3

השלטון המקומי ימשיך להתחזק.

בשבוע שעבר, בדיון בכנסת על תיקון לחוק הספריות, שר התרבות והספורט מיקי זוהר הודה שלא התייעץ עם אנשי הרשויות על התיקון משום שהיחסים בין הממשלה לשלטון המקומי עכורים. אבל אלה לא "יחסים עכורים" באשמת שני הצדדים. הממשלה הכריזה מלחמה על השלטון המקומי. היא מנסה להפשיט אותו ממעט הכוח שיש לו, והיא עושה זאת בעקביות. התיקון לחוק הספריות נותן לשר התרבות את שיקול הדעת כמה כסף לחלק לאיזו רשות. חוק הרבנים של ש"ס מפקיע מהרשויות את הסמכות למינוי רבנים מקומיים ומעביר אותה לרבנות הראשית ולמשרד הדתות. שרת התחבורה מירי רגב מתקצבת רשויות מקומיות, לכאורה, על בסיס נאמנות פוליטית אישית. ראשי הרשויות בצפון טוענים שוב ושוב שהממשלה לא מבינה אותם, שאנשיה לא טרחו לבוא לראות בעיניים מה קורה בצפון ולא התייעצו איתם על ההישרדות הנוכחית והשיקום העתידי.

אין פלא שהממשלה הזו נלחמת בשלטון המקומי — היא ממש פוחדת ממנו. היא פוחדת ממנו כי המנהיגים המקומיים, ראשי הרשויות המוצלחים, טובים ממנה. הם ביצועיסטים, הם למדו בקורונה שהם מתפקדים טוב יותר ממשרדי הממשלה, הם מכירים היטב את השטח, את התושבים, את הצרכים, את היכולות, הם מנהלים תקציבים גדולים ומנגנונים מתפקדים, הם יודעים לספק מענים מיידיים ולהניע תהליכים ממושכים. בתחילת המלחמה, כשמשרדי הממשלה איבדו את העשתונות, הרשויות המקומיות תפקדו לעילא ולעילא. כל מה שהן צריכות זה עוד תקציבים, ושחרור חסמים ביורוקרטיים.

הממשלה יודעת זאת היטב, ולכן קופצת את ידיה התקציביות, ומעמיסה עוד ביורוקרטיה, וגם מפקיעה מהרשויות יותר סמכויות. היא רוצה להפוך את השלטון המקומי לנזקק יותר, לתלוי יותר בגחמות השלטון המרכזי. היא רוצה שהרשויות יילחמו זו בזו על פירורי תקציבים במקום לעבוד יחד, כגוף מלוכד, שיכרסם בכוחה של הממשלה.

אבל היא מנהלת קרב מאסף. בסופו של דבר דור המנהיגות החדש בשלטון המקומי יחליש את הממשלה הזו. כשהציבור רואה שהעירייה שלו עובדת והממשלה שלו לא, הוא יתחיל ללחוץ להעביר יותר סמכויות מלמעלה למטה. ואז זה לא עניין של "השלטון המקומי ינצח, הממשלה תפסיד". הציבור הוא זה שירוויח.