ה

מסע של היזם מיכאל פלד (21) בנבכי מערכת החינוך הישראלית החל ברגל שמאל. "אובחנתי עם דיסלקציה בגיל 5, ומאותו רגע נלקחה ממני הילדות", הוא מספר ל"מוסף כלכליסט". "הייתי במלחמה אינסופית עם משרד החינוך, מהגן ועד התיכון. בהתחלה לא אפשרו לי לעלות מהגן לבית הספר, כי 'הילד לא יודע לקרוא ולכתוב', ובעצם עד כיתה ו' לא ידעתי קרוא וכתוב. לא הלכתי למסיבות ולא היו לי חוגים, כי הייתי חוזר הביתה בכל יום לעוד בית ספר של שיעורים פרטיים.

"ההפרעות המרכזיות שלי הן קושי בקריאה ובכתיבה, ועד היום יש לי שגיאות כתיב. בשלב מסוים למדתי 19 שעות ביום, והבגרויות בכלל דרשו ממני מאמץ לא הגיוני, שאי אפשר לבקש אותו מילד בן 17. את הבגרות בתנ"ך, למשל, עשיתי בשש שעות — מעבר להארכה היו חייבים שאני אעשה שעתוק לטקסט, כי הכתב שלי לא מובן לאף אחד חוץ ממני, אז הייתי צריך לשבת מול בן אדם ולהקריא לו את המבחן שלי".

איך הצלחת להתגבר על הקשיים?

"היה לי מזל שנולדתי למשפחה בעלת אמצעים, שהיתה יכולה להשקיע עוד 100–200 אלף שקל בשנה בשיעורים פרטיים כדי שאוכל להיות 'חלק מהמניין', וזה הזוי בעיניי", הוא מסביר במשיכת כתפיים. "זה מטורף שבכיתה של 40 ילדים המורה בסופו של יום מלמד בדרך אחת את כולם, כי 40 מוחות לא עובדים בדרך אחת, כל מוח עובד בדרך שלו. אני, למשל, הייתי צריך ללמוד שיטות 'לעבוד' על הדיסלקציה, כמו לזכור איך מילה נראית בתוך ספר כדי לדעת איך לכתוב אותה".

התסכול של פלד משיטת הלימוד הממלכתית היה גדול במיוחד, כי הוא ידע שהוא לא לבד בבעיה — משפחת פלד המורחבת מונה לא פחות משבעה אנשים עם דיסלקציה, ובהם אביו ואחיו בן ה־16. "אבא שלי הוא מגה־דיסלקט, ובבת ים של שנות השבעים כנראה קראו לו בשם אחר", הוא מספר. "לא הצלחתי להבין איך זה מתיישב עם העובדה שהוא עבד רוב החיים שלו בארצות הברית, אז יום אחד שאלתי אותו: 'בשיא הרצינות, איך למדת אנגלית?'. והוא הסביר לי שהמורים הכי טובים שלו היו ג'ון לנון ובוב דילן. הוא פשוט היה יושב מול הרדיו, מקשיב לשירים, וככה לומד מילים חדשות ואיך להגות אותן".

התשובה המפתיעה הזאת הציתה את דמיונו של פלד, אז כבר תלמיד תיכון בתוכנית המחוננים במחשבים של מכון ויצמן, והוא החליט להקדיש את פרויקט הגמר שלו לפיתוח פלטפורמה ללימוד אנגלית, שמבוססת על האזנה לשירים בפלטפורמת סטרימינג. כיום, חמש שנים לאחר מכן, הפלטפורמה הזאת היא Singit — תוכנת לימוד אנגלית מאושרת משרד החינוך לכיתות ה'־ט', שנמצאת בשימוש בקרב כ־60 אלף תלמידים ב־800 בתי ספר ברחבי הארץ, ועומדת בפני גיוס ראשון והתרחבות לאמריקה הלטינית ולשוק הפרטי בישראל. "החזון שלנו הוא לשנות את דרכי הלמידה בתוך בתי הספר בסקאלה הכי רחבה שאנחנו יכולים, בלי שאף ילד ישלם על המוצר הזה", אומר פלד.

"כילד דיסלקט התרגלתי לעבוד פי שמונה יותר קשה מכולם. יש חברות שגייסו 100 מיליון דולר בשנה, ולא הגיעו ל־100 בתי ספר, ואני הצלחתי להגיע ל־800 בתי ספר עם פחות מזה"

לשנן, אבל בכיף

מה בעצם מציעה סינגיט? מדובר באפליקציית הזרמת מוזיקה, ממש כמו אפל מיוזיק או ספוטיפיי, עם תוספת של פיצ'רים שמסייעים ללמוד את השפה. כך למשל, התלמידים יכולים לבחור בשיר הכי עדכני של אד שירן או ביונסה, לקרוא את מילותיו על גבי המסך, וכשהם נתקלים במילה לא מוכרת, ללחוץ עליה ולקבל את התרגום שלה במקום, כולל שימושים אפשריים של המילה בתוך משפט. "בעצם נתנו לילד אפליקציה, שנראית כמו ספוטיפיי, ושבנסיבות אחרות הוא היה משלם עליה הרבה כסף", אומר פלד. "וכך בלי שהוא שם לב, אגב זה שהוא שומע מוזיקה בכיף שלו, הוא לומד אנגלית".

החווייתיות הזו הולכת צעד אחד קדימה עם תרגילים שונים: הילדים יכולים, למשל, להקליט את עצמם מבטאים משפט משיר, והאפליקציה תעניק להם ציון על ההגייה, ותסביר להם איך להגות אותו נכון, אם שגו; המורה יכולה להפעיל את התלמידים באיתור מילים חדשות שלמדו בשיר מסוים באמצעות הקלקה על המסך או בהשלמה שלהן במשפטים חסרים; והאפליקציה עושה גם מבחנים אמריקאיים על תרגומי מילים בזמן השמעתן בשיר.

איך בעצם מתנהל שיעור בכיתה?

"האופציה שרוב המורים משתמשים בה היא להקרין את האפליקציה על מסך עם מקרן, ואז הם נותנים לתלמידים שיעורי בית שהם יכולים לעשות לבדם דרך הטלפון או המחשב".

איך זה מותאם אישית לכל מוח אינדיבידואלי בכיתה אם זה נעשה באמצעות מקרן?

"כל שיעור שלנו מורכב ממילים שהמורה רוצה ללמד באמצעות שיר מסוים, אבל מרגע שהמילים סומנו לתלמידים באפליקציה, אנחנו מלמדים אותן באמצעות שירים אחרים. נניח, אם את אוהבת את בוב דילן וג'ון לנון — אני אמליץ לך על שירים שלהם שמכילים את המילים שאת צריכה ללמוד. ההמלצה שלנו היא שמורה ישתמש בנו פעמיים בשבוע, בעיקר כדי להזכיר לילדים שיש להם את המוצר הזה בכיס, והם יכולים להשתמש בו גם בשעות הפנאי שלהם.

"יצא לי לפגוש יותר מ־3,000 מורים בשנה שעברה, ואני תמיד שואל אותם את אותה שאלה: מי התלמידים הכי טובים שלך בכיתה? והם תמיד עונים שאלה לא הילדים שמקשיבים הכי הרבה או שהכי מרוכזים בכיתה, אלא הילדים שמשחקים משחקי מחשב או שומעים מוזיקה, כלומר אלה שיש להם אינטראקציות יומיומיות עם השפה אחרי שעות בית הספר, וזה בדיוק מה שסינגיט עושה".

איך החוויה שלך עם הדיסלקציה השפיעה על פיתוח התוכנה?

"אחרי שחוויתי כמה וכמה מורים לאנגלית, גיליתי שמה שהכי מלמד והכי הגיוני הוא ללמוד שפה בדיבור. כי בכיתה רגילה הדיל הוא 'פתח מחברת וספר, חזור על השורות האלה וכתוב את זה' — זה לא מתאים לכל הילדים ולא כיף להם בשום צורה. אבל כששומעים שיר, אפשר לחזור עליו הרבה פעמים ולעבור שוב ושוב על המילים, וזו חוויה נעימה. הילדים שומעים אנגלית אמיתית ולא קוראים אותה מספר. הם יכולים לעבוד על הדיבור שלהם בקצב שלהם בלי לערב מורה, ובסופו של יום הם לוקחים תחביב שלהם ולומדים באמצעותו חומרים שמעניינים אותם באמת".

זו אפליקציה שמותאמת לילדים עם דיסלקציה?

"זו אפליקציה שמותאמת לכולם. 90% מהמשתמשים שלנו הם ילדים 'רגילים'. אבל יש לנו מבחן ייחודי לילדים דיסלקטים ולילדים עם הפרעות קשב, שעובד איתם אך ורק על שמע של השיר.

"עבדנו הרבה מול תלמידים ומורים בשלבי הפיתוח, ולמדנו מהם המון. היו דברים שלנו נראו מובנים מאליהם, אבל שינינו אותם, כי בסוף כשאתה עובד עם מורה בן 50 שלא רגיל לעבוד עם מחשב או סמארטפון כל היום, אתה חייב להנגיש גם לו את המוצר, אפילו במחיר של התפשרות על הסטייל".

יש הבדל בין הילדים למורים גם בטעם המוזיקלי?

"כמובן. האמן הכי מושמע באפליקציה שלנו — ובפער — הוא בילי אייליש. אבל המורים לא אוהבים ללמד אותה, כי ההגייה שלה לא ברורה. אבל אני משער שזו הסיבה גם שהיא האמן הכי מושמע אצלנו — גם התלמידים פשוט לא מבינים מה היא אומרת".

אז את מי המורים הכי אוהבים להשמיע?

"אדל".

מיליונים בבורסה עוד כחייל

פלד נולד וגדל בסביון, בנם של איילת, שפית, ורוני, יזם נדל"ן ושוק הון, שעלה לכותרות כשרכש ב־2006 את מתחם "הבור של פרישמן" המיתולוגי, שבפינת פרישמן־דיזנגוף בתל אביב, ובנה עליו מגדל ("רציתי שכל ילד דיסלקט יסתכל אליו למעלה ויבין שגם הוא יכול", הוא סיפר ל"כלכליסט" ב־2012).

אחרי שסיים לימודי תיכון בהצטיינות יתרה, התגייס פלד ליחידת הסייבר של חיל האוויר, ובמקביל החל ללמוד לתואר ראשון בכלכלה וחשבונאות באוניברסיטה הפתוחה ולהשקיע בשוק ההון. "הייתי יושב אז במשרד של גילאי דולב (אנליסט השקעות ומוותיקי המשקיעים בטכנולוגיה בארץ, ר"ד) ולמדתי ממנו. הוא והשותף של אבא שלי, אלי זמיר, ליוו אותי מ־2017 ולימדו אותי את העולם של שוק ההון. שניהם פשוט לקחו אותי תחת חסותם — לא יודע למה, נראה שפשוט חיבבו אותי. ולמזלי זה היה בתקופת קדחת ההנפקות של 2019–2021, כך שעשיתי סכום נורא גדול מההשקעות שלי".

ומה עשית איתו?

"לשמחתי הרבה אני לא כל כך אוהב מכוניות יוקרה. אני מגה־חננה, שאוהב את 'מלחמת הכוכבים', וזה נורא זול", הוא צוחק. "אבל היה לי במגירה את הרעיון לפתח את סינגיט לחברה, והוא צבר כל כך הרבה תשומת לב כפרויקט גמר — אז החלטתי ללכת עליו".

אבא לא הסליל אותך להיות משקיע כמוהו?

"תמיד כיוונו אותי לשוק ההון. חונכתי להיות ברוקר בוול סטריט, והייתי אמור ללמוד כלכלה עכשיו באוניברסיטת קולומביה. בסוף יצא שאני הכבשה השחורה במשפחה", הוא צוחק. "אבל ברצינות, עם כל הכבוד לסיפוק שיש בלראות עוד חברה מונפקת בבורסה, כשהורה מתקשר אליך ואומר לך: 'איפה היה המוצר הזה כשאני הייתי בתיכון', זה הרבה יותר מרגש".

ב־2019 הקים פלד את סינגיט בשותפות עם בני רוזנר, שהיה מפקדו בצבא, ומשמש כיום מנהל הטכנולוגיות (CTO). מההתחלה הבינו השניים שהאתגר הגדול להקמת הפלטפורמה אינו טכנולוגי, אלא כלכלי. "לימוד אנגלית באמצעות מוזיקה קיים, גם בארץ, כבר משנות השבעים, עוד מימי 'סוזי סורפרייז'", מבהיר פלד. "הסיבה לכך שאף אחד עדיין לא פיתח אפליקציה שזה הייעוד שלה היא שמאוד קשה להפוך את המוצר הזה לכלכלי, כשצריך לשלם על השימוש בזכויות היוצרים בכל השמעה של שיר. לפי החישוב שלנו היינו צריכים לשלם 15–20 דולר לשנה על כל תלמיד".

איך פתרתם את הסוגיה?

"בארצות הברית אם אתה מוגדר חברה שבאה לעשות אימפקט חברתי אתה מקבל הטבות מס, אז במשך חצי שנה היינו במשא ומתן עם כל המפיצים כדי להגיע למצב שנשלם כמו ספוטיפיי על כל תלמיד. על ההתחלה פניתי לכל בעלי הרישיונות הגדולים בעולם — סוני, דיסני, וורנר וכו'. אף אחד מהם לא ענה לי, אבל אני אשכנזי מציק, אז לא הפסקתי עד שענו לי. היום ספוטיפיי משלמת בדיוק כמוני, 0.0002 סנט להשמעה, רק שלי יש קצת פחות יוזרים ממנה", הוא צוחק.

ב־2020 סינגיט זכתה לאישור המיוחל ממשרד החינוך ונכנסה לשימוש בבתי ספר ברחבי הארץ. כיום מעסיקה החברה 13 עובדים, ועומדת בפני גיוס ראשון לקראת שני האתגרים הגדולים שלה לשנה הקרובה: התרחבות לברזיל וצ'ילה וכניסה למגזר הפרטי בישראל. עד כה פעילותה הסתמכה על ההון העצמי שהביא פלד — 2 מיליון שקל. "זה יחסית מעט לכמות הזמן שאנחנו עובדים על המוצר, כך שאני קמצן", הוא צוחק. "השאיפה שלי היא להגיע להנפקה בתוך שלוש־חמש שנים".

גאוותו הגדולה של פלד היא נתוני השימוש של התלמידים באפליקציה מחוץ לכיתה. "כרגע יש לנו 20 אלף תלמידים פעילים במשך כל השנה שעשו שני סשנים בשבוע, כל אחד של שמונה דקות, בלי קשר למורים", הוא אומר. "ילד ממוצע למד דרך האפליקציה 200 מילים חדשות במשך השנה, ומצטיינים למדו 1,000–2,000 מילה".

אולם אם במשרד החינוך פלד כבש קרקע בתולית, הרי שבכניסה לשוק הפרטי סינגיט תתמודד עם שלל מתחרות ותיקות, ובהן Duolingo, מובילת השוק עם 300 מיליון משתמשים ברחבי העולם, ו־Lingopie הישראלית.

"מורים תמיד אומרים שמי שהכי טוב באנגלית הוא לא התלמיד הכי מרוכז, אלא מי שמשחק במחשב או שומע מוזיקה, כלומר מי שבאינטראקציה יומיומית עם השפה. זה מה שסינגיט עושה"

אבל פלד אופטימי ובטוח שפוטנציאל הצמיחה של סינגיט גדול מאוד. לפי סקר שהזמינה החברה ונערך בקרב 400 תלמידים, רק 16% אמרו שהם מרגישים מספיק בטוחים לדבר אנגלית; 68% אמרו שהדרך שבה מלמדים אנגלית בבתי ספר לא עוזרת להם לדבר טוב יותר; 63% אמרו שחסרה להם למידה אינטראקטיבית חווייתית בתוך בתי הספר; ו־50% אמרו שהם לא מסוגלים לדבר אנגלית באופן תקין.

השאיפה שלכם היא להיות דואולינגו הבאה?

"הקהלים שלנו שונים מאוד. אנחנו הלכנו על השוק המוסדי, והוכחנו עליונות כשהראינו שברגע שאתה מחבר מורה לאפליקציה, שיעור השימוש בה גבוה יותר. בדו"חות של דואולינגו רואים שרק 7% ממי שהתקינו את האפליקציה משתמשים בה באופן קבוע. לעומת זאת אצלנו יש 60% שימוש, ומדד הנאמנות (Retention rate) נשאר יציב במשך כל השנה. אני מניח שכשנתרחב לשוק הפרטי נראה שם נתונים דומים, אבל בשוק המוסדי מדובר בנתונים שונים לחלוטין".

אם לא לנצח את המתחרה, מה המטרה שלך?

"אותי לא מעניין הרווח כמו שמעניין האימפקט — אני רוצה להפוך את האנגלית לשפה השנייה בישראל ולראות מה זה יעשה לכלכלה שלה כמה עשורים קדימה. אנחנו קוראים לעצמנו מדינת הייטק, אז אין סיבה שילד ישראלי לא יסיים את 12 שנות הלימוד שלו עם אנגלית שוטפת. זו הדרך הכי טובה לעזור להייטק — לדאוג לכך ש־99% מהישראלים יוכלו לקיים שיחה שוטפת באנגלית".

זו חתיכת תוכנית יומרנית שתצריך הרבה מאוד זמן ומשאבים.

"אני סבלני. כילד דיסלקט התרגלתי לעבוד פי פי שמונה יותר קשה מהילד שלידי כדי להשיג את אותו ציון, וזה בנה אותי והפך אותי למנכ"ל שאני היום — אז אין לי בעיה גם לישון במשרד אם צריך. יש חברות בתחום החינוך שגייסו 100 מיליון דולר בשנה הראשונה שלהן, ולא הגיעו ל־100 בתי ספר, ואני הצלחתי להגיע ל־800 בתי ספר עם פחות מזה. אני רץ מאוד מהר, כי אני עובד מאוד קשה. ברגע שאתה מביא מוצר למורה שבאמת עוזר לו, זה עושה את כל ההבדל".

אבא שלך כבר דרש אחוזים על הרעיון לחברה?

"עוד לא, אבל הכל שלו", הוא צוחק. "מבחינת אבא שלי, המוצר הזה הוא החלום שלו מגיל מאוד צעיר, ואין דבר יותר משמח מאשר לראות אותו, או את אחי הקטן, שגם הוא דיסלקט, משתמשים במוצר שלי ונהנים ממנו. זה הכי כיף בעולם".