א

רבעה מחמשת זני הקורונה הבולטים התגלו לראשונה במדינות מתפתחות: וריאנט הבטא הופיע במאי 2020 בדרום אפריקה; דלתא זוהה באוקטובר אותה שנה במרכז הודו; חודש אחר כך, גמא צץ בצפון ברזיל; ואומיקרון אובחן בנובמבר 2021 בבוצוואנה. זה לא מקרי. המדינות הללו סובלות מחוסר במשאבים כספיים ומתשתיות ניהוליות לקויות, ולכן כשגלי הקורונה הכו בהן, הן התקשו לערוך מבצעי חיסונים מקיפים: החיסונים המיוצרים על ידי פייזר ומודרנה (ובמידה פחותה גם אלה של אסטרהזניקה וג'ונסון אנד ג'ונסון) נמכרים למדינות עשירות במנה שלישית ורביעית, בעוד שמדינות עניות מתקשות לממן אף את המנה הראשונה. בעולם המתפתח, יותר מ־91% מהאוכלוסייה — כ־3 מיליארד איש, בהערכה גסה — לא התחסנו ולו במנה אחת; המשמעות היא שלאנושות נדרשות 6–9 מיליארד מנות. מול המספרים האלה, אפילו התרומה של הממשל האמריקאי, 275 מיליון מנות, מקבלת פרופורציות מגוחכות.

בינתיים, מספר עצום של בני אדם נדבקים במחלה, ומעניקים לווירוס אפשרויות אינסופיות לפתח מוטציות שיהפכו אותו למידבק ונפוץ יותר. וכפי שמגלה כעת גם ישראל, כל עוד העולם השלישי אינו מחוסן, איש לא יהיה חסין למשך זמן רב. בשלב מסוים יופיע וריאנט חדש שיאתגר את החיסונים הקיימים.

אלא שלאחרונה מסתמן כי לאתגר העולמי הזה נמצא פתרון מפתיע: חיסון חדש, שבמקום להתבסס על טכנולוגיות חדשניות כמו mRNA או וקטור ויראלי (ראו מסגרת), מושתת על שיטת חלבון רקומביננטי — גישה ותיקה, מוכחת ובעיקר פשוטה לייצור, ולכן מפחיתה דרמטית את עלות החיסון.

בפשטות, החיסון מבוססת על תת־יחידת חלבון — מולקולה פשוטה שמתחברת עם חלבונים אחרים בתא ליצירת קומפלקס חלבונים מורכב. בחיסון מהנדסים באופן מלאכותי תת־יחידות של חלבון ספייק (החלבון הזיזי במעטפת נגיף הקורונה, שמקנה לו את צורת הכתר) בעזרת מקטעי דנ"א ואז מזריקים אותן לגוף. המערכת החיסונית לומדת לזהות את הפולש הלא מזיק ומפתחת לו נוגדנים שיתאימו בהמשך גם לנגיף האמיתי.

ומה שמפתיע עוד יותר: מפתחי החיסון, קוֹרבֶּוַואקְס (Corbevax) שמו, לא רשמו עליו פטנט, ואינם מתכוונים לגבות עליו אפילו סנט אחד: במקום זאת הם משתפים את הידע לייצורו באופן חופשי. "אין לנו שום קניין רוחני", אמר ל"וושינגטון פוסט" פרופ' פיטר הוטֶז (Hotez), שהוביל את המחקר יחד עם שותפתו פרופ' מריה־אלנה בוטאצי (Bottazzi). "אנחנו לא מנסים לעשות כסף: אנחנו רק רוצים לראות אנשים מתחסנים", הסביר ל"וושינגטון פוסט".

הם צפויים לראות את המתחסנים הללו בקרוב מאוד: בדצמבר קורבוואקס קיבל אישור לשימוש חירום ממנהל התרופות ההודי, וחברה ראשונה, Bio־E מהיידראבאד שבדרום הודו, כבר דיווחה על ייצור של 150 מיליון מנות, חתמה עם הממשלה על הסכם למכירת 300 מיליון מנות ראשונות, ונערכת לייצור בקצב של 100 מיליון מנות בחודש החל בפברואר. וזו רק חברה אחת: אם עוד חברות יאמצו את הקורבוואקס, ייתכן שיהיה אפשר להשלים את מבצע החיסונים העולמי מהר מכפי שמישהו שיער. אבל לפי שעה, זהו "אם" גדול.

חיסונים בטכנולוגיית החלבון הרקומביננטי קיימים כבר 36 שנה, בין היתר לצהבת B, ועולים כעשירית מחיסוני הקורונה העדכניים. "אנשים היו כל כך מקובעים על חדשנות, שאיש לא חשב, 'היי, אולי אפשר לפתח חיסון זול, עמיד ונוח'", סיפר פרופ' הוטז

הסארס חיסל את החיסון

גרעין המחקר שהניב את הקורבוואקס נולד לפני כ־20 שנה, כשהוטז ובוטאצי, שניהם מומחים לרפואת ילדים ולווירולוגיה, עבדו כחוקרים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון וניסו לפתח חיסונים לשורת מחלות טרופיות. ב־2003, כשמגפת הסארס הכתה באסיה, הם עברו למרכז לפיתוח חיסונים בבית החולים לילדים של טקסס (המסונף לבית הספר לרפואה ביילור, אחד הטובים בארצות הברית), השוכן ביוסטון. שם הם ניסו לפתח חיסון שיתבסס על חלבונים מחיידק או וירוס, המעוררים תגובה חיסונית בלי לגרום למחלה. אותה שיטה עומדת בבסיס החיסון הנפוץ לצהבת B, המיוצר כבר מ־1986.

אבל ככל שהמחקר שלהם התקדם, התפרצות הסארס דעכה ונמוגה, ואיתה הצורך בחיסון שלהם. עד שבסוף 2019 הופיע וירוס הקורונה, המשתייך לאותה קבוצה כמו הסארס, והוטז ובוטאצי נזכרו במחקר שלהם. חברות התרופות הגדולות התרכזו אז במאמץ לפתח חיסונים בטכנולוגיות חדשות, אבל "איש לא חשב על טכנולוגיה קונבנציונלית כמו זו שאנחנו חקרנו", אמרה בוטאצי ל־NBC.

הם פנו לרשויות בארצות הברית וניסו להשתלב ב"מבצע מהירות־על" (Operation Warp Speed), שסיפק מימון נדיב לחברות התרופות — אבל הכיוון שלהם נראה מיושן, ובהתאם גם מענק המחקר שקיבלו היה זניח. "אנשים היו כל כך מקובעים על חדשנות, שאיש לא חשב 'היי, אולי אפשר לפתח חיסון זול, עמיד ונוח'", סיפר הוטז לרשת NPR. אז הם פנו לתורמים פרטיים: מותג הוודקה הטקסני Tito's תרם מיליון דולר, ויחד עם תרומות משורת קרנות הם הצליחו לגייס 7 מיליון דולר סך הכל — סכום מגוחך במונחי עולם הפארמה. מודרנה, לשם השוואה, קיבלה מהממשל כ־4.1 מיליארד דולר, כלומר כמעט פי 600 מהכסף למחקר של בוטאצי והוטז. "אם היינו מקבלים אפילו שבריר מהמענקים שלהם, אולי העולם כולו כבר היה מחוסן, והאומיקרון לא היה מופיע", אמר הוטז ל"וושינגטון פוסט".

מעבר לעלויות הפיתוח האפסיות, לקורבוואקס יש עוד כמה יתרונות. ראשית, קל מאוד לייצר אותו: חיסונים בטכנולוגיית החלבון הרקומביננטי קיימים כבר 36 שנה, ובזמן הזה השיטה אומצה במדינות רבות. שנית, הוא יציב וקל לאחסון הרבה יותר מחיסוני mRNA. "והוא זול: דולר, דולר וחצי למנה", אמר הוטז ל־NPR. הערכות בתקשורת ההודית נקבו בסכום גבוה מעט יותר — 2.5 דולר — אבל גם המחיר הזה הוא רק שבריר מעלותם של החיסונים המובילים, שעולים כמעט פי עשרה.

הקושי בזנים החדשים

השאלה המרכזית היא כמובן מה מידת היעילות והבטיחות של החיסון. עד כה, ביו־אי השלימה את ניסויי השלב השלישי ביותר מ־3,000 נבדקים. החברה דיווחה שיעילות החיסון היא כ־90% נגד הזן המקורי של הקורונה וכ־80% נגד זן הדלתא (מה שלכאורה מציב אותו כיעיל יותר מהחיסון של אסטרהזניקה), ושתופעות הלוואי שלו קלות במיוחד. עם זאת, החברה טרם פרסמה את הנתונים מהניסויים שלה, מה שמעורר סימני שאלה, שרק מתגברים לנוכח העובדה שהניסוי לא כלל את זן האומיקרון. עם זאת, ניסויי ההמשך כוללים את הזן, ואמורים להניב תוצאות בעתיד.

הוטז ובוטאצי משיבים לספקנים כי בניגוד לחיסוני ה־mRNA והווקטור הוויראלי, שיטת החלבון הרקומביננטי מבוססת ומצליחה. "צריך לזכור שביו־אי היא חברה קטנה, ולא ענקית פרמצבטיקה בינלאומית", אמר הוטז ל"וושינגטון פוסט", והוסיף שהחברה צפויה לפרסם את המחקר כבר בקרוב.

לטכנולוגיה שבבסיס הקורבוואקס יש חיסרון בולט אחד: קשה לעדכן אותה בתגובה לווריאנטים באותה מהירות שאפשר לעדכן חיסוני mRNA. האתגר הזה בעייתי במיוחד כשמדובר באומיקרון: קורבוואקס פועל באמצעות הכנת מערכת החיסון למפגש עם אותו חלק בחלבון הספייק שנקשר לקולטנים בתא. אלא שהחלק האמור מתעדכן במהירות, ובאומיקרון המבנה שלו כבר שונה במידה רבה, כך שקיים חשש באשר ליעילות החיסון מול זן זה. ייתכן אף שבוטאצי והוטז ימצאו את עצמם בנקודה מוכרת להם: עם חיסון שכבר אין בו צורך. קשה לקבוע אם זה יהיה יותר אירוני או יותר טרגי.

מתוך הכרה בקריטיות של הזמן החולף בוטאצי והוטז מבעירים מנועים: הם פנו לארגון הבריאות העולמי, הציעו לכלול את המידע על החיסון במאגר טכנולוגיות הקורונה של הארגון, המחבר בין גופי מחקר ופיתוח בעולם, ואף הציעו להכניס אותו לתוכנית COVAX להפצת חיסונים באופן שוויוני. בינתיים הוענקו גם רישיונות לייצור החיסון באינדונזיה, בנגלדש ובוצוואנה.

אבל גם אם החיסון שלהם יתגלה כאנקדוטלי, הוטז ובוטאצי עשו היסטוריה בעצם ההחלטה לחלוק את החיסון עם העולם. מומחי בריאות משבחים את המהלך וארגוני זכויות אדם רבים, הפועלים להפחתת האי־שוויון בחיסונים, קוראים לפייזר ומודרנה לחלוק את נוסחאות הייצור של חיסוני ה־mRNA באופן שיאפשר הקמת מפעלים לייצור החיסונים הללו במדינות נזקקות. על פי חלק מההערכות, כ־120 מפעלים בעולם יוכלו לאמץ את הטכנולוגיה ללא קושי ניכר. אפשר רק לשער כמה חיים הם יצילו.