"

אני מאמין שיצר לב האדם טוב מנעוריו", אומר יזם האנרגיה הסולארית ישראל קרויזר. "לכן פשוט השתגעתי מזה שבזמן מלחמה, כשיש 1,400 הרוגים, המפלגות החרדיות התעסקו כל הזמן בכסף. לא מתאים לאנשים להיות כל כך רעים. אז ניסיתי לחפש את הסיבה, למה הם כל כך רודפים אחרי הכסף בתקופה כל כך קשה. הייתי משוכנע שאחרי 7 באוקטובר כל הסיפור של הכספים הקואליציוניים בכלל ייעלם. וזה נורא הפריע לי".

קרויזר אינו אדם שיוצא למלחמות. הוא התמודד במכרז לתחנת הכוח באשלים במשך שבע שנים, אך יש לו רק דברים טובים לומר על הביורוקרטיה הישראלית. כשנאלץ לסגור את לוז תעשיות, החברה שהקימה את תחנת החשמל הסולארית הראשונה בעולם בקליפורניה ופשטה רגל, האנשים שפיטר המשיכו לשתף איתו פעולה. ואפילו ההפיכה המשטרית של יריב לוין, שסדקה בו משהו וגרמה לו להסיר את הכיפה, לא דחפה אותו לאקטיביזם.

לכן זה מפתיע שדווקא עכשיו, בגיל 71, כשהוא יכול לצפות בחזון האנרגיה הסולארית שלו מתפשט ברחבי העולם, הוא החליט לצאת למאבק ברשת החינוך העצמאי החרדית של אגודת ישראל — זו שעומדת לקבל תוספות תקציב של כ־400 מיליון שקל לשנה — ובחשב הכללי במשרד האוצר, שלטענתו מאפשר את המשך התקצוב של הרשת בניגוד לחוק. בעיניו, המאבק הזה אינו מנוגד לאופן שבו התנהל קודם לכן כיזם, אלא הוא עוד ביטוי לנטייה שלו לעשות דברים שאיש לא עשה לפניו. "אני הייתי סטארטאפיסט. מה זה סטארטאפיסט? זה איש שכולם אומרים לו 'אף אחד לא עשה את זה'", הוא מסביר.

"עלבון לרואי החשבון"

רשת החינוך העצמאי של אגודת ישראל היא אחת משתי רשתות החינוך המפלגתיות החרדיות, לצד רשת מעיין החינוך התורני (בני יוסף) של ש"ס. היא שייכת למפלגות החרדיות האשכנזיות, אגודת ישראל ודגל התורה, שמרכיבות יחד את יהדות התורה. ברשת לומדות רוב הבנות החרדיות בגילי יסודי, בנים חרדים בפריפריה וחוזרים בתשובה, שהם כ־120 אלף תלמידים, והיא מפעילה כ־270 בתי־ספר ומעסיקה כעשרת אלפים מורים. ב־2023 היו הכנסותיה 2.3 מיליארד שקל, כולן מהמדינה. כחלק מחלוקת הכספים הקואליציוניים דרשו יהדות התורה וש"ס תוספות שכר למורים החרדים של רשת החינוך העצמאי (ועוד 200 מיליון שקל לרשת של ש"ס).

כדי להבין מה מניע את הפוליטיקאים החרדים, קרויזר החליט לבדוק בעצמו את המסמכים הגלויים של רשת החינוך העצמאי ורשת מעיין החינוך התורני (בני יוסף) של ש"ס, שתיהן עמותות שמדווחות לרשם העמותות והדו"חות הכספיים שלהן מפורסמים ברשת. "היתרון שלי הוא שהייתי מנכ"ל הרבה מאוד שנים ואני יודע לקרוא דו"חות טוב מאוד. הסתכלתי על הדו"ח של החינוך העצמאי ואמרתי 'חבר'ה, הם בפשיטת רגל'. כל חברה עם כזה דו"ח צריכה להכניס הערת עסק חי וללכת לפירוק".

"הייתי מנכ"ל הרבה מאוד שנים ואני יודע לקרוא דו"חות טוב. הסתכלתי על הדו"חות של רשת החינוך העצמאי ואמרתי 'חבר'ה, הם בפשיטת רגל'. כל חברה עם כזה דו"ח צריכה להכניס הערת עסק חי וללכת לפירוק"

לאחר שקרא את הדו"חות הגיע קרויזר למסקנה שרשתות החינוך החרדיות זקוקות לכספים הקואליציוניים כדי להציל את עצמן מקריסה, וכי המשך התקצוב שלהן מנוגד לחוק. לפי דו"חותיה, הגירעון של רשת החינוך העצמאי נובע ברובו מאי־הפקדות של כספים לתנאי הפרישה של העובדים. לצד זאת, הרשת אינה מדווחת על התחייבויות של מאות אלפי שקלים בשל 74 תביעות שהוגשו נגדה, מתוכן שש ייצוגיות. ברשת טוענים שהמדינה תכסה את התביעות במלואן, אך היא מתנערת מכך. כמו כן יש לעמותה התחייבויות אקטואריות בסכומים גבוהים בשל מענקי פרישה לעובדים בפנסיה תקציבית וכן בשל מענקי היובל, הניתנים פעם בשנה לגמלאים בפנסיה תקציבית, אך הן טרם חושבו.

קרויזר שכר את שירותי רואה החשבון החוקר עפר אלקלעי, משרד עורכי הדין ארדינסט ומשרד הייעוץ האסטרטגי יוניק כדי לנהל בעצמו את המאבק ברשת. הדו"ח שהזמין מאלקלעי על חשבונו קובע שרשת החינוך נמצאת בפועל במצב של חדלות פירעון ועומדת על סף קריסה. לפי הדו"ח, גירעון הרשת גדול במאות מיליוני שקלים מהגירעון המדווח, שעומד על 350 מיליון שקל בלבד. קרויזר פנה לחשב הכללי באוצר יהלי רוטנברג ולרשמת העמותות עו"ד שולי אבני שוהם, בדרישה למנות מנהל מיוחד לרשת. אם הדרישה לא תיענה, קרויזר מתכוון לעתור לבג"ץ.

עו"ד רן שפרינצק, שמייצג אותו, מבהיר כי למדינה אסור לתקצב גופים שיש חשש לאיתנותם הפיננסית, שאינם מפוקחים כראוי, שיש בהם אי־סדרים וחשש לביצוע עבירות, וכן שיש חשש שתקציבים שניתנו להם אינם מגיעים ליעדם המקורי — וכי במקרה של החינוך העצמאי מתקיימים כל התנאים האלה.

"החלטתי שאני הולך להתמודד עם זה באמצעות תביעה, כמו בעולם העסקים", מסביר קרויזר את הצעד שבו נקט. "היתה לי הרגשה שאת זה אני מבין ויכול לעשות טוב. יש לי שילוב של יכולות, זמן ומשאבים כספיים".

למה לא חברת לארגון קיים שעוסק בנושא?

"חשבתי שזה נותן הרבה יותר כוח כשאני עושה את זה לבד. עמותה תמיד צבועה בצבע, על עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון (שמובילה את העתירה נגד תוספות השכר למורים החרדים — ש"א) יודעים מה היא אומרת ורוצה, לי אין שום אינטרס. אני בא הכי נקי שאפשר ואי אפשר להגיד עליי שום דבר. אני גם אוהב לשלוט בתהליך ולקבל את ההחלטות העקרוניות. האמנתי שאדע להוביל את זה".

ואיך הסביבה שלך הגיבה?

"זה לא היה קל. כולם אמרו 'אתה משוגע? אף אחד לא הצליח, אז אתה תצליח?' הייתי משוכנע שיש לי קייס. גם אלקלעי בהתחלה לא האמין לי, אף אחד לא מאמין שעמותה יכולה להתנהל בישראל בצורה כזו, ואז הוא עשה את הבדיקה ונהיה יותר קיצוני ממני, כי הוא ראה שהמצב כל כך גרוע, שזה בעיניו ממש עלבון מקצועי לרואי חשבון".

מה בעצם הטענה שלך?

"החלטתי שאני הולך טכנית לגמרי. אני לא מסתכל אם הם לקחו כסף שלא כדין, אם יש שחיתות. אני לא משטרה וגם אף אחד במשטרה לא רוצה לעשות עם זה שום דבר. אני גם לא בדיון של כן או לא לימודי ליבה ולא מתעסק בעניינים ערכיים. אני מסתכל על זה בדרך הכי פשוטה, בעניין הטכני הכספי, ואומר שלעמותה הזו אין זכות קיום. פשוט מאוד. אני לא אומר אם הם טובים או לא, אף שדעתי עליהם מאוד גרועה".

למה בדקתם רק את הרשת של אגודת ישראל? מה עם בני יוסף של ש"ס?

"בדקתי בעצמי גם את הדו"חות שלה, וכל הטענות שטענתי נכונות במידה רבה גם לגביה. מחקר כזה מצריך המון משאבים, כולל כסף. לכן התמקדתי בחינוך העצמאי, ואני מניח שדין אחד יהיה לשתיהן".

בחישוב גס השקעת לפחות 200 אלף שקל.

"הרבה יותר" (גורם מקורב מעריך את ההשקעה ביותר מחצי מיליון שקל - ש"א).

למה בעצם?

"החלטתי שאני מקצה חלק מהכסף שלי לטובת הציבור והגעתי למסקנה שבתקופה הזו של המדינה זה הדבר הכי חשוב להשקיע בו את הזמן והכסף שלי. אני לא מולטי־מיליונר. ממש לא. זה לא שהסכומים האלה לא מגרדים לי. אלה סכומים משמעותיים עבורי, והזמן שאני משקיע עוד יותר משמעותי, כי תמיד חסר לי זמן".

והתחנה הבאה אכן תהיה בג"ץ?

"כן. כשנגיע למסקנה שיש לנו סיכוי הכי טוב להצליח, בוודאות נגיע לבג"ץ. אנחנו מוסיפים מידע לחומר, כמו הטענה של החשב הכללי שהמדינה אחראית משפטית לשלם להם את הכסף, שזה קשקוש מקושקש מארץ הקשקושים".

קשקוש? כל המערכת מניחה שהאוצר יכסה כל אגורה שהן הוציאו.

"אין שום מסמך או הוכחה שאומרים שהמדינה תשלם להן, עורכי הדין שלנו משוכנעים שאין דבר כזה. כולם נסמכים על מכתב אחד מ־2014 של האוצר, וגם המכתב לא אומר את זה. הוא שואל שאלה. זה יוצר כתב אישום נגד החשבים הכלליים. כבר עשור שאין להם שום סמכות לתלות במכתב הזה את מה שתולים בזה. יש טענה מגוחכת שכיוון שאחרת תהיה הלנת שכר למורים, ולכן מוכרחים לשלם. אם כך, למה משלמים לספקים?".

"העמותה והחשב הכללי איבדו את הסמכות להמשיך לנהל את הרשת. לא יכול לשבת אדון חשב כללי ובמשך 15 שנה להתבכיין שאכלו לי ושתו לי. אתה חשב כללי. אם אתה לא יודע לעשות, קום ולך"

"הרשת חייבת מנהל מיוחד"

חוק יסודות התקציב מ־1992 קובע כי שתי רשתות החינוך המפלגתיות החרדיות יקבלו תקציב שווה לזה שמקבל החינוך הממלכתי, אף שמדובר בחינוך פרטי מפלגתי וחרף הפיקוח הממשלתי הלקוי עליהן והאי־סדרים הקשים שהתגלו בהן במשך השנים. ב־2003 הוכנסה לרשתות חשבת מטעם האוצר כדי להגביר את הפיקוח הממשלתי על תשלומי השכר, אבל שורת מסמכים שחשף "כלכליסט" בחודשים האחרונים מגלה כי למעשה אין לה השפעה על התשלומים הללו והיא הפכה לעלה תאנה לאי־סדרים ברשתות.

בפברואר הציב החשב לרשתות החינוך החרדיות אולטימטום להקמת מערכת חשבות כספית מסודרת עד 1 במאי, ואיים כי אם לא יעשו זאת החשבת הפועלת בהן תפסיק את עבודתה. במכתבו לשר הממונה על החינוך החרדי חיים ביטון (ש"ס) כתב רוטנברג שהרשתות הוציאו עשרות מיליוני שקלים בניגוד לחוק ואף קבע כי מערך החשבות הדל שקיים בהן "מגדיל את הסיכון למעילות".

מה אתה חושב על האיום של החשב הכללי להוציא את החשבת מהרשתות החרדיות?

"המכתב שלו הוא כתב אשמה חריף כלפי עצמו (שכן משתמע ממנו שהחשב מודה בכך שאיפשר את היעדר הפיקוח במשך שנים — ש"א), ומבחינתו הכל שאלה של פיקוח. הטענה שלי היא שהעמותה והחשב הכללי איבדו את הסמכות להמשיך לנהל את זה — הוכחתם עשרות שנים שאין לכם יכולת. הבאת את הארגון לפשיטת רגל? לך, תביא מישהו אחר שינהל את זה. לא יכול לשבת אדון חשב כללי ובמשך 15 שנה להתבכיין שאכלו לי ושתו לי. אתה חשב כללי. אם אתה לא יודע לעשות, קום ולך".

אז מה צריך לקרות?

"קופות הפנסיה הוותיקות והאוניברסיטה העברית היו באותו מצב. בכל המקומות האלה המדינה נכנסה, הפקיעה את הסמכות ונתנה למישהו שיודע לנהל. הבעיה היא שעד עכשיו היה לחץ על החשב הכללי רק מכיוון אחד. אני נותן את הקונטרה".

קיבלת תגובות?

"קיבלתי הרבה פידבקים חיוביים מכל מיני אנשים שמתוך המערכת. חרדים לא יצרו איתי קשר. לא הייתי בפרונט אלא עופר אלקלעי. אני חושב שהיה לי חלק בעיכוב של תוספות השכר למורים (כוונתו להעברת תוספות השכר למורים בחינוך החרדי מתעכבת בשל מחלוקת משפטית בין האוצר והפרקליטות למשרד החינוך על תנאי הפיקוח — ש"א). וזה מספק אותי".

מה אתה מצפה שיקרה?

"אני מצפה שימנו לרשת מנהל מיוחד ואני משוכנע שזה יקרה בסוף. אולי גם יפרקו את העמותה. מה היופי בסיפור של המנהל המיוחד? אני לא מגדיר את הפתרון. אני הרי לא מכיר את כל הדברים שקורים שם. יבוא מנהל מיוחד שימנה בית המשפט ויחליט מה הפתרון. אני חושב שכשימנו אותו כל הבלגן ייצא, אבל יכול להיות שהוא יחליט שהכל בסדר".

גבי קינן: "ישראל עבר תהליך לא קל בתקופת המחאה. הוא הבין שעם הכיפה על הראש הוא מזוהה עם דעות שהוא לא יכול לקבל. אז הוא ובנו הסירו את הכיפה, מעשה לא פשוט עבורם"

"טעיתי בחיזוי עתיד הענף"

קשה להפריז בחשיבות של קרויזר בעולם האנרגיה הסולארית. ב־1980, בגיל 27 בלבד, עם תואר שני בהנדסה מהטכניון, מונה למהנדס הראשי של חברת לוז הישראלית, שהקימה את תחנת החשמל הסולארית הראשונה בעולם בקליפורניה והוכיחה שהדבר אפשרי טכנית וכלכלית. בגיל 34 מונה למנכ"ל החברה, שהעסיקה בישראל 500 בני אדם. "כשהייתי מנכ"ל לוז בשנות השמונים, החברים שלי עוד בקושי גמרו אוניברסיטה", הוא מספר. כשהטכנולוגיה הסולארית נהפכה מאמצעי להפקת חשמל זול יחסית לדרך להציל את העולם, הוא הוביל את אחת הטכנולוגיות העיקריות שהתחרו על הפקתו — המגדלים הסולאריים. כיום, חברת סולארגיק (SolarGik) שהקים עם בנו עוסקת בפיתוח ושכלול של הטכנולוגיה השנייה, הפוטו־וולטאית.

איך באמת נהיית מנכ"ל כל כך צעיר?

"אחד היתרונות הגדולים שלי הוא שאני מבין מערכות מהתחלה ועד הסוף, כל המשתנים של החברה, הכסף, הרכש, ההנדסה. אנרגיה סולארית זה נושא שדורש המון אינטגרציה. אלה מערכות מאוד מסובכות, ואני יודע לעשות אינטגרציה בין הדברים".

ב־1991 לוז פשטה רגל, לדברי קרויזר, "כי שוק האנרגיה הסולארית נעלם". ואכן, באותה התקופה מחירי הנפט בעולם צנחו וייצור אנרגיה סולארית הפך לא כדאי. "פיטרתי בישראל 400 איש מלוז, אבל כולם נשארו חברים שלי וכולם היו מוכנים לחזור כשהתחלנו מחדש עם BrightSource", מספר קרויזר. אל"מ (במיל) גבי קינן, שהיה מנהל התפעול של לוז ולפני כן מנהל פרויקט הצוללות של צה"ל, מספר שקרויזר "למד את כל נושא חדלות הפירעון והאחריות המשפטית והאישית והחברה הועברה לכונס נקייה, מסודרת ועם כל הזכויות לעובדים". קינן כל כך בקיא באופן שבו לוז נסגרה, כי אחרי שנתיים הוא הביא משקיעים מבלגיה וקנה אותה.

אחרי סגירת לוז קרויזר עבד במשך שנה כמהנדס הראשי של מקורות ולאחר מכן הקים חברה לייעוץ וניהול פרויקטים של BOT (בנה־הפעל־העבר, שיטה של שותפות ציבורית־פרטית למימון פרויקט). "עשינו BOT בלוז בשנות השמונים. הייתי בין היחידים בארץ שידעו אז איך עושים את זה. עבדתי כמעט עם כל הפרויקטים של BOT שהיו בארץ באותה תקופה — שפכים, תחנות התפלה, תחנות כוח, כיועץ או מנהל פרויקטים".

ב־2006 הוא הקים עם המשקיע של לוז, ארנולד גולדמן, את ברייטסורס, שפיתחה את תחנות הכוח התרמו־סולאריות שמרכזות את האנרגיה למגדלים הסולאריים. בשיטה זו השמש שנקלטת בקולטי השמש בתחנות מועברת באמצעות מראות לדוד הנמצא בראש מגדל ומחממת קיטור ל־550 מעלות. הקיטור שנוצר מוזרם לטורבינה, ומכאן תהליך ייצור החשמל זהה לזה שבתחנות כוח רגילות.

תחנת הענק שהקימו באיוונפה שבמדבר בנבאדה כוללת שלושה מגדלים סולאריים, ובתחנה באשלים בנגב יש מגדל אחד שהאור שבראשו נראה למרחוק. "בעולם יש אולי עשרה מגדלים, ומהם אולי שישה־שבעה עובדים. זו טכנולוגיה נורא מסובכת", מסביר קרויזר. "כשהקמנו את איוונפה ואשלים הטכנולוגיה התרמו־סולארית היתה הכי זולה. אבל עכשיו הטכנולוגיה הפוטו־וולטאית יותר זולה".

כשקרויזר זיהה את שינוי המגמה, הוא ירד מהמגדלים ועבר לתאים הפוטו־וולטאים, שעוקבים אחרי אור השמש והופכים אותו ישירות לחשמל. כך, ב־2021 הוא פרש מברייטסורס עם בנו הבכור גיל, שהיה איש התוכנה של החברה, ויחד הם הקימו את סולארגיק, שמתמחה בטכנולוגיה הזאת. הפעם, גיל שימש מנכ"ל וקרויזר האב בתפקיד המהנדס הראשי. בתוך שנה חברת האנרגיה הסולארית סולאראדג' קנתה את סולארגיק בבעלות מלאה, אבל העצמאות שלה נשמרה. "לא יצאנו עם משאבים מברייטסורס", מסביר קרויזר את הצורך באקזיט. "אנחנו מעסיקים מאה עובדים. סולאראדג' היא חברה טובה לעבוד איתה, והם נתנו לנו מימון".

בהתחשב בעובדה שהיום אנרגיה פוטו־וולטאית הרבה יותר זולה לייצור, הקמת המגדל הסולארי באשלים לא היתה טעות?

"היום אני לא אבנה אשלים חדש, אבל היא היתה מאוד נכונה לזמנה והיתה אז יותר זולה. צריך לבדוק החלטה נכון לזמן שנקבעה. אין לי כדור בדולח. כשבנינו את אשלים אף אחד בעולם לא ידע שהטכנולוגיה הפוטו־וולטאית תשיג מה שהשיגה. אם היא לא היתה מתקדמת כל כך, יכול להיות שהפרויקט באשלים היה הראשון מבין הרבה פרויקטים, וברייטסורס היתה עושה בוננזה מטורפת".

אבל היא התקדמה. ביקרת אותה ב־2012, והזמן הוכיח שטעית.

"נכון, טעיתי. היתה מלחמה על ההולכה בתחום הסולארי וטעיתי. מסכים לגמרי".

עד כמה הפרויקט באשלים רגיש מבחינה ביטחונית?

"הוא לא רגיש מדי והוא בסך הכל מייצר אחוז אחד מהאנרגיה בארץ. הסיכון יותר קטן מתחנת כוח רגילה, כי אין בו דלק. זו בעיה רק אם מישהו יצליח לפגוע בראש המגדל. אם מישהו יפגע בשדה הסולארי אז יהיו כמה מראות שיילכו".

מה מצב האנרגיה הסולארית בעולם כיום?

"אני הייתי באנרגיה הסולארית כשהיא היתה שולית שבשולית. היום בונים יותר תחנות כוח סולאריות מקונבנציונליות. זה משהו מטורף. יש ארצות שיותר מ־50% מהאנרגיה שלהן סולארית — גרמניה, דנמרק. קליפורניה ב־30%–40%. הסולארי עשה את המהפך".  

אז למה בארץ שטופת שמש כמו ישראל האנרגיה הסולארית הרבה פחות מתקדמת? רק כ־12% מהאנרגיה שיוצרה פה ב־2023 היתה מתחדשת, כמעט כולה סולארית.

"בישראל יש כל מיני מכשולים אבל השיעור לא כל כך נמוך ביחס למקומות אחרים בעולם וביחס לשטח שלנו. יש בעיית שטח בישראל, והיה גז טבעי קל וזמין שהקל מאוד על המדינה לא להשקיע".

הובלנו בעבר ביצוא טכנולוגיה סולארית. מה מצבנו היום?

"רוב האנשים שפועלים בישראל בתחומי האנרגיה הסולארית הם יזמים וקבלנים. אין כמעט טכנולוגיה סולארית בישראל, רק את סולאראדג' ואותנו. חלקה הגדול של התעשייה הסולארית נמצא בסין, שעברה להיות מובילה טכנולוגית. אנחנו לא שחקנים מהותיים בעולם הזה. אני מקווה שנצליח להשתלב בקטע הזה מחדש. לאנשים קשה להבין שהשוק הפוטו־וולטאי הוא בסדר גודל של שוק הרכב, הוא מטורף בגודל שלו. הסינים השקיעו בו מיליארדי דולרים וזה עולם סופר־תחרותי". 

"לא מוטרד מהקיטוב בחברה"

קרויזר גדל בבית דתי ולמד בישיבה תיכונית, אבל בפגישה איתו הוא אינו חובש כיפה. חבריו יודעים להצביע על המהפך שעבר. "ישראל היה איש דתי כל חייו", מספר קינן. "הסתכלתי בהתפעלות איך הוא תמיד היה מסוגל להסתדר בחו"ל ולאכול עשבים כדי לא להיכשל בעסקים". לדבריו, קרויזר "עבר תהליך לא קל בתקופת המחאה, כשהבין שעם הכיפה על הראש הוא מזוהה עם דעות שהוא לא יכול לקבל. הוא ובנו הסירו את הכיפה, מעשה לא פשוט עבורם, כולל הפסקת פעילות בבית הכנסת שבו היו כל השנים. אני חושב שהם מתפללים בבית".

חברת המשפחה, הארכיאולוגית פרופ' אנה בלפר־כהן, מוסיפה כי "הרבה אנשים הלכו להפגנות, אבל הוא הוריד את הכיפה כי הוא נורא התרגז. הגיעה לו המררה עד למעלה, כמו לכולנו. הוא עדיין שומר על אורח חיים דתי קל". לשאלה למה הסיר את הכיפה קרויזר מסרב להשיב באופן ישיר, ואומר כי אינו רוצה לחבר בין דעותיו הפוליטיות למאבק בתקצוב עמותות החינוך החרדיות. "אני לא רוצה לצבוע את המאבק בדעות האישיות שלי. זה לא קשור".  הוא מתעקש שלא יצא למאבק נגד רשת החינוך החרדית מסיבות דתיות. "הדתיות שלהם אינה חלק מהדיון", הוא אומר. "אם הייתי מתייחס אליהם כאל כאנשים דתיים הייתי מתייחס לעניינים ערכיים, אבל דיונים ערכיים אני מנהל במקומות אחרים".

איפה עוברים גבולות הדתיות שלך?

"השאלה בעיניי היא איך שומרים על המהות של השבת. לא מפריע לי לא לנסוע בשבת, כך התרגלתי וחונכתי, אבל אני כן פותח דלתות של חדרי מלון בשבת, כי אני חושב שהעניין של המפתח במלון עבר זמנו. יש לי שעון שבת ואני לא משתמש בסמארטפון בשבת. אני לא מרגיש צורך. אבל אם מחר לא יהיה אפשר לחיות בלי להפעיל סמארטפון בשבת — וברור שזה יקרה — אני אפעיל אותו בשבת".

מה דעתך על הקיטוב בחברה הישראלית?

"אני לא מוטרד ממנו. אנחנו מדינה גדולה, ואני לא מופתע שיש אנשים עם דעות קיצוניות. זה ככה בכל העולם, אז למה שפה זה לא יהיה ככה? מה שחשוב לי זה מה יהיה האתוס שיוביל את המדינה. אני מאוד מאמין במדינה ומאמין שהיא מורכבת מאנשים בעלי יכולות מאוד גבוהות. בשנות השמונים, כשהתחלנו את לוז, טענתי שישראל תהיה מדינת הסטארט־אפ הכי מטורפת בעולם. אנשים בכלל לא חלמו על זה אז".

למרות הביורוקרטיה הישראלית?

"40 שנה בניתי במדינה ואף פעם לא התלוננתי על אף אחד, לא על משרדים ממשלתיים ולא נגד חברות ממשלתיות. אני מאמין לכל אורך הדרך שבבסיסם הפקידים רוצים לעשות טוב. אף פעם לא האשמתי אף אחד שקרו לי דברים לא טובים או שלא השגתי דברים".

"בסין אני מיסטר סולאר"

קרויזר נשוי ללני, מתמטיקאית ועורכת לשונית, ואב לארבעה שמתגורר בשכונת קטמון בירושלים. "אני משקיע במשפחה המון זמן. אינסוף. אצלי המשפחה שווה בחשיבותה לפחות לעבודה, אם לא יותר. כשהייתי המנכ"ל של לוז היה חוק שב־18:00 כולם היו הולכים הביתה לטפל בילדים, וחוזרים לעבוד ב־21:00".

קרויזר מספר כי מאז שבנו הגדול החל ללמוד בכיתה א' ועד שבתו הצעירה סיימה את כיתה י"ב הוא היה חבר בוועדי ההורים של בתי הספר שבהם למדו, ורוב הזמן שימש יו"ר ועד ההורים. "בשנות השמונים הייתי יו"ר ועד ההורים של בית ספר אופק למחוננים כשהיה מאבק לא לסגור אותו, והייתי יו"ר ועד ההורים של תיכון הרטמן 12 שנה. אחרי זה הייתי בוועד ההורים של תיכון פלך לבנות עם כל האמהות".


למה בעצם?

"כי חשבתי שאם אתה שולח ילדים לבית הספר וטוען שזה חשוב, אז אתה צריך גם לדרוש מעצמך. שנית, היתה תקופה ארוכה שהאמנתי שאפשר ליצור המשכיות לתנועה הדתית הליברלית, דוגמת מימד של אבי רביצקי, וזה עובר דרך בתי ספר. בסופו של דבר התנועה לא הצליחה להתרומם, אבל אני את שלי עשיתי. קיבלתי תמורה מטורפת להשקעה בוועד ההורים — כיום כל הילדים שלי גרים בקטמון, במרחק הליכה איש מרעהו ומאיתנו, ואנחנו מארחים כל הזמן את הנכדים. אבל ההצלחה הגדולה שלי היא שכל הילדים שלי חושבים כמונו. בציבור הדתי יש משפחות עם בעיות נורא קשות בגלל ההקצנה הדתית".

הקשר ההדוק עם בני משפחתו והחשיבות שייחס לו הובילה גם להחלטות ניהוליות לא־שגרתיות, כמו הימנעות מנסיעות עבודה ממושכות לחו"ל. בלפר־כהן מספרת כי קרויזר "היה נוסע לארצות הברית ליומיים בגלל המשפחה. הוא תמיד היה מעורר חשד בנמלי תעופה כי הוא היה לוקח רק שקית ניילון לנסיעה. באירופה הוא היה נפגש עם אנשים בנמלי התעופה וחוזר באותו יום".

איך זה שאין לך ערך בוויקיפדיה? איך יכירו בתרומה שלך?

"כולם בסביבה שלי יודעים שערך בוויקפדיה לא מעניין אותי. ההיסטוריה תשפוט לבד את הדברים ובקהילה המקצועית מכירים אותי. כשניסינו למכור בסין, קיבלתי כבוד אינסופי. קראו לי מיסטר סולאר. כשאני רוצה לקבוע פגישה עם כל אדם בברנז'ה הסולארית אני יכול להרים טלפון ולקבוע פגישה, אבל מחוץ לברנז'ה אף אחד לא מכיר אותי. הטענה שלי היתה תמיד שאני עומד מול אשתי, ילדיי ונכדיי. אם אני נראה טוב שם, זה מספק אותי".