ג'ונסון vs. המוות
רוני דורי
ג'ונסון vs. המוות
//
רוני דורי
111 תוספי תזונה ביום, כובע שיורה קרני לייזר לפנים, התקן לניטור זקפות לילה, עירויי דם מבנו, 30 אלף צילומי מעי ו־30 חוקרים שמודדים רק אותו 24/7: בריאן ג'ונסון, מולטי־מיליונר שעשה את הונו מאקזיט של אפליקציית תשלומים, משוכנע שהוא יכול לנצח את המוות, או לפחות לחיות עוד 200 שנה. ולא אכפת לו שחושבים שהוא מטורלל: "אני כמו ספורטאי שעובד קשה כדי להפוך לממש ממש טוב בלא למות", הוא אומר בריאיון בלעדי
ג'ונסון. "אנשים לא יודעים איך לאכול אותי. אז אני מסביר שאני ספורטאי הצערה מקצועי ומטרתי היא להשאיר את גופי באותו גיל ביולוגי". צילום: Magdalena Wosinska
מוסף כלכליסט | 15.02.24
ב
ריאן ג'ונסון לא רוצה למות. במובן הזה הוא לא יוצא דופן. אלא שבניגוד לרובנו, ג'ונסון בן ה־46 הוא יזם הייטק מולטי־מיליונר שהחליט ממש לעבוד בזה, ובשנים האחרונות הוא מקדיש את מיטב מרצו והונו כדי להביס את המוות: לשם כך הוא נוטל 111 תוספי תזונה ביום, חובש כובע שיורה קרני לייזר לראשו כדי להצעיר את תאיו, אוכל ארוחת ערב ב־11:30 בבוקר (כן, בבוקר), והולך לישון עם התקן לפין, שמנטר את זקפות הלילה שלו (השבוע הוא צייץ בגאווה שמאוגוסט הוא שיפר ביצועיו לכשלוש שעות בכל לילה, כמעט כמו פין של בן 18 ממוצע, שמזדקף 3.5 שעות).
וזה לא הכל. ג'ונסון אוהב לכנות את עצמו "האיש הנמדד ביותר בהיסטוריה". כ־30 רופאים ומדענים בודקים בכל יום את הנתונים שלו — מדגימות צואה יומיות ועד אינספור צילומי מעיים (לפי דיווחים שונים, הוא מחזיק ברשותו כבר יותר מ־30 אלף צילומים כאלה). הם גם עורכים עליו כל הזמן שורה של ניסויים חדשים, למשל להזריק לגופו את הדם של בנו בן ה־18 — כל זאת כדי לתקן ולשכלל את משטר ההצערה של ג'ונסון.
רוב האנשים ודאי יגחכו על מי שנראה עוד מיליארדר שמנסה להיות אלוהים, או לפחות להיות "המניאק שיעצור את הזמן", אבל ג'ונסון בטוח שהוא זה שיצחק אחרון. "זה רעיון חדש, וכשאנשים פוגשים רעיונות חדשים הם פשוט לא יודעים איך לעבד אותם, אז הם אומרים את הדבר הראשון שעולה להם לראש", הוא אומר בריאיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "אבל מדי יום אנחנו נזהרים בחציית הכביש, זורקים אוכל מקולקל ושמים חגורת בטיחות באוטו. כך שבתכלס כל אדם בעולם משחק ב'אל תמותו', ועם הזמן כולנו השתפרנו במשחק הזה, ולראיה — תוחלת החיים שלנו התארכה. אז העתיד, מבחינתי, הוא פשוט להפוך לממש ממש טוב בלא למות".
ועדיין, תעשיית הלונגביטי מנסה להאריך את תוחלת החיים, ואילו היעד שלך יומרני הרבה יותר — להביס את המוות.
"בואי ננסה מסגור אחר — קחי לדוגמה ספורטאי מעוטר ומוערך כמו לברון ג'יימס. כשאת רואה אותו אוכל טוב והולך לישון בזמן ועושה את כל הדברים שהוא עושה למען בריאותו ואיכות חייו, את לא אומרת 'לברון ג'יימס מטורלל' או 'לברון ג'יימס בטוח סובל', נכון? את אומרת: 'אני מכבדת אותו, כי הוא אתלט, כי הוא מדהים על המגרש וכי הוא מסור למלאכה שלו'. אז אני מתמסר לספורט של הצערת הגוף (rejuvenation). יש כאלה שחושבים 'כמה זה נורא', ויש מי שזה מעורר בהם רצון להתבונן ולהעמיק במה שאני עושה".
אתה מגדיר את עצמך ספורטאי?
"אנשים לא יודעים איך לאכול אותי. הם מסתכלים עליי ושואלים את עצמם: הוא ביו־האקר (אדם שמנסה לשפר את הגוף שלו באופן עצמאי)? הוא מיליארדר שמנסה לחיות לנצח? הניסיון להכניס אותי למסגרות מבלבל אותם, אז יצרתי קטגוריה חדשה — אני מגדיר את עצמי ספורטאי הצערה מקצועי. המסגור הזה מאפשר לך להגיד 'אוקיי, אני מכבדת את הבחור הזה על כך שהוא רודף אחרי משהו שקשה להשיג'. הרעיון הוא פשוט לגרום לאנשים להסתגל לקונספט חדש. המטרה שלי היא להגיע לקצב התבגרות עוקף זיקנה (longevity escape velocity) — שעל כל שנה שתחלוף, הגוף שלי יישאר באותו גיל ביולוגי".
תעשיית אריכות הימים שנויה במחלוקת, וגם מדענים בכירים בעלי שם עוד לא הצליחו לרשום הישגים מוכחים בתחום בקרב בני אדם. למה שאתה, שאין לך הניסיון והידע שלהם, תצליח דווקא?
"ביקרת באתר שלי?", הוא עונה בלי למצמץ, ואז מתחיל לירות לעברי נתונים. "צפיפות העצם שלי היא בטופ 0.02% מקרב בני ה־30, סיבולת הלב־ריאה שלי ב־1.5% העליונים מקרב בני ה־18, וקצב ההזדקנות שלי הוא מהטובים ביותר בקרב אלפי אנשים שנמדדים באופן שגרתי. אז את מוזמנת לבחור למי להקשיב".
"אנו מסתכלים ימינה ושמאלה בחציית הכביש, אך מסוגלים לעשן סיגריה תוך כדי. כלומר אנחנו מוכנים למות בטווח הרחוק, כי אנחנו מניחים שהמוות בלתי נמנע, פשוט לא רוצים למות עכשיו. אני אומר: בואו נניח שהמוות אינו בלתי נמנע, ואני משחק בהתאם"
ג׳ונסון במכונת אנליזה לפגעי עור. משקיע 2 מיליון דולר בשנה, לפי הערכות, בשגרת ההצערה
ג'ונסון ובנו מבצעים עירוי פלזמה. העברת הדם מהבן לאב הופסקה כשהתגלה שאינה תורמת להצערת גופו. צילומים: Magdalena Wosinska
להגיד לא לכל גירוי
תחום הלונגביטי (אריכות ימים) הוא אחד התחומים הטרנדיים ביותר בתעשיית הביוטק, שכבר מושך אליו משקיעים בפרופיל גבוה, בהם ג'ף בזוס (אלטוס לאבס) ופיטר ת'יל, ממייסדי פייפאל, והשקעות שעתידות להגיע ל־600 מיליארד דולר כבר בשנה הבאה. ובכל זאת משהו בג'ונסון מעורר אמוציות חריגות בהיקפן. האם זו העובדה שהוא מבזבז על הרוטינה שלו 2 מיליון דולר בשנה, לפי הערכות? האם זה משום שהוא מפעיל צוות שלם של חוקרים שימדדו אותו באופן אובססיבי, שלא לומר נרקיסיסטי? ואולי זה משום שהחזון של ג'ונסון — שעורו החיוור משווה לו מראה ערפדי, ועירויי הדם שקיבל מבנו לא מסייעים בסילוק הדימוי המנטלי הזה — אינו אלא הפשטה בוטה של כל מה שהופך אותנו לבני אנוש. אחרי הכל, כפי שהודה בריאיון למגזין "טיים" בספטמבר האחרון, הרעיון של אכילת פיצה יותר מכאיב ממענג עבורו, ונשים שונאות אותו, לדבריו, בין היתר כי הוא נמנע מסמול טוק, הולך לישון לבדו ב־20:30, בחדר חף מכל גירוי, ומצהיר ש"הן פשוט לא בראש סדר העדיפויות שלי".
גם שגרת חייו לא נשמעת אנושית: הוא מקיץ טבעית משנתו לפני 5 בבוקר, ומיד מתחיל בשגרת המדידות שלו: משקל, מסת גוף, חום הגוף, רמות הידרציה, שומן ועוד. בשלב הבא הוא מדליק מנורת UV, שמחקה אור שמש טבעי, למשך 2–3 דקות כדי "לאתחל את קצב הגוף", נוטל את שני הכדורים הראשונים ליום – ויטמין סי ופריטין להגברת רמות הברזל בדם ועושה מדיטציה במשך 10 דקות.
בשלב הבא הוא שוטף את פניו, מורח קרם למניעת קמטים ושם מסכת לייזר למשך 5 דקות, ששולחת קרניים כחולות ואדומות שאמורות לעודד ייצור קולגן (החלבון השכיח בגוף האדם, שמהווה מרכיב עיקרי ברקמות חיבור). אחר כך הוא מטפטף לעיניו טיפות נוגדות קטרקט, ואז מפעיל מכשיר רטט על צדי אפו, שלדבריו מגרה את העצב שמסייע לעיניים לייצר דמעות.
אחרי ארוחה ראשונה – שהיא למעשה שייק של אצות עם תוספי תזונה – הוא מתחיל באימון כושר בן שעה, שלאחריו יאכל את הארוחה השנייה ביום – ירקות מאודים ועדשים שנטחנו למחית. המשך היום שלו יכלול עוד בדיקות, תוספי תזונה, "ארוחת ערב" לפני 12 בצהריים (בסך הכל ג'ונסון מצהיר כי הוא אוכל 2,250 קלוריות ביום) וזמן להתייחדות עם המחשבות והנשימות.
עניין הנשימות האיכותיות קריטי לג'ונסון — האחוזה שלו בווניס, קליפורניה, מצוידת בפילטרים לאוויר מתוך הקפדה אובססיבית על איכות האוויר שהוא נושם, עד כדי כך שדלת הבית לא נשארת פתוחה כדי שהאוויר בפנים לא יזדהם.
את שעות הערב המוקדמות ג'ונסון מקדיש לטיפול ביופידבק שנמשך חצי שעה. אחריו הוא משתמש בגאדג'ט מאושר FDA להגברת ייצור דמעות, ומקדיש זמן לשגרת טיפוח עור, שכוללת בין השאר סרום פפטידים וקרמים עם חומצה היאלרונית, וטיפוח הפה. בשמונה וחצי בערב הוא הולך לישון, ולדבריו נרדם בתוך ארבע דקות בממוצע.
ככל שהשיחה עם ג'ונסון מתקדמת, ניכר יותר ויותר שלא מעניין אותו להידמות לבן אנוש, לפחות לא לבן אנוש של המאה ה־21. בפרויקט חייו, שאותו הוא מכנה "בלופרינט", הוא מתעסק באנושות העתידית — זו של המאה ה־25. "זה תוצר של ניסוי מחשבתי", הוא מסביר, "שבו דמיינתי את צורות האינטליגנציה שיהיו קיימות במאה ה־25 מתבוננות במאה ה־21 בפרספקטיבה אובייקטיבית, ושואלות: 'מה עשינו בתחילת המאה ה־21 שאיפשר לאינטליגנציה לשגשג בחלק הזה של הגלקסיה?'. חשבתי על הבעיה הזו במשך כעשור, והתשובה היא: לא למות".
למה אתה מתכוון?
"אחרי כמה מיליארדי שנים של אבולוציה, אנחנו נמצאים כרגע במרחק צעדים קטנטנים מיצירתה של סופר־אינטליגנציה. העובדה שיש לנו בינה מלאכותית עשויה להיות הפתרון לכל הבעיות שלנו. ובהינתן סיטואציה כזו, האויב היחיד שלנו הוא המוות.
"אנחנו כבני אנוש מנסים לא למות. אנחנו הרי מסתכלים ימינה ושמאלה כשאנחנו חוצים את הכביש, ועדיין אנחנו מסוגלים לעשן סיגריה בעודנו עושים את זה. כלומר אנחנו מוכנים למות בטווח הרחוק, כי אנחנו תופסים את המוות כבלתי נמנע — פשוט לא רוצים למות עכשיו.
"מה שאני מנסה לעשות הוא להבין אם אני יכול להפוך להתגלמות של 'לא למות' — זה היקש פילוסופי שאומר בואו נניח שהמוות שלנו אינו בלתי נמנע, ואז נשחק את משחק הקיום שלנו מאוד אחרת".
וזה מצליח?
"ישנו מדד קצב הזדקנות, שנקרא מתילציית דנ"א, ולפיו קצב ההזדקנות שלי עומד על כ־65% מזה של האדם הממוצע. זה אומר שאם את מזדקנת מינואר עד דצמבר, אני מפסיק להזדקן באוגוסט, ומקבל את ספטמבר עד דצמבר בחינם. זה קצב הזדקנות איטי יותר מהרוב המכריע של בני 18, והוא שווה ערך ל־31 שנה בתוחלת החיים".
כמה כסף כבר הוצאת על הרוטינה שלך?
"כמה מיליוני דולרים".
וכמה עוד תוציא?
"כמה שצריך".
"מה שג'ונסון עושה אינו מדע", אומר פרופ' ברזילי. "ראשית כי במדע לא עושים ניסוי על אדם אחד. שנית כי הוא חושב שנטילת עוד ועוד תוספים תשפר ביצועים, אבל חלק מהם ממש מפריעים זה לזה. ושלישית, הוא עושה הכל באופן כל כך קיצוני, שאני חושש לחייו"
ג'ונסון עושה בדיקת VO2 max לבדיקת הרמה של ספיגת החמצן בדם, פרמטר להערכת יכולת לבצע פעילות גופנית מתמשכת
מוחו של ג'ונסון נבדק במעבדות קרנל. אוהב לכנות את עצמו "האיש הנמדד ביותר בהיסטוריה". צילומים: flickr by Damien Maloney
ממיסיונר מורמוני לאיל פינטק
בריאן ג'ונסון גדל בקהילה מורמונית קטנה ביוטה. בגיל 19 הוא הפך למיסיונר מורמוני, וחי במשך שנתיים באקוודור, שממנה חזר חדור מטרה: לתקן את המין האנושי. יש לו תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת בריגהאם יאנג ביוטה, ותואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת שיקגו. הוא ייסד, בין השאר, את קרן ההשקעות OS Fund ואת חברת Kernel שמייצרת קסדות לניטור המוח. ב־2007 הוא הקים את Braintree, חברה לסליקת תשלומים מקוונים, וב־2012 היא רכשה את אפליקציית Venmo להעברת תשלומים במובייל ב־26.2 מיליון דולר. בתוך שנה בריינטרי נרכשה בידי פייפאל ב־800 מיליון דולר, והאקזיט הפך את ג'ונסון, המייסד היחיד של החברה, למולטי־מיליונר.
למרות ההצלחה הענקית, ג'ונסון היה אומלל באותה התקופה — הוא סבל מעודף משקל ומדיכאון, ונישואיו לאם שלושת ילדיו התפרקו. "בערך בתחילת שנות השלושים שלי, הגוף והמוח שלי התחילו להרגיש מיושנים", הוא כותב בספרו "Don't Die", שראה אור בשנה שעברה בהוצאה עצמית וזמין להורדה חינמית. "הייתי זקוק לתיקונים שמעולם לא למדתי כיצד לעשות. ואז הדברים הפכו לקודרים. הכל היה מוטל על הכף… במקום להיכנע, החלטתי להיכנס לקרב בזירה עם הגורל. דוד נגד גוליית. בריאן ג'ונסון נגד הזמן… כל אחד מהתאים בגופי היה תשוש. בהתחלה, רוב הרופאים אמרו לי שההתמוטטות שלי היתה בלתי נמנעת. 'גיל', אמרו ומשכו בכתפיהם. 'קרב בכיוון אחד', אמרו, 'אין חזור ממנו'". אבל ג'ונסון סירב לקבל זאת.
הוא גייס צוות רפואי של כ־30 אנשי מקצוע, התנדב לכל טיפול ניסיוני שהיה יכול לתרום למטרתו המוצהרת לחזור לגיל הביולוגי של 18, והתמסר לשגרה מדוקדקת ותובענית ביותר, שכוללת אימוני כושר יומיים, תזונה ספרטנית שבה "כל קלוריה צריכה להילחם על חייה" (כפי שהוא אומר באחד הסרטונים הוויראליים שלו) ומדידות אינסופיות. על כל אלה הוא מדווח גם בחשבון X שלו, שלו 220 אלף עוקבים. בשבוע שעבר, למשל, צייץ שהוא הצעיר את גיל הזרע שלו ב־15 שנה בשנה החולפת, "ככל הנראה עקב (שימוש במדבקות של) טסטוסטרון אקסוגני".
לאחרונה ג'ונסון השיק את בלופרינט גם כסטארט־אפ, שכרגע אינו אלא חברה למכירת מוצרי מזון ותוספי תזונה, כמו שמן זית וחמאת אגוזי מקדמיה ומלך. אבל היומרות שלו הן להפוך את המיזם לדרך חיים. כיום ישנם שלושה אנשים מלבד ג'ונסון שמקיימים את שגרת חייו הקיצונית: קייט טולו (27), מנהלת השיווק של בלופרינט, מקיימת אותה באופן כמעט מלא (ובתור האשה הראשונה בניסוי, היא מכונה "Blueprint XX"), ובנו בן ה־18 ובתו בת ה־13 מקיימים אותה באופן חלקי.
אבל עם כל הכבוד ליומרות של ג'ונסון, תחום הלונגביטי אומנם עתיר הייפ, אבל מתקשה לייצר פריצות דרך טכנולוגיות, אפילו בניסויים הרבה יותר ממוקדים ורחבי היקף. ביולי האחרון אמר ל"מוסף כלכליסט" פרופ' צ'ארלס ברנר, מנהל מחלקת המחקר במרכז הרפואי City of Hope בלוס אנג'לס, שהתפרסם בזכות מחקריו בנושא הארכת תוחלת החיים, כי התחום כולו הוא "בולשיט", מלא ב"מספרי סיפורים שיודעים מה מאוד ידבר לאנשים". לדבריו, הוא "לא צופה התפתחויות טכנולוגיות שיאריכו את תוחלת החיים המקסימלית באופן משמעותי ואני בהחלט לא צופה חיי נצח. מדענים שמקדמים חידושים טכנולוגיים כאלה מגזימים מאוד ביכולת להאריך את תוחלת החיים, וימשיכו להבטיח יותר מדי ולקיים פחות מדי".
ג'ונסון לא מתרגש מהדברים. "נניח שאת מדענית ואת אומרת 'אתם יודעים מה, זה לא משנה מה ספיגת החמצן המרבית (VO2 max, גורם שיכול לקבוע יכולת של ספורטאי לבצע פעילות גופנית מתמשכת בתחום הסיבולת האירובית — ר"ד) של מישהו' — אפילו שזה אחד המדדים הנחקרים ביותר בתחום — 'זה לא רלבנטי להזדקנות הגוף'. בסדר, אז תתעלמי מזה ועדיין יש לך 15–20 מדדים אחרים להתעמק בהם.
"אני לא מנסה להיכנס לקרב מאמרים, כי זו מחלוקת אינסופית. אני פשוט עושה דברים ומשתף את הדאטה שלי. ואז אנחנו אומרים: 'אוקיי, נראה שספיגת החמצן המרבית היא אחד המדדים שמקושרים ביותר עם אריכות ימים, וגם צפיפות העצם'. ועם התוצאות שלי מאוד קשה להתווכח. במדד הסתיידות העורקים למשל, כל מי שמבין משהו על בריאות ואיכות חיים מבין שאני אחד האנשים הבריאים ביותר בעולם".
ובכל זאת, לא חסרים אנשים שיתווכחו עם ג'ונסון, גם בתוך ענף הלונגביטי. אחד מהם הוא פרופ' ניר ברזילי, מהחוקרים המובילים בעולם בתחום, מנהל ומייסד המכון לחקר ההזדקנות בבית הספר אלברט איינשטיין בניו יורק. "יש הבדל פילוסופי עמוק בינינו", אומר ברזילי ל"מוסף כלכליסט". "הוא אימורטליסט, הוא לא רוצה למות, ואני לא אימורטליסט כמותו. בתור מישהו שמבוגר ממנו, אני מבין את התסכול שלו ואת הרצון להישאר צעיר — כי אפשר לעשות משהו לגבי הזיקנה, ואנחנו קצת מפגרים בתחום ויכולים להיות במצב הרבה יותר טוב — אבל את המוות אי אפשר למנוע".
פילוסופיה בצד, שניכם בתכלס חוקרים הצערה של הגוף. אז מה הבעיה בשיטה שלו?
"קודם כל זה ניסוי של אדם אחד, וזה לא עובד ככה, כי כולנו שונים זה מזה בכל כך הרבה פרמטרים. לי, למשל, יש במעבדה עכברים, שאני מחבר ביניהם כמו תאומים סיאמיים, צעיר וזקן, ובודק אם הדם שעובר מהצעיר לזקן יצעיר אותו. זה לא עכבר אחד, כי ככה עובד מדע. אבל אצלו — מה זה משנה? נניח שזה יעבוד אצל אדם אחר, איזה ערך מדעי יש בזה? אתה לא יכול ללמוד כלום מתוצאות של בן אדם אחד ומהדברים שהוא עושה.
"הדבר השני והיותר חשוב הוא שעברתי על כל המאה ומשהו תרופות ותוספי תזונה שהוא לוקח. אם מסתכלים על כל אחד מהם בנפרד, אפשר להבין למה הם תפסו אותו. ומהשימוש שהוא עושה בהם ניכר שהוא מניח שאם הוא מוסיף אחד ועוד אחד ועוד אחד, אז הם יתחברו או אפילו יהפכו ליותר סינרגטיים, כלומר שאחד יעשה את השני עוד יותר טוב — אבל הוא טועה. חלק מהתוספים שהוא לוקח ממש מפריעים אחד לשני".
מה למשל?
"ג'ונסון נוטל מטפורמין (תרופה נפוצה לסוכרת, שנחקרת כבעלת פוטנציאל להארכת חיים) ועושה המון פעילות גופנית, אבל אנחנו יודעים שהשניים לא עובדים טוב יחד, כי מטפורמין מעכב את גדילת השריר. הגיל הביולוגי שלו הוא מתחת ל־50 ומטפורמין מזיק לאנשים מתחת לגיל 50 כי הוא מוריד את הורמוני הגדילה שלהם, ומוריד את הטסטוסטרון שלהם".
אז הוא עושה ניסוי על עצמו, שאולי יוכיח אחרת. למה שזה יזיז לך?
"כי אני חושש שעוד אנשים יקומו ויגידו 'אני רוצה להיות בריאן ג'ונסון', ואני לא יודע אם ג'ונסון יחיה — אבל הם בהחלט יכולים למות. כי כל אחד מאיתנו שונה גנטית, גר במקום אחר עם גישה שונה למשאבים — ואי אפשר בדיוק לחקות ניסוי של אדם אחד.
"חוץ מזה הוא עושה דברים באופן מאוד קיצוני. אני מסתכל עליו, ורואה שאין לו כמעט שומן מתחת לעור. ובעוד שומן בתוך הבטן הוא רע מאוד, את השומן בתוך העור אנחנו צריכים, בין השאר כי יש בו הורמונים. ולאנשים שנולדים בלי שומן כזה יש בעיה מטבולית אדירה, כי השומן נכנס להם לאיברים אחרים. אני לא צוחק כשאני אומר שג'ונסון יכול למות מזה ומיתר הדברים הקיצוניים שהוא עשה. ואני מפחד מאנשים שיחקו אותו".
הוא מחזיק צוות רפואי של 30 איש. אף אחד מהם לא אומר לו שמטפורמין ופעילות גופנית נוגדים זה את זה? זה מוזר.
"ככה זה עובד בכת. כולם ימצאו איך לתמוך במה שהמנהיג רוצה".
"אנשים שמפחדים מהעתיד מפחדים מהלא נודע. זו תגובה ביולוגית שכיחה. אבל הלא נודע אינו רע, ואין שום סיבה לכך שהוא יעורר בנו פחד באופן אינהרנטי. זה פשוט דפוס נרכש - להבין שנסתדר במרחבים לא ידועים בדיוק כמו שאנחנו מסתדרים בידועים"
ג׳ונסון חובש קסדה של קרנל, שמנטרת דחפים חשמליים וזרימת דם במוח
ג'ונסון בבריכה שבביתו בווניס, קליפורניה. נמנע מסמול טוק, נחרד מהמחשבה לאכול פיצה, ומצהיר ש"נשים פשוט לא בראש סדר העדיפויות שלי". צילומים: flickr by Damien Maloney, Agency Bryan Johnson
"אני לא סוטה, אני חדשן"
בריאן, דיברנו הרבה על מה יקרה אם תיכשל. אבל אני במקומך הייתי יותר מוטרדת ממה יקרה אם תצליח? עם משבר האקלים, מגיפות, מלחמות, נסיגה בדמוקרטיה ואיומי הבינה המלאכותית — למה לעזאזל שמישהו ירצה לחיות עוד 200 שנה?
"אם היינו תלויים באופן בלעדי בבני אנוש לצורך עתיד אחר, טוב יותר, הייתי מתייאש. אבל הפוטנציאל של הבינה המלאכותית עצום. זה לא אומר שהיא בהכרח תהיה מדהימה או שהיא לא תחסל את המין האנושי. אבל לאור המהירות שבה היא מתפתחת והיכולות הגולמיות שלה, יש לי תקווה שהיא תוכל לחלץ אותנו מהמצב המאתגר שבו אנחנו נמצאים בו".
אתה אומר שבעוד 200 שנה יהיו צורות חיים אחרות?
"אני אומר שאנחנו נמצאים מרחק צעדים קטנטנים מסופר אינטליגנציה, ולראשונה בהיסטוריה של המין האנושי אין לנו יכולת לחזות מה הולך לקרות אפילו בחצי שנה הקרובה. מעולם לא היה כזה קיר של ערפל לפנינו".
אבל אם אתה מתכנן לחיות עוד 200 שנה, זה עוד יותר מפחיד.
"את מדברת מתוך תחושה רגשית של פחד מהלא נודע. זו תגובה ביולוגית שכיחה, שאנחנו בני האדם יכולים להיות מודעים לה. אבל הלא נודע אינו רע, ואין שום סיבה לכך שהוא יעורר בנו פחד באופן אינהרנטי. זה פשוט דפוס נרכש — להבין שנסתדר במרחבים לא ידועים בדיוק כמו שאנחנו מסתדרים בידועים".
ועד אז — זה לא גוזר עליך הווה מאוד בודד? אתה משקיע הרבה מאוד זמן ביום ברוטינה שלך, וזה בטח לא משאיר לך זמן רב לדברים כמו חיי חברה.
"זו שאלה שאת יכולה להפנות לכל אדם שמקדיש את עצמו למלאכה שלו, לכל ספורטאי מקצועי או בעל מקצוע שעושה אותו במסירות רבה. השאלה שלך בעצם רומזת שאני מגלם איזו סטייה, כשבעצם מה שאני עושה משקף את מה שרבים עושים בחברה. אני פשוט בחרתי ספורט חדש לגמרי להתחרות בו. ומה שאני מנסה לעשות הוא לא לקבל את ההנחה שזו גחמה של מוזרים. פשוט יצרתי קטגוריה חדשה".
