א

ת ראש עיריית אום אל־פחם, ד"ר סמיר מחאמיד, אני פוגש בלשכתו בבניין העירייה ביום ראשון השבוע, אחרי שמרחץ הדמים בחברה הערבית הגיע לשיא ומניין הנרצחים מתחילת השנה טיפס לילה קודם למספר הבלתי נתפס 102. במהלך השיחה הוא מבקש לעצור לכמה דקות כדי להתראיין ליומן בגלי צה"ל ולשלול באופן גורף את הרעיון של ראש הממשלה והשר לביטחון פנים לערב את השב"כ בהתמודדות עם גל האלימות במגזר הערבי בישראל. "בשום פנים ואופן אסור לערב את השב"כ", מחאמיד הנסער מרים את קולו. "זה ייצור יותר נזק מתועלת, ויעורר התנגדות אצל רוב הציבור, שמעוניין שיתייחסו אליו כאל אזרחים שווים. האם היית מציע לערב את השב"כ גם ברציחות בנתניה או בערים יהודיות שבהן גואה הפשע והן נשלטות על ידי העולם התחתון?", הוא שואל את המראיין. "רעיון כזה מעולם לא היה עולה, אבל לערביי ישראל רוצים להתייחס כאל ערביי השטחים".

בתום הריאיון לרדיו הוא חוזר לשלוותו, ואני מקשה עליו בעניין שילוב השב"כ בסיכול הפשיעה. אם מה שחשוב זה חיסול האלימות, אני שואל, למה זה משנה אם יעשה את זה שב"כ או משטרה?

"זה משנה. זו חציית גבול. אנחנו צריכים לעמוד על כך שיתייחסו אלינו כאל אזרחים שווי זכויות. אבל מעבר לעניין העקרוני, ההתערבות של השב"כ עלולה לגרור את בעיית האלימות לכיוונים לאומיים ופוליטיים, וזה לא המצב שבו אנחנו נמצאים. אסור שהשב"כ יבלוש אחר אזרחים חפים מפשע ויערוך חיפושים בבתים. ולא רק אני טוען את זה, השב"כ טוען את זה בעצמו".

"בן גביר הקפיא את פרויקט 'לעצור את הדימום'. הוא אמר 'אם הג'וינט מעורב, אני לא רוצה'. אנשי המקצוע במשרד שלו הסתכלו לנו בעיניים שעצרו את הדמעות ואמרו 'תמשיכו, אבל אין לזה גב'. הפרויקט הלך ודעך. זאת תוכנית שיכולנו רק לחלום עליה"

"להיכנס לכיס של העבריינים"

מחאמיד (59) הוא בעל תואר דוקטור בהנדסה גנטית של צמחים, איש חינוך שניהל בעבר בית ספר בעיר, בוגר תוכנית מעוז לפיתוח מנהיגות, ובקרוב יקבל את אות אביר השלטון. הוא נבחר לראשות העירייה ב־2018, ופועל מאז בפומבי, כולל באמצעות תוכנית מיוחדת של העירייה, למאבק באלימות באום אל־פחם. כחלק מהמאבק הוצבו בכניסה לעיר שלטי ענק שעליהם נכתב "רוצים לחיות" בעברית, ערבית ואנגלית. מטרת הקמפיין, הוא אומר, שפועל גם ברשתות החברתיות, היא גיוס הציבור לפעילות אקטיבית.

את מקור האלימות בחברה הערבית הוא תולה בבעיית הדיור המתעצמת, שיוצרת שוק אפור ומזינה את ארגוני הפשע. לא במקרה, מחאמיד היה ראש העירייה הערבי הראשון שחתם באוגוסט 2021 על הסכם גג עם משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל, שיאפשר פיתוח ובנייה של דירות בעיר.

"הכל קשור לשוק האפור, שמבחינתי הוא שוק שחור, שנוצר מכיוון שערבים בתחומי ישראל נאלצים לבנות בצורה לא חוקית", הוא אומר. "אני מנסה לקדם את הבנייה החוקית בוועדות התכנון, אבל זה לוקח זמן. הצעירים באים ואומרים לי 'אין לנו זמן', והם צריכים לבנות בית כדי שיוכלו להתחתן. אצלנו לרוב לא מתחתנים אם אין לך בית. לרוב הצעירים יש אדמה שקיבלו מהמשפחה, אך הבנייה על אותו שטח אדמה לא חוקית. ברגע שצעיר כזה בונה, המדינה מתייחסת אליו כאל עבריין, והבנק מסרב לתת לו משכנתא, והוא צריך ללכת למרבה הצער לשוק האפור. ואז, אחרי חודשיים־שלושה, באים ואומרים לו 'אדוני בוא תשלם'. ואלה חובות בריבית קצוצה שגדלו במאות אחוזים".

הבעיות שיוצרים הבתים הלא חוקיים, הוא מסביר, מתגלגלות הלאה: חברת החשמל לא מסכימה להציב מונה בבית שנבנה באופן לא חוקי ואז בעליו נאלץ לגנוב חשמל או לקחת מבני משפחה אחרים ולשלם מחיר יקר מאוד, כי מעבר לכמות מסוימת התעריף מתייקר. זה יוצר גם סכסוכים בין בני משפחה שגרים על אותו שטח ויש להם חשבון משותף.

מחאמיד מנסה לפתור סכסוכים כאלה במתכונת של ועדת סולחה: "הקמתי ועדת סולחה דרך מועצת העיר ויחד עם שני חברי מועצה מיפינו את הסכסוכים. עם סכסוכים כאלה אני יכול להתמודד. אבל עם סכסוכים שקשורים לעבריינים אין לי כלים להתמודד".

אז מה הפתרון שאתה מציע?

"הבעיה צריכה להיות מטופלת בכל הרמות. זו לא בעיה רק של המשרד לביטחון לאומי, אלא גם של משרדי הרווחה, החינוך, התחבורה, השיכון. אלו הרבה משרדים שצריכים לשבת יחד. לכן ההצעה שלי היא שראש הממשלה יטפל באירוע, או דרך המנכ"ל שלו או באמצעות פרויקטור שהוא ימנה עם סמכויות להסיר חסמים מול גורמים במשרדי הממשלה. כשמסירים חסמים רוב הבעיות נפתרות, כי רוב הפשיעה היא פשיעה כלכלית.

"לכן כדי למגר את הפשיעה צריך גם להיכנס לכיס של הבוסים וברוני ארגוני הפשע. כשאני רוכש בית, אני הולך ישר לתת הצהרת הון. לכן לא יעלה על הדעת שמישהו בן 40 כבר מחזיק 200-100 דונם, טונות של כסף ומכוניות פאר, ואף אחד לא שואל אותו מאיפה כל זה".

ומה אתה עושה כראש עירייה?

"עשיתי מה שאני יכול בחלקת האלוהים הקטנה שלי. זה היישוב היחיד בחברה הערבית שהרים תוכנית למאבק באלימות. השגתי תרומה והושבתי את כל מי שאתה יכול לחשוב עליו — משרד הפנים, משטרה, מועצות תלמידים — והוצאנו לדרך תוכנית חירום להפחתת האלימות והפשיעה באום אל־פחם.  מצאנו עוד פילנתרופים דרך יוזמת אברהם, עשינו סקר עמדת תושבים והפכתי אותו לתוכנית מעשית. צעד ראשון היה הקמת מגרשי ספורט מוארים ומועדוניות".

"אתה רוצה שערבים יגידו 'אמן'"

לטענת מחאמיד, הסיבה לכך שאינו נתון לאיומים פוליטיים היא שאום אל־פחם היא עיר פוליטית ולא חמולתית. "בעיר שהיא פוליטית קשה לבוא ולירות בראש רשות, כי יש מעטפת מפלגתית שמונעת מאנשים להתקרב לדברים האלה. בערים שנשלטות בידי חמולות זה קורה יותר".

כשאתה אומר פוליטי למה אתה מתכוון?

"תנועות רק"ח וחד"ש נוסדו באום אל־פחם. תנועת בני הכפר נולדה פה (תנועת שמאל חילונית שקמה בסוף שנות השישים על ידי משכילים ערבים, לאחר שתנועת אל־ארד הוצאה אל מחוץ לחוק. היא התנגדה למדינה יהודית וקראה בגלוי להקמת מדינה דמוקרטית חילונית בכל פלסטין — א"ל). התנועה האסלאמית הצפונית נולדה כאן. מנהיגה ראאד סלאח כיהן פה כראש העירייה".

אתה נוגע בנקודה קריטית. חלק מהתנועות שהזכרת שצמחו באום אל־פחם שוללות לחלוטין את קיומה של מדינת ישראל. למה מי ששולל את קיומה של מדינת ישראל מצפה שהיא תגן עליו?

"אתה רוצה שערבים יגידו 'אמן'. זה בעיניך ערבי טוב. אבל החברה הערבית מסתכלת על אום אל־פחם כעל מקום שיש בו מודעות פוליטית מאוד גדולה, וכך גם אני מסתכל על זה: אני בעד הבעת דעה ונגד ונדליזם. כשיש פגיעה ברכוש ציבורי אנחנו הראשונים שנגיד 'לא'. אני הראשון שיצאתי חוצץ בין המשטרה לתושבים שרצו להשחית ציוד. מצד שני, אני כן בעד הבעת דעה. אני רוצה שהתושבים והנוער יביעו את דעתם, שייצאו למחות, אבל שלא ייגררו לאלימות. זה קו אדום, חד וחלק. את אותם דברים אני אומר גם בערבית. מבחינתי אלימות זו אלימות, והיא לא תתקיים אצלי".

השייח' ראאד סלאח שהזכרת עומד בראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שהוצא מחוץ לחוק, ואף ישב בכלא בגין תמיכה בטרור. הוא קורא לחיסולה של מדינת ישראל ותומך בפומבי בחמאס. אתה מבין את המורכבות כאן.

"קודם כל, שהשייח' ראאד סלאח ידבר בעד עצמו. הוא היה ראש עירייה כאן בדיוק כמוני, ובחברה הוא מקבל הערכה מאוד גדולה. הוא איש ראוי ואישיות מוערכת בחברה הערבית, ולא רק באום אל־פחם".

אז בוא נדבר על תושבי אום אל־פחם. האם גם הם, בהכללה, מחזיקים בדעות של סלאח? האם הם רואים את עצמם קודם כל כפלסטינים או כישראלים?

"אני לא רוצה לענות לך, אני לא אוהב את השאלה הזאת. אתם היהודים עסוקים יומיום בשאלה של איך אני כערבי מגדיר את עצמי, וזאת לא השאלה. המציאות היא שאני חי בתוך מדינת ישראל. עם כל הכבוד, כשמגיעה אליך בתל אביב משטרה אחרי אירוע פשע, היא לא שואלת אותך איך אתה מגדיר את עצמך. בסופו של יום אני אזרח מדינת ישראל ואני לא יכול להתכחש לעובדה הזאת. אני גם פלסטיני, ואני לא מתכחש להיותי פלסטיני. אני מקבל אותך בהרבה אהבה כיהודי וכישראלי. אתה מקבל אותי בהרבה סימני שאלה והרבה תהיות, זה ההבדל בינינו.

"אז בוא אני אספר לך משהו: רוב התושבים הערבים במדינת ישראל, לא משנה אם מאום אל־פחם, מטייבה או מכפר כנא, רוצים לחיות בשלום, גם כשהם לא מכירים או יודעים מה הדעות שלך ואם אתה ימני או שמאלני. הם רוצים לחיות לצדך, כמו שאתה. אבל אצלכם יש לגבינו כל הזמן הרבה סימני שאלה".

במרץ בשנה שעברה, אחרי הפיגוע האכזרי בחדרה, פוסט בדף הפייסבוק של עיריית אום אל־פחם הביע תנחומים לבני משפחות המחבלים. הפוסט אומנם נמחק כעבור זמן קצר והתנערת ממנו, אך גם הודעת שתתפטר מתפקידך וחזרת בך.

"תבין, הפיגוע היה ביום ראשון וההודעה יצאה בחמישי. באותו יום נפטרו שני אנשים רגילים, לא מחבלים, והדוברת הוציאה הודעה גנרית. אנחנו בדקנו את זה והבנו שטעינו, ולכן גם פרסמתי הבהרה. ברגע שהבנו את הטעות מחקנו אותה. כתבתי בכל שפה אפשרית שאני נגד טרור".

למה החלטת לא להתפטר?

"בגלל לחץ מאוד כבד מאנשים בעיר ובחברה היהודית. אנשים שאני מעריך ואוהב הבינו שעשו לי לינץ' תקשורתי על טעות. הייתי עוזב מחר, אבל יש לי אחריות כלפי המקום והאנשים שבחרו בי".

"סוף סוף יוכלו לקבל חשמל"

מחאמיד נולד באום אל־פחם, הוא אב לחמישה וסב לחמישה. בנו החמישי היה ילד מחונן שבגיל 12 פגע בקיר בעת שרכב על אופניים. לאחר תרדמת ארוכה הוא התעורר, אך בחלוף שלוש שנים מת. לראשות העירייה נבחר מחאמיד מטעם הרשימה העצמאית אלבית אלפחמאוי, ואחד מהישגיו המובהקים הוא חתימה על הסכם הגג הראשון בחברה הערבית, שיאפשר שיווק של אלפי יחידות דיור, במקביל להשקעה של המדינה בפיתוח תשתיות מתאימות.

"אילו היית שואל אותי לפני שלוש וחצי שנים, לא הייתי יודע מה זה הסכם גג. למזלי קלטתי מנכ"ל עירייה מנוסה, שהיה קודם ברמלה ובאור יהודה שחתמו על הסכמי גג. ניהלנו משא ומתן עם משרד השיכון ובסוף החלטנו לחתום, כי הדבר החשוב ביותר שההסכם הזה נותן הוא אופק לצעירים. כאן באום אל־פחם יש לי כ־60 אלף תושבים, 40% מהם צעירים. הדבר הראשון שנעשה זה להכשיר כמעט 8,000 יחידות דיור לא חוקיות כביכול, ואנשים יוכלו סוף סוף להתחבר לחשמל ולמים ולקבל משכנתאות. אחר כך נבנה עוד 5,500 יחידות דיור, בפרויקט בנייה לגובה של עשר קומות".

ואתה לא חושש שהממשלה הנוכחית תבטל את ההסכם, כמו שעשו עם התוכניות למאבק באלימות?

"מדובר בהסכמים שנחתמו. אני לא מאמין שיעשו זאת, כל עוד אפשר לערער לבג"ץ על ביטול כזה. אם הרפורמה המשפטית תעבור, הכל אפשרי — אבל זו תהיה החלטה מאוד בעייתית לחברה הישראלית, בלשון המעטה".