"

יש לי תינוק בן שלושה חודשים, קוראים לו רפאל. אני אמנם בן 65 אבל זו לא הורות מאוחרת, זו הורות מתמשכת. רפאל הוא הילד השישי שלי, ובגילי לזכות להיות שוב אבא זאת מתנה עצומה. יש לי שלושה נכדים, ורפאל התינוק הוא הדוד שלהם. כשאני אומר להם את זה הם מתעצבנים".

בגילך אנשים רוצים חופש ושקט. ועכשיו לקום לתינוק בלילה?

"חופש זה ללכת לבית קפה? חופש זה בפנים. ילד בגיל הזה זאת חוויה נפלאה, ואני רציתי. לחיים החדשים של תינוק יש כוח עצום, ואחרי כל ילד אתה מגלה שהלב יכול כל הזמן להתרחב עוד. וגם התחתנתי עם אישה שצעירה ממני ב־30 שנה, אני לא יכול לומר לה שאני לא רוצה ילדים".

איך זה להיות אבא עמוק בעשור השביעי של חייך?

"מאוד מזוקק, כי אתה משוחרר מהדברים שסחבת כשהיית צעיר יותר. הבכורה שלי בת 37, והשתניתי במהלך ה־37 שנים האלה. היו לי נישואים ראשונים עם שלושה ילדים, ותאומים שנולדו לי מרונית אלקבץ והיום הם בני 10, ועכשיו את רפאל. הייתי אבא נהדר לגדולים, לתאומים הייתי אבא פנטסטי ולרפאל אהיה אבא יוצא מן הכלל".

מה למדת על גידול ילדים?

"שילדים גדלים לבד, לא צריך לגדל אותם. כמה שפחות להפריע, ולעזור להם במה שהם רוצים".

אשתך הנוכחית עדי היא מודל של אם לתאומים שלך מרונית אלקבץ?

"אף אחד לא נכנס למקום של רונית, היא אמא שלהם, והם יודעים את זה. חשוב לי שיהיו לנו חיים הרמוניים יחד, וזה מצליח בעיקר בזכות האישיות המיוחדת של עדי, שמתמודדת באלגנטיות רבה עם הצל של רונית, וזה לא קל. בלי להפחית מכובד המשימה, היא יודעת לא להיכנס לנעליים, אלא ללכת בדרך שלה".

הכרת אותה בזמן שעבדה במשרד שלך.

"היא היתה די.ג'יי בעברה, וכשגיליתי את פרט המידע הזה, והשותף שלי סיפר לי שבלילה היא מתקלטת במסיבות, הסתכלתי עליה אחרת. נדלקתי, ביקשתי שתארגן לנו מסיבה במשרד. אני מכיר אנשים במשרד מזווית מסוימת, כארכיטקטים, ומדליק לגלות שיש להם כישרון שמתפרס על עוד תחומים".

ובמסיבה ההיא הקרח נשבר?

"כן, אבל רק שנה אחר כך הפכנו זוג. היה הרבה קרח לשבור. לא רק בגלל שהיא עובדת צעירה במשרד ואני תכף מתושלח, פשוט אפילו לא הירשתי לעצמי לקוות. ואז, אחרי מסיבת ראש השנה, עדי כתבה לי ברכה ובסוף 'אוהבת'. טלפנתי לבת השנייה שלי, שהיא בגילה, בת 30, ושאלתי איך לפרש את זה".

ומה היא ענתה?

"'עזוב, זה שטויות, אין לזה משמעות'".

איך התגברתם על הפרש הגילים?

"זה מפתיע, אבל הפרש הגילים בינינו הוא פנטסטי. זו הזוגיות הכי שקטה שהיתה לי, במובן הטוב. כביכול על פניו זה המון בעיות, אבל בפועל זה לא".

עשיתם קעקוע ראשון יחד, כמו מתבגרים.

"עדי ואני עשינו קעקוע יחד בדייט השלישי שלנו, של הסימן 'פלוס', כי פלוס זה אופטימי, זה יותר".

רגיש לך לדבר על רונית היום?

"כן, כי אני לא רק אלמן של רונית. היא חלק נהדר שאני אוהב בחיי, ויש לנו ילדים משותפים שאני מגדל אותם באהבה ושמחה, אבל החיים ממשיכים לקרות".

הסרט התיעודי עליה, שביים אחיה, שלומי אלקבץ, מציף דברים כואבים?

"זה מעמת אותך רגשית עם חוויות בחיים שלך. כל מה שהצטלמה אליו אי פעם יצא חזק, מכוח אישיותה, ושלומי הוא גאון. אני אוהב שהילדים שלנו שמחים כשהם רואים את התמונה של אמא שלהם ברחוב או באוטובוס. הם לא אבלים, הם גאים".

בעבודה הריגושים עדיין קיימים? נהפכתם למשרד תאגידי עם 110 אדריכלים. לא מתחשק לך לקחת צעד אחורה?

"המשרד גדול, אבל ממש לא תאגידי. יש לי שותפים, יש מנכ"ל, אני לא מנהל אותו ברמה היומיומית. זה שהוא גדול יותר לא אומר שאני עובד יותר. אני מתעסק בדברים שאני הכי אוהב, שזה לתכנן ולהגות את הפרויקטים החדשים, ואת זה לא בא לי להפסיק".

אתה שלם עם גורדי השחקים שהכנסת לישראל?

"ישראל היא מדינה קטנה עם אוכלוסייה שגדלה מהר. אם רוצים ערים שאפשר ללכת בהן ברגל, לא כמו לוס אנג'לס, אז אין ברירה וחלק מהבניינים צריכים להיות מגדלים".

ואין לך קונפליקט עם הדימוי שלהם כמגדלי אלפיון תל־אביביים?

"היית בקריית מוצקין לאחרונה? בנינו שם מגדלים של 30 קומות. ויש בעפולה ובבאר שבע בניינים של 30 קומות, כל הארץ מגדלים. עוד מדברים על 'כן־לא עשירים', אבל זה קשקוש. פשוט לא יודעים מה קורה. נכון שיש מגדלים שנועדו להגשים את חלומם של העשירים, אבל לא כולם כאלה. לפני 15 שנים, כשהתחלתי לומר שהמגדלים נחוצים, אמרתי שכל דבר חדש הוא בהתחלה רק לעשירים ובסוף לכולם — וצדקתי".

יש פרויקט מסוים שאתה גאה בו יותר, שהוא אייקוני מבחינתך?

"אני מסתכל על חיי המקצועיים כמסע מתארך. דברים שעשיתי לפני 20 שנה נראה לי שהייתי עושה טוב יותר היום. אני לא מתרפק על מה שעשיתי, אלא עסוק יותר במה שאעשה. אני לא עסוק בלתת לעצמי ציונים, ואני לא מתייחס למה שעשיתי פעם כשיא שלא אגיע אליו. להפך, אני חושב שהשיא עוד לפניי. ובכלל, המילה 'אייקוני' הפכה נבובה. כל בניין הוא אייקוני, כל מגדל הוא שער העיר. העיסוק הזה בסופרלטיבים די מטופש".

מה אתה עוד חולם לבצע?

"במקצוע שלי יש הרבה אחריות חברתית בנוגע למקום שבו אנשים חיים: איך הם מתנהגים, איך הם מרגישים, האם נעים להם או צפוף. במקצוע שלי הופכים חול למקום, יש לזה השפעה משמעותית על חיי אנשים, וזו המשמעות העמוקה של המקצוע".

ובכל זאת, מבנה אהוב במיוחד מאלה שאביך תכנן? אייקוני במובן הטוב.

"מוזיאון תל אביב. הוא סופר־רגוע, מאוזן, סביב חלל אחד. אתה הולך במוזיאון ותמיד יודע איפה אתה".