תגלית השנה

פתאום, באמצע אוגוסט, צץ שם חדש. עיתוני ומדורי הכלכלה מגלגלים כבר עשרות שנים בערך את אותם שמות, שוב ושוב ושוב, אבל אז ידיעה עסיסית אחת חשפה את תגלית השנה. איש העסקים עמוס לוזון נפרד מהפנטהאוז שלו באחד ממגדלי YOO בתל אביב. הוא מכר אותו ב־27 מיליון שקל, במקום ב־48 מיליון שקיווה לקבל. והוא מכר אותו לרואה החשבון דרור שמוניס, "שמחזיק בכמה דירות יוקרה, ובהן דירת הפנטהאוז במגדל השחר בגבעתיים, קומה שלמה המיועדת למגורים בלאונרדו סיטי טאוור ווילות בקיסריה", כפי שדיווח דותן לוי ב"כלכליסט". כמעט כל הקוראים, כולל אנשי העסקים והנדל"ן שבהם, הגיבו באופן דומה: שמוניס מי?

זו לא השאלה היחידה שהתעוררה כמובן סביב עסקת הענק. עכשיו, בריאיון ראשון בחייו, שמוניס משיב עליהן. היה לו נוח למדי להישאר מחוץ לכותרות, אבל אם הוא כבר הגיע אליהן, יש כמה דברים שחשוב לו להבהיר.

ברוכים הבאים

פארק צמרת, מגדל YOO1, קומה 35, 595 מ"ר. שמוניס (57), אשתו יאנה (37) וארבעת ילדיו רק עברו לכאן באוגוסט מהטריפלקס שבו חיו כארבע שנים בצמרת מגדל השחר בגבעתיים. כבר אחרי 21:00, אבל ההנדימן עוד מתרוצץ ברחבי הבית, מתקין דברים, מסדר. לכלב, קינג צ'רלס חמוד כדרכם, זה לא מפריע לישון. במרפסת הענקית, המשקיפה על תל אביב עד הים, עוד המון ארגזים ממתינים לפריקה. "אנחנו עדיין בשלבי הברדק והבלגן של ההתארגנות", מתנצל המארח. הוא משאיר במרפסת את יאנה ואת בנו יובל (25) וחברתו, ומעדיף לקיים את השיחה בלובי של המגדל, לשם אנחנו יורדים עם בנו הבכור, עידן (27).

פורטפוליו

בחוגים מסוימים שמוניס הוא כן שם מוכר. ושם יודעים לספר שרשימת הלקוחות שלו כוללת את רומן אברמוביץ', ואלרי קוגן, מיכאל צ'רנוי וגם שמות שפחות מוכרים לישראלים — לאוניד מיכלסון, מיכאיל פרוכורוב, ניקי אופנהיימר, אלה פוגצ'ובה ומקסים גלקין. בעמוד הפייסבוק של שמוניס, לעומת זאת, אפשר למצוא את יעקב וחני בוזגלו.

איך הגיע שמוניס להיות רואה החשבון של שורת אוליגרכים ומיליארדרים אחרים, כולל מי שהחזיק באחת מקבוצות הכדורגל הטובות בעולם, מי שמחזיק נמל תעופה ואחוזת ענק בקיסריה, מי שפרץ לתודעה הישראלית בעקבות ריאליטי שבו כיכבה אשתו, מי שמכהן כיו"ר ומנכ"ל חברת גז רוסית ענקית, פוליטיקאי שהוא גם טייקון זהב, אלומיניום וניקל, דרום־אפריקאי שהוא מיורשי אימפריית היהלומים דה בירס, כוכבת פופ וקולנוע ובן זוגה, מגיש הטלוויזיה והזמר, ולמה במקום להתגאות בהם הוא מתגאה במשפחת כדורגלנים מקומית כוכבת ריאליטי?

"לא באים אליי כי אני יודע לרמות טוב. אני לא עושה דברים כאלה. אני איש מקצוע שמשלמים לו על ידע ושירותים כדי לא להסתבך עם החוק, ויש לי נקודת מבט חדה לכדאיות של עסקאות. לפעמים גם כועסים על חוות הדעת שלי"

אז איך אתה מרוויח כל כך הרבה? לרואי חשבון אחרים בגילך אין הון כזה.

"אני איש מקצוע שמשלמים לו על ידע ושירותים כדי לא להסתבך עם החוק, ויש לי נקודת מבט חדה לכדאיות של עסקאות. לפעמים גם כועסים על חוות הדעת שלי. וכשסיימנו — נגמר העניין באותו הרגע, נתראה בעסקה הבאה. כמו שכיר חרב, כי אני לא חייב לאף אחד שום דבר. אבל אני זמין ללקוחות, אנשים שרוצים את השירותים שלי מתקשרים אליי 24/7, אני ישן שעתיים וחצי בלילה, בדרך כלל בין 1:30 ל־3:30, ואנשים יודעים שהם תמיד יכולים להתקשר אליי, 'יש עסקה כזאת וכזאת — תבוא'. הם רוצים לשמוע התרשמות שלי על כדאיות העסקה, וגם לשמוע את דעתי על ההיבטים של המיסוי".

"שכיר חרב" הוא דימוי מעניין. אבל עם אנשים כאלה, דיסקרטיים מאוד, בסכומים כאלה, גדולים מאוד, וכשהאמון הוא משמעותי, זה לא קושר אותך ללקוחות? הם לא נהיים חברים שלך?

"אני בתכלס לא חבר של אנשים. לכן אמרתי שכיר חרב. אני יכול להרים איתם כוסית וללכת. אם מישהו מזמין אותי לחתונה או אירוע דומה, אני הולך, אבל אם זה ערב חברים של 'בוא נשתה ונעשה כיף יחד' אני לא אלך, כי ברגע שאני נהיה חבר ונכנסים לתמונה רגשות, אני לא יכול לעשות את העבודה שלי באופן מקצועי. גם לא אפתור למישהו בעיה על כוסית רק כי הוא חבר. אני לא שם. אנחנו אנשים זרים, את באה לשכור ממני את השירות הכי טוב, אני אקרע את עצמי, אתעורר בלילה, אחשוב 24/7 רק על פתרון לבעיה שלך, ואני לא רוצה שיבקשו טובות או כל מיני מעקפים, דברים שהם על הגבול האפור. אני נותן את הדה בסט, אבל חוקי, כדי שתוכלי להיות שקטה".

אז רוב הכסף מגיע מפתרון בעיות כזה? ראיית החשבון השוטפת היא החלק השולי?

"ראיית החשבון זה החלק החשוב. קודם כל, זה מה שמביא לי לקוחות, לא רק את הקטנים. שנית, זה סוגר לי את הפערים בשוטף. אבל נכון, מראיית חשבון את לא יכולה לקנות עכשיו דירה ב־30 מיליון. ויש לי גם עסקאות נדל"ן. כשקניתי 3% בקניון אורות (באור עקיבא) בחצי מיליון שקל ומכרתי ב־4 מיליון — הכל דווח, שילמתי על זה מס — זו דוגמה לאחת העסקאות הקטנות שהיו מהותיות ביכולת שלי להגיע לעסקאות יותר גדולות. נכנסתי לנדל"ן בגיל צעיר כמעט בלי כסף, עם הון עצמי נמוך, אבל מתוך הבנה שאני צריך להגיע להרבה נכסים. הרגולציה אז לא היתה נוקשה כמו היום, היה אפשר לשעבד נכס אחד כנגד נכס אחר. ככה התחלתי לצבור הון, והייעוץ הוא הדובדבן שבקצפת. הוא החלק המתוק".

למה דובדבן?

"זו עבודה מעניינת, עם אתגר אינטלקטואלי. את נכנסת לעסקה שאת לא מכירה בה שום דבר, את צריכה להבין אותה מהר, לקלוט את הצדדים, ויש עוד כרישים שרוצים אותה, הכל קורה במהירות גדולה, כמו במכירה פומבית. צריך חשיבה מהירה, יצירתיות, ידע, לפעמים זה אפילו קשה פיזית, ועל זה אפשר לגבות כסף, בניגוד לדו"ח כספי שאת עובדת עליו שלושה ימים ומקבלת 8,000 שקל".

"מגיל אפס אמא אמרה לי בלי להתבייש: 'הדבר הכי חשוב בחיים זה כסף'. היא ישבה לי על הראש כל החיים, עדיין כשהיא רואה אותי סתם יושב עם הילדים שלי היא שואלת: 'אין לך דברים יותר חשובים לעשות?'"

מורשת אמא: תעשה הון

הוא נולד במוסקבה למשפחה מליטא, עם סיפורים על סבא שהיה מקורב לזאב ז'בוטינסקי ("אני ליכודניק בדם", הוא אומר, ועוד נחזור לזה). כשהיה בן 5 עלה לארץ עם הוריו וסבתו מצד אמו, והמשפחה נדדה בין נצרת עילית, קריית ים, פתח תקווה, בת ים וראשון לציון. לאביו יוסף היה מפעל קטן באור עקיבא, אמו קלרה עבדה כקוסמטיקאית בתל אביב. "אבא התחיל מכלום. איש שקט, אוהב לעזור. היה לו מפעל לעיבוד מתכת, היו באים אליו אנשים, 'תתקן לי', והוא תיקן גם בלי כסף, לאנשים פרטיים, לקיבוץ שהתקלקלה לו מכונה. הוא כמעט שלא היה בבית, כל השנים עבד. וגם אמא, היא עשתה מניקור־פדיקור בלונדון מיניסטור, וניסתה לדחוף אותנו. מי שצעק כל הזמן 'הכסף חשוב' זה אמא".

מאיפה זה בא?

"המשפחה שלה היתה ענייה מאוד. סבתא שלי, אודל, עברה את השואה, ומתחת למזרן שלה, גם כשהיא גרה איתנו בארץ, היתה תמיד חתיכת לחם. 'אני לא יודעת מה יהיה, אז אני שומרת לחם לילדים'. על זה אמא שלי גדלה. כשהגענו לארץ ולא היה מה לאכול לקחנו לחם לבן, שפשפנו עליו שום בשביל הטעם, ואת זה אכלנו. מגיל אפס אמא אמרה לי בלי להתבייש: 'הדבר הכי חשוב בחיים זה כסף'". הוא נזכר בסיפור שמדגים את הרוח בבית: "פעם אחרי בית הספר, כשכל הילדים 'רשמו' סופגניות במכולת, גם אני לקחתי, הגעתי הביתה שמח וטוב לב, וסבתא שלי, שעבדה בארץ בניקוי בתים, התנפלה עליי איך אני קונה סופגנייה כשאין כסף ללחם. היא אמרה: 'אם אין כסף לשלם אין חלב, ואם אין חלב אי אפשר לעשות דייסה, ואם אי אפשר לעשות דייסה אין מה לאכול!'. ממש ברחתי ממנה, היא כל כך כעסה. היא גידלה אותי ואני אוהב אותה אבל היתה פאניקה אמיתית של 'מה נאכל?'. אז זה הצד במשפחה שדחף קדימה. אמא ישבה לי על הראש כל החיים, עדיין כשהיא רואה אותי סתם יושב עם הילדים שלי היא שואלת: 'אין לך דברים יותר חשובים לעשות?'".

אז הוא הלך לעשות כסף. שירת בצבא, למד חשבונאות וכלכלה באוניברסיטת תל אביב, וחיפש התמחות. גם כאן אמא הועילה. "היא עשתה פדיקור־מניקור לאילנה דריהר, שהיתה רואת חשבון. אמא אמרה לה: 'יש לי ילד מוצלח, קחי אותו, לא תתחרטי', וככה הצטרפתי למשרד שבו היא היתה שותפה" (שעם השנים חבר למשרד של משה ליאון ונהפך לליאון־אורליצקי). במשרד הוא הופקד על הטיפול בלקוחות מתחום המזון והמלונאות, וכך הכיר את המלונאי חיים שיף, "והתחלתי לעשת קשרים, כי מי שיש לו כסף בסוף מגיע למלון פאר. בשלב מסוים הוא ביקש שאהפוך למנהל הכספים שלו, אז כבר פתחתי משרד משלי, עד 14:00 עבדתי עבורו ועד 22:00 במשרד שלי, כדי להתפתח כעצמאי".

ובמקביל, הוא עבד בלהרוויח מעסקאות נדל"ן. "לא פחדתי, וקניתי המון. זה לא שנפלו עליי נכסים מהשמים. עבדתי בזה כל הזמן, וקניתי, כמעט בלי כסף, וב־20-15 השנה האחרונות הצלחתי לעשות כסף".

עולה קומה, ועוד אחת

הנה דוגמה אחת לאיך הוא הצליח לעשות כסף, בהתבסס על תביעה ששמוניס היה מעורב בה. ב־2018 הוא תבע את חברת הנדל"ן אמות, שמחזיקה בקניון אורות באור עקיבא. לשמוניס היה אז משרד של 200 מ"ר בקניון, והוא טען שכאחד הבעלים של המקום הוא זכאי לחלק מהרווחים מהשימוש בשטחים המשותפים. באמות טענו בתגובה שהוא "מנסה לגרום לאמות לרכוש את משרדו בסכום מופרך". זה הצליח לו.

"הקניון היה של חברת אנגל. כשביקשתי לקנות שם משרד אמרו לי 'זה שלנו, לא מוכרים'. אז שכרתי לכמה שנים, ואז שוב פניתי למנכ"ל ושוב אמרו 'לא מוכרים'. עד שהגיעה סיטואציה שהיה להם מחנק תזרימי ואמרו לי 'יאללה, בוא, נמכור לך'. אחר כך אמות קנו מאנגל את הקניון, ואני המשכתי עם ה־3% שלי. בסוף מכרתי אותם לאמות. זה נכס שהגעתי אליו עם הון עצמי של 150 אלף שקל, לקחתי משכנתא על 350 אלף, ואחרי 12 שנה מכרתי בפי שמונה, ב־4 מיליון".

כמה נכסים יש לך היום? הפנטהאוז החדש, המשרד שלך במגדל ספיר ברמת גן, פנטהאוז בסיטי טאוור, הטריפלקס בגבעתיים, כמה בתים בקיסריה?

"הנכסים וההחזקות שלי ברחבי הגלובוס מפורטים אצל השותף היחיד שיש לי, שלטונות המס".

אז ספר, למשל, איך הגעת, בשלב מוקדם יחסית בצבירת ההון שלך, לפנטהאוז בסיטי טאוור.

"גרתי שם בקומה 21, בדירה של 45 מ"ר. כשקניתי אותה לפני 18-17 שנה היא עלתה 850 אלף שקל. לפני 15 שנה יום אחד אמרו לי 'אלעד תשובה מוכר את הדירה ורוצה 4.5 מיליון שקל'. אמרתי 'איך אני אביא סכום כזה? יש לי בקושי דירה מסכנה'. הצעתי לו 2 מיליון. בסופו של דבר הוא מכר לי דירת פנטהאוז על רבע קומה בערך ב־2.4-2.3 מיליון, כנראה הוא היה לחוץ למכור, לא יודע למה. היום היא שווה 8-7 מיליון".

ואיך הגעת לטריפלקס בגבעתיים?

"הפנטהאוז במגדלי השחר היה הזול ביותר שהחברה פרסמה למכירה, ב־19 מיליון שקל. קניתי אותו ב־55% מהמחיר הזה, ב־2017, היום הוא כמובן שווה פי שניים".

ולקיסריה?

"ב־2005 החברה לפיתוח קיסריה מכרה מגרשים בשכונת הרקיע ב־700-600 אלף שקל. הבנייה עלתה עוד 2 מיליון, והיום הבתים האלה שווים 15-10 מיליון. אז אם השקעת בכמה מגרשים כאלה, קנית נכס שהשקעת בו 2 מיליון ומשהו והיום שווה 10".

גם בבתים בקיסריה חיית?

"בקיסריה גרתי קצת וברחתי — שקט, נחמד, גדול, רחב, אבל רחוק מדי מהמרכז ומבודד מדי בשבילי. עדיין יש לי שם משרדים, לצד המשרדים ברמת גן. גם זו היתה עסקה בסדר — קניתי במגדל ספיר בבורסה ב־2017 לפי 13 אלף שקל למ"ר, היום זה כמעט 30 אלף".

איך הגעת לעסקה עם לוזון על הפנטהאוז ב־YOO?

"אני מחפש מדי פעם עסקאות בהזדמנות. כשהדירה הזאת פורסמה לראשונה, בקיץ שעבר, המחיר שביקשו היה בשמים. נתתי הצעה שבעיניי היתה בכיוון, לא מקפחת, והנה היא קרתה. אני אף פעם לא ממהר בעסקאות מקרקעין. אני בא, נותן הצעה והולך. בדרך כלל לוקח חצי שנה־שנה עד שחוזרים אליי".

איפה ההזדמנות פה?

"אני לא רוצה להיכנס לעניינים אישיים של אחרים. לוזון הוא שם מוכר אבל הדירה היתה רשומה על שם חברה שהוא שותף בה חצי־חצי עם איש העסקים איציק טולדנו ואשתו. אני לא יודע אם היו סכסוך ביניהם או בעיה תזרימית בחברה הציבורית של לוזון, אין לי מושג מה קרה, אבל מכירה באה לפעמים מלחץ למכור. אני לא חושב שזה הגיע מצד טולדנו. כל אדם בנקודה מסוימת בחיים צריך כסף נזיל מהמון סיבות, ואני מנסה להימצא בנקודות האלה. לפעמים זה מצליח".

היתה לך בכלל אינטראקציה עם לוזון?

"לא הרבה. אני לא יכול לומר שהתחברנו במיוחד. אני טיפוס יותר רגוע, מתנהל לפי החוקים, לא מנצל נושים, הוא יותר חם מזג. גם במכירה עצמה הוא בא לחתום וברח. אולי הוא לא היה מרוצה מהמחיר. עורך הדין שלו אמר 'בוא נרים כוסית, כמו שאנחנו עושים בעסקאות', ולוזון ענה: 'לא, לא, לא', והלך".

גם זו עסקה טובה? שילמת 27 מיליון שקל באחת העסקאות היקרות של השנה.

"בעיניי היא טובה. עדיין לא היום, אבל היא תגלם רווח כשהמחירים יעלו ב־60%-70%. אני מאמין שבעוד שנתיים הריבית תרד והשוק יתחיל להתאושש, גם תשומות הבנייה עולות כל הזמן, ומחירי הדירות יעלו. אני מעריך שאגיע לרווח של 15-10 מיליון שקל".

אבל כרגע שוק היוקרה מתמודד עם קיפאון. לא מלחיץ אותך להיתקע עם נכסי יוקרה?

"שוק היוקרה עובד בגלים של חמש שנים, ובעוד שלוש שנים לדעתי הוא יזנק בצורה חדה. אבל גם היום מי שיש לו כסף קונה, וליד הים קונים גם ב־200 אלף שקל למ"ר. נכון שעדיף לפצל, לקנות עשרה נכסים יותר זולים ולא נכסי יוקרה כי התשואה יותר גבוהה והסיכון יותר נמוך, ואנשים הולכים בדרך כלל על התשואות. אבל אני מעדיף תשואה חודשית יותר נמוכה אבל הכנסה הונית כשערך הנכס עולה. אני גם לא יכול להתמודד עם עשרות שוכרים. כשיש אפשרות לממש אני מממש, כמו בקניון באור עקיבא או משרדים שהיו לי בחולון. לא נקשר לנכסים".

מצאת שוכר לטריפלקס בגבעתיים? אמרת שזו דירה של 50-40 אלף שקל בחודש.

"זה 400 מ"ר עם בריכה ומעלית פנימית. אנשים מתעניינים בו. עומר אדם התעניין בזמנו. שלומי שבת התעניין בזמנו באחת הדירות שלי בסיטי טאוור, והוא צחק ואמר: 'הדירה הזאת קורעת לי את התחת'. יש אנשים שיש להם כסף בארץ".

"כשיש סנקציות אנשים מנסים להבין איך להעביר את הכסף למקומות שבהם הם כן יכולים לפעול. זה יוצר לי עבודה נוספת, להבין איך לבצע עסקאות תחת סנקציות. ואני מחפש להם אופציות השקעה בישראל"

האמוציות של העשירים

ויש אנשים שיש להם כסף לא בארץ. רומן אברמוביץ' למשל קנה בית יקר מאוד בנווה צדק, ופורסם שהוא קנה דירה מתנה למורה של ולדימיר פוטין.

"אני יודע שהוא קנה בית לעצמו בנווה צדקה ב־145 מיליון שקל. אלה אנשים שיש להם הרבה כסף כתוצאה מחילופי המשטר, והם אמוציונליים הרבה פעמים, יכולים לעשות דברים שנראים מוזרים מהצד, פשוט מתוך אמוציות, כמו שלך בא לפעמים להגיד למישהו מהמשפחה 'אני אוהבת אותך'.

"האמוציות האלה הן גם נקודה שצריך להגיע אליה לפעמים כדי לסגור עסקה. צריך למצוא את הנקודה הרגישה, ולפעמים זו מחט בערמת שחת. את שואלת שאלות מנחות כדי להבין מה הבוטום ליין האמיתי של העסקה, מה המחיר שהמוכר באמת רוצה לקבל, ואם הבוטום ליין הזה מעשי או אמוציונלי. צריך לדעת לקרוא את המספרים, אבל גם לדעת לקרוא את הבן אדם".

למה אברמוביץ' לא גר בארץ?

"יש לו כל מיני סיבוכים בכמה תחומים, לא רק מול הרוסים. את רואה שהוא נפטר גם מצ'לסי (קבוצת הכדורגל האנגלית שבה החזיק כמעט עשור). הוא בישראל והוא יעבור לפה בעתיד, בעזרת השם. לא בטוח שלבית בנווה צדק, אבל להערכתי הוא יגיע לפה בשש־שבע שנים הקרובות. הוא צריך כמה שנים לסגור דברים".

היית מעורב במכירה של צ'לסי?

"אני לא יכול לומר. אני כן יכול להגיד שכשמאלצים מישהו למכור משהו מהר, המחיר יורד, ולהערכתי היה שם הפסד של יותר ממיליארד דולר".

הסיבוכים של אברמוביץ', ושל עשירי רוסיה אחרים, נגזרים בין השאר מהסנקציות שהטילו מדינות העולם על הון רוסי בעקבות הפלישה לאוקראינה. זה מוביל לשגשוג בביקוש לשירותים שלך?

"ברגע שיש סנקציות אנשים מנסים להבין איך להעביר את הכסף למקומות שבהם הם כן יכולים לפעול, למשל ישראל, סין ודרום אמריקה. זה יוצר לי עבודה נוספת, בעיות חדשות שצריך לפתור, להבין איך לבצע עסקאות תחת סנקציות, עם כמה שפחות נזק כלכלי.

"המטרה שלי היא כמובן שכספים כאלה יוכלו להגיע לארץ, לכן אני מחפש אופציות להשקעה כאן, בקבוצות כדורגל למשל או במיזמי נדל"ן. למשל בנייה סינית בארץ, נגיד אוניברסיטה בפתח תקווה או במתחם האלף בראשון לציון — הסינים זקוקים למשקיעים, ואני מנסה לחבר בין הצדדים, כדי שהכסף יגיע לארץ ויכניס מסים".

אז אתה מקושר גם לסינים.

"הכרתי את הקונסול הסיני כשהוא בא לשכור את אחת הדירות בסיטי טאוור. נוצר קשר, כולל ארוחת ערב עם השגריר הסיני, והם הבינו שיש לי אפשרות לעזור בכל מיני מקומות, להנחות מה לעשות במצבים מסוימים. כשהם צריכים לקבל רישיונות לבניית מנהרות וגשרים עבור הרכבת הקלה ולא יודעים איך לעשות את זה – גם שם אני יודע לסייע. בין השאר הקונסול סיפר לי שהם רוצים לבנות אוניברסיטה בישראל, אבל לסין אסור לקנות קרקעות בארץ, וצריך מישהו שיעשה את היזמות, למשל אוליגרך עם אזרחות ישראלית".

נגיד, אברמוביץ'.

"חיבור בין רומן לסינים זו אופציה".

במקביל לסנקציות של מדינות העולם יש גם הגבלות של השלטון הרוסי על הוצאת כסף.

"זו בעיה שאנחנו מנסים לפתור. זה כסף לבן שהם הרוויחו מעסקים ועבודה, ואנשים מחפשים פרצות כדי להוציא אותו. יש פרצות חוקיות ויש לא חוקיות. כספי קריפטו למשל לא נמצאים תחת שום רגולציה בישראל, למעט מיסוי על נכס קבוע. חבל שבמקום ליצור מנגנון ביקורת ורגולציה המדינה בורחת מזה, זה כסף שיוצא משליטתה, אלה עסקאות שיכלו להיות מדווחות וממוסות. אבל בהיעדר רגולציה, בכל העולם, כל אחד עושה מה שבא לו, ולדעתי לא מעט אוליגרכים משתמשים בדרך הזאת כדי להוציא כסף מרוסיה. עידן, הבן שלי, מומחה בתחום".

אז הם מצליחים להעביר כסף מרוסיה לישראל?

"הרוסים כועסים על הגישה של ישראל למלחמה, אבל פוטין לא רוצה למנוע באופן גורף השקעות בישראל. אני מנסה לקדם פתרון שיאפשר להשקיע כסף בארץ, גם בעזרת שר החוץ אלי כהן, שהוא חבר טוב".

ונוסף על לעודד אותם להשקיע בישראל, אתה שולח לקוחות שלך למקלטי מס?

"אני לא אוהב מקלטי מס. אדם אומר 'החברה שלי פועלת מאיי הבתולה או מואדוץ (בירת ליכטנשטיין), הניהול משם ואני לא רוצה לשלם מס בישראל', אבל כולם יודעים שזה פייק".

ולמה אתה לא אוהב את זה?

"כי המדינה מפסידה מאיש עסקים כזה כסף, ובסוף כשהוא ירצה להגיע ממקלט המס לכאן הוא ממילא יצטרך לתת את הדין על מה שעשה, ואם הוא לא ירצה הוא יצטרך להתגלגל למדינות בדרום אמריקה או מקומות מפוקפקים אחרים. אני בעד שהכסף יגיע למדינה שצריכה אותו, לחינוך, לביטחון וכן הלאה. אבל אם יש אפשרות לחסוך במס על פי חוק — זה רק הוגן".

ואלרי קוגן ניסה למכור את אחוזת הענק שלו בקיסריה, 3,400 מ"ר בנוי. המחיר הראשוני שפורסם היה כמעט 850 מיליון שקל, ומאז המחיר יורד והנכס עוד לא נמכר. זה יכול לקרות? יש לזה שוק?

"אף אחד נורמלי לא בונה אחוזה ב־700 מיליון שקל במדינת ישראל. אם אדם בונה אחוזה כזאת דווקא פה, יש לזה סיבה, וגם אם הוא מציג אותה כעומדת למכירה — זה לא אומר שהוא מתכוון למכור. בזה אני מסיים את הסאגה הזאת. אנשים עושים דברים שאת הרציונל שלהם אנחנו לא יודעים, זה לא אומר שהוא איננו. מה מביא אדם לקנות מטיל זהב במיליון דולר ולקבור אותו כשאין לו שימוש בו? אז למשל כשקונים מקרקעין זה נכס רשום, ויש מי שיש להם אינטרס שהנכסים שלהם יהיו רשומים וגלויים. כשאנשים לפעמים עושים מעשה שנראה טיפשי, זה לא אומר שאין בו היגיון. במקרה של קוגן אני יודע מה ההיגיון, אבל זה מאוד מאוד אישי".

אתה מתרגש לעבוד עם שמות גדולים? מיליארדרים, כוכבים כגון אלה פוגצ'ובה ומקסים גלקין?

"אני לא מציין שום שם של לקוח שלי. בגדול האנשים היחידים שאני יכול להתרגש או להיפגע מהם הם הילדים שלי ובת הזוג שלי. אישי ציבור לא עושים עליי רושם, אני לא מתרגש מאף שם".

ומנגד, אם אתה מרבה לעבוד עם אוליגרכים זה אומר שיש לך לקוחות מאובטחים היטב, וכנראה שיש להם סיבות טובות לכך.

"אנשים עם אקדחים ושומרי ראש — ודאי שיש לי כאלה, רובם. גם כשאת לא רואה את המאבטחים הם שם, זה לא אמור להיראות. אבל הקטע שלי מקצועי. זה שיש להם שומרי ראש — אני לא נכנס ללמה אנשים מחזיקים אותם. מה היתה דרך הפעולה שלהם להגיע להישגים כלכליים? אני לא מתעסק בזה. אני מסתכל על המצב הנתון שאיתו באים אליי ועל לאן רוצים להגיע, מציג את האופציות השונות להגיע לאן שהם רוצים".

אתה באמת לא יודע אם לחלק מהם יש רקע בעייתי או אפילו פלילי?

"רובם השיגו את הכסף בעקבות משברים פנימיים בתוך רוסיה, ניצלו קשרים כדי לזכות בהטבות ולקבל פרויקטים ענקיים. אני לא נכנס לשיטת המשטר ברוסיה, וכאמור אני לא חבר של אף אחד. אני מוציא לפועל, אני מוצא פתרונות. אז לא, לא מעניין אותי איך הם הגיעו למה שהגיעו, רק לפתור את הבעיות ולהציע להם השקעות בארץ, אם זה אפשרי. היה לי חלק לא מבוטל בעסקאות שלהם בארץ. לא סתם אזרחים בריטים קנו נכסים בדרום תל אביב, כולל שמות שהזכרנו".

נגד הרפורמה, בעד בית"ר

אתה תומך ליכוד, ואנחנו בחודשים סוערים מאוד סביב המפלגה והמנהיג שלה.

"אני ליכודניק בדם אבל יש לי בעיה עם הרפורמה. היא פגעה בביטחון, אנשים לא רוצים להתנדב, וגם בכלכלה. וחוץ מזה, החלק הדמוקרטי במדינה הוא מהות קיומנו. אהרן ברק היה שופט גאון, מהחכמים מבחינת פסקי דין, שחיזק את בג"ץ והרשות השופטת, אבל הוא גם הגזים במקומות מסוימים. שם צריך לתקן, אבל אני לא רוצה שייקחו את הכוח מבית המשפט. הממשלה אומרת 'הציבור בחר בנו וזו הדמוקרטיה', אבל הציבור שבחר בכם לא ידע שזה מה שתעשו.

"המשק נמצא רגע לפני נקודת שבירה, גם בגלל העלאת הריבית — צעד מוטעה שההשלכות ההרסניות שלו גוברות על הריסון שהוא נועד להשיג, זו מדיניות של להרוג ג'וק בפטיש של 20 ק"ג ולהרוס הכל בדרך במקום פשוט לדרוך על הג'וק. ריבית הפריים צריכה להיות סביב 4%, לא 6.25%, כי זה גורם מחנק לקבלנים עם ערבויות בנקאיות, הם יתחילו לקרוס, ובסוף אלה דברים שייפלו על המדינה, שלא לדבר על הישראלים שלא גומרים את החודש. לסיכום, אני ימני בדעות שלי, אבל לא קיצוני".

אוהד בית"ר שרוף, אבל לא איש לה פמיליה.

"מבחינתי בית"ר ירושלים היא הקבוצה של המדינה, עם קהל מדהים, ואני עובד קשה לסגור קצוות כדי להכניס משקיעים שיביאו 300 מיליון יורו כדי להוביל אותה למקום גבוה בגביע האלופות, עם אפשרות לגייס שחקנים כוכבים מאירופה. אם מכבי חיפה של יעקב שחר תהיה מקום שני־שלישי לא יקרה כלום. ואחד התנאים שלי הוא שלפחות אחד המשקיעים יהיה ערבי".

מבחינת לא מעט מאוהדי הקבוצה זה תנאי מופרך שלא יעבור. למה אתה מתעקש עליו?

"רוב הערבים הישראלים רוצים להרגיש חלק מהחברה, הם רופאים, אחים, רוקחים — ואני רוצה לקרב אותם. מבחינתי זה חזון שיתממש. יש כמה משקיעים סעודים שמתעניינים ורוצים אבל עדיין נרתעים. אני נעזר בבעלי השפעה שיודעים לשכנע. האוהדים בהתחלה יהיו נגד, אבל ברגע שיראו את התוצאות זה ישתנה".

לפצות את הילדים על שנים

בפנטהאוז ב־YOO חיים עם שמוניס ארבעת ילדיו, עידן ויובל הגדולים, שניהם רואי חשבון שגם עובדים איתו, ויונתן ומיה הקטנים (בני 5 ושנתיים). "אני לא מרגיש אבא זקן. אני כן יותר חרד לבריאותי, למענם".

גם הם יגודלו להיות רואי חשבון?

"יאנה ואני נגד. זו עבודה שוחקת ודי סיזיפית. יש לי לקוחות שמזכירים לי את עצמי — הם אומרים 'בגיל 45 נפרוש', הגיעו לגיל 50 ולא פרשו. אומרים 'יש לנו מספיק, עבדנו קשה, בגיל 55 נפרוש', בגיל 60 לא פורשים. היה לקוח שהגיע בכפכפים עם אשתו הצעירה לקבל ייעוץ על עסקה. אמרתי לו, 'אתה בן 80, העסקה תבשיל בעוד 15 שנה. למה לך?', והוא ענה: 'לא בשביל הפירות, שתהיה עסקה לקום בשבילה בבוקר'. אחרי שבועיים הוא מת. אשתו לא מפסיקה להודות לי עד היום שהורדתי אותו מהעסקה ההיא ולא השארתי לה להתעסק עם זה".

גם יאנה רואת חשבון, הכרתם במשרד?

"היא גרה אז באור עקיבא, וראש העירייה אז יעקב אדרי, שהיה לקוח שלי, שלח אותה למשרד שלי לעשות אצלי סטאז'. אמרתי שאני לא צריך עוד עובדים, אבל מנהלת המשרד אמרה רגע, אולי בכל זאת, החזירה אותה מהמדרגות. הכל בזכותה. ממש פוקס. והיא עדיין רואת חשבון במשרד, עד היום".

וגם הבנים עידן ויובל רואי חשבון.

"הם טוענים שאני זה שהפניתי אותם לתחום, זו טענה שאני מכחיש. עידן הרבה יותר מתאים להיות עורך דין, יש לו שפה מפולפלת, ראש יזמי. יובל יותר טכני, הנדסה־מחשבים־טכנולוגיה. כך ששניהם לדעתי לא נמצאים באזור של היתרון היחסי המקסימלי שלהם, אבל הם ראו שזה טוב ללכת בעקבותיי והלכו על זה. לידי אפשר ללמוד דברים שלא לומדים באוניברסיטה. ובסוף המשרד הזה יהיה שלהם. כשהם ילמדו את כל מה שאני יודע הם יעלו עליי, ואני אעבור רק לייעוצים פרטניים, אין טעם שאשקיע את הזמן שלי בדו"חות כספיים".

איך יאנה מסתדרת איתם?

"מצוין, לפעמים יש לה איתם סודות שאני לא יודע. עד כדי כך הם אוהבים אותה והיא אותם. היא נבונה, גם בעבודה, מבינה בדיוק את הסיטואציה".

הילדים עובדים איתך, והם חיים איתכם בבית.

"זה נוח לכולנו. אם אחד מהם יתחתן וירצה לעזוב אני מודה שזה אפילו קצת יעציב אותי. הם היו בני 5 ו־7 כשאמא שלהם ואני התגרשנו. אלה היו גירושים קשים שנמשכו הרבה זמן, הם היו באמצע וסבלו. היום היחסים עם גרושתי מצוינים, אבל יש לי רגשות אשם על השנים ההן, על הפגיעה הנפשית שנגרמה להם. זו צלקת בלב שלי שלא תתרפא עד יום מותי, ואני תמיד ארגיש צורך לפצות אותם. אז אני שמח שהם גרים אצלי, הגדולים והקטנים יחד. יש לי רק אח אחד שצעיר ממני בשמונה שנים — גם הוא עובד במשרד שלנו, אגב — אז לא ממש גדלתי איתו, והמשפחה היתה קטנה, הורים וסבתא. משפחה גדולה זה משהו שתמיד היה חסר לי, ולפחות עכשיו אני מרגיש שהצלחתי ליצור את זה לעצמי".

הדובר של רומן אברמוביץ' מסר בתגובה: "מר אברמוביץ' וצוותו מעולם לא שמעו על מר שמוניס, מעולם לא עבדו איתו ואין להם שום קשר לעסקיו - כל רמיזות מסוג זה הן שקריות. למרבה הצער, משום ש"כלכליסט" לא פנה למר אברמוביץ' טרום הפרסום, פורסם מידע לא מדויק".