חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// נתניהו חושב שיוקר המחיה יציל אותו /// הפוליטיקה מלכלכת את ה־AI /// הממשלה והמורים מבהירים לתלמידים שממש לא חשוב ללמוד /// המשקפיים של אפל משאירים את מטא בחושך
יוקר המחיה
ה"תראו, ציפור" החדש
ראש הממשלה בנימין נתניהו כינס השבוע את הישיבה הראשונה של ועדת השרים למאבק ביוקר המחיה. אל תבלבלו אותה עם הצוות הבין־משרדי למאבק ביוקר המחיה שהקים שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. למה נתניהו צריך להכניס את עצמו לנושא הזה במקום לתת לסמוטריץ' "להישרף" עליו לבד, לספוג נזק עז לקריירה שלו כמו כל שאר שרי האוצר שכיהנו תחתיו? ולמה הוא צריך להכניס את עצמו לנושא הזה כשברור שאין כאן שום רווח אלקטורלי, ושהסיכוי שהוועדה הזאת באמת תעשה משהו ליוקר המחיה הוא כמעט אפסי?
כי נתניהו רואה ביוקר המחיה פתרון לבעיה שלו עצמו, ולא לבעיה של הציבור. כשהוא לא מפסיק לדבר על יוקר המחיה, הוא מקווה שזה יסיח את דעת הציבור מההפיכה המשטרית. הנזק שהוא יספוג מזה שיקר פה, מבחינתו, נמוך מהנזק שהוא סופג כשהמחאה לא עוצרת. עזבו אתכם מהוועדה למינוי שופטים, בואו ניכנס לדיונים על מכסי דגים ויבוא תמרוקים! בואו נחזור ל־2022, אז כל מה שיכולתם לדבר עליו היה המחירים, ולא הדמוקרטיה! ככה זה אצל ביבי — בריחה והסחה הן שיטות העבודה.
/// שלמה טייטלבאום
סם אלטמן
גם אותו גררו פנימה
זה נכון שתחום ה־AI היצרני (Generative AI) יכול להרים את ההייטק הישראלי. אבל בינתיים במקום להציל אותנו, אנחנו הורגים אותו. עוד קורבן של הפוליטיקה ההזויה כאן. ימים אחדים אחרי "נאום הנא־בידה" המביך של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בתחילת השבוע קיבלנו את ראש הממשלה בנימין נתניהו רודף אחרי סם אלטמן, מייסד חברת OpenAI שפיתחה את GPT. כשהבין שאלטמן לא מסכים להיפגש איתו, הוא ארגן שיחת נקמה בהולה עם אלון מאסק. מאחורי הקלעים פעל דובי פרנסס הבלתי נלאה, כריש ההון (סיכון)־שלטון האולטימטיבי, שטרח להכריז ש"ההנהגה" שלנו יודעת שצריך "לא לישון בלילה עד שנהפוך למעצמת AI". כי הרי זה מה שמעסיק את ההנהגה, לא הישרדות הקואליציה או ההפיכה. מהפכת ה־AI באמת צריכה להדיר שינה ממנהיגי ישראל — במציאות הקטסטרופלית שהנחיתה ממשלת נתניהו במו ידיה על תעשיית ההייטק, הבינה המלאכותית היא סיכוי כמעט יחיד. יש לנו כאן פיתוחים וטאלנטים שקריטיים לענף, אבל אם לא תהיה כאן מדינה שתיתן להם דחיפה אמיתית או לפחות לא תפריע, הם יהיו חסרי משמעות. מה הממשלה עושה במקום? מקצצת את התקציב של רשות החדשנות.
/// סופי שולמן
צילום: רויטרס
שביתת המורים
מסר ברור לתלמידים
במשך כל משבר הקורונה העברנו לתלמידי בתי הספר, ובייחוד לתלמידי חטיבות הביניים שהושארו בבית הכי הרבה זמן, מסר ברור: אנחנו אומרים שהחינוך חשוב, אבל אנחנו לא באמת מתכוונים לזה. איכשהו, בקושי רב, הם הצליחו לצלוח את השנים ההן, ורובם אפילו חזרו לתלם, והנה שוב אנחנו מעבירים להם בדיוק את אותו המסר. המורים העל־יסודיים, אלה שמלמדים כעת את מי שהיו אז בחטיבות הביניים, נוקטים עיצומים כבר חודשים ארוכים, לא בודקים עבודות ומבחנים, לא מחלקים ציונים. התלמידים משקיעים, ואף אחד לא נותן להם שום פידבק. ואף אחד גם לא מנסה לסיים את המצב הזה — אין שום מו"מ ממשי בין ארגון המורים למשרד האוצר לפתרון העניין, משרד החינוך לא עושה כלום, ונראה כאילו כולם מחכים רק לאיומים בשביתה ב־1 בספטמבר. זו שערורייה, אבל גם ההורים לא יוצאים על זה לרחובות. בפעם הבאה שהמבוגרים — הפוליטיקאים, המורים, ההורים — יגידו להם שהכי חשוב להשקיע בלימודים, בני הנוער כבר לא ישתכנעו. כולם הוכיחו להם שהחינוך לגמרי לא חשוב.
/// שחר אילן
המשקפיים של אפל
מי יכול לפתח את העתיד
כשמדובר בחומרה, ודאי כשמדובר במכשירים חדשים ומורכבים, אין תחליף לניסיון רב־שנים. אפליקציה כמעט כל אחד יכול לפתח. גם שירותים מקוונים הם משימה קלה. אבל כדי להמציא מכשיר חדש, ועוד בקטגוריית קצה חדשנית, חייבים ידע וניסיון תאגידי שנצברו במשך כמה עשורים. זה הלקח שמטא כנראה הבינה ביום שני בערב, אחרי שאפל הציגה את משקפי ה־AR שלה, Vison Pro.
בשנים האחרונות מארק צוקרברג ניסה למצב את מטא כחוד החנית של חזון המטאוורס, והשקיע הון הן בפיתוח פלטפורמות טכנולוגיות והן בפיתוח חומרה מתקדמת. הוא אפילו קנה את אוקלוס ב־3 מיליארד דולר כדי להפוך לחלוץ המציאות הרבודה. עד כה זה נגמר בקסדת VR סטנדרטית למדי עם בקרי שליטה מסורתיים. אפל, לעומת זאת, לא צריכה לקנות שום חברה כדי לפתח חומרה חדשה. יש לה עומק של כמעט חצי מאה בתחום וניסיון מצטבר של מיליוני שנות אדם, היא מכירה את כל השטיקים, יודעת איפה אפשר לעשות קיצורי דרך ואיפה רק פיתוח טכנולוגי משמעותי יוביל להישגים. התוצאה היא משקפי AR שמשאירים אבק לכל המתחרים האחרים, כולל מטא. מצד אחר, עם מחיר של 3,499 דולר לא ברור כמה קונים יישארו אחרי שהאבק יתפזר.
/// עומר כביר
צילום: רויטרס
מילת השבוע
//
דור סער־מן
חשמל הוא אולי עניין פלאי, אבל בקריסה שלו אין שום דבר מסתורי. היא צפויה לגמרי
עוד סוף שבוע שרבי הגיע, ואיתו, אחרי ניסיון השבוע שעבר, חרדה גדולה שתלויה ממעל: יהיה חשמל?
הפסקות החשמל, מתברר, ילוו אותנו בהמשך הקיץ, וגם בשנים הבאות. חשבנו שאנחנו שולטים בחשמל, וגילינו שלא. זה הגיוני, כי במקורות החשמל הוא דבר קסום, על־אנושי. הנביא יחזקאל מדבר על התגלות אלוהית שבה הוא רואה את "עין החשמל מתוך האש". היו שפירשו זאת כאיזה בוהק נוצץ, חומרי או לא, והיו שחשבו שזהו מלאך קדוש במיוחד. יש אפילו אגדה על ילד שהיה בקיא בספר יחזקאל והבין את סוד המלאך ששמו חשמל, אבל מכיוון שנחשף לסודות כה עמוקים — הוא מת מיד. החשמל של היום פחות אלוהי והרבה יותר יומיומי, אבל אנחנו תלויים בו לגמרי, ורובנו לא מבינים אותו בכלל, מה שמשמר איזה ניצוץ של מסתורין. לא בכדי אנחנו מדברים על "חוויה מחשמלת" ועל כך ש"היה חשמל באוויר" או שרים על "חשמל זורם בכפות ידיך". ואז החשמל נעלם, אז בכלל הכל נראה מופלא.
חוץ מזה שהחשמל נעלם כי המדינה הזאת מנוהלת יותר גרוע מכל מעגל חשמלי הכי בסיסי. המון מתקנים עם תקלות חוזרות (שנמשכות כבר הרבה מאוד זמן), בלי גיבויים מספקים (העיקר מצאתם גז), עם גוף מרכזי שנראה כמו שכונה (שלחו מייל? הגיע מייל? לא ראו מייל?). ואנחנו נשארים עם שרב בקנה מידה תנ"כי, שאין בו שום דבר פלאי.
