולמשפחה".

הוא המשיך לכהן כמנכ"ל ויו"ר עד שלושה ימים לפני מותו. הספקתם להיפרד?

"השנתיים של המחלה שלו היו תקופה מסובכת, בהרבה מובנים. עשרה ימים לפני הישיבה האחרונה שהוא ניהל נסעתי ללקוח בארצות הברית. כשנחתי בניו יורק חיכתה לי הודעה שבה גיא ביקש ממני להתקשר אליו. הוא אמר לי 'לפי הבדיקה שעשיתי אתמול – זהו, זה סופי, עניין של שבועות. צריך להתחיל להתארגן'".

מה אומרים ברגע כזה?

"אמרתי לו: 'גיא, אני אוהב אותך', והוא ענה לי 'ממך אני יודע שזה אמיתי'".

ניסית לעודד אותו, לטעת תקווה?

"הוא היה ריאליסט, מדען, ידע בדיוק את המצב, מה נותר בארסנל, הוא לא אחד שמתבסס על מילות עידוד בהערכת המצב שלו.

"בשבועיים שאחר כך הוא סידר את הכל, בכל החזיתות, האישיות ובתוך החברה. הוא דיבר על מה שצריך לעשות בעתיד, כולל מסרים של 'זה תלוי בכם', והוא הודיע שאני אכנס לתפקיד המנכ"ל. דגש על 'הודיע', כי הוא לא היה אחד ששואל אלא מודיע".

איך בכלל הגעת לחברה מלכתחילה? מתי פגשת אותו לראשונה?

"במשך 16 שנה הייתי באפלייד מטיריאלס וניהלתי את הפעילות העסקית של החטיבה הישראלית. הליבה של אפלייד היא מכונות לייצור מוליכים למחצה, אבל בשלב מסוים היא נכנסה לתחום האנרגיה הסולארית. אחרי שהיא קנתה חברה באיטליה נשלחתי לנהל אותה, וכך נחשפתי לעולם הסולאר. זה היה ב־2008. במקביל לסולאר אדג' היה מוצר מוכן והגיע זמן לבחון איך להגיע איתו לשוק. המייסדים — יואב גלין, מאיר אדסט, אמיר פישלוב, ליאור הנדלסמן וגיא עצמו, כולם יוצאי יחידת הפיתוח של חיל המודיעין — היו חסרי ניסיון עסקי, ולי נמאס לנסוע הלוך ושוב לאיטליה. מכאן הדרך הובילה לפגישה עם גיא בחומוס אבו חסן בהרצליה".

בכפכפים?

"ברור, איזו שאלה. אחר כך נפגשתי עם המייסדים האחרים, ובאמצע 2009 הצטרפתי לנהל את הפעילות העסקית של סולאר אדג'".

ועשר שנים אחר כך אתה מוצא את עצמך יורש אותו כמנכ"ל. איך הרגשת בנסיבות האלה?

"יש בחברה מי שהשתמשו בדימוי של סטיב ג'ובס וטים קוק. הדבר היחיד שנכון הוא ההשוואה של גיא לג'ובס. ההשוואה שלי לטים קוק מוגזמת".

הוא ממשיך בדרכו של סלע, אבל גם עושה דברים אחרת. למשל, "גיא היה איש מכניקה מדהים. בתוך כל סל היכולות שלו הוא היה מכונאי ומתכנן. יש לנו מכונאים מצוינים, אבל היה מקובל שאת ההחלטות בתחום המכניקה גיא מקבל. עד היום, כשאנשי המכניקה מציגים מוצר חדש והם מתלבטים אם להשתמש בבורג כזה או אחר, משתרר שקט וכולם מסתכלים עליי. ואז אני אומר להם 'חבר'ה, הימים שבהם המנכ"ל מחליט באיזה בורג להשתמש נגמרו".

חשבת שיום אחד תחליף אותו?

"מעולם לא לטשתי עיניים למקום של גיא, בשום דרך. פשוט תכננתי להיות חלק מחבורה שתבנה חברה ישראלית גדולה".

לגדול בעזרת הקוריאנים, האיטלקים - וביידן

בשנתיים האחרונות ביצעה סולאר אדג' שלוש רכישות שמסמנות את כוונתה להתרחב לתחומים נוספים. ב־2018 קנתה תמורת 41 מיליון שקל את גמאטרוניק הירושלמית, חברה בת 40 שמפתחת מערכות אל־פסק; בסוף אותה שנה קנתה ב־88 מיליון דולר את החברה הקוריאנית Kokam, ספקית סוללות ליתיום־יון למערכות אגירת אנרגיה וכלי רכב חשמליים; ובראשית 2019 קנתה ב־77 מיליון דולר את SMRE האיטלקית, שמפתחת הנעה וסוללות לכלי רכב חשמליים.

אלה רכישות של התרחבות לתחומים חדשים. זה מפני שמיציתם את שוק הליבה?

"אנחנו המובילים בעולם בממירים לבתים פרטיים, ומהמובילים בהתקנות על גגות מסחריים, אבל כרגע אנחנו לא שחקן בשוק של השדות הסולאריים הגדולים שעל הקרקע, אז יש לנו עוד הרבה מרחב צמיחה בשוק הליבה. אבל נכון שנכנסנו באמצעות הרכישות לתחומי האגירה של אנרגיה וההנעה החשמלית, שם אנחנו מזהים פוטנציאל צמיחה גדול. כל המערכות האלה הן מערכות של המרת אנרגיה: גם ברכבים חשמליים, גם בבטרייה הסולארית, וגם מערכות אל־פסק. הכל יושב על היכולות שפיתחנו ב־15 השנה האחרונות".

אז מה בעצם החזון?

"דמייני שכונה שבה הרבה בתים הם תחנות כוח. בעולם הביתי הכי קל לדמיין את זה, כי הניצנים כבר כאן. הבית הפרטי שלנו יהיה 'פרוסיומר' — שילוב של יצרן וצרכן (פרודוסר וקונסיומר). הוא ייצר את האנרגיה של עצמו, המוצרים בו יהיו מתוכננים למקסום השימוש באנרגיית השמש, ההפעלה של המערכות בבית תהיה נבונה ומבוססת על יתרון כלכלי, גם אם המשמעות היא למכור למישהו אחר אנרגיה שאגרת. זה חזון שאפשר כבר לדמיין אותו.

"היום בכל סרט עתידני רואים מכשירים לבנים שמדברים איתך. עשינו פעם סרט כזה בתוך החברה, שבו אלקסה של אמזון מעירה אותך בבוקר ואומרת: 'כרגע המים חמים כמו שרצית, וגם חסכנו כריתת אלף עצים – לכי להתקלח'. זה אולי חזון קצת מוקצן כרגע, אבל יהיה קשה לעצור אותו".

איך הרכב החשמלי משתלב בחזון הזה?

"הרכב החשמלי יצטרך טעינה, והוא גם יוכל להיות ספק החשמל לבית בנסיבות מסוימות. יכול להיות שתטעני אותו בעבודה והוא ישמש גיבוי שלך לחשמל בבית, למשל בהפסקת חשמל. הרי יהיה בו חשמל שאפשר יהיה להמיר".

אפשר להמיר חשמל מהבטרייה של הרכב למערכת הביתית?

"לגמרי. הבטרייה שאנחנו מייצרים וטוענים מאנרגיית השמש היא זו שמתקינים היום ברכבים חשמליים. אתה יודע לטעון אותה, ובאותה מידה גם יודע לפרוק. אנחנו נספק את הממירים ואת הבטרייה. הממיר הוא הליבה של הטכנולוגיה שלנו".

החלפת הנשיא בבית הלבן תסייע להתפתחות בכיוון הזה?

"כרגע עלתה לדיון יוזמה של הממשל להקלת מס בשימוש באנרגיה מתחדשת גם באגירה בבטריות. זה עדיין לא עבר, אבל זה עשוי להגדיל את השוק. כיום ב־10% מהבתים הפרטיים יש בטרייה, ואם זה ייהפך ל־30%-40% זה יהיה מאוד משמעותי מבחינתנו".

‍