ה

סם הממריץ קפטגון (Captagon) זכה לכינוי "הקוקאין של העניים". הוא יוצר תחושת אופוריה, מצמצם את הצורך בשעות שינה, מפחית תיאבון והופך את המשתמש לאנרגטי. במערב השימוש בו נאסר כבר ב־1980, אבל במדינות האסלאם, שבהן אסור לשתות אלכוהול, הוא נותר פופולרי. ובשנים האחרונות, בחסות מלחמת האזרחים, סוריה נהפכה למעצמת ייצור קפטגון שמציפה בו את כל העולם. עד כדי כך שהתעשייה הלא חוקית הזאת נהפכה לענף הכי חשוב במדינה. כיום כלכלת סוריה כולה כמעט מושתתת עליו, והוא מבצר את כוחו של הנשיא בשאר אל־אסד - ובמקביל מסבך אותו עם כל שכנותיו באזור.

הקפטגון, או בשמו המדעי פנטילין הידרוכלוריד (fenethylline hydrochloride), סונתז לראשונה בשנות השישים כתרופה לטיפול בהיפראקטיביות, נרקולפסיה ודיכאון. אולם עם הזמן התגלה כי הוא ממכר מאוד וצריכה תכופה שלו גורמת לפגיעה בשרירים, כולל שריר הלב, וביכולות הקואורדינציה. מינונים גבוהים שלו אף עלולים לעורר פראנויות, פסיכוזות וסכיזופרניה.

לאחר שנאסר השימוש בקפטגון החלו לייצר אותו כנופיות פשע מאורגנות, בעיקר בטורקיה ובבולגריה. הוא זכה לפופולריות בקרב סטודנטים, ספורטאים, נהגי משאיות שנאלצו להישאר ערניים על הכביש במשך שעות רבות וצעירים שרצו לרדת במשקל. אבל בעשור האחרון הוא נהיה טרנדי במיוחד בקרב חיילים: אנשי המיליציות החמושות בסוריה, הן באזורי המשטר והן באזורי האופוזיציה, ולוחמי דאעש שצרכו אותו בכמויות כתמריץ ביציאה למשימות. עד כדי כך הפך קפטגון פופולרי בקרב לוחמי הארגון הרצחני, שבאזור קוראים לו "הסם של דאעש".

מצבה של הכלכלה הסורית מעולם לא היה מזהיר, וערב מלחמת האזרחים היקף היצוא שלה עמד על כ־9 מיליארד דולר בלבד, בעיקר בזכות יצוא נפט ומוצרי טקסטיל (לשם השוואה, היצוא הישראלי עמד ב־2010 על 51 מיליארד דולר, ומאז כמעט שילש את עצמו). אבל גם את המעט הזה ריסקה המלחמה: עלויות הלחימה מצד אחד והסנקציות הבינלאומיות המחניקות מצד שני הביאו לשיתוק כמעט מוחלט של כל ענפי המשק. סגירת הגבולות עם ירדן, עיראק וטורקיה השכנות, שהיוו שוקי יצוא חשובים, הנחיתה מהלומה קשה נוספת על הכלכלה הסורית. ובתנאים אלה הפנייה של סוריה לתעשיית הסמים היתה בלתי נמנעת.

מפעלי הקפטגון היו קיימים בסוריה מזמן, אבל רק ב־2018, כשמשטר אסד הצליח להשתלט מחדש על רוב חלקי המדינה, היא נהפכה למעצמת ייצור עולמית של הסם. זה קרה משום שהשליטה של הצבא הסורי והמיליציות התומכות בו בעורקי התחבורה הראשיים במדינה ומעברי הגבול הקלו את אפשרויות המעבר של הסם לאזורים נוספים במזרח התיכון.

יעד ההברחות העיקרי של הסורים הוא מדינות המפרץ — השוק העשיר ביותר בעולם הערבי, ובדגש על השוק הסעודי, שנחשב השוק הערבי המוביל בצריכת הסמים והרביעי בעולם בכלל, לפי נתוני האו"ם. עבור מבריחי הסמים מדובר בבוננזה אמיתית, שכן בעוד שבסוריה כדור קפטגון נמכר במחיר של 1–2 דולר, במפרץ הוא נמכר ב־15–20 דולר, ולעתים אף יותר.

אבל לא רק עשירי המפרץ הפרסי על הכוונת. רק בשנה האחרונה נתפסו מטעני ענק של קפטגון באיטליה, יוון, מלזיה ומצרים. בירדן, למשל, הקפטגון נמכר בזול (2–3 דולר לכדור), מה שמגביר את הפופולריות שלו גם בקרב הצעירים מהשכבות העניות יותר, אפילו בבתי הספר. עקב זאת ירדן הפכה מצינור הברחת סמים למפרץ לשוק חשוב בפני עצמו, שהכפיל את גודלו בשנה שעברה.

חברת הייעוץ COAR מעריכה כי שווי היצוא של הקפטגון מסוריה הגיע ב־2020 לכ־3.5 מיליארד דולר לפחות — פי חמישה מסך כל ענפי היצוא החוקי של סוריה, שהוערכו בקצת יותר מ־700 מיליון דולר. ואלה ההערכות הכי זהירות, משום שקשה לאמוד את היקפו של שוק המבוסס על הברחות. עורכי המחקר של COAR עצמם ציינו שהאומדן שנתנו הוא "ספקולטיבי, וסביר ששווי השוק גבוה הרבה יותר". כך למשל, בסעודיה מעריכים כי צריכת הקפטגון במדינה לבדה מגיעה ליותר מ־600 מיליון כדורים בשנה, כלומר שהשוק מגלגל 9–12 מיליארד דולר בשנה לפחות.

מה שבטוח הוא שהמספרים רק הולכים וגדלים משנה לשנה. ביום האחרון של שנת 2021 החרימו הרשויות בכוויית 9 מיליון כדורי קפטגון שהוסלקו במטען של תפוזים. זאת רק שבוע לאחר שvשלטונות בדובאי סיכלו הברחת 1.5 טון כדורי קפטגון בשווי של כ־380 מיליון דולר, שהוחבאו במטען של לימונים. סך הכל סוכלו בשנה שעברה הברחות של יותר מ־250 מיליון כדורי קפטגון, פי 18 מהכמות שתועדה לפני ארבע שנים — ואלו רק המשלוחים שנתפסו.

בהערכה הכי שמרנית הקפטגון הכניס לסוריה פי חמישה יותר מכל ענפי היצוא החוקי יחד, שנאמדו בכ־700 מיליון דולר ב־2020. והמספרים רק עולים: בשנה שעברה סוכלו הברחות של יותר מ־250 מיליון כדורים, פי 18 לעומת 2017

נתיבי הברחה בחסות משפחת אסד, הצבא הסורי וחיזבאללה

חלקו של משטר אסד בתעשיית הקפטגון קריטי. "הממשל הסורי הוא היצואן של הסמים, פשוטו כמשמעו", הסביר ל"ניו יורק טיימס" ג'ואל רייבורן, שהיה השליח המיוחד לסוריה במשרד החוץ האמריקאי בתקופת הנשיא דונלד טראמפ. "זה לא שהוא מסתפק בהעלמת עין מפעילות של קרטלי הסמים. הממשל הוא קרטל הסמים עצמו".

מרבית מפעולות הייצור וההפצה של הסם נעשות בפיקוח הישיר של דיביזיה 4 — יחידת העילית של הצבא הסורי, הפרוסה במרחב דמשק ונמצאת בפיקודו של מאהר אל־אסד, אחיו של הנשיא. כמו כן אחד המפעלים הגדולים לייצור הסם, השוכן בעיר חומס צפונית לדמשק, נמצא בבעלות אחד מבני משפחת אסד.

אבל רוב תעשיית הקפטגון הסורית איננה במפעלים, אלא במעבדות ביתיות, בעיקר בדרום המדינה: האזור הכפרי של דמשק, מחוז קוניטרה, סווידא ודרעא עד הגבול עם ירדן. האמצעים לייצור הקפטגון פשוטים יחסית, והוא מבוסס על מרכיבים קלים להשגה כמו קפאין, מתילקסנטינים וגוארנה, כך שאין ליצרנים בעיה להקים מעבדות קטנות ואז להעביר אותן במהירות לפי הצורך.

גם לחיזבאללה יש תפקיד חשוב בתעשייה. הארגון חולש על מעברי הגבול הלא מוסדרים בבקעת הלבנון, וכך שולט באספקת חומרי הגלם למרכזי הייצור בתוך סוריה וכן בהפצתם לנמלי הים והאוויר של ביירות. משם יוצאים המטענים על גבי אוניות או מטוסים לכל העולם. האם גם איראן מעורבת בתעשיית הקפטגון? לפי גורם בפיקוד צפון, אין עדויות גלויות לכך בדרום סוריה.

כך או אחרת, הסורים לא מסתמכים רק על נתיבי ההפצה מלבנון. פלטפורמה משמעותית נוספת ליצוא הקפטגון היא נמל לאד'קיה שבחוף הסורי. הנמל המסחרי הראשי של סוריה, שעלה לכותרות בשבועות האחרונים לאחר שתי תקיפות של חיל האוויר הישראלי, נמצא בלב המעוז של העדה העלאווית השלטת בסוריה. בני משפחת אסד שולטים בכל הפעילות בנמל ומודעים היטב לכל סוגי הסחורות הנכנסות והיוצאות ממנו, כולל הקפטגון.

נוסף על כך, הקפטגון מוברח למדינות המפרץ גם דרך היבשה דרך עיראק ובעיקר ירדן, שחולקת גבול של כ־360 ק"מ עם סוריה. המבריחים מגיעים לאזור המדברי, לרוב עם רכבי 4X4 או משאיות, כשהכדורים מוסלקים בתוך מטענים מסחריים תמימים לכאורה או בתוך הצמיגים. אבל אמצעי ההברחה משתכללים עם הזמן. כך למשל, באוקטובר סיכלה ירדן ניסיון הברחה של קפטגון מסוריה באמצעות רחפן. כמו כן, לפי מחקר של מרכז עלמא לחקר אתגרי הביטחון של ישראל בצפון, גורמים מדיביזיה 4 ערכו סיורים באזור הגבול עם ירדן כדי לבחון אפשרות לבנות מנהרות הברחה.

האם גם ישראל על הכוונת? מבריחי הסמים בסוריה מעדיפים בינתיים לא "להתעסק" עם ישראל משתי סיבות עיקריות: ראשית בגלל הקושי להתגבר על אמצעי האבטחה והביטחון בגבול בין המדינות. ושנית כי הניסיונות להחדיר את הקפטגון לשוק הישראלי לפני כמה שנים נחלו כישלון מסחרי, כנראה משום שהישראלים מעדיפים סמים מערביים.

תוכנית השיקום ממלחמת האזרחים תעלה לסוריה לפחות 250 מיליארד דולר. הון כזה לא יוכל להגיע מקרטל הקפטגון, אלא רק מהשייח'ים שבמפרץ הפרסי. ואחריהם אסד יצטרך לחזר עם הבטחות למלחמה ביצרני הקפטגון

איך אפשר להילחם בסורים ובו זמנית לפייס אותם?

כחלק מהאדישות העולמית הכללית לנעשה בסוריה, הקהילה הבינלאומית, ובדגש על המדינות שיכלו לפעול נגד תעשיית הסמים הסורית, אינה מפגינה עניין רב. רוסיה, שכוחותיה נמצאים על אדמת סוריה, לא משקיעה כל מאמץ בנושא ומניחה למשטר אסד לקצור מיליארדים מהתעשייה. ארצות הברית דווקא כללה סעיף מיוחד למאבק בתעשיית הקפטגון הסורית בטיוטת תקציב 2022 של משרד ההגנה האמריקאי, אך עד אישור התקציב, הסעיף הושמט. פרשנים בארצות הברית מעריכים כי השמטתו מהווה עוד אינדיקציה לעניין הקטן יחסית שמגלה הממשל הנוכחי במזרח התיכון והיעדר כל אסטרטגיה ביחס למצב בסוריה.

פעולה אמריקאית ברורה נגד תעשיית הקפטגון הכרחית כדי לשים קץ או לפחות לצמצם את התופעה בסוריה. הכנסת הפעילים הבכירים בתעשיית הסמים בסוריה לרשימת הסנקציות היא אחד הצעדים שיכולים להגביר את הלחץ על משטר אסד ולעודד גורמים בתוך סוריה ובאזור לספק מידע על התעשייה והפעילים בה. לפי גורמים ביטחוניים, ישראל היתה יכולה לסייע מאוד באספקת מודיעין ולו כדי לחזק את שיתוף הפעולה עם ירדן, ובעקיפין עם סעודיה, אבל בשלב זה גם היא מעלימה עין מהבעיה.

כל זה מותיר את המערכה על הקפטגון בין סוריה לירדן וסעודיה — המדינות שנפגעות באופן הקשה ביותר מזרם הסמים. שתי המדינות די אובדות עצות ומנסות לבצע שילוב של סנקציות וניסיונות הידברות כדי לצמצם את התופעה: מתוך הכרה בכך שבלימת הקפטגון בסוריה אפשרית רק על ידי החלטה של משטר אסד, ושכרגע האינטרס העיקרי שלו הוא להמשיך בתדלוק התעשייה. איך מיישבים בפועל את הסתירה הזאת? מאשימים את חיזבאללה בעוולות, ובו בזמן מנהלים מגעים עם אסד.

באפריל תפסה סעודיה יותר מ־5.3 מיליון כדורי קפטגון במטען של רימונים שהגיע מלבנון, והכריזה על הפסקת היבוא של כל תוצרת חקלאית מלבנון — מכה קשה לכלכלתה הקורסת ממילא של המדינה. באוקטובר, על רקע משבר דיפלומטי בין שתי המדינות, הודיעה סעודיה על גירוש השגריר הלבנוני ועצירת כל הסחר ביניהן. "לבנון אינה נוקטת צעדים שהממלכה דרשה ממנה כדי לעצור את הברחת הסמים לשטחה בתוך סחורות המיוצאות אליה", הודיעה סוכנות הידיעות הרשמית של סעודיה. "זאת נוסף על השתלטות חיזבאללה הטרוריסטי על מעברי הגבול וההימנעות מהטלת עונשים על המעורבים בפשעים שפוגעים בעם הסעודי".

ובזמן שחיזבאללה מאבד את הלגיטימציה שלו במדינות המפרץ וירדן, אסד, שהורחק מכל מוסדות הליגה הערבית ב־2011, הופך שוב לפרטנר לגיטימי. באוקטובר שוחח אסד בטלפון עם עבדאללה מלך ירדן לראשונה זה עשור, ושר הכלכלה הסורי נפגש עם מקבילו האמירתי בדובאי. בנובמבר שלחה סעודיה את ראש המודיעין שלה לפגישה גלויה עם מקבילו הסורי, ושר החוץ האמירתי עבדאללה בן זאיד ביקר במדינה לראשונה מאז פרוץ המלחמה.

האם לאסד יש אינטרס לחסל את תעשיית הקפטגון, שבזכותה סוריה בכלל מצליחה לתפקד? אחרי עשור של מלחמת אזרחים אסד מעוניין בתוכנית שיקום נרחבת של המדינה. אבל עלויות השיקום הללו אדירות ונאמדות בלפחות 250 מיליארד דולר. למשטר ולבני בריתו אין סכומים כאלה, וקרטל הקפטגון, מצליח ככל שיהיה, לא קרוב אפילו לגרד אותם. הון כזה יכול להגיע רק מהשייח'ים מהמפרץ, ואחריהם אסד יוכל לחזר, בין היתר, עם הבטחות למלחמה ביצרני הקפטגון.

כך, בעקבות המגעים הדיפלומטיים עם שכנותיה, סוריה החלה לדווח מנובמבר על החרמת משלוחי קפטגון שנתפסו בדרכם לגבול הירדני. בין שמדובר בצעד ממשי או במצג שווא לתקשורת, מטרתו ברורה: אסד משדר שהוא מוכן לעשות ויתורים תמורת החזרתו לחיק החמים של שכנותיו העשירות.

אלא שגם זה כנראה לא מספיק כדי לפתור את הבעיה. כי בזמן שהצדדים נלחמים על הייצור וההפצה של הקפטגון, הם שוכחים צד חשוב במשוואה: הצרכנים שלו. השימוש בסמים משגשג מאוד בקרב צעירי העולם הערבי המיואשים. עשור לאחר האביב הערבי, נראה שמטרותיו כשלו ברוב האזור — האבטלה גואה, והמשטרים אינם יציבים: ההפיכה בסוריה נכשלה, עיראק על סף מלחמת אזרחים, הקרבות בתימן ולוב רחוקים מסיום והמהפכה של דאעש לא הביאה חלופה שלטונית טובה. הבעיות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות במרחב הלבנטיני עמוקות ודורשות טיפול שורש נרחב הרבה יותר מעצירת הברחות והחרמת כדורי קפטגון. ללא תוכניות לאומיות מקיפות שיטפלו בבעיות העומק, סמים, בעיקר הקפטגון הזול, ימשיכו להיות מפלטם של הצעירים הערבים.