*

דור המבוגרים הנוכחי התחנך על שלל סדרות נוער: ילידי הסבנטיז והאייטיז ינקו מגיל צעיר סדרות כגון "תהילה" ו"דגראסי" החלוציות, "בברלי הילס 90210" ו"דוסון קריק" המיינסטרימיות, או "פריקים וגיקים" ו"אלה הם חיי" האלטרנטיביות. הן שודרו בכל העולם והשפיעו על מתבגרים בכל העולם. לכן מפתיע לגלות שכשאותם צופים גדלו להיות יוצרי סדרות נוער בעצמם, הם העלימו מהן את מי שהם כיום — המבוגרים.

ב"בברלי הילס" ההורים של ברנדה וברנדון היו שם כדי להנחות אותם כל הזמן; "בנות גילמור" היא סדרה על האמא לורליי לא פחות מאשר על רורי המתבגרת; ב"The OC" סנדי כהן הוא דמות משמעותית שמנחה את הנערים; ואפילו ב"ורוניקה מארס" הדמות הכי חשובה בחיים של ורוניקה, המתבגרת הכי עצמאית בעולם, היא אביה, שדואג להציל אותה כשצריך.

אבל בסדרות העכשוויות ההורים כמעט שלא נראים, וכשהם כבר מקבלים זמן מסך, הם בעיקר סמל לחוסר אונים מול השפע הבוטה של סקס, סמים ואלימות: אמה של רו, גיבורת "אופוריה" (HBO) בת ה־17, לא יודעת איך להציל את בתה הנרקומנית, ויתר ההורים בסדרה מכורים לסקס ואלכוהול או סתם לא יודעים היכן נמצאים ילדיהם; ב"בני אור" הישראלית (yes) ההורים דווקא מנסים להציל את התיכוניסטים שסוחרים בסמים, אבל זה חסר סיכוי לחלוטין כיוון שהילדים בכלל לא שמים עליהם; וב"אנשים נורמליים" (yes ו־HOT), האירית־בריטית והמתונה יחסית, אמה של מריאן שקועה בשתייה ורחמים עצמיים, ואמו של קונל, אהובה של מריאן, מגלה את הטעויות שלו מאוחר מדי.

מה גרם להיפוך המגמה הזה? סדרות הניינטיז ותחילת האלפיים היו דרכם של המבוגרים לחלוק את ניסיון העבר שלהם עם המתבגרים כדי שיידעו טוב יותר לא לעשות את הטעויות שהם עשו. אבל כיום נדמה שהיכולת של בני הנוער לקבל את כל המידע באמצעות האינטרנט הופכת את ההשפעה ההורית לכמעט מינימלית. מה כבר נשאר לנו להעביר, איזה חינוך נשאר לתת, שואל ההורה המיואש את עצמו, הם יודעים הרבה יותר ממה שאנחנו אי פעם נדע.

הייאוש הזה מבני הנוער ומהיכולת להשפיע עליהם הוא גם ייאוש כולל מהעולם שבו אנחנו חיים, ובעיקר מהיכולת שלנו להשפיע עליו. התחושה היא שענקיות הטכנולוגיה מכתיבות את מהלך חיינו: לאילו חדשות ניחשף, מה נקנה, איפה נאכל, עם מי נתחבר. לנו לא נותר אלא לציית. ואם כך, אז עדיף שנראה כמה שפחות את פנינו המיואשות בסדרות על העולם ששייך לילדים.