מסים: צריך שינוי

כן, להעלות

ביומו הראשון כשר האוצר אביגדור ליברמן מיהר להכריז: "לא נעלה מסים". גם קודמיו בתפקיד עשו זאת, כמסר הרגעה לציבור, בידיעה שהמסים הם אחד הדברים השנואים עליו. אבל אם מדובר בממשלת שינוי, הנה הצעה לשינוי: הפסיקו לחשוב על מסים כעל רע שצריך להימנע ממנו, והפסיקו להעביר את המסר הזה. מסים, בניהול נכון, יכולים להיות יופי של דבר.

נכון, העלאת מסים אינה הכרחית להתמודדות עם הגירעון הגדול ועם ההוצאות סביב משבר הקורונה. אפשר לכווץ במגזר הציבורי, אפשר למשוך דיבידנדים מחברות ממשלתיות, כפי שליברמן עצמו מתכנן.

אבל אפשר גם להעלות מסים כאקט עקרוני. לא של הכבדה על האזרחים, אלא של שינוי סדרי עדיפויות. כי מסים, בבסיסם, הם כלי מרכזי לצמצום האי־שוויון ולארגון החלוקה בנטל. הם חוזה חברתי, אמצעי לחיזוק המרקם במדינה, דרך שבה מי שזכו ליותר מזל בחייהם, או לנקודות פתיחה טובות יותר, תומכים במי שיש להם פחות מזל ובמי שצמחו בנסיבות מוחלשות. חשבו לרגע על הפילוסופיה שמאחורי המסים, ותבינו שמדובר במנגנון חשוב, שסלידה עמוקה ממנו היא התנערות מאחריות ומסולידריות.

מעבר לכך, מסים יכולים להיות גם דרך לסייע לאזרחים לרכוש הרגלים טובים יותר — למשל אם מעלים את המס על מוצרים לא בריאים, או כאלה שמזיקים לסביבה. הם יכולים לכוון טוב יותר את הצריכה, להסיט מכלכלה מזהמת לכלכלה ירוקה. אם משתמשים במסים נכון (נאמר, מקטינים את המסים העקיפים ומגדילים את המסים הישירים התלויים במבחני הכנסה), אם מסבירים את ההיגיון שמאחוריהם, אם נוהגים בשקיפות, מסים הם דרך להגדיל את השתתפות הציבור במדינה, את המחויבות שלו. אם המסים לא יסומנו עוד כאויב, אולי יהיו פחות העלמות. אם אתם מבטיחים שינוי, הפסיקו לעלוב בהם, והתחילו להשתמש בהם כמו שצריך.

/// גלית חמי