גם בלי קשר למלחמה, ההייטק עובר מהדוניזם פרוע להידוק החגורה.

"בכלכלה יש מחזורים, האטות וצמיחות מטורפות. עכשיו אנחנו לקראת האטה שלא יודעים מה יהיו הגודל וההשלכות שלה, וזה בהחלט מחלחל. הקיץ, למשל, כבר לא נערוך אירוע בריכה ל־1,000 העובדים בארץ ולבני משפחותיהם, אלא נערוך אירוע ממוקד ופונקציונלי יותר. אני רואה בפורומים שונים שעוצרים עכשיו גיוסי עובדים ומפטרים אנשים, אבל אנחנו לא שם. אני, כמנהלת משאבי האנוש בחברה, רואה כאן הזדמנות מבחינת היצע הטאלנטים שאפשר לגייס".

אורן: "חוויתי כמה סייקלים כאלה בחיים, ומאז 2015 ידענו שצריך להיות מוכנים לתקופה כזאת. האטה היא דבר הרבה יותר בריא ממה שהיה פה קודם".

למה?

"כי היא מנקה מהשוק דברים לא הגיוניים, שמלכתחילה לא היו אמורים לקבל כל כך הרבה כסף. כסף נשפך כאן חינם ממשאיות, גם על דברים בלי זכות קיום. חברות עם הכנסות של רק כמה מיליוני דולרים נהפכו ליוניקורנים, זה לא הגיוני. בבועה משקיעים דהרו כמו עדר, כולם קנו או מכרו לפי טרנדים, לא לפי ערך. היום משקיעים חושבים פעמיים ובודקים אם לחברה יש זכות קיום, אם המוצר מוסיף ערך והלקוחות מעוניינים בו".

עדריות המשקיעים היתה בעיה?

"מקובל לחשוב ששווי גבוה ככל שאפשר לחברה זה טוב, אבל בעיניי זה הפוך. בשווי מופרך צריך לקרות נס כדי שיהיה לאן לגדול. כשאתה מכניס משקיע חדש לחברה אתה רוצה שהוא ירוויח, וזה קורה בשווי שאפשר להצדיק. זה לא בלתי אפשרי לצמוח מתוך שווי משוגע, אבל זה לא נכון ולא בריא. לכן מה שקורה עכשיו הוא מכה בריאה לענף. זה מנקה אותו ומעביר טאלנטים למקומות הנכונים. טאלנט שעובד על מוצר שאין לו זכות קיום הוא מבוזבז".

Wiz, חברת סייבר עם מוצר ותוכן אבל שרק נולדה, הגיעה לשווי אסטרונומי של 6 מיליארד דולר. מה לומדים מזה על הענף?

"אתה מגייס עובד ונותן לו אופציות לפי שווי של 6 מיליארד דולר — מה צריך לקרות כדי שהעובד הזה יראה כסף, או כדי שהמשקיע שלך יראה כסף? אלה שאלות שאנשים לא שאלו את עצמם. הנפקה היא לא אקזיט, היא תחילת מסע, והתמחור צריך להיות כזה שיאפשר לכל משקיע, עובד או קרן פנסיה לעשות כסף. כשמשקיע נכנס בשווי מופרך, הסיכוי לזה נמוך מאוד והחברה מסונדלת לעתיד עם חלום שקשה לממש".

אתם עובדים יחד כבר עשור. איך השילוב ביניכם?

אורן: "ליסה עם רגליים על הקרקע במה שקשור לביצוע, אני יכול להיות רגוע בלי לדעת את כל הפרטים בדרך. אתה לא יכול לחלום בלי יכולת הביצוע שלה, כי אז אלה רק חלומות בהקיץ. וככל שהמציאות בת ההשגה שלך יותר גדולה, אתה יכול לחלום יותר בגדול".

מתי זה קשה?

ליסה: "כשאורן בא עם איזה רעיון מגניב אבל אני זאת שיודעת מה קורה בשטח, איך הרעיון משפיע על תוכנית העבודה, מה ההשלכות ומה העלות־תועלת שלו. אורן אומר: 'עזבי אותי מהביצוע, אני רוצה רגע לחלום', ואז אנחנו מתנגשים. בסוף זה תלוי ביכולת שלי להקשיב לאורן ולהבנה שלי איפה דברים כן יכולים לעבוד".

אורן: "לא תכננו גם להיות בני זוג וגם לעבוד פול טיים יחד. אבל זה קרה באופן טבעי, ניסינו וזה הצליח, והיום אני כבר לא יודע איך זה לא לעבוד עם בת הזוג שלך. רוב הזוגות בעולם עושים דבר הרבה יותר מטורף בעיניי, של להביא ילדים יחד. זה פרויקט בלתי נגמר ובלתי הפיך. אז להתרגש מזה שאנחנו עובדים יחד? אני רואה בעבודה המשותפת יתרון תחרותי על כל החברות בעולם. לא הייתי יכול לעשות את מה שאני עושה בלי הסט־אפ הזה בינינו. אנחנו יכולים בסוף השבוע לחשוב יחד על משהו מהפכני, וביום ראשון להתחיל לבצע".