חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// הדירקטוריונים קיבלו ברקס מרשות ניירות ערך /// הבינה המלאכותית מוכיחה שהיתרון הישראלי טמון בחומרה /// המשטרה ממשיכה לחפש דרכים לרגל אחרינו /// הרשויות העשירות מייצרות לעצמן בועה
ביטוח ישיר
שיכרון כוח
דירקטוריון ביטוח ישיר נפגש השבוע, במפתיע, עם גבולות הכוח. זה קרה לאחר שהדירקטוריון החליט להעלות את שכרו של המנכ"ל, קובי הבר, בניגוד לעמדתם המוצהרת של בעלי המניות. ההיגיון אומר שבעלי המניות הם האינסטנציה הגבוהה בחברה, ושהתנגדותם מבטלת את האירוע, אבל בחוק הישראלי ישנו פטנט שמאפשר לדירקטוריון לומר: "שמענו, אבל בכל זאת החלטנו לשלם לו יותר".
בשנתיים האחרונות, ההליך המוזר הזה — "אובר רולינג" — מאומץ על ידי עוד ועוד חברות, שרואות שהמשקיעים המוסדיים לא מענישים אותן על ידי אי־בחירת דירקטורים סוררים, ולפיכך מרשות לעצמן לצפצף על בעלי המניות. זה בדיוק מה שעשתה ביטוח ישיר, שמשלמת למנכ"ל שלה יותר מכל חברת ביטוח אחרת. אלא שבחברה לא לקחו בחשבון את העובדה שבפיננסים שכר הבכירים מפוקח ומוגבל, ורשות ניירות ערך רשאית להתערב בקביעתו. זה מה שקרה השבוע: הרשות קבעה שהעלות העודפת, שבה ביטוח ישיר תיאלץ לשאת בשל עליית שכרו של הבר, תושת על בעלי המניות, ולכן רק בעלי המניות רשאים להחליט על כך.
המהלך של הרשות הוא צעד חשוב, שמרסן את החוצפה החמדנית של חברות, אבל גם מדגיש את העיוות הקיים בחוק, שמאפשר לדירקטוריונים לא לספור את בעלי המניות. רשות ניירות ערך יכולה, גם במקרים אחרים שבהם הופעל ה"אובר רולינג", להקשות בשאלות ולדרוש עוד נתונים. ואפשר גם להוביל מהלך חקיקה שיסגור את הפרצה הזו אחת ולתמיד.
/// גולן פרידנפלד
צילום: אוראל כהן
בינה מלאכותית בישראל
ניצחון הברזלים
בתוך הרעש העצום של יישומי בינה מלאכותית יצרנית, כמו בארד של גוגל או ChatGPT של OpenAI, כמעט ונשכחה העובדה שהשימושים העיקריים של הטכנולוגיה הזו אינם השעשוע — המספק כשלעצמו — של הצגת שאלות מאתגרות לתוכנה. מה שהופך את האירוע למפץ גדול טכנולוגי הוא השימושים המסחריים העתידיים ב־AI, ואלה דורשים מחשבים עוצמתיים. קפיצת המדרגה בתוכנה אינה יכולה להתממש ללא החומרה.
השבוע הכריזה אנבידיה, חברת תשתיות המחשוב המסקרנת ביותר היום, שכבר נושקת לשווי של טריליון דולר, כי תקים בישראל את אחד ממחשבי העל החזקים בעולם לחישובי AI, שאף יכונה "Israel-1". ההחלטה הזו מצטרפת להודעתו של סם אלטמן, מייסד OpenAI, על כוונתו לבקר כאן בימים הקרובים.
הרבה באזז ויוניקורנים, גם ישראליים, מגיעים מעולמות התוכנה — אבל היתרון הישראלי האמיתי, שהוכח שוב ושוב, טמון דווקא ב"ברזלים", בעולמות החומרה. מהפכת ה־AI מכוונת את הזרקור לאזורים הללו של ההייטק הישראלי, שנתפסים כאפרוריים יותר. זו לא רק אנבידיה, שמתבססת על מלאנוקס שרכשה ב־2020, אלא גם אינטל, שרכשה את הבאנה לאבס הישראלית באותה שנה, ואפילו אמזון, שנעזרת באנפורנה הישראלית, שאותה קנתה ב־2015. כל אלה יושבות עמוק בתוך התשתיות הקריטיות של השחקניות הגדולות, שרוצות לעמוד בקצב המרוץ.
/// סופי שולמן
תוכנת המעקב החדשה
המשטרה לא לומדת
חשיפת "כלכליסט" השבוע, על תוכנת המעקב שמשטרת ישראל רכשה מחברת הסייבר רייזון, מוכיחה שהמשטרה לא לומדת. כאילו פרשת פגסוס של NSO לא היתה מעולם; כאילו צוות מררי לא הנחה את המשטרה להביא לאישור היועמ"ש כל טכנולוגיה חדשה, עוד בטרם כניסתה לשימוש — באה המשטרה וחיפשה דרך חדשה לעקוב אחרינו. והיא עוד עשתה את זה מתחת לרדאר.
מישהו צריך להזכיר לצמרת המשטרה שהמחויבות העליונה של המדינה היא לשמירת זכויות הפרט ולהגנה עליהן. דמוקרטיה מושתתת על חירות, ופרטיות היא הבסיס לה. במדינה מתוקנת המשטרה פועלת לפי חוק, וכפופה לפיקוח של משרד המשפטים, השופטים והכנסת. לבטח היא לא מפעילה את סמכותה באופן לא מבוקר, ללא הצדקה ראויה.
אלא שהמשטרה, גם אחרי מחדלי הרוגלות, לא הפנימה את גבולות הכוח, את החובה לפעול בהגינות, את ערכי המינהל התקין. וזו עוד סיבה למהר להקים ועדת חקירה, שתברר עד תום את האמת בפרשת הרוגלות ותמצא את האחראים הישירים למחדלי הריגול המשטרתי. אחר כך יהיה אפשר להתוות מדיניות ברורה לאימוץ כלים טכנולוגיים על ידי רשויות האכיפה.
/// תומר גנון
"נעים בסופ"ש" מתרחב
יש מחיר לחופש
יורם שמעון, ראש המועצה המקומית מבשרת ציון, הכריז השבוע על הצטרפות היישוב המנומנם שבפאתי ירושלים למיזם התחבורה החינמית בשבת "נעים בסופ"ש". בכך מבשרת ציון מצטרפת לעוד שמונה רשויות מקומיות, שמספקות לתושביהן נסיעות חינמיות לחופי תל אביב בסופי השבוע.
"נעים בסופ"ש" פועל עוד מ־2019, אבל אי אפשר לנתק את הצלחתו מהאקלים הפוליטי הנוכחי. בימים שבהם השלטון המרכזי מספח לעצמו עוד ועוד סמכויות באופן שמאיים לפגוע בדמוקרטיה, השלטון המקומי הפך לאחד ממעוזי האופוזיציה. זו חזית רחבה ועיקשת, שנמתחת ממניעת כניסתן של תוכניות לימוד מבית מדרשו של אבי מעוז, ועד ההתנגדות למימון אוכלוסייה לא יצרנית מכספי הארנונה של אנשים עובדים. "נעים בסופ"ש" משתלב באופן טבעי ביוזמות האלה: אם חופש התנועה נפגע בגלל השלטון המרכזי, אז השלטון המקומי יתקן. כמה פשוט.
אבל זה אינו רק עניין של ערכים, אלא גם של כסף. מבשרת ציון מרשה לעצמה לממן אוטובוסים מפני שהיא ממוקמת באשכול הסוציו־אקונומי 8, בדומה לתל אביב. ספק אם תושבי אבו־גוש השכנה מתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת, אבל ממקומם באשכול 3 אין סיכוי שיוכלו לממן זאת.
כסף תמיד קנה חופש, אבל בישראל של 2023 הכסף לא יקנה לך רק שבוע בתאילנד, אלא גם חופש מדיכוי. זה תהליך מתבקש בחברה קפיטליסטית ומקוטבת כמו ישראל. וזה גם תהליך מדכא מאוד.
/// יובל שדה
מילת השבוע
//
דור סער־מן
מה הקללות שלנו אומרות עלינו?
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן הגיע השבוע לכנס באוניברסיטת תל אביב על ההפיכה המשטרית שבהובלתו, ונתקל בסטודנטים זועמים שמחו נגדו וניסו למנוע את כניסתו לבניין. בתגובה רוטמן קרא לעבר המוחים שאין להם יכולת אינטלקטואלית וסיים ב"מה לעשות, מוגבלים", כאילו זה טיעון מנצח.
כאילו שלגיטימי להפוך לקללה אנשים שסובלים מבעיה התפתחותית, שצריכים להיאבק על מקומם בחברה, ושהמגבלה שלהם לא אומרת דבר על טיבם האנושי. אבל רוטמן בחר במסלול הישראלי הקל — אותו מסלול שבו גם המילים "אוטיסט", "שמן", "הומו" ו"ילדה קטנה" הן קללות שגורות, אפילו בקרב אנשים שמחשיבים את עצמם פרוגרסיבים. אנחנו לא עוצרים לרגע לחשוב על האנשים שמאחורי המילה שמשמשת קללה, וכך מסמנים אותם כנחותים מאיתנו. אנחנו שואפים לחנך את ילדינו שכל בני האדם שווים, שהאחר הוא אני, ושלכולם מגיעות זכויות שוות. אבל אז מישהו חותך אותנו בכביש, ואנחנו צורחים לעברו "יא קוקסינל".
אפשר לטעון שרוטמן אמר את הדברים בעידנא דרתחא, אחרי חוויה לא קלה שעבר, ורבים מאיתנו היו מגיבים עוד יותר בחריפות. אבל השימוש במילה "מוגבלות" כקללה חושף את הדבר שרוטמן ניסה להתחמק ממנו — תפיסתו העצמית כאינטלקטואל מורם מעם, שעוסק בתוכניות גדולות. בסופו של דבר רוטמן לא שונה מהישראלי הממוצע. הוא לא מתוחכם יותר, לא שקול יותר, ולא מגיב טוב יותר למצבי לחץ. בסוף, כמו כולנו, גם לרוטמן יש המוגבלויות שלו.
