/// משרד הבריאות נגד איכילוב או הליכוד נגד חולדאי? /// הביטקוין ייאלץ להתמודד עם שחקן חדש על המגרש /// הנדל"ן של פורטנייט הוא סמל /// ועד עובדי גוגל הוא הבטחה
משרד הבריאות עצר השבוע את אספקת החיסונים לבית החולים איכילוב, שמפעיל אוהל חיסונים בכיכר רבין יחד עם עיריית תל אביב. את הדיווח היבש הזה אפשר לקרוא גם כך: יולי אדלשטיין עצר את אספקת החיסונים לצמד ה"רונים", חולדאי וגמזו, שהמרו את פיו וחיסנו אוכלוסיות שלא תועדפו — צוותי הוראה, למשל. ואפשר להרחיק לכת ולקרוא את הידיעה גם כך: הליכוד ביקש לעצור יוזמה של מפלגת הישראלים להרחבת מעגל המתחסנים.
הקטטה הזו מלמדת שוב — וזה לא חדש — שגם החיסונים הוכפפו לפוליטיקה. האם חולדאי וגמזו ביקשו לעשות קופה פוליטית, או שבאמת נתקעו עם סטוק וגילו תושייה כדי לא לזרוק לפח חיסונים? והאם אדלשטיין אכן חרד כל כך לחלוקה שוויונית של המשאב היקר, או שהוא בעיקר חרד מחמת זעמו של ראש הממשלה, שאולי רוצה לשמור על ליטרת בשר שתחולק לקבוצות לחץ? הרי הממשלה כבר אישרה לחסן עובדים צעירים יחסית של רשות שדות התעופה, שראש הוועד שלהם הוא חבר ליכוד. אז למה הם כן ומורים לא? ונהגי אוטובוס? וקופאיות בסופרמרקט?
מצער שהפוליטיזציה הנמוכה הזאת מחלחלת גם לשאלות של דיני נפשות. הפתרון הברור מאליו הוא דבקות בקריטריונים הנוקשים של משרד הבריאות ומניעת איפה ואיפה. הבעיה היא שמאז פרוץ משבר הקורונה דברים שנעשים במחשכים אצל בכירים ומקורביהם הם שגרה. ועוד לפני המגפה חשאיות היתה כלי העבודה הכי שחוק של ראש הממשלה, ששומר את הקלפים קרוב לחזה כדי לשמר את הכוח בידיו. ובאשר ליכולת של הממשלה לאכוף קריטריונים אחידים שיחולו על כולם — הסגר המוזר הנוכחי כבר מספק את התשובה.
/// משה גורלי
עסקת נדל"ן אחת בעיר הקטנה קארי שבצפון קרוליינה מספרת את כל הסיפור הכלכלי של 2020, אולי גם את זה של 2021: ענקית הגיימינג Epic, המפתחת של משחק הלהיט "פורטנייט", קונה קניון נטוש כדי להפוך אותו למטה החברה. החברה תכננה לקנות מתחם קטן יותר, ולמעשה השקיעה 95 מיליון דולר בשטח גדול פי שניים. יש כאן עדות למידת ההתרחבות שהיא צופה, ובעצם לקצב הצמיחה המסחרר של ענף הגיימינג כולו. והעדות הזאת ננעצת בגווייה של העולם הישן, הקמעונאות הפיזית בכלל והקניונים בפרט. זה שנים שהענף נחלש, הלקוחות קונים אונליין וקניונים נסגרים, אבל הקורונה הנחיתה את מכת המוות הסופית על אינספור רשתות מבוססות (כולל למשל סנצ'ורי 21 וג'יי.סי פני), מתחמי מסחר וחנויות קטנות. אותה המגפה שימשה שמרים רדיואקטיביים למשחקים אונליין; גם כאן התהליך לא התחיל עכשיו, אבל השנה החולפת זירזה אותו, כשבני כל הגילים המסוגרים בבית שיחקו הרבה יותר מבכל נקודת זמן אחרת בהיסטוריה. ב־2021 שני התהליכים האלה לא ממש ייעצרו: המשחקים ימשיכו לככב, ועוד קניונים וחנויות ימותו. קארי, צפון קרוליינה, עשויה להישאר הסמל של כל זה.
/// גולן פרידנפלד
ב־2017 מנכ"ל ג'יי פי מורגן צ'ייס קרא לביטקוין "הונאה". השבוע מומחי התאגיד הזה, שהוא בעצם הבנק הגדול בארצות הברית, העריכו שבעתיד הלא רחוק סך ההשקעות בביטקוין ישתווה לסך ההשקעות הפרטיות בזהב, ומחיר המטבע יגיע ל־146 אלף דולר, פי יותר מ־4.5 משוויו הנוכחי (פחות מ־32 אלף).
מעבר למספרים, המשמעות של ההצהרה הזאת היא שענק הבנקאות נכנס למגרש הביטקוין, וזה רגע היסטורי למטבעות הקריפטו. ומהרגע הזה נגזר גם המסר לציבור הרחב: אתם יכולים להצטרף לחגיגה בלי חשש. מנגד, מבחינת קהילת הקריפטו עצמה זו הצהרה לא רלבנטית — כל הרעיון הוא להיות אלטרנטיבה למערכות המטבע והבנקאות הרגילות, היא לא זקוקה לאישור של המערכות האלה. לא בכדי אנשי הקריפטו הגיבו בבוז, ורבים ציטטו את גנדי עם "בהתחלה הם יתעלמו ממך, אחר כך ילעגו לך, אחר כך יילחמו בך, ואז תנצח". אחרים פשוט סיכמו את העניין ב"פק יו, ג'יי פי מורגן". התגובות האלה מובנות, אבל הן גם שגויות. אם ג'יי פי מורגן נכנס לשוק הקריפטו הקטן, ג'יי פי מורגן ינצח. כדי לנסות למנוע את שיבוש הענף כולו מכובד המשקל של הבנק ומי שיבואו אחריו, השוק הזה לא יכול לזלזל, הוא צריך להתחיל להיערך.
/// ויקי אוסלנדר
בגוגל הוקם השבוע ארגון עובדים, שמאגד כבר 200 עובדים. כמעט כלום בחברה שמעסיקה 130 אלף אנשים — ובכל זאת זה אירוע דרמטי. ועדי עובדים הם עניין נדיר בעולם הטכנולוגיה, ובקרב הענקיות לא קם כזה עד היום. על מה בדיוק אמורים למחות ולהילחם עובדים שמקבלים תנאים שהם מהטובים בעולם? אבל עובדי גוגל שהקימו את הוועד לא עשו זאת כדי לדון בביטחון התעסוקתי או בהטבות שלהם, אלא כדי להשפיע על ההתנהלות המוסרית של החברה. מחאות קודמות מצד העובדים, למשל בעקבות פיתוח מנוע חיפוש מצונזר לשוק הסיני או חוזה עם הצבא האמריקאי, הצליחו, והובילו לנסיגה של החברה מהכוונות האלה. לחץ של עובדים לא יהפוך את החברה שנולדה עם המוטו "Don't be evil" לעמותה למען הציבור, והוא גם לא יטפל בהתנהלות המונופוליסטית של החברה (שתגיע בקרוב לבית המשפט). אבל המחאות הקודמות הוכיחו לעובדים שלפעמים הם יכולים לכוונן את המנהלים שלהם, למנוע עוולות, ליישר קצת את הקו הכללי. וההתאגדות הנוכחית מוכיחה שבכל זאת, פה ושם, מתברר ששכר גבוה לא חייב להרוג מצפון.
/// הגר רבט
פתאום הפוליטיקאים אוהבים ערבים. מבנימין "הערבים נוהרים לקלפיות" נתניהו, בפלירט עם מנסור עבאס וביקור מתוקשר באום אל־פחם, דרך גדעון סער ועד מרצ, שתמיד הואשמה באהבת ערבים אבל סוף סוף הבינה שצריך אותם גבוה יותר ברשימה. עכשיו ערבי זה בון טון חוצה מפלגות.
עד לפני רגע לא היתה בשיח הישראלי מילה טעונה יותר. עבודה ערבית, מזדיינת עם ערבים, מוות לערבים, תמכור לה שוקולד מה היא ערבייה. אם פעם עוד הקפידו על הכינוי המכובס בני דודים, שלפחות מאזכר את הקירבה שלנו אליהם, היום כבר אף אחד לא מכבס דבר. הכל גלוי, בפנים, גם האימה והשטנה העמוקות שלמדנו להלביש על מילה אחת שבכלל נולדה כדי לתאר את השבטים מחצי האי ערב, גם אם חלקנו באנו מאותן מדינות, גם אם הם חיים לצדנו במדינה הזאת כבר עשרות שנים, גם אם יש בהם מגוון דתות ועדות, גם אם חלק מהם משרתים בצה"ל או מטפלים בנו בבתי החולים. "ערבי" היא חומר הנפץ של השפה העברית.
אבל בכאוס הפוליטי הנוכחי המרדף אחר האלקטורט מנצח. הנה, הם לא האויב, הם התגבורת שכל פוליטיקאי צריך כדי לנצח את היריב. באיזו ציניות אפשר להתעלם מגזענות, מעשי טבח, אפליה ממושכת, הזנחת התשתיות, החינוך, הטיפול בפשיעה. קשה להאמין שבשלושה חודשים של חנופה לחמישית מאזרחי המדינה יהיה אפשר לפרק את חומר הנפץ הגלום במילה. אבל אולי בכל זאת יש כאן התחלה של שינוי שיח השנאה שאותם פוליטיקאים עיצבו במשך שנים, וביום מן הימים "ערבים" תהיה פשוט עוד כינוי לעם עתיק, בלי קונוטציות מפחידות. פחות כמו העמלקים והישמעאלים, יותר כמו החתים והיבוסים. פחות בני דודינו, יותר ولاد عمنا.