ערוץ החיים

//

אריאל גרייזס

איך "שטיסל" מגלמת את הקיבעון הישראלי?

"שטיסל". לא מרד, חיבוק של הסטטוס קוו. באדיבות yes

ערוץ החיים

אריאל גרייזס

*

חלק מהקסם של "שטיסל" הוא זה שגילו השנה גם צופי נטפליקס בכל העולם שחיבקו את "המורדת": שתי הסדרות מספקות את יצר המציצנות, מאפשרות כניסה לעולם מסתורי עם חוקים משלו, שפה משלו, ניגון משלו. אבל בעוד "המורדת" עסקה, כמובן, במרידה בעולם הזה, "שטיסל", שהעונה השלישית שלה עלתה כעת ב־yes, מציגה תמונה מורכבת. היא בנויה על דיסוננס בסיסי, שבמידה מסוימת כל העולם החרדי בנוי עליו כיום, בין מודרנה לשמרנות. שולם שטיסל, האבא, מפחד מכל שינוי ונלחם בכל מה שהוא חווה כאיום על דרך החיים שהוא מכיר, בעוד הבן קיווע מנסה, פעם אחר פעם, לנגח את חומות השמרנות בבית. בעונה החדשה מצטרף לצד שנאבק בשמרנות גם הנכד יוס'לה.

אלא שאין לשמרנים מה לחשוש מפניו, לא במציאות החרדית ולא בסדרה. הקונפליקטים הדרמטיים נראים גדולים, כשלמעשה הפערים קטנים. כן, קיווע מורד באביו, אבל תמיד שב למקומו. גם ליפא גיסו, שבעונה הראשונה נראה שהתפקר, חזר לבסוף לחיק המשפחה והדת. יוצאים בשאלה עוד לא ראינו שם. הגדר אינה נפרצת.

כנראה גם בגלל זה אוהבים כאן את "שטיסל". "פוליטיקאים וחיתולים צריך להחליף לעתים קרובות, ומאותה הסיבה", כתב מארק טוויין, וכאן חיינו נצח עם שמעון פרס, וראש הממשלה הנוכחי נמצא בזירה הפוליטית כבר כ־35 שנה, וכיהן בתפקידו עד כה יותר מ־15 שנה, מהן 11 ברציפות. אפילו פוליטיקאים שהורשעו ממשיכים לשחק, מאריה דרעי עד חיים רמון. אולי מבחינת הישראלים, כמו מבחינת גיבורי "שטיסל", הסיכון שכרוך בשינוי פשוט מפחיד מדי. כשהדמויות מציצות לעולם שונה משלהן, הן אחוזות אימה מהמחשבה להתנתק מכל מה שהכירו עד היום, והאימה הזאת גדולה מהחלומות והתשוקות שלהן. גם אנחנו, אולי, מפחדים עד אימה ממסלולים שונים מאלה שאנחנו מכירים — למשל, שלום עם הפלסטינים — ומעדיפים לדבוק במוכר ובבטוח, לחבק את הסטטוס קוו, ולהמשיך להתמרמר עליו.