חשיפה ארוכה

דיאנה בחור ניר

צילום*: אדוארד קפרוב

חשיפה ארוכה

//

דיאנה בחור ניר

//

צילום*: אדוארד קפרוב

איל וולדמן

בן 61, מייסד מלאנוקס, שנמכרה ל־Nvidia ב־6.9 מיליארד דולר

"לדחות את הולדת הילדים לגיל מבוגר זו טעות, מגפה חברתית מידבקת"

מייקל אייזנברג שמח להיות סב צעיר, ומתעצבן כשמאשימים את ההייטק ביצירת פערים

מייקל אייזנברג,
בן 51, שותף מנהל בקרן ההון סיכון אלף

מוסף כלכליסט | 15.09.22

"

לא בטוח שהייתי צריך להיות בכלל בעולם הזה. בגיל 17 ההורים שלי סיפרו לי שאמי עברה תאונה בתחילת ההיריון, שברה את האגן, צולמה בצילום רנטגן שמסוכן לעובר, והתעוררה דילמה אם להמשיך את ההיריון. הם החליטו שכן, מתוך אמונה ואופטימיות, אבל יכלו לעשות גם הפלה, אי אפשר לשפוט אותם לכאן או לכאן. זה אפילו לא ניהול סיכונים, כי בניהול סיכונים אתה יודע מה מנעד הסיכון, מה התוצאות הטובות והרעות האפשריות, ואז אפשר לגדר את הסיכון. הם פעלו פשוט באי־ודאות גדולה. זה גם המקצוע שלי, לפעול מתוך אי־ודאות, כי מנעד התוצאה אינו ידוע ואינו ניתן לחיזוי. אלה החיים".

אילו הורים הם היו, אחרי ההתלבטות הזאת?

"אמא שלי רק רצתה ילדים ממוצעים, התפללה לזה. אנחנו שבעה, וכולנו חושבים שאמא שלי היתה גאונה בהורות — היא חשבה שלא צריך ליצור ציפיות שילד לא יכול לעמוד בהן. היום יש לה קשר מדהים עם הנכדים".

אתה עצמך כבר סבא, רק בן 51.

"במשך ההיסטוריה הייתי נחשב סבא מבוגר, ועכשיו אומרים לי שאני סבא צעיר. זו מחלה של המודרניות — בשנים האחרונות אנשים דוחים את ההולדה, וזו טעות דרמטית בעיניי, ומגפה חברתית מידבקת. הורים טריים צריכים את ההורים שלהם בגיל שבו הם יכולים לעזור ואפשר ללמוד מהם, וילדים צריכים סבא וסבתא שיוכלו לגדול איתם. אני תמיד אומר לאנשים: תביאו ילדים מוקדם. גם היכולת לג'נגל ילדים לעבודה כשצעירים היא גדולה יותר, ויש לך יותר כוח לילדים".

אבל גם להתחתן מוקדם זה לקחת סיכון. לא פעם זה נגמר בגירושים.

"גם לנו היו קשיים, בין השאר עברנו יחד ארבע הפלות. אנשים לא נוטים לדבר על זה, אבל אנחנו החלטנו לדבר על זה באופן גלוי. זה קורה, זה חלק מהחיים. ויש לנו שמונה ילדים, ברוך השם. ואנחנו יחד. זוגיות זאת עבודה. אנחנו קובעים דייט פעם בשבוע, אבל מצליחים לקיים אותו בערך פעם בשלושה שבועות. גם בלעדיו, בכל יום אנחנו משתפים זה את זו במה שעובר עלינו, מתייעצים הרבה בענייני הילדים. וכשאנחנו עושים טעויות אנחנו מבקשים סליחה, גם מהילדים וגם זה מזה. ולפעמים ביום כיפור גם ביקשתי מאשתי סליחה בדמעות. ואשתי מעוררת השראה, לא פגשתי בחיי אדם שעובד על המידות שלו כמוה".

על מה אתה עובד בעצמך?

"על זה שאין לי סבלנות, גם לא לעצמי. בכיתה ט' היה לי רב שלא הסתדרתי איתו, אבל כמו שאשתי אומרת — מכל אדם אפשר ללמוד משהו. והוא אמר: 'אין דבר גרוע יותר מלהרוג זמן, כי מרגע שרצחת אותו הוא מת לנצח'. אני מקפיד הקפדה יתרה על הזמן שלי. אין לי טלוויזיה, למשל, כי בעיניי זה להשחית זמן. אני יכול לחשוב שלפגוש אנשים מסוימים זה בזבוז זמן, או ללכת למסיבת יום הולדת. זה קיצוני, ולפעמים אני חוטא לאנשים כך, זה מעליב אנשים. אשתי מעירה לי על זה, וטוב שכך. זו עבודה שאני צריך לעשות".

קל יותר להפסיד כסף מלהפסיד זמן? משקיעי הייטק כמוך הפסידו לאחרונה לא מעט.

"צריך לדעת להפסיד כסף בכבוד כמו שאתה מרוויח אותו בכבוד. אם אתה לא יודע לעשות את זה, אם אתה בדיכאון כשאתה מפסיד — כדאי שתצא מהביזנס. כמשקיע אני יודע שאני הולך להפסיד בחמש מ־10 השקעות, אבל אם אני טוב — בהשקעה אחת ארוויח פי 25 ממה שהשקעתי".

לא יכול להיות שזה לא כואב.

"כשיזם צריך לסגור חברה שהוא השקיע בה את נשמתו — שם הכאב".

איך היחסים שלך עם האנשים שאתה משקיע בחברות שלהם?

"אלה יחסים לטווח ארוך. חלק נהיו חברים שלי, למשל דניאל שרייבר מלמונייד: השקעתי בחברה הראשונה שלו שלא הצליחה, ובלמונייד הייתי המשקיע הראשון. ויזמים באים להתייעץ, אני מעריך את זה. אנשים שלא חושבים שהם יודעים הכל".

עד כמה אתם, מנהלי קרנות, מסתנוורים מיזמים כריזמטיים, אדם נוימן ודומיו? גם אתה השקעת בו.

"אבל הרווחנו ב־WeWork, אפילו הרווחנו מעולה, מכרנו לא מעט מניות בזמן. אנשים שוכחים שאדם נוימן שינה את עולם הנדל"ן המסחרי ויצר ביזנס שמכניס 3 מיליארד דולר בשנה, אז יש פה מוצר שיש לו ביקוש. ואני גם מכיר משקיעים שאמרו לו 'לא'. אבל זה נכון ששילוב של כוח וכריזמה יכול לחווט מחדש את המוח, ומזה צריך להיזהר. אני מקווה שאני יודע להיזהר, ואם לא — אני בטוח שאשתי תזהיר אותי".

יש ביקורת גוברת על ההייטק, נטען שהוא מייצר פערים, ומנגד הייטקיסטים טוענים שהם חווים שנאת עשירים.

"הגורם לפערים החברתיים בישראל הוא לא ההייטק אלא הכישלון בחינוך — המדינה לא מצליחה להדביק את הצרכים של השוק, לא מחנכת למיומנויות שהשוק צריך. הקמתי כמה מיזמים בתחום החינוך שמכוונים לאפשר כניסה להייטק, וגם אחרים ממלאים את מקום המדינה בתחום. אז שהפוליטיקאים לא יבלבלו את המוח, שלא ישליכו על תעשיית ההייטק את האשמה. מילת הקוד היא ביזור: צריך לפרק את הריכוזיות של משרד החינוך, לחלק ואוצ'רים ושבתי ספר יתחרו על לבם של התלמידים וההורים. רק כך יהיה אפשר להתקדם כאן לתעסוקה שמפרנסת בכבוד, עם לימודים של מה שצריך במאה ה־21".

אפרופו המאה ה־21, לפני שבועיים השתתפת בכנס של ההסתדרות הציונית בבזל, שציין 125 שנה לקונגרס הציוני הראשון. מה עוד מאחד היום ציונים מכל העולם ומביא אותם להתכנס כך בבזל? במאה ה־21 נדמה שזו רק האנטישמיות.

"אני לא קונה את האמירה שאלמלא האנטישמיות לא היינו מאוחדים, זה תבוסתני. אנטישמיות לא יכולה להיות הדבק, כי אז ברגע שהיא מתאדה אנחנו מתאדים. ציונות היא להפוך את ישראל למקום אטרקטיבי כלכלית וערכית, כדי שאנשים ירצו להגיע לפה ולהקים פה את חייהם, לבנות פה חיים ערכיים ומפרנסים. אנחנו לא אמריקה, שם הקפיטליזם נהפך לצרכנות. אני לא אוהבת לראות בארץ פרסומות שמעודדות הלוואות כדי לקנות — זה מה שהפך את אמריקה לרדודה. אחרי 11/9 הנשיא ג'ורג' בוש אמר: 'צאו לקנות', היום יש משבר כלכלי והנשיא ג'ו ביידן אומר: 'קנו מכוניות'. יש דרכים אחרות להצמיח כלכלה, כי צריכה גורמת לעיסוק רק בכאן ובעכשיו, לא בעתיד הרחוק, לא בשאלה לאן מועדות פנינו. אנחנו כיהודים חייבים לחשוב גם על הטווח הרחוק ולא רק על הרגשה רגעית טובה".