ה

ריאיון עם ליאור מסיקה נקבע להתקיים בבית הוריו בבני ציון, מקום מושבה של אצולת ההון הישראלית. אבל כשאני חוצה את השער שעליו מצוינת הכתובת, אין שום בית באופק הקרוב. נדרשת עוד הליכה לא קצרה במרחבי החצר העצומה, עד שבעומק הנחלה, לצד שטח המרעה של הסוס המשפחתי, אני מזהה את בית המגורים. פנים הבית מספק את המראות המקובלים בבתי עושר מהסוג הזה: סלון ענקי, רצפת שיש, ציורים תלויים בהקפדה אמנותית, פסל ברזל יצוק של דמות אשה בגובה אמיתי, מטבח אדיר ממדים וכמובן קיר זכוכית עצום שממנו נשקפים ללא הפרעה מרחבי טבע ירוקים עד אזור שפיים. מסביב לבריכה בחצר מסודר ריהוט גן אופנתי, כיסא נדנדה תלוי על עץ והמון ירק.

אבל מה שמיוחד בעת הזאת הוא שכמעט איש לא גר בבית. ההורים, היהלומן אנדרה (71) ואשת האופנה דנה (53) מסיקה, עברו כבר לפני שנה להתגורר במילאנו עם בת הזקונים בת ה־11. ליאור (25) עצמו גר עם בת זוגו במרינה בהרצליה. אחיו הגדול אילן חי במגדל יוקרה בתל אביב. כשמגיע לכאן מעת לעת האח הצעיר בן, עדיין חייל, הוא פוגש רק את מנהלת משק הבית.

"אבא שלי בנאדם מאוד רעב, ואני, אפילו שנולדתי עם הכל, אני עדיין רוצה הכל, זו מתנה שאבא שלי נתן לי", אומר לי מסיקה בכנות לא מקובלת שתלווה את הריאיון איתו, גם כשנעסוק בפריבילגיות שהוא נהנה מהן וגם כשנדבר על ההתנהלות בלבה של משפחת עושר פטריארכלית. "אני רוצה להתרחב, לפתוח, להיות פורץ דרך. גם אבא שלי היה כזה. הוא היה היהלומן הטוניסאי הראשון בפריז והפך לאחד היהלומנים המצליחים שם, הוא שלט בפריז. הוא היגר מטוניס כנער בן 13, התחיל כמתמחה בחנות לתיקון שעונים, ובגיל 14 ביקש מסוחר יהלומים לקחת אותו תחת חסותו. הוא לא רכש השכלה פורמלית והיה אוטודידקט, אבל למד מהר ויישם עוד יותר מהר. הוא טיפס בשרשרת המזון במהירות, הפך לשחקן משמעותי בתוך כמה שנים, ובשנות השבעים והשמונים כבר נהנה מהצלחה מסחררת בפריז כשמותגי התכשיטים הגדולים עברו לעבוד איתו".

ואת הדחף הזה הוא העביר אליך?

"חלק מהרעב הזה עבר בגנים, וחלק דרך מה שאבא תמיד אמר לי: ‘אל תסתמך על מה שיש לי, תבנה משהו משל עצמך ואני אגבה אותך'. גם זה החדיר בי את הרעב".

"אבא אמר לי 'אם אתה הורס את השם בגיל צעיר, קשה לקום מזה'. כשאתה שם את השם שלך על מטבעות דיגיטליים, חשוב שתהיה לך בושה כדי לא להרוס את השם. ביום רע לעולם המטבעות הוא אומר לי 'ליאור, אני אהרוג אותך'. אבל היום אני כבר לא נלחץ"

"מעולם לא סבלתי מתסביך אלוהים"

הרעב דוחף את מסיקה. בשבוע שעבר הוא נכלל ברשימה האירופית של הצעירים המבטיחים מתחת לגיל 30 שמפרסם המגזין "פורבס". הוא מוגדר שם "אחד המשקיעים הפעילים ביותר ביבשת בתחום הבלוקצ'יין". את ההשקעות הללו מסיקה מנהל דרך עדן בלוק (Eden Block), חברת השקעות מבוססת הון משפחתי בעיקר, שהקים עוד כשהיה בן 21, ושמתמחה בהשקעות בחברות בתחום הבלוקצ'יין.

מוקדם.

"בגיל 6 קניתי את האבן הראשונה שלי. היינו בהודו ונכנסנו לחנות שמוכרת אבנים חצי יקרות, אופלים, טופזים, דברים כאלה. אהבתי את הצבע הכחול, הלכתי למוכר ושאלתי ‘כמה קראט' והצעתי לו חצי מחיר. אמרתי לו משהו כמו ‘נו פרייס נו דיל'".

ילד בן 6.

"זה משפט ששמעתי מאבא שלי. מילדות אתה רואה אותו עושה עסקים, מגלגל דברים, שולט בסיטואציות, ואנחנו הילדים ‘Monkey See Monkey Do’. זה היה הדיל הראשון שעשיתי. בגיל 12 כבר למדתי להסתכל על יהלומים. בגיל 13 ביקשתי מההורים ללמוד בבית הספר האמריקאי (באבן יהודה)".

למה?

"לא הייתי תלמיד שקדן, אבל השתלבתי מצוין חברתית. המקום נותן לך להרגיש שהשמים הם הגבול, שאתה יכול להגיע לעשות מה שבא לך. בית הספר השפיע עליי מאוד, הוא נתן לי ביטחון ביכולת להשיג דברים. האנגלית זה הכוח הכי משמעותי, וכשאתה לומד לשלוט בשפה, לומד עם ילדים מאוד חכמים, רואה בוגרים שמתקבלים להרווארד או לסטנפורד, זה מקנה תחושת מסוגלות, למרות שלא למדתי שם הרבה”.

איך ניצלת את הזמן?

"בגיל 16 התחלתי להציע השקעות לאבא שלי. בגיל 20 הוא נתן לי להיות אחראי על ההשקעות של הפמילי אופיס, ההון המשפחתי. בשלב מסוים הצעתי לו שניכנס להשקעות גם בטכנולוגיות בלוקצ'יין".

תכלס, נקודת התחלה פריבילגית לחיים.

"אבל אף פעם לא סבלתי מה־God Complex, של ילד עשיר מלא ביטחון שעושה מה שבא לו. עבודה קשה לא זרה לי. מאוד רציתי להשיג את מה שיש. חקרתי כל מה שנבנה תחת המטרייה של אבא שלי כדי לבדוק איפה אפשר להתפתח עוד. למדתי לחשוב ביהלומים. כשהתחלתי בבלוקצ'יין השקעתי בקריאה אקדמית על התחום עד 6 בבוקר. נכון שיש לי מזל להתחיל על פלטפורמה אדירה, אני לא מתחיל מאפס, אבל אני תמיד חושב איך להאיץ דברים".

לנהל את ההון המשפחתי בגיל 20 זאת אחריות. אבא ממשיך להחזיק את היד על ההגה?

"כן. אלה יחסים של ‘יש לך רישיון אבל אתה עם מלווה. תעשה הכל, אבל אני יושב לידך ויכול לשים ברקס מתי שבא לי'".

מתי הוא שם ברקס?

"בעיקר כשמדובר בסכומים גדולים. אבא בן 70 פלוס, הוא לא מחפש להתעסק בזה כל יום. לכן מבחינתי הוא יותר מחזק ממגביל. אין דבר יותר מחזק מאמון של אבא, זה נותן לך כנפיים".

"אמא היא שק האגרוף שלי, היא מכילה אותי"  

קורות משפחת מסיקה יכלו לשמש בסיס לטלנובלה זוהרת חובקת עולם. האב אנדרה, בן המהגרים שהתבסס והתעשר בפריז, היה גרוש עם שני ילדים כאשר התאהב בדוגמנית הישראלית דנה סטיניה. גם סטיניה — כיום מסיקה — היתה בת מהגרים שעלו לישראל מרומניה, בוגרת פנימיית הדסים, שעברה לתל אביב ופילסה את דרכה לצמרת עולם הדוגמנות אז. "דנה היא הסנונית הראשונה המבשרת על עידן חדש במושגי היופי האופנתי... עם נוכחות מסלול המשדרת סקס אפיל ישיר, בלתי מרומז, קומה זקופה וביטחון עצמי מופגן", נכתב עליה במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות ב־1984. היא כיכבה בסרטון פרסומת כמעט מיתולוגי לאגוזי ("אגוזי של עלית אגדה"), דגמנה בעשרות תצוגות אופנה, ולפי אותה כתבה החלום שלה היה "להיות מיליונרית לפני גיל 40". במידה רבה זה קרה.

"אמא צעירה מאבא ב־18 שנה, והוא התאהב בה במבט ראשון כשהיא ביקרה בפריז", אומר מסיקה. "היא היתה אז דוגמנית מאוד מוכרת, ואבא היה רווק גרוש עם שני ילדים. אני נולדתי לה כאמא צעירה. את אחותי הקטנה היא ילדה בגיל 42. כיום יש לאמא את מותג האופנה Danamé, שההנהלה וחדרי התצוגה שלו נמצאים באיטליה, לכן היא ואבא עברו לשם לפני שנה".

"אמא שלי לקחה אותי לוורנסי, על הגנגס, לעשות מדיטציה. בגיל צעיר נישקתי רגליים של גורואים. היינו היפים, קצת כמו אמא. זאת היתה ילדות מצחיקה. היום נשארתי קצת עם המדיטציות, בגלל המחלה"

מעת לעת במהלך הריאיון ממלאות דמעות את עיניו של מסיקה. נדמה שהוא מוצף רגשית בעת הדיבור על המשפחה, אבל הסיבה דווקא פיזיולוגית: הוא מתמודד עם גידול שפיר בגב ועם פיברומיאלגיה (דאבת), שגוררת כאבים תמידיים בשרירים וברקמות. "זה נראה כאילו אני מתרגש כשאני מדבר על אבא שלי, ואני באמת מתרגש עכשיו. אבל הדמעות זה מהפיברומיאלגיה. יש לי התקפים אז העיניים מתמלאות כל הזמן. זה משהו עצבי ובלתי נשלט".

לצד אבא כל כך דומיננטי, מה התפקיד של אמא שלך בחיים שלך?

"היא השק אגרוף שלי, היא מכילה אותי, למרות שקצת קשה לי עם זה. אבא שלי פייטר, אמא מחבקת. בשבילה אני הכי טוב, לא משנה מה. מבחינתי אנחנו ‘בסט פרנדס', אני הבחור שלה, היא הבחורה שלי. היא פרטנר. אני מניח שעשיתי לה חיים קשים בילדות, הייתי טרבל מייקר בבית הספר ואני אדם לא קל, עקשן כמו אבא שלי. זה גם יצר בינינו ‘קלאשים'. אז יש לה בבית עוד אחד כמו אבא, רק בלי קשר רומנטי איתו".

איך נראתה הילדות במשפחה כמו שלך?

"כשהגענו לארץ הייתי בערך בן 5 וגרנו קרוב לשנתיים בארסוף. הייתי מסתובב יחף וערום ליד הים, ילד אולד סקול, רוכב על סוסים, מוצא חרקים, סוג של ילד ג'ונגל. ארסוף זה חוף הילדות. גם האחים שלי היו ילדי טבע, ועד גיל 12–13 למדנו ב'הום סקולינג' ונעזרנו במורים פרטיים שאמא הביאה. היינו טסים המון — אמא ואבא בביזנס ואנחנו מאחורה באקונומי — כולל טיסות למדיטציות בהודו. זאת היתה יוזמה של אמא שלי, היא לקחה אותי לוורנסי, על הגנגס, לעשות מדיטציה. בגיל צעיר הייתי מנשק רגליים של גורואים בתחום. זאת היתה ילדות מצחיקה, היינו היפים, קצת כמו אמא. ילדות שהיא הכל חוץ מסטנדרטית. היום נשארתי קצת עם המדיטציות, בגלל המחלה".

מתי אובחנה המחלה?

"רק לפני כמה חודשים. זה לא היה קל כי כאב לי כל הזמן ולא היה לי מושג מה קורה לי, פחדתי שיש לי ניוון שרירים. אתה קם בבוקר ולא מרגיש את הרגליים, דברים הזויים. מרגע שהבנתי שיש לי 'פיברו' נרגעתי. היום 'פורבס’ מדברים איתי, הקרן החדשה נסגרת, אני בזמן טוב, אבל גופנית זה מנמיך. חשוב שאהיה עסוק, אחרת הראש פנוי להתעסק בכאב. מצד שני זה כאב שמוריד לקרקע, וזו ברכה לקבל צניעות לבנאדם שממש צריך את זה", הוא צוחק. "זאת מחלה חצי נוירולוגית חצי ראומטולוגית. מתאים למישהו שמנסה לשלוט בכל לקבל את ה'מתנה' הזאת".

"הפסקתי להסביר לאבא את הבלוקצ'יין. הוא מבין בטרנדים ובמודלים עסקיים, משקיעים לא חייבים להבין את הטכנולוגיה לעומק. לא כל כך משנה מה קורה בפנים, משנה מה מקבלים בסוף. צריך להתמקד בתוצאה"

"אבא מחלק תפקידים לפי האופי"

איך מחלקים אצלכם תפקידים לדור ההמשך?

"אני ידעתי מגיל צעיר שאחליף את אבא בפמילי אופיס; אני אנליטי, והוא תמיד אמר שזה מתאים לי. הוא החליט מי מהילדים מתאים לכל תפקיד לפי התכונות שלנו.

"ולרי (42), אחותי הגדולה מאשתו הראשונה של אבא, גרה בצרפת והיא פורצת הדרך בינינו. היא הקימה את חברת התכשיטים ‘מסיקה' ובנתה מותג יהלומים בינלאומי שצומח מהר מאוד, עם קמפיינים של דוגמניות־על כמו קייט מוס וג'יג'י חדיד. היא ואבא היו המודל שלי.

"אילן (27), אחי הגדול מאמא שלי, מנהל את העסק של היהלומים בארץ (ובאחרונה שמו השתרבב לאתרי הרכילות בשל זוגיות מתוקשרת עם הדוגמנית עדן פינס, שנפרדה מדור רפאלי, אח של; דב"נ). אני בפמילי אופיס, ואחי הצעיר (21) מסיים צבא. עוד לא יודעים לעשות לו ‘פלייסמנט' והוא מתחיל לעבוד איתי. עדן, אחותי הקטנה, היא המלאך הקטן שלנו. ויש את אלכס, אחי מאשתו הראשונה של אבא, בן 40, שחי בפריז וסובל מפיגור שכלי".

זאת משימה משפחתית לא פשוטה, ודאי במשפחה מורכבת.

"אבא תמיד אמר לנו: ‘אם לא תדאגו לו, ואחד לשני, אני לא אסתכל עליכם. אם אתם לא ביחד אתם כלום'. הוא היה מראה על היד שאנחנו חמש אצבעות, ובאמצע אלכס שמחבר את כולם. זה רותם אותנו, גם אם אנחנו לא אחים מאותה אמא. אנחנו אוהבים את אמא שלו, אנחנו אנשים פשוטים, אוהבים אהבה. והיא אמא של אלכס".

התבגרות עם אח שיש לו צרכים מיוחדים השפיעה עליך?

"תחשבי מה זה להיות ביום הזיכרון בבני ציון לפני 15 שנה, ואלכס שם עושה איזה פרצוף וילדים מסתכלים עליך ומרכלים. ואתה אומר לעצמך, למה אני כועס על אחי? על מה אני כועס, שהוא לא יכול להיות נורמלי? אתה ‘מתגרד' עם ההרגשה הזאת. אתה צריך לקבל אותו למרות כל הדברים הלא נוחים שאתה חווה, וזאת התמודדות חשובה. במשפחות כאלה יש יותר משמעות בחיים. השבר הזה, הסדק, רתם את המשפחה שלנו למשימה".

"רמי ברכה הוא סוג של אבא זהיר בקרן"

בוא נחזור להשקעות בחברות שמפתחות טכנולוגיות בלוקצ'יין. לא פחדת להיכנס לתחום צעיר ומורכב?

"נכנסתי להשקיע מתוך פחד שאני לא מבין מה קורה פה, אבל מתוך פחד לפספס דבר גדול. לכן בהתחלה השקעתי 15 אלף פה, 100 אלף שם, לא עכשיו סכומי עתק. לא עניין אותי מה יש בפנים, אלא מה יוצא החוצה. עניין אותי שיש פה צמיחה. החשש היה שזה טרנד של הרגע, אבל מאז השקעתי זמן במחקר, בקריאת מסמכים אקדמיים, והיום אני מרגיש אחרת".

אם אתה כל כך מאמין בתחום, למה לא להשקיע במטבעות וירטואליים?

"אנחנו לא קונים מטבעות, אנחנו משקיעים בטכנולוגיה. קרן הון סיכון לכל דבר. האידאולוגיה המנחה היא לבנות אינטרנט פתוח ולהחזיר לאנשים את הערך שהם יוצרים. כיום אנחנו תלויים בסוג של פירמידה של יצירת ערך. כשאדם עושה משלוח באמזון הוא מקבל שבריר ממה שבזוס מקבל. אני חושב שמודל הבלוקצ'יין מאפשר לכל המשתתפים בשרשרת מסוימת לקבל יותר. גם בזוס וגם השליח. הוא מבטל את הצורך לעבור דרך מישהו כדי לתקשר, זה שובר קירות, שובר את הדיסטנס שביני לבינך כדי לייצר מגע. וזה ניתן לשליטה וכפוף לחוקיות".

תן דוגמה מאחת מחברות הפורטפוליו שאתה משקיע בהן.

"השקענו בחברה מטקסס בשם GrainChain, שפיתחה פלטפורמות שמקשרות ומגשרות בין כל השחקנים במערכת הזרעים העולמית, מהחקלאי הקטן בקולומביה עד ברוקר הסחורות בוול סטריט. מערכת שמספקת אמון ושוברת קירות בין כל השחקנים האלה. חקלאים יכולים לקבל על הפלטפורמה כסף תוך שבריר שנייה ולא תוך שבועיים או שלושה חודשים. זה פועל וכבר העבירו מיליוני קילו של סחורות דרך הפלטפורמה הזאת. זאת חברה שפותרת בעיות וזה מה שאני מחפש, פתרון לבעיות גדולות, כמו העובדה שהיום כלכלת הזרעים היא מונופול לרעת החקלאים הקטנים. והגאונות היא שיש מערכת בלוקצ'יין ששומרת על הכל ומקשרת בין כולם".

יש חברה ישראלית בפורטפוליו?

"GK8, שעושה הגנת סייבר לבלוקצ'יין. היא פיתחה ארנק שאי אפשר לפרוץ אליו, למשל למקרה שבנק רוצה להחזיק מטבעות דיגיטליים. הם פיתחו טכנולוגיה שיודעת להתחבר לבלוקצ'יין בלי להתחבר לאינטרנט, ממש מדע בדיוני" (מריוס נכט, דיסקונט קפיטל ורשות החדשנות נמנים עם המשקיעים בחברה, שהוקמה ב־2018, דב"נ).

תן דוגמה להשקעה שאתה מאמין בה.

“Vega של רמזי קורי (Ramsey Khoury). בעיניי הוא היזם הטוב בענף. השקעתי גם בחברה קודמת שלו, צ’יינספייס, שנמכרה לפייסבוק. וגה מתמקדת בשוק הנגזרים, שהוא ענק, ובאמצעות בלוקצ’יין פותחת אותו לכולם. המתחרה שלה, סרום, הונפקה ושווה היום 62 מיליארד דולר. אני מאמין שגם החברות שאנחנו מושקעים בהן יהיו שוות מיליארדים בתוך עשור”.

זה מריח כמו בועה. כשהציבור יאבד אמון במטבעות קריפטו, השוק הזה יקרוס.

“האמון הוא לא במטבע, אלא במערכת ובמה שהיא מאפשרת. אם כל אחד יכול להשתתף בתשתית הזו ולייצר ערך, זו לא בועה. אם אנשים לא יזהו את הערך ולא ייצרו אותו, המטבע יקרוס ובצדק”.