תיקוני המס

בריחה מטיפול שורש

בכל הנוגע למיסוי, הממשלה נמצאת בפרץ של עבודה. היא מרחיבה את טווח המסים המוטלים על הציבור (למשל בכל הנוגע למטבעות וירטואליים והכנסה משכר דירה), מעוררת דאגה לגבי פגיעה בפרטיות (חוק ההסדרים מחייב את הבנקים להעביר דיווחים אוטומטיים), מקדמת מסים שנועדו לכוון התנהגות (על כלים חד־פעמיים ומשקאות ממותקים).

אפשר להצדיק כל אחד מהצעדים האלה בנפרד, אבל יחד הם יוצרים תחושה של המון עבודה על הפרטים הקטנים במקום צלילה לעומק התמונה הגדולה. במקום לתקן את העיוותים העמוקים במערכת המס כולה, תיקון שיכול להגדיל את הכנסות המדינה באופן משמעותי, זורקים טלאים פה ושם, כאלה שיאפשרו הגדלות קטנות בלבד. בשאלות הגדולות אף אחד לא עוסק: איך למסות באופן צודק יותר, ליצור תמהיל מוסרי וכלכלי יותר? איך להגדיל את הנטל על בעלי ההון והירושות במקום להכביד על הכנסות מעבודה? האם מבנה הארנונה מוצדק? לא הגיע הזמן לטפל בפטורים (על קרנות השתלמות למשל, או במע"מ)? ומנגד, האם לא הגזמנו עם המע"מ? ובקיצור — על מה ראוי שמערכת המס כולה תתבסס? לא על מסים חד־פעמיים והגדלת הדיווחים, מן הסתם.

כן, אלה שאלות כבדות, וכל תשובה שתיתן עליהן תעורר ביקורת מצד כלשהו. אבל אי אפשר להמשיך לפחד מטיפול השורש ההכרחי הזה ולהסתפק באינספור תיקונים קטנים וססמאות על "העמקת הגבייה", שכולם מגדילים את כוחה של המדינה על חשבון האזרחים ומחזקים את תרבות החשדנות, את התחושה שכל הזמן חושדים בנו. אם רוצים עוד כסף, אם מבטיחים שינוי, צריך לרדת אל היסודות.

/// שלמה טייטלבאום

מתנגדי החיסונים

על אמונה צריך לשלם

בית הדין לעבודה קבע השבוע כי חברת מקורות יכולה לדרוש מעובדיה להתחסן או לערוך שתי בדיקות קורונה בשבוע. זו החלטה שמגדירה איזון ראוי בין זכותו של הפרט לסרב להתחסן לזכות הציבור להגן על עצמו, והיא משמעותית באווירה הציבורית הנוכחית. כי מי שמסרבים להתחסן נעטפו בחודשים האחרונים באידאולוגיה קנאית, על גבול האמונה הכמעט דתית. ואכן זכותם להחזיק באמונתם, קונספירטיבית ככל שתהיה, אלא שמטבע הדברים הם מסכנים יותר, בעיקר את עצמם אבל גם את סביבתם. וכפי שזכותם להחזיק באמונתם, זכותו של עובד אחר לסרב לעבוד בסביבה שמסכנת אותו. המעסיק לא יכול להכריח עובד להתחסן, אבל ספק אם יוכל להכריח עובדים להימצא בסביבת לא מחוסנים. לכן הפתרון של שתי בדיקות בשבוע נראה הוגן. על זה באמת מתנגדי החיסונים כבר לא יכולים להתלונן; ככה זה, לאמונה יש מחיר. כמו שאנשים משלמים יותר עבור כשרות, הלא־מתחסנים יידרשו להחליט אם שווה להם להשקיע בבדיקות התכופות.

/// שחר אילן