איל וולדמן
בן 61, מייסד מלאנוקס, שנמכרה ל־Nvidia ב־6.9 מיליארד דולר
אורן וליסה קניאל,
בני 47 ו־38, ממייסדי AppsFlyer
מוסף כלכליסט | 16.06.22
גדלתי כנוצרייה, עד שבגיל 15 סבא שלי גילה לי שהוא יהודי שאיבד את כל משפחתו בשואה", פותחת ליסה קניאל. "על כרטיס הלוחם שלו היה כתוב 'יהודי', המסמך היחיד שנותר להוכחת הדת שלו, ובסוף זה היה כרטיס הכניסה שלי לארץ, בגיל 17. הגעתי ב־2001 לאיבים, שני קילומטרים מגבול עזה, והאינתיפאדה פרצה. המילים הראשונות שלי בעברית היו 'לרדת למקלט'. בהמשך עבדתי כמלצרית בבית קפה בתחנת דלק, ואנשים שזיהו שאני עולה חדשה הסתלבטו עליי, הזמינו ממני בונזו. יצאתי עם דמעות בעיניים, אבל מנהל בית הקפה אמר: 'אתם לא תצחקו פה על עולים חדשים' וזרק אותם החוצה. הוא נתן לי גב. היו גם אנשים טובים כאלה לאורך הדרך. ובדיעבד, להיות מהגר זה בית ספר ליזמות. אתה מגיע מנקודת אפס וצריך כל הזמן לחשוב איך להתקדם לנקודה הבאה".
ועכשיו אמא שלך נאלצה להגר לכאן.
"אנחנו מחרסון, שנכבשה, ולאחרונה היא נאלצה להגיע אליי לישראל, וקשה לה. האינסטינקט הוא להוציא החוצה בכל מחיר, אבל זה לא בהכרח מה שהם צריכים. זה כמו לעקור עץ ולצפות שיגדל במקום אחר. זו הקלה, אבל לא אירוע משמח. תמיד היה לה כיף לבוא לביקור, כשהיא ידעה מתי היא חוזרת הביתה. עכשיו היא בדיכאון, בוכה, לא יודעת אם אי פעם תפגוש שוב את בעלה, וזה משפיע על כל הבית. אנחנו מנסים למלא לה את החלל, יש לה יותר זמן עם הנכדים, אבל זה ניסיון מאולץ. היא איתנו פיזית, אבל לא תמיד נפשית".
אורן: "מהגרים מהמרים על כל החיים שלהם ב־100%. הרי אם אני, כיזם שגדל כאן, יוצא להרפתקה ונופל, מקסימום אחזור לבית ההורים. כשאתה מהגר בלי גב, זה מכריח אותך להיות מרוכז בתוכנית כדי לא לוותר על החיים שלך. אין פלאן בי. אני מאוד מתחבר למהגרים, ולכן תמיד אעדיף להעסיק מישהו עם רקע של הגירה. יש לנו 20 משרדים בעולם, כשאני שומע סיפור של מהגרת או מהגר, מבחינתי זה נקודת זכות גדולה".
אתה נהפכת ליזם אחרי שירות צבאי כטבח, לא מסלול הייטק שגרתי.
"לקח לי 25 שנה להגיד: 'הייתי פאקינג טבח בצבא', ובראיונות עבודה התפללתי שלא ישאלו אותי מה עשיתי בצבא, כי המוניטין של טבחים הוא פחות... חשפתי את זה בפעם הראשונה בריאיון ב'מוסף כלכליסט', כי היה לי חשוב שאנשים יידעו את זה. יש המון ילדים שהעתיד שלהם מוכרע בידי בחירה רנדומלית של הצבא, וזה כואב — ילדים בני 18 שארגון לא יעיל בהגדרה חורץ את גורלם ואת ההזדמנויות שיהיו להם. וזה משפיע לא רק כלפי חוץ, אלא גם על הבן אדם, שאומר לעצמו: 'אני שווה את מה שהצבא נתן לי'. רציתי שכל מי שאכל כאפות מהצבא יידע שגורלו לא נחרץ. אותי זה אולי עיכב בחיים, אבל זה חלק מהסיפור שלי, ואני לא מצטער עליו לשנייה".
המלחמה באוקראינה משפיעה גם על אפספלייר, החברה שלכם, שבין השאר מחזיקה משרדים בקייב ובמוסקבה.
ליסה: "אני מנסה לא לתת לחוויה האישית שלי להשפיע על החלטות עסקיות. המצב מעורר שאלות מורכבות ברמה הפילוסופית, ההומנית והאתית. אי אפשר לראות בכל האנשים ברוסיה אחראים להחלטות הממשלה שלהם, מצד שני העם הזה בחר בממשלה הזאת. בשיחות עם עובדים שלנו אני מנסה לחשוב בצורה אמפתית, להכיל דעות שונות ולא לשפוט".
מיקרוסופט ויבמ יפטרו מאות עובדים ברוסיה. מה אתם מתכננים?
"אנשים לא אשמים במה שקרה ואנחנו רוצים לתמוך בהם. הפוקוס הוא לשמור על העובדים משני הצדדים ולהבטיח להם תעסוקה. החברה גדלה, עבודה לא חסרה, ואיך צורך בענישה קולקטיבית".
גם בלי קשר למלחמה, ההייטק עובר מהדוניזם פרוע להידוק החגורה.
"בכלכלה יש מחזורים, האטות וצמיחות מטורפות. עכשיו אנחנו לקראת האטה שלא יודעים מה יהיו הגודל וההשלכות שלה, וזה בהחלט מחלחל. הקיץ, למשל, כבר לא נערוך אירוע בריכה ל־1,000 העובדים בארץ ולבני משפחותיהם, אלא נערוך אירוע ממוקד ופונקציונלי יותר. אני רואה בפורומים שונים שעוצרים עכשיו גיוסי עובדים ומפטרים אנשים, אבל אנחנו לא שם. אני, כמנהלת משאבי האנוש בחברה, רואה כאן הזדמנות מבחינת היצע הטאלנטים שאפשר לגייס".
אורן: "חוויתי כמה סייקלים כאלה בחיים, ומאז 2015 ידענו שצריך להיות מוכנים לתקופה כזאת. האטה היא דבר הרבה יותר בריא ממה שהיה פה קודם".
למה?
"כי היא מנקה מהשוק דברים לא הגיוניים, שמלכתחילה לא היו אמורים לקבל כל כך הרבה כסף. כסף נשפך כאן חינם ממשאיות, גם על דברים בלי זכות קיום. חברות עם הכנסות של רק כמה מיליוני דולרים נהפכו ליוניקורנים, זה לא הגיוני. בבועה משקיעים דהרו כמו עדר, כולם קנו או מכרו לפי טרנדים, לא לפי ערך. היום משקיעים חושבים פעמיים ובודקים אם לחברה יש זכות קיום, אם המוצר מוסיף ערך והלקוחות מעוניינים בו".
עדריות המשקיעים היתה בעיה?
"מקובל לחשוב ששווי גבוה ככל שאפשר לחברה זה טוב, אבל בעיניי זה הפוך. בשווי מופרך צריך לקרות נס כדי שיהיה לאן לגדול. כשאתה מכניס משקיע חדש לחברה אתה רוצה שהוא ירוויח, וזה קורה בשווי שאפשר להצדיק. זה לא בלתי אפשרי לצמוח מתוך שווי משוגע, אבל זה לא נכון ולא בריא. לכן מה שקורה עכשיו הוא מכה בריאה לענף. זה מנקה אותו ומעביר טאלנטים למקומות הנכונים. טאלנט שעובד על מוצר שאין לו זכות קיום הוא מבוזבז".
Wiz, חברת סייבר עם מוצר ותוכן אבל שרק נולדה, הגיעה לשווי אסטרונומי של 6 מיליארד דולר. מה לומדים מזה על הענף?
"אתה מגייס עובד ונותן לו אופציות לפי שווי של 6 מיליארד דולר — מה צריך לקרות כדי שהעובד הזה יראה כסף, או כדי שהמשקיע שלך יראה כסף? אלה שאלות שאנשים לא שאלו את עצמם. הנפקה היא לא אקזיט, היא תחילת מסע, והתמחור צריך להיות כזה שיאפשר לכל משקיע, עובד או קרן פנסיה לעשות כסף. כשמשקיע נכנס בשווי מופרך, הסיכוי לזה נמוך מאוד והחברה מסונדלת לעתיד עם חלום שקשה לממש".
אתם עובדים יחד כבר עשור. איך השילוב ביניכם?
אורן: "ליסה עם רגליים על הקרקע במה שקשור לביצוע, אני יכול להיות רגוע בלי לדעת את כל הפרטים בדרך. אתה לא יכול לחלום בלי יכולת הביצוע שלה, כי אז אלה רק חלומות בהקיץ. וככל שהמציאות בת ההשגה שלך יותר גדולה, אתה יכול לחלום יותר בגדול".
מתי זה קשה?
ליסה: "כשאורן בא עם איזה רעיון מגניב אבל אני זאת שיודעת מה קורה בשטח, איך הרעיון משפיע על תוכנית העבודה, מה ההשלכות ומה העלות־תועלת שלו. אורן אומר: 'עזבי אותי מהביצוע, אני רוצה רגע לחלום', ואז אנחנו מתנגשים. בסוף זה תלוי ביכולת שלי להקשיב לאורן ולהבנה שלי איפה דברים כן יכולים לעבוד".
אורן: "לא תכננו גם להיות בני זוג וגם לעבוד פול טיים יחד. אבל זה קרה באופן טבעי, ניסינו וזה הצליח, והיום אני כבר לא יודע איך זה לא לעבוד עם בת הזוג שלך. רוב הזוגות בעולם עושים דבר הרבה יותר מטורף בעיניי, של להביא ילדים יחד. זה פרויקט בלתי נגמר ובלתי הפיך. אז להתרגש מזה שאנחנו עובדים יחד? אני רואה בעבודה המשותפת יתרון תחרותי על כל החברות בעולם. לא הייתי יכול לעשות את מה שאני עושה בלי הסט־אפ הזה בינינו. אנחנו יכולים בסוף השבוע לחשוב יחד על משהו מהפכני, וביום ראשון להתחיל לבצע".