ל

פי שעה, רק עכברי כדורסל מודעים למעדן החדש שמסתתר באוקלהומה סיטי, טוענת רצינית לכתר הקבוצה הגרועה ב־NBA העונה. מדובר בג'וש גידי, רכז בן 19 שגובהו 2.03 מטר עם רעמת שיער ברונטי, שמשחק כדורסל מהעתיד. גידי הוא אחד המוסרים הטובים בליגה, הוא משתמש היטב בגופו כדי לקלוט ריבאונדים, ויודע למצוא שחקנים חופשיים בכל מקום במגרש, מכל מקום במגרש. היכולות הללו כבר הפכו אותו לשחקן הצעיר אי פעם שרושם טריפל־דאבל (תוצאה דו־ספרתית הן בקליעה, הן בריבאונדים והן במתן אסיסטים). סביר להניח שבשנים הבאות, אם לא ייפצע, הוא יוביל את אוקלהומה לצמרת הליגה.

איך זה שאחד מכוכבי העתיד מגיע לקבוצה שמאזן הניצחונות־הפסדים שלה, נכון לתחילת השבוע, הוא הרביעי הגרוע ביותר בליגה? דראפט.

הדראפט הוא אירוע שנתי של בחירת שחקנים על ידי קבוצות הליגה, וחלק ממנגנון צמצום הפערים והגברת התחרות של ה־NBA. בדראפט, הקבוצות הכי גרועות בעונה האחרונה מקבלות את ההזדמנות לגייס ראשונות את השחקנים הכי טובים שיוצאים מהקולג' (או הגיעו מליגה זרה, כמו במקרה של גידי האוסטרלי). לצד הדראפט, מנגנון השמירה על הוגנות ספורטיבית בנוי גם מכללים רגולטוריים כמו מנגנון שבו קבוצות שמשלמות לשחקניהן יותר מתקרת השכר נדרשות לשלם מס לקבוצות שלא הגיעו לתקרה. ויש גם חלוקת הכנסות בין הקבוצות. הרגולציות הללו מחזקות את הקבוצות החלשות כדי לשמר את התחרותיות של הליגה — מה שמגדיל את העניין בה, משמר את הקהל ומפיח אופטימיות בקהלי כל הקבוצות.

דווקא באירופה, הנוטה יותר לסוציאל־דמוקרטיה, לא מאמינים בחיזוק קבוצות חלשות: בכדורגל האירופי, החלשות לא רק יורדות לליגות מכניסות פחות, אלא לרוב גם מאבדות את הכישרונות הגדולים שלהן.

איך אפשר לשבור את המעגל האכזרי הזה? לעתים, כל מה שצריך זה העברת כספים או נכסים חד־פעמית לקבוצות החלשות — למשל, בחירת דראפט או תשלום מס מתקרת יוקרה. גולדן סטייט ווריירס, למשל, היתה בתחילת העשור שעבר אחת הקבוצות הגרועות ב־NBA. בעשור האחרון היא אחת מהקבוצות הגדולות ביותר בהיסטוריה בזכות בחירות הדראפט שלה (סטף קרי, דריימונד גרין, קליי תומפסון) וניהול נכון. וכרגע, הווריירס משלמים מס יוקרה גבוה במיוחד לקבוצות שאינן עוברות את תקרת השכר. כך מקבלים מפעל רווחה של ממש במעוז הקפיטליזם, ארצות הברית של אמריקה.

כלי סיוע רגולטורי שעובד למען החלשים ביותר בליגה הוא כנראה הדבר הנכון לספורט וגם למציאות הכלכלית של רבים בעולם שחיים בעוני. לפי מחקר של אוניברסיטת שיקגו, שלוש השנים הראשונות לחייו של פעוט הן הקריטיות ביותר להתפתחות התשתית המוחית שלו — ועוני הוא אחד מהגורמים ההרסניים ביותר ליכולותיו הקוגניטיביות. במחקר זוהו חיבורים נוירולוגיים חלשים אצל פעוטות מרקע עני, אל מול חיבורים חזקים יותר בקרב פעוטות מרקע אמיד יותר. החוקרים מסבירים שהדבר יוצר פערים התפתחותיים, שלאחר מכן קשה מאוד להתגבר עליהם במערכות החינוך, אפילו השוויוניות ביותר. כך העוני יוצר עוד עוני. מעגל אכזרי.

מחקר אחר, שהשתתפו בו שורת חוקרים משש אוניברסיטאות (בהן קולומביה ואוניברסיטת ניו יורק) ומגופים רפואיים, מצא שהפחתת העוני משפיעה לטובה על התפתחות מוחותיהם של פעוטות. ואיך מפחיתים עוני? תחזיקו חזק: באמצעות העברת כסף לעניים. החוקרים גייסו 1,000 יולדות מעוטות הכנסה מאזורים עירוניים; אלו קיבלו סכום כסף חודשי, שאותו יכלו לנצל כראות עיניהן, ללא תנאי. אלא שחלק מהנשים קיבלו 333 דולר לחודש, בעוד אחרות קיבלו רק 20 דולר לחודש. התברר שככל שהסכום היה גבוה יותר, כך ילדיהן של האמהות הפגינו יכולת טובה יותר בקריאה ובחשבון, וגם מצבה הבריאותי של המשפחה היה טוב יותר.

תוצאות דומות נמצאו גם במחקר של MIT, שם הראו החוקרים שאפילו מענק חד־פעמי משפר את מצב העניים. המחקר התמקד באנשים שחיים בעוני קיצוני בהודו, והעביר להם מענק גדול. התוצאה: משפחות שהתחילו מהכנסה חודשית ממוצעת של 170 דולר הכניסו כעבור עשר שנים יותר מ־680 דולר לחודש, בעוד משפחות מאותו אזור שלא נכללו בתוכנית נותרו מאחור עם אותה רמת הכנסה. חייהן של המשפחות שנכללו בתוכנית השתפרו מבחינת ביטחון תזונתי, בריאות ויכולת ללמוד ולעבוד.

המסקנה של חוקרי MIT היתה שכדאי לממשלות להשתמש בתוכניות דומות כדי לסייע לאולטרה־עניים בתשלום חד־פעמי, וכך לשפר את מצבה של האוכלוסייה כולה. במילים אחרות, דראפט ומס יוקרה יכולים להפיח תקווה לא רק בקרב אוהדי קבוצות גרועות.