קצבאות האברכים

אל תכבסו את זה

הדיון על העלאת קצבאות האברכים מספק אינספור ניצחונות לחרדים ולדתיים, וכל ניצחון כזה נעוץ בתגובה של המתנגדים. כשאנשים טורחים להסביר למה התשלום לאברכים הוא לא שכר, הימין מנצח. כשאנשים טורחים להיקלע לסחרור שמשווה את הקצבאות לתשלום לחיילים, הימין מנצח. כשמסתכלים על המספרים אל מול הקצבאות לנכים, הימין מנצח. כי כל אחת מהתגובות האלה מניחה שאפשר להשוות בין אברכים לעובדים, לחיילים, למי שנזקקים לקצבאות כי אין באפשרותם לפרנס את עצמם באופן מספק מסיבות שאינן תלויות בהם. גם אם אתם מסבירים את ההבדלים בין אברכים לכל אלה, אתם עדיין מושיבים אותם על אותה מדרגת דיון. וברגע שעושים זאת, מכבסים את כל העניין. דנים בקצבאות האברכים כאילו הן שכר לעובדים או חיילים או כאילו הן כלי של מערכת הרווחה לתמיכה בנזקקים. הן לא, ואי אפשר להשוות אותן לכל אלה. די לנרמל את המנגנון הרקוב הזה, ודי לארוז אותו בכל מיני שמות והנחות והצדקות. בואו נקרא לו בשמו: שוחד בחירות.

/// גלית חמי

מלחמות המחירים

אבל עשינו הכל

זה היה עוד שבוע סוער במשולש העצבות של הספקים־הרשתות־הצרכנים. בקודקוד הספקים, שטראוס ואסם הודיעו על פיטורי כ־200 עובדים, במה שנראה כהכנת הקרקע לרגע שבו גם הן יכריזו ש"אין ברירה" והן חייבות להעלות מחירים. ובינתיים, אחרי הבקשות להעלאות מצד כמה שחקניות גדולות, באה תנובה הענקית והודיעה שתעלה את מחירי מוצרי החלב ותחליפיו בכ־5%. בניגוד ליוניליוור, שההתייקרויות שלה הובילו לחרם מצד כמה רשתות, עם תנובה יהיה להן קשה יותר להתמודד.

אז למה לא להפוך את ההתייקרויות להזדמנות? הרשתות הרי רוצות לשדר שהן "עשו הכל" כדי להילחם בהתייקרויות. הנה, הן הגדילו את העמלות שהן גובות מהספקים, והנה, עכשיו הן יוצאות לתוכניות התייעלות — שופרסל ויינות ביתן כבר הודיעו שיפטרו יחד כ־500 עובדים. אלא שאין כאן באמת מאמצים להילחם בהתייקרויות, רק דרך להשתמש בהן כדי להרוויח מכל הכיוונים: גם ליצור תדמית של מגינות צרכנים, גם לחסוך בכוח אדם, גם להגדיל עמלות. וכל החברות הללו, בשני הקודקודים, מקוות שאף אחד לא יזכור שלפני רגע הן חילקו משכורות מפליגות ואופציות לבכירים.

הקודקוד העצוב באמת בסיפור הזה, של הצרכנים, לגמרי לא נספר. הוא צופה דומם בהצגה שמתנהלת מעל ראשו כבר שבועות, שבה רק הוא ישלם את החשבון.

/// נורית קדוש

תדיראן

גאווה מרושעת

מי שקרא את הדו"חות הכספיים של תדיראן גרופ, אחת משתי השחקניות ששולטות בשוק המזגנים בישראל, היה עלול להתרשם שרוח אלטרואיסטית החלה לפעם שם. "החברה בחרה שלא לייקר את מוצריה במגזר מוצרי הצריכה באופן שישקף את מלוא ההתייקרות בעלויות ההובלה והרכש שספגה החברה, זאת לנוכח מגמת הירידה במחירי ההובלה בחודשים האחרונים וכן לאור שיפור בעלויות הרכש", נכתב בדו"ח. זה דבר כמעט מרושע להתגאות בו. זו אותה תדיראן שהקורונה סיפקה לה שנתיים רווחיות ביותר כי "כולם ישבו עם מזגן בבית", כלשון המנכ"ל והבעלים משה ממרוד, ובאותן שנתיים, למרות הרווחים, היא העלתה מחיר פעמיים. כי למה לא. עכשיו היא "מזהה" שיש ירידה במחירי התובלה וחומרי הגלם, אבל המחירים לא יירדו, חלילה, והצרכנים לא ייהנו. שיגידו תודה שלא מעלים להם את המחירים.

/// גולן פרידנפלד