חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// הממשלה הפקירה גם את הכלכלה /// סמוטריץ' מתעקש לא לראות ולא לשמוע /// שולפי הנתונים החזקים בכלל לא מבינים את המשחק /// הוועדה לבחירת שופטים צריכה להגן עלינו מהמשטרה
הורדת הדירוג
גם פה היתה הפקרה
באוקטובר 2002, חודשים אחדים אחרי מבצע חומת מגן, במשרד האוצר התקבל דו"ח קודר על מצבה הכלכלי של ישראל, שחיברו אנשי חברת הדירוג פיץ'. אפשרות של הורדת דירוג לא הוזכרה שם, אבל לאנשי האוצר היה ברור שהיא אי שם באופק. פיץ' היא הקטנה והפחות יוקרתית שבחברות הדירוג, אבל לקברניטי המדינה היה ברור שהם חייבים לעבוד מולה במלוא הכוח. ראש הממשלה אריק שרון ביקש סיוע מהאמריקאים (וקיבל ערבויות), שר האוצר סילבן שלום ובכירי משרדו טסו ללונדון להיפגש עם ראשי פיץ', והמאמץ המשולב הצליח למנוע דיון בדירוג של ישראל. שום הורדה לא נראתה יותר באופק, חרף העובדה שזו היתה אחת השנים הקשות לכלכלת ישראל, במקביל לאינתיפאדה משתוללת. אחרי הבלימה באה נסיקה; התאוששנו מאז, גם בזכות שורה של מהלכים נבונים ורפורמות מבניות.
הפעם האזהרות היו הרבה יותר חמורות, ובכל זאת אף אחד לא טס לדבר עם אנשי מודי'ס, אפילו לא טרחו לענות לחלק מהשאלות שהחברה הפנתה להנהגת המדינה. במודי'ס הבינו שאין עם מי לדבר, ושאין מי שיתאמץ. לא עכשיו, וכנראה לא אחר כך. לא בכדי הם ציינו בדו"ח שהם מעריכים שמוסדות המדינה ייחלשו בעתיד הנראה לעין. המסמך הזה, והטיפול של המדינה בעניין, מוכיחים שאחרי שהפקירה אינספור זירות אחרות, ממשלת נתניהו מפקירה לגמרי גם את הכלכלה.
/// גלית חמי
הממשלה
עיניים להם ולא יראו
24 שעות אחרי שמודי'ס הודיעה על הורדת דירוג האשראי של ישראל, שר האוצר המשיחי התעקש להסביר לכולם שהבעיה היא לא אצל המדורגים אלא אצל המדרגים, וצבא שלם של מסבירנים חזר על אותו המסר. המתודולוגיה דפוקה, הם לא מבינים את המזרח התיכון, כולם אנטישמים, הדירוג הוא בכלל בעיה שלהם, לא שלנו, אנחנו לא צריכים אף אחד שיסביר לנו מה לעשות, אנחנו יודעים הכל, והכי טוב. כדי לנפח את הטיעון המוזר שלפיו הכל פה נפלא נשלפו כל מיני נתונים: הישראלים שחזרו לקנות, המדינה גייסה אג"ח בשוק המקומי, 150 מיליון שקל יושקעו בעידוד תעסוקה לחרדים. בצלאל סמוטריץ' וחבריו עשו הכל, חוץ מלראות, להקשיב, לנסות להבין.
אנחנו מכירים את העיוורון הזה, חווינו אותו על בשרנו. את ההתעקשות שהם יודעים הכי טוב. כך הם התעקשו שההפיכה המשטרית הכרחית וצריך להוציא אותה לפועל, והתעלמו מכל האזהרות על הסכנות הכלכליות, החברתיות והביטחוניות. כך הם מדברים על חזרה לגוש קטיף, תוך התעלמות מכל האזהרות. כך באו "חמאס הוא נכס" והבחירה להעביר לו כסף. העיוורון אותו עיוורון, המשיחיות אותה משיחיות, והסכנות ממשיכות לרחף. לא להבין שהורדת דירוג ראשונה זה 36 שנה היא תמרור אדום שמבשר על אסון זה הגרסה הכלכלית של לא להקשיב לתצפיתניות.
/// גולן פרידנפלד
התגובות
שאלה של ניווט
למדינת ישראל יש חוב חיצוני נמוך יחסית, יתרות מט"ח מרשימות, אינפלציה נמוכה ופוטנציאל צמיחה מרשים. מגיני הממשלה ניסו להזכיר את זה השבוע, אבל אין בכך צורך; הדברים ידועים לכולם, ודאי לחברות הדירוג, למשקיעים, למומחים ולמי שמסקרים את הכלכלה הישראלית. אבל השאלה שמעסיקה את כל אלה אינה "האם כלכלת ישראל חזקה?", אלא "האם כלכלת ישראל תמשיך להתחזק, או שתיחלש?", וכדי לענות על השאלה הזאת צריך בעצם לענות על השאלה "אילו כוחות פועלים בתוך הכלכלה הישראלית ומחוץ לה באופן שיחזק או יחליש אותה?". ואחד הכוחות המרכזיים שמחזק או מחליש כלכלה, כל כלכלה בכל מקום, הוא השלטון. האם השלטון הישראלי, בהחלטותיו השונות, מחזק את הכלכלה הישראלית או מחליש אותה?
לכל השאלות האלה, יתרות המט"ח לא ממש רלבנטיות. גם אמונות פנימיות אופטימיות או תפיסות אידאולוגיות ורוחניות לא. בשביל לענות על השאלות האלה בעלי המקצוע השונים מחויבים לבחון את הצעדים שקובעי המדיניות נוקטים או לא נוקטים, ולנתח אם הם מכוונים את ספינת הכלכלה אחורה או קדימה. אם מישהו מנופף לכם ביתרות המט"ח, דעו שזה כאילו הוא מסתפק בלהגיד "אנחנו בים" — אפילו לא מבין שמדובר בספינה.
/// שלמה טייטלבאום
צילום: רויטרס
אלימות המשטרה
שמרו על בתי המשפט
התיעודים של והעדויות על אלימות המשטרה כלפי מפגינות ומפגינים הולכים ומתרבים, ומעידים על התמסרות מדאיגה לרוח השר איתמר בן גביר. בשלטון דמוקרטי נדרשות סובלנות וסבלנות של המשטרה למחאות, אבל הממשלה מכוונת למשטר שמכתיב אלימות ודורסנות, והמשטרה נהפכה לזרועו האלימה של השלטון, קו החזית הראשון שלו מול האזרחים.
מי שאמורים לבלום את המגמה הזאת, לנטר ולנטרל אותה, הם בתי המשפט. להבדיל מהמשטרה, השופטים עדיין לא מיישרים קו. השופטים עצמאים ומבקרים שוטרים שחצו קווים אדומים. אבל ההפיכה המשטרית שמובילים יריב לוין ושמחה רוטמן מכוונת גם לזה — להחליש את השופטים כדי להכפיף גם אותם לאותה רוח חדשה. בשבוע הבא הוועדה לבחירת שופטים תמנה שופטים לבתי משפט השלום ולמחוזיים, מי שנמצאים בקו העימות הראשון מול המשטרה. בבואה לבחור אותם, הוועדה צריכה לתת את הדעת על המצב הנוכחי, ובמערך השיקולים שלה להקצות מקום מרכזי לחובה המוטלת על בתי המשפט לרסן את המשטרה האנטי־דמוקרטית שמתגבשת לנגד עינינו.
/// משה גורלי
צילום: תומר אפלבאום
מילת השבוע
//
דור סער־מן
פתאום החילוץ הוא לא מאסון טבע
פרננדו מרמן ולואיס הר חולצו השבוע משבי חמאס במבצע מרשים של כוחות הביטחון. בתוך ההפקרה המתמשכת של החטופים יותר מארבעה חודשים, החילוץ הזה היה אור גדול.
אבל כדאי לחשוב רגע גם על המילה חילוץ. יש לה שימושים פרוזאיים לגמרי — החילוץ איתנו כשהמכונית נתקעת וצריך גרר, כשאנחנו מחלצים עצמות, כשאנחנו חולצים נעליים. והיא כבר היתה מם שחוק, "שלחו חילוץ", שאבד עליו הכלח סופית עם בוא המלחמה והצורך בחילוצים אמיתיים. אז חזרנו למשמעות הגדולה של המילה, שבדרך כלל הולכת עם "והצלה". חילוץ והצלה נקשרו בעבר לאסונות טבע ולרגעים אקזוטיים. חילצנו ישראלים שאבדו בג'ונגלים, שלחנו משלחות לאתרי רעידות אדמה בעולם, הזעקנו כוח חילוץ למטיילים שנתקעו במדבר. כשאיתני הטבע קמים עלינו במפתיע, בני אדם מחלצים בני אדם אחרים.
אבל החילוץ הפעם הוא אחר. חילוץ האנשים הלכודים ב־7 באוקטובר והחילוץ של החטופים השבוע היו מידי בני אדם, בנסיבות שאת כולן יצרו בני אדם. אין כאן ניצחון של העמידות האנושית, כוח רצון ואומץ הרואיים על כוחות טבע אדירים. יש כאן עמידות, כוח רצון ואומץ שנאלצו להתמודד עם זדון אנושי, לצד חולשה וזלזול וטיפשות והתעלמות מהמציאות. עיי החורבות, הג'ונגל המאיים, השיטפון המסוכן שמהם צריך לחלץ אנשים הם לא איתני טבע, הם המציאות הפוליטית והגיאופוליטית־ביטחונית.
