המיסקונספציות

לא יהיה אפשר למנוע רקטות

ששת צוותי החשיבה שגיבשו את הדו"ח בחנו את האיומים השונים ואת המוכנות לקראתם: קריסה מוחלטת של הרשות הפלסטינית, שתוביל להתפרצות אלימה נרחבת ביהודה ושומרון; הסתה והתססה מצד חזבאללה, שיעודדו קיצונים מקרב ערביי ישראל לחסום צירי תנועה ולהקשות את הגעתם של כוחות לחזית; מהומות בערים המעורבות; הקושי לתווך את אתגרי המלחמה לציבור והנמכת ציפיותיו מצה"ל ומכוחות ההצלה; והכנת הרשויות המקומיות לתפקיד הקריטי שיהיה להן, כמי שיידרשו לספק מענה לאזרחים במצוקה, מחילוץ נפגעים באתרי הרס עד הגשת עזרה ראשונה לפצועים. צוות חשיבה שישי בחן היבטים הקשורים למתקפת מנע ישראלית להסרת איומים שמסכנים אותה, והוא החלק היחיד בדו"ח שפרטיו נאסרו לפרסום.

הדו"ח ממפה פערים, מסמן נקודות חולשה בצה"ל ונקודות תורפה בחברה הישראלית, וכולל המלצות אופרטיביות מיידיות. הוא הושלם חודשים אחדים לפני מתקפת חמאס, ואחת המסקנות הצורבות בו נוגעת לציבור הישראלי, שפשוט אינו מודע לכך שיידרש להתמודד כמעט לבדו בשעות ובימים הראשונים של אש כבדה שתשוגר לעברו. "הציפיות של הציבור ושל חלק ניכר מההנהגה, שחיל האוויר ומערכי המודיעין היעילים של ישראל יצליחו למנוע את מרבית מטחי הרקטות אל ישראל — יופרכו. כך גם ההערכה שפגיעה ישראלית או מתקפה מסיבית שלה על נכסים משמעותיים של לבנון יכריחו את חזבאללה לנצור את האש או יפגעו משמעותית ביכולתם לייצר אש לעבר העורף הישראלי", נכתב בדו"ח במילים שאינן משתמעות לשתי פנים.

ההערכה הזו מבוססת על מאסת האש ודיוקה, שתכלה עד מהרה את מאגר המיירטים של צה"ל, ועל הקושי של חיל האוויר לשתק את מערכי שיגור הרקטות, שיהיו פזורים ומוסווים בשטח רחב ולא רק בלבנון אלא גם בסוריה וייתכן שגם בעיראק.

הדו"ח מקדיש תשומת לב מיוחדת למצב כוחות היבשה של צה"ל וליכולות התמרון הקרקעי שלהם במלחמה בכמה זירות במקביל. כשכוחות המחץ הקרקעיים יתחילו לתמרן, הם יפגשו מערכי הגנה צפופים של חזבאללה שרוויים באמצעי לחימה יעילים, עם הרבה מאוד חוליות נ"ט. וגם במצב אופטימלי שבו טורי השריון וכוחות הרגלים יסתערו לעומק לבנון כדי להשתלט על מרחבי השיגור, התמרון עלול להתגלות כלא רלבנטי. האש הכבדה אל העורף לא תיפסק משום שההתארגנות של חזבאללה תאפשר לו לנהל לחימה מבוזרת מתאי שטח רבים, שיהיו מסוגלים לפעול עצמאית. אחת המסקנות הבולטות שעולות מהדו"ח היא שבלחימה שמתבססת על תורות ומוסכמות מהמאה הקודמת, צה"ל עלול להיקלע להפסד, ועמדת הפתיחה של ישראל לקראת הפסקת אש עלולה להשפיל אותה ולהקשות על השגת הסכמה.

מה היה מסד הנתונים והמידע שעליו ביססתם את התרחיש?

גנור: "ברוב המקרים זה מידע גלוי שחזבאללה סיפק, וכל מי שעוקב אחריו היה יכול להיחשף אליו. לא המצאנו שום גלגל, פשוט היה צריך לראות ולשמוע, לא מעבר לזה. יש לנו למשל סרטון של חזבאללה שמראה בפרטי־פרטים מה הוא מתכוון לעשות ביום שבו יחליט לפלוש קרקעית ליישובי הגליל".

סביר להניח שגם המודיעין של צה"ל ער לזה ומכיר את היכולות של חזבאללה.

"כן, אבל הדברים האלה היתרגמו במודיעין כדברי רהב ותעמולה, ולימים התברר שכך גם תורגם המידע לגבי חמאס. אנחנו לעומת זאת לקחנו את הדברים של חזבאללה ברצינות, תוך בחינת הכוונות מול היכולות, בלי התייחסות לניתוח מודיעיני".

"אולי זמנית. לא בטוח שזה יחזיק למשך זמן".

כלומר?

"לקחנו את הדברים כפשוטם, בלי פרשנות שלפיה חזבאללה או חמאס מפרסמים דברים שהם לא מתכוונים לעשות".

תרחיש המלחמה שלכם כולל פשיטה קרקעית של חזבאללה על יישובים בגליל, וזה מה שקרה ב־7 באוקטובר בדרום. יש כאן העתק די מדויק של תוכנית חזבאללה, שעיקריה מוכרים כבר כמה שנים.

"ולא במקרה. המערכה הנוכחית היא מהלך איראני שנועד להשיג כמה דברים, בין השאר נקמה על עשר שנים לפחות של 'עקיצות של משחק פוקר' מצד ישראל. לאיראנים יש סבלנות, זמן ושכל, והם מגישים את הנקמה כשהיא קרה. לזה תוסיף את שעון החול שהגיע באותו זמן לסופו בכל הנוגע לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. מבחינת איראן, אין איום אסטרטגי גדול יותר מנורמליזציה כזאת, שתהווה בסיס לברית צבאית אזורית שתעמוד מולה. לכן מבחינתה זה היה הזמן המושלם כדי לעשות את זה. הפשיטה והטבח בדרום הם אחד לאחד התוכנית של חזבאללה בצפון. חמאס קיבל את התוכנית מאיראן ומחזבאללה, שהדריכו אותו, חימשו וקבעו את מועד הביצוע".

למה האיראנים בחרו בחמאס כקבלן הביצוע?

"כי הם ידעו שאם יפעילו את התוכנית שלהם באמצעות חזבאללה, היקפי הפגיעה בישראל יהיו פי כמה וכמה יותר גדולים מאלה שגרמה לה מתקפת חמאס. הם הניחו שזה יוביל את ישראל לתגובה לא פרופורציונלית, אולי גם לא רציונלית, והם רצו לשלוט באירועים ובגובה הלהבות. חזבאללה הוא נכס אסטרטגי של איראן שנועד להרתיע את ישראל וארצות הברית מלתקוף את מתקני הגרעין שלה, ולא היה מבחינתה נכון לבזבז את הזרוע הזאת כרגע. היה עדיף להשתמש בזרוע היותר חלשה שלה".

חזבאללה ואיראן טוענים שהם בעצמם הופתעו ממתקפת חמאס ושיחיא סינוואר מידר אותם.

"זאת הונאה והיא היתה מתוכננת עם כל שאר השחקנים, כך שכולם יטענו שלא ידעו. אני מכיר מידע, ממקורות גלויים, על פגישות שהתקיימו שבוע לפני המתקפה בביירות בין בכירים בחמאס, חזבאללה ואיראן. ההכחשה האיראנית מעצימה כביכול את חמאס, שמתרברב שעשה את המתקפה לבד".

ועל הדרך באמת טרפדו את הנורמליזציה של ישראל עם סעודיה.

גנור: "מסר עיקרי היה שחשוב לשתף את הציבור ולתווך לו את איום המלחמה הרב־זירתית. הוא צריך להבין את המשמעויות ולהיערך. יש להחזיר את תודעת האומה המגויסת. אבל בפיקוד העורף חשבו שאין צורך בכך, כדי לא ליצור פאניקה"

המנהיגות

חייבים לטפח את חוסן הציבור

עד כה דו"ח המחקר לא נחשף לציבור, אבל גנור אומר שהציג אותו בפני שורה ארוכה של גורמי צבא ומקבלי החלטות: "כמה חודשים לפני המלחמה הראיתי את הדו"ח לכל ראשי המדינה, במסגרת כ־40 מפגשים שקיימנו. קיבלו אותו ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שר הביטחון יואב גלנט, ראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל) לשעבר אייל חולתא, ראש אמ"ן אהרון חליוה, הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי ועוד".

בנימין נתניהו ראה את הדו"ח שלכם?

"הוא קיבל אותו אבל לא נפגש איתנו, וכמוהו גם ראש המל"ל צחי הנגבי. הם לא זימנו אותנו לפגישה, למרות שביקשנו".

זה אכזב או הפתיע אותך?

"גם וגם. בסך הכל חתומה על המסמך הזה רשימה מרשימה מאוד של אנשים, והיה נכון מצדם להיפגש ולשמוע בעל־פה הבהרות והרחבות. אני לא מאוכזב במקרים שבהם, אחרי שפגשו אותנו, לא קיבלו את התזה שהצגנו, כי מולה היתה התזה של מערכת הביטחון, שהיתה שבויה, לפחות אז, בקונספציה. אבל אני כן מאשים במקרים שבהם לא פגשו אותנו".

ישבתם עם גלנט? עם הרמטכ"ל הרצי הלוי?

"נפגשנו עם גלנט. אני לא יודע כמה הוא היה מוטרד מהפערים שעולים מהדו"ח (מול עמדת צה"ל — י"א), אבל הוא בהחלט ביקש מאנשיו לנסות להבין מהיכן הם נובעים. הרמטכ"ל לשעבר כוכבי ישב איתנו ארבע וחצי שעות. הצגנו לו את הפרטים, הוא הציג מנגד את תפיסת המענה שלו, ואני לא רוצה להרחיב על כך. הדו"ח הגיע גם לרמטכ"ל הלוי, אבל לא הספקנו להיפגש כי בינתיים פרצה המלחמה".

על אילו פערים אנחנו מדברים?

"התרחיש שלנו חמור מזה של צה"ל. לא היה הבדל מאוד גדול ביחס למספר הרקטות שישגרו לעברנו, אבל ההערכה שלנו דיברה על הרבה יותר נפגעים ופגיעה קשה יותר ברציפות התפקודית של המשק.

"התרחיש הצה"לי הניח שמערכות המדינה ידעו לשמר את הרציפות התפקודית במשק, כשאבן היסוד של ההנחה הזו היתה שהרשויות המקומיות ייקחו את העניינים לידיים. אנחנו סבורים שהמערכות הלאומיות מטילות את האחריות על המקומיות ובכך פוטרות את עצמן מהנושא, וכשבחנו את הנושא מול הרשויות המקומיות, התברר שהן מצפות שבשעת משבר גדול דווקא המערכות הלאומיות ישתלטו. נוצר מצב שבו כל מערכת שמה את מבטחה בשנייה, בלי כיסוי ממשי מניח את הדעת. לגופו של עניין, אנחנו סבורים שלאור היקף הנזק, למערכות הלאומיות יהיה מאוד קשה למלא את הציפיות של הרשויות המקומיות".

מה משקל החוסן הציבורי במצב קיצון כזה?

"אחת הבעיות המרכזיות שלנו בדיונים מול צה"ל היתה החוסן של הציבור, ולכן אחד המסרים המרכזיים שלנו היה הצורך לשתף אותו ולתווך לו את האיום של מלחמה רב־זירתית. הציבור צריך להבין את המשמעויות ולהיערך אליהן, כולל בהקמת יחידות חירום שכונתיות של מתנדבים. צריך להשיב לחברה הישראלית את תודעת 'האומה המגויסת'".

והצלחתם לשכנע מישהו?

"פיקוד העורף ומקבלי ההחלטות בצבא חשבו שאין צורך בכך כדי לא ליצור פאניקה. שמוטב לחנך את הציבור להתמודדות עם מצבי חירום בהדרגה: צונאמי, רעידות אדמה, מלחמה. אנחנו חשבנו שהאפקט הפסיכולוגי של מלחמה הוא כזה שכדאי להיערך אליו אחרת ברמה האישית, המשפחתית והמוניציפלית — אבל לא הצלחנו לשכנע".

שבועות אחדים לפני פרוץ המלחמה בדרום, מספר גנור, הוא ועמיתיו החוקרים הציגו את הדו"ח לאלוף בצה"ל שאת שמו אינו חושף. "מהפגישה הזאת", הוא אומר, "יצאתי מודאג יותר משהייתי לפניה".

מה היה שם?

"הפגישה התקיימה לבקשת הדרג המדיני. באו איתי האלופים (במיל') גרשון הכהן ובריק וראש רח"ל לשעבר תא"ל צוק רם. הצגנו את מלוא הפרטים במשך כשעה וחצי, ולאחר מכן האלוף פנה לאחד מראשי המחלקות שלו, קצין שכנראה אמון על התרחיש הצה"לי, וביקש שיסביר את ההבדל בין התרחישים. הקצין ענה שהוא לא יכול, כי התרחיש הצה"לי מבוסס על מודיעין והוא לא יודע על מה מתבסס התרחיש שלנו. חזרתי הביתה מזועזע. אשתי שאלה אותי איך היה ועניתי לה בשתי מילים: 'יום כיפור'".

למה "יום כיפור"?

"כי הבנתי שאנחנו מתמודדים כאן לא עם קונספציה אחת, אלא עם שילוב של קונספציות — בדיוק אותן אלה מיום כיפור לפני 50 שנה. דו"ח כמו זה שהנחנו על השולחן היה צריך להוות עבור המערכת אזהרה, שבמינימום ראוי לבדוק אותה מול הקונספציות".

באילו קונספציות שגויות מדובר?

"למשל, זאת שאומרת שלחמאס אין יכולת לעשות פשיטה בהיקף כזה, בדיוק כפי שהאמנו ביום כיפור שקו המוצבים לאורך התעלה בלתי חדיר עד שהמצרים פרצו את תעלות העפר עם זרנוקי מים. לא היו מספיק כוחות בגזרה ב־7 באוקטובר בגלל מיסקונספציה אופרטיבית, שהתבססה על רעיון לא חכם שנקרא בצה"ל 'הדממה'. לצה"ל אסור להיות בהדממה, וזה עם כל הכבוד לניסיון של מישהו לחיסכון. והיתה בעייתיות נוספת בכל הקשור להיערכות הכוחות הקטנים שהיו בגזרה באותו בוקר ולא עשו 'כוננות עם שחר' (כניסה לעמדות עם זריחה — י"א)".

אפשר להתנחם בכך שמלחמת עזה לפחות הוציאה את העוקץ מהתוכנית של חזבאללה בצפון.

"היום מצבנו שונה מזה שהיה ב־6 באוקטובר, בעיקר כי לא ניתן להפתיע אותנו בפשיטה קרקעית. אבל מלאי הטילים של חזבאללה עדיין שם, וכרגע התשובה לאיום הזה היא בראש ובראשונה הידיעה של חזבאללה שמה שיקרה אצלנו בעקבות ירי נרחב מצדו יקרה על סטרואידים בלבנון. אחת הסיבות לכך שהארגון לא נכנס למלחמה רחבה עם ישראל — ואולי ייכנס בהמשך — היא שברור לו מה יהיו משמעויות תגובת ישראל. נוצרה הרתעה הדדית שמתבטאת במלחמה מוגבלת מאוד".

יש הבדל במידת האכזריות של מחבלי כוח רדואן של חזבאללה לעומת זאת של חמאס?

"התשובה המיידית היא שאין הבדל. אלה ואלה אותו הדבר, אין שם עכבות, ואם חלילה הפשיטה הקרקעית היתה בצפון היינו רואים את אותם דפוסים ואותה אכזריות שראינו בעוטף עזה, רק בהיקפים הרבה יותר גדולים. אבל כאן יש מרכיב נוסף שעשיתי עליו בעבר מחקר גדול, והוא סם הקפטגון, שמאז 2006 הפך לתעשייה שחזבאללה מרוויח ממנה הרבה כסף. נעשה בו שימוש גם ב־7 באוקטובר ומי שלוקח אותו נעשה 'מדרוב' לגמרי, ערני מאוד למשך ימים ומסיר כל עכבה שיש. לא שיש לאנשים האלה הרבה עכבות, אבל אם יש הסם הזה מסיר אותן".