צייר לי תשוקה
ויקי אוסלנדר
צייר לי תשוקה
//
ויקי אוסלנדר
זימה מלאכותית
כל הדמויות שמופיעות כאן הן מעשה ידיה של בינה מלאכותית שמתמחה בהפיכת פנטזיות לדימוי ויזואלי. גולשים שצברו מיומנות בהפעלתה מציפים אתרי פורנו ייעודיים ב"יצירות" פורנוגרפיות, חלק מהן מבוססות על נשים אמיתיות - ומעלים מחדש את הדיון על מותר ואסור ועל פגיעה מינית באמצעות דמות שנולדה בדמיון
דימויים שנוצרו מהדמיון על ידי בינה מלאכותית. חברי הקהילה מתייעצים ביניהם איך לדייק את הדמויות ולזהות בעיות של דיוק ריאליסטי, וגם שואלים על גבולות הטעם הטוב - ואם קיימים כאלה. הדימויים נוצרו באמצעות אתר civitai.com
ל
ורה היא כמו מר ראש תפוד, כולה צירוף של התאמת איברים ובחירות אישיות. רק שבמקום מספר מצומצם של חלקים מפלסטיק שקבע היצרן כמו שפם, אוזניים או עיניים גדולות, אצל לורה המגוון הוא אינסופי, איבריה וחלקיה מוגבלים רק במה שמילים יכולות לתאר.
לורה "Sex 008", למשל, מייצר נשים לבנות, צעירות, עם שיער בצבעי הקשת, שרוכנות אל חלציו של גבר לבן בזמן שהן מחזיקות באיבר מינו בשתי ידיהן. את דמותה הורידו 33,375 משתמשים בארבעת החודשים האחרונים, אף שכללה את האזהרה "שימו לב, סטייבל דפיוז'ן (מודל למידה עמוקה שהופך מילים לטקסט - ו"א) לא טוב ביצירת ידיים, נסו פעמים רבות". את הלורה "Realistic Titfuck" שאין צורך להכביר מילים לתארה, הורידו ממאי 47,686 פעמים והיא זכתה לדירוג של 4.9 כוכבים, אפילו שהיוצר הזהיר כי היא "לא תמיד מצמידה את הפין לאדם ולכן עדיף לנסות להימנע מהנחיות גוף מלאות".
האזהרות לא ניתנות לשווא. ההנחיות הטכניות, ה"פרומפט", חייבים להיות מדויקים, זה תנאי בסיסי כדי לעבוד בהצלחה עם מודלים של בינה מלאכותית יוצרת (גנרטיבית). במקרה זה ההנחיות חייבות להיות מדויקות כדי שהלורות ייראו בתנוחות או יבצעו פעולות בדיוק כפי שהמשתמשים מדמיינים אותן.
המונח לורה (LoRA או Low Rank Adaptation) מתאר מודל מוקטן, מעין תבנית בסיס של מחולל טקסט לתמונה. הטכניקה שהוצגה על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב במאמר מאוגוסט 2022 מאפשרת למשתמשים להמחיש "מושגים ייחודיים ספציפיים, לשנות את המראה שלהם או למקם את עצמם בתפקידים חדשים ובסצנות חדשות" באמצעות מספר תמונות קטן.
הטכניקה יצרה רגע יוצא דופן בתעשיית הפורנו, שבו מיומנות כבר אינה חסם וכל אחד יכול להגשים באופן ויזואלי כל פנטזיה שעולה בראשו. מה שצריך זה קצת זמן, מעט ידע, חמש או שש תמונות, והופ קיבלת אובייקט מיני לשימושך הפרטי - גברת ראש תפוד עם איזה פרצוף שתרצה, גוון עור, גודל עיניים או חזה, שתספק לך פורנוגרפיה בהתאמה אישית.
סקרלט ג'והנסון, אמה סטון ואמה ווטסון, בגרסתן האמיתית לשם שינוי. בצמרת רשימת הכוכבות שעוברות מטמורפוזה מינית במחולל הבינה המלאכותית. צילומים: אי.אף.פי
דיגי־סקסואליות
זה אולי נשמע מסובך, אך למזלם של יוצרי פורנוגרפיית בינה מלאכותית גנרטיבית השימוש נוח במיוחד. קהילות ברדיט אוספות תמונות, הקוד הפתוח מאפשר יצירת תמונות מיניות ללא כל עלות, ופלטפורמות מארחות אותן בשמחה. את כל אלו עוטפת קהילה תוססת שחבריה לא שומרים הרבה לעצמם. הם מתייעצים אחד עם השני איך ליצור לורות, באילו דגמים של מחוללי טקסט לתמונה להשתמש, איך לתקן תנוחות אגן או גודל ישבן; הם משתמשים בחוכמת ההמונים כדי לזהות אי־דיוק ריאליסטי, להתדיין על גבולות הטעם הטוב או לתהות אם קיימים כאלה. בפורומים בדיסקורד דנים בשאלות שנוגעות לתמונות מפורשות של נשים: איך לגרום למחולל הטקסט־תמונה להפשיט או להלביש אותן, או איך להצליח לאמן מודל גם אם יש לך רק כמה תמונות באיכות ירודה.
ההליך דורש ניסיונות שונים ומרובים, מעין כוונון עדין בפקודות הטקסט שניתנות למחוללים. מתקנים תנוחות, צבעוניות, פרוותיות, כמות נמשים, צבע שיער, גודל או מיקום איברי מין, קפלי עור, מצעירים או מבגרים את תווי הפנים, מוסיפים או מסירים עגילים או פרטי לבוש. אפשר לעשות כוונון עדין עם אפילו חמש או שש תמונות של מי שלא תבחרו. יש מי שמציעים למתקשים או לחסרי הסבלנות את השירות בתשלום, אחרים מאפשרים תרומות. Valberry, שמתמקד בזמרות פופ קוריאניות, מציע הכנת לורה תמורת 3.75 דולר. יוצר אחר מתחזק עמוד Patreon (פלטפורמה ליוצרי תוכן - ו"א) ששמו Uber Realistic Porn Merge, עם שלוש רמות תמיכה ובעלויות משתנות מ־3 עד 12 דולר בחודש. השלישית מאפשרת "גישה לכל מה שאני עובד עליו בזמן שהוא נבדק".
מרבית היצירה מתרחשת ב־CivitAI, אתר של מודלים לבינה מלאכותית יוצרת, שכונה "סטייבל דפיוז'ן לפרוורטים". הוא קם רק בינואר וכבר ביסס את עצמו, בכוונה או שלא, כפלטפורמה המובילה למודלים של פורנוגרפיה בהתאמה אישית. אף על פי שהדבר עומד בסתירה לתנאי השימוש של החברה, האתר כולל לורות רבות שמבוססות על אנשים אמיתיים, שתמונותיהם נלקחו ללא הסכמה מהאינטרנט. יש לכן כמה תמונות פרופיל בפייסבוק שפתוחות לציבור הרחב? גם אתן עלולות להפוך ללורה, חומר ביד היוצר, אפשר לשים אתכן בתנוחות ספציפיות, בבגדים או בלעדיהם, על רקע שמים מלאי כוכבים או על חוף הים. "תמונות אלו מאומנות מתמונות ציבוריות מרדיט (לדוגמה r/innie) ואינן מפרות שום תנאי שימוש. בבקשה אל תסירו <3" מציין מי שיצר את הלורה "Realistic Vaginas - Innie Pussy 1" שהורידו אותה 24,093 משתמשים מאז נוצרה ביוני.
המילים לבניית האובייקט המיני לפי גחמות המשתמש מחייבות חפצון שיא: 'אשה, בלונדינית, עיניים כחולות פקוחות, צווארון חשוף, פטמות, גבר ממש קרוב'. אחרי שמתקבלת תמונה מתקנים תנוחות, פרוותיות, כמות נמשים, גודל איברי מין וקפלי עור, מצעירים פנים או משנים לבוש
מי שמעלה לורות ל־CivitAI מאפשר גישה חופשית לכל מי שיבחר להשתמש באותו מודל מוקטן כרצונו. אם מדובר בלורה שמבוססת על אשה אמיתית ולא על תוצר סינתטי, וכאלה יש באתר, יוצר הלורה מעניק גישה חופשית למשתמשים לעשות עם דמותה מה שהם רוצים. לורה לא חייבת לכלול התייחסות ספציפית לפנים של אדם אמיתי, אלא למשל להיות איבר מין בצורה מסוימת. משתמש שלישי יכול לקחת את שתי הלורות, לחבר אותן יחדיו, ולהוסיף שורה של מילות מפתח (או פרומפט) כדי לפתח תמונה חדשה.
יצירת הלורות ובניית האובייקט המיני באופן שיותאם במדויק לגחמות המשתמש מחייבות רמות שיא של חפצון. לורה אחת, למשל, שנוצרה במאי האחרון והורידו אותה 4,159 פעמים, כוללת אסופת מילים בפרומפט חיובי (מה שהמשתמש רוצה לראות בתמונה שתיווצר), בהן "אשה, בלונדינית, עיניים כחולות פקוחות, צווארון חשוף, פטמות, חזה גדול מאוד וגבר ממש קרוב". לצדן מילים בפרומפט שלילי (מה שהמשתמש לא היה רוצה לראות) כמו "איכות גרועה, מוטציה, איברים כפולים, אנטומיה גרועה, חתימה, סימן מים, שם משתמש, שם אמן, ילד, זקן, שמן, השמנת יתר".
"הם מסתכלים על זה כעל אובייקט", אומר ד"ר יניב אפרתי, ראש המעבדה להתמכרויות בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר־אילן. "הם דנים על איך זה צריך להיראות, מה יותר נכון, מה יותר אמיתי ומדויק. אנחנו עושים שיתוף חברתי איך דברים צריכים להיראות ואני מרחיק את זה ממני. זה מאפשר לי לשים את המשקפיים של הטכנולוגיה והחדשנות והיצירתיות, וברגע שאני הופך את זה לדיון טכנולוגי אני מרחיק ממני את הדיון המוסרי, שהיה גורם לי לשאול שאלות כמו האם זה מתאים, מכבד או נכון, האם אני עושה משהו לא בסדר או מחפצן?".
שולמית שפרבר, מטפלת מינית מוסמכת וחברת צוות במרפאה לטיפול ושיקום מיני רעות בתל אביב, מציעה עוד זווית: "יש מי שרואים בזה סוג של נטייה מינית חדשה – דיגי־סקסואליות, או אנשים שהמיניות שלהם קשורה באמצעים דיגיטליים. מבחינתם, הטכנולוגיות משמעותיות לזהות המינית שלהם".
בעולם הדיפ פייק נשים וילדים הופכים לקורבנות בעל כורחם. הרשויות סורקות את הרשת, אך בינה מלאכותית הופכת את האיתור למורכב יותר. קשה להבחין אם מדובר באדם אמיתי או תוצר סינתטי, ואם התוצר הזה מבוסס בחלקו על קורבן בשר ודם - ואיפה עובר הגבול במקרה של דמיון?
הפורנו כמאיץ טכנולוגי
תעשיית הפורנו נודעת לא רק כטייס המבחן של טכנולוגיות חדשות, אלא גם מבשרת שלהן. קלטות פורנו הניעו את טכנולוגיית ה־VHS בווידיאו. באותה העת חששו בהוליווד מפיראטיות ונמנעו מלאמץ את מכשירי ההקלטה הביתיים, אבל תעשיית הפורנו מינפה את הטכנולוגיה כדי להגיע לקהלים חדשים, ועד סוף שנות השבעים יותר ממחצית מכירות קלטות הווידיאו היו של סרטי פורנו; אחר כך הובילה התעשייה את השימוש ב־DVD, שאיפשר לצרכנים לדלג לסצנות האהובות עליהם. תשלום לפי צפייה צמח בשל תעשיית הפורנו; ואתרי פורנו הובילו את רעיון הגלישה בתשלום והאפשרות לעשות מינוי לאתרי אינטרנט - זו היתה התעשייה הראשונה שיצרה לעצמה הכנסות מהרשת עוד בשנות התשעים. כדי להפוך את החוויה לנוחה במיוחד צמחה תעשיית התשלומים המקוונים, שהניעה לימים את הקמעונאות המקוונת.
בשנים האחרונות מה ששלט בשיח שעסק בפורנוגרפיה וטכנולוגיה היה DeepFake, או האפשרות "לשתול" או "להחליף" תווי פנים בסרטוני וידאו. היום, כחמש שנים מאז שהטכנולוגיה בשימוש נרחב יחסית, 96% מכל הסרטונים הסינתטיים ברשת שעל בסיס טכנולוגיית דיפ פייק הם בעלי אופי מיני (לפי Sensity, חברה הולנדית שמנטרת תכנים מסוג זה), רבים מהם מציגים נשים שלא הסכימו ליצירת התוכן. היום קיימים אתרי פורנו שמוקדשים רק לתוכן מסוג זה, שבהם גוללים לפי קטגוריות של ידועניות: אמה סטון, סקרלט ג'והנסון וגם חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו־קורטז. אתר הדיפ פייק הפורנוגרפי הפופולרי מכולם, MrDeepFakes, זוכה ל־17 מיליון מבקרים חודשיים ומעלים אליו יותר מאלף סרטונים מדי חודש.
ואז נכנסה לחיינו בינה מלאכותית יוצרת. כלי הבינה מאומנים על מערך נתונים עצום של תמונות, והמחוללים שמוטמעים בהם יכולים לסדר מחדש פיקסלים ליצירת פלטים חדשים על בסיס הנחיות טקסטואליות. כעת אין סיבה להסתפק בחומרים ממוחזרים, אפשר ליצור חדשים. הראשון הדומיננטי היה 2־E־DALL של חברת OpenAI. הוא ודומיו הם כלים טובים ביצירות כלליות. אלה שפועלים בקוד פתוח, כמו סטייבל דפיוז'ן, הופכים להיות מצוינים במשימות ספציפיות אחרי אימונים ממוקדים שמעבירים אותם משתמשים, כמו למשל לכלול תמונות של אנשים ספציפיים, בתנוחות ספציפיות או גרפיות במיוחד. כשסטייבל דפיוז'ן הושק, בעיקר גברים הבינו את ההבטחה שגלומה בו, ובחודשים הראשונים עיקר התמונות והמודלים שעלו לפלטפורמה היו של "הנטאי", אנימציה יפנית מינית. המצב היה כה חמור, שהחברה שחררה הודעה בטוויטר: "אל תיצרו דבר שתתביישו להראות לאמא שלכם". זה כמובן לא עזר.
דיסטופיה פרוותית
גופה של אשה עירומה מונח בתנוחה מוקצנת. לא רק התנוחה בלתי אפשרית, אלא גם כל הגוף. המותניים צרים ולא אפשריים, עטופים בשרירי בטן מודגשים. החזה עצום ממדים, הירכיים שריריות וכולם עטופים בפלומה דקה של פרווה. את הפנים לא רואים, אלא רק את הצוואר, ואפשר להסיק שמדובר בחיה ממשפחת הכלביים, אולי זאב. זה היה מקבץ התמונות הראשון שראיתי כשחיפשתי מה האינטרנט יכול לספר לי על פורנו שנוצר על ידי כלי בינה מלאכותית גנרטיבית.
באופן מודע נכנסתי לקבוצה בפורום בדיסקורד של משתמשים בסטייבל דפיוז'ן, שסומנה furry־nsfw, קהילה שנוהגת להעניק מאפיינים אנושיים לבעלי חיים וידעתי עליה שהיא לא מזיקה ברובה. חשבתי שדווקא להתרחק מבני אדם יהיה קל יותר, טעיתי. נכנסתי לקבוצה אחרת גדולה הרבה יותר, גם היא סומנה nsfw (שמשמעותו Not Safe for Work). חשבתי שקהילה גדולה משמעותה קונצנזוס גדול. טעיתי שוב. גיפים של ילדות עם גוף של נשים בוגרות שלטו. אחת מהן מנומשת בוכה בעירום חלקי. בקבוצה של תמונות "מצחיקות" nsfw, אסופה חדשה שלא ברור אם העיוותים נוצרו בה בכוונה או שהם חלק מהטעויות המשונות שכלי הבינה המלאכותית לעתים עושים: אשה עם אגן כפול, אחרת עם ציצי בזרוע שלה או שפתיים על החזה.
"יש מי שיגידו שכל עוד זה לא פוגע בשום יצור אנושי הכל בסדר", מסבירה שפרבר, "אבל מה יקרה למין האנושי אם אנחנו מרגילים אנשים לזה? ברגע שניתן לעשות פרסונליזציה וליצור בדיוק את הפנטזיה שלך, מה יקרה לתפקוד המיני שלך בעולם האמיתי?".
חלק מהתמונות שנעשות על ידי מחוללי טקסט־לתמונה גורמות אי־נוחות. אומנם רבות מהן מאוירות, חלק מהן סובלות מבעיות ריאליזם שמאותתות לעין שיש בהן אלמנטים סינתטיים. אבל חלק מהתמונות נראות ריאליסטיות לגמרי, בייחוד אלו שמבוססות על אנשים אמיתיים. כאשר גולשים בגלריות ענקיות של סצנות בכיכובן, לעתים בתנוחות לא סבירות עם איברים לא סבירים ומעשים קיצוניים, התחושה היא שהעיניים חוזות במשהו שאינו תקין.
"כשמציאות מדומה זולגת לממשות, התוצאה יכולה להיות קשה ומטרידה, אפילו דיסטופית", אומרת פרופ' שולמית אלמוג מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. "ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, עוצמתית וישימה יותר, כך הפן הדיסטופי מחודד יותר. והטכנולוגיה רק הולכת ומתקדמת כי האינטרסים הכלכליים מתעצמים ותקציבי עתק מבטיחים שגשוג שלה".
אפרתי. "ברגע שזה טכנולוגי, זה מרחיק דיון מוסרי"
שפרבר. "עבור הדיגי־סקסואלים, הטכנולוגיה חשובה לזהות המינית"
אלמוג. "כשמציאות מדומה זולגת לממשות, התוצאה לעתים דיסטופית". צילומים: אוניברסיטת בר־אילן, אלעד ליפשיץ
ילדים ו"מלחמת הכוכבים"
אם אין לך אנרגיות להשקיע את המאמץ והלמידה כדי להכין לורה משלך, תמורת דולרים אחדים אפשר לרכוש שירות התאמה אישית. אם אין לך עניין ליצור תמונות מאנשים שאתה מכיר באופן אישי, יש עבורך פתרון נוח עוד יותר: לגלוש לאתרים כמו Mega Space, שתמורת 15 דולר בחודש ימקם כל סלבריטאי בתנוחה מינית לבקשתך. "צור כל דבר" מציעים בראש האתר. המינוי גם מקנה גישה ליותר מ־20 אלף לורות שונות, הרבה מהן, כך עולה משיטוט מהיר, קשורות לשחקניות שמופיעות בזיכיון הסרטים "מלחמת הכוכבים".
אחרי ש־Mega Space הציב חומת תשלום, משתמשים פנו לרדיט להתלונן. בכמה מהקבוצות הסבירו שהחומה נועדה למנוע הפצת פורנוגרפיית ילדים (CP). אחד הגולשים הפנה לאתר ללא חומת תשלום בשם Dezgo, שם ניתן ליצור תמונה חדשה של כל סלב, או לחפש כאלו שכבר נוצרו בידי משתמשים. "תיקי העבודות" האלה יכולים לכלול אלפי תמונות וחלק מהם חושפים אובססיה פרטנית (לאנימה, ללבוש בית ספר, לבונדג', לאמה סטון).
בינתיים אחרים גלשו לדיון בלתי נמנע. "האם CP, בהגדרה, לא חייב לערב ילד ממשי?", כתב משתמש אנונימי אחד. "אל תבינו אותי לא נכון, זה גס ובלתי ניתן להגנה, אבל, לדעתי, אני מעדיף שיהיו תמונות שנוצרו על ידי מחשב כדי לספק את הצרכים ה...*צמרמורת*... של האנשים האלה ולא שילד ממשי ייפגע". אחר כתב "'ילד' הוא מונח מעורפל, במיוחד כשמדברים על אנשים מזויפים בתמונות מזויפות, ועוד יותר כשהוא מעוצב בכבדות, כמו ציור אנימה".
"למרות שמדובר במחולל טקסט ואין שם ילד בקצה", מסבירה שפרבר, "בכל זאת ילדים נפגעים כי בכל הנוגע למשיכה לקטינים אנחנו יודעים שככל שמזינים יותר פנטזיות, הפרוורסיה גוברת. הדרך היחידה לטפל בזה היא להימנע. הגישה היום היא לאסור, גם אם לכאורה אין ילד בקצה השני, כי זה יכול לגרום להתנהגויות סיכוניות".
אם זה דומה, זה פוגע?
בעולם הדיפ פייק הסכנה ברורה ומיידית ויש קורבנות רבים, בעיקר נשים וילדים, שבאמצעות טכנולוגיה הופכים אותם בעל כורחם למשתתפים בסצנות פורנוגרפיות. המעשה אלים, נצלני, פוגעני ובמקרים רבים אף לא חוקי. אתרי פורנו ואפילו מנועי חיפוש יעזרו, גם אם לא בחפץ לב או במהירות ראויה, להסיר תכנים לא חוקיים כאלו מהפלטפורמות שלהם. הם פעמים רבות מחויבים לכך על פי חוק, ואם ענישה פלילית אינה מרתיעה, הסכנה לפיצויי עתק בהליכים אזרחיים תרתיע. אבל מה על בינה מלאכותית יוצרת?
הנושא הופך מורכב יותר ויותר. רשויות אכיפה שונות סורקות את האינטרנט בחיפוש אחר קורבנות של תעשיית המין וסחר בבני אדם. אבל כעת קשה יותר להבחין אם מדובר באדם אמיתי או תוצר סינתטי, ואם התוצר הסינתטי מבוסס בחלקו על קורבן בשר ודם. ואיפה עובר הגבול של פגיעה באדם, במקרים שבהם יציר הבינה המלאכותית שומר על דמיון מסוים לדמות ממשית?
"בהחלט קיים כאן פוטנציאל של נזק, והוא קיים גם במקרים שבהם המבע מוגדר אמנות או משהו שהוא תצרף חדשני ומרגש של דאטה, שמערב דברים קיימים עם פרטים דמיוניים שהם יציר טכנולוגיה או אלגוריתם", אומרת פרופ' אלמוג. "גם כשנטען שזה קשור לחופש ביטוי, קיים נזק. מקובל לטעון שהיטפלות לסוגי יצירה כאלה מעידה על חוסר יכולת להתחבר לטכנולוגיה חדשה ועל צדקנות מוסרנית. אבל אם בוחנים את רובדי העומק של התופעה, יש בה משהו מאוד ישן, מסורתי, של הבנה והזדהות עם העדפות גבריות והמשך ההנכחות שלהן כנפוצות ובלתי מזיקות. המשמעות היא שהתבניות החדשות מתחברות לתבניות הישנות הקיימות, בכל הנוגע לדרך שבה גברים בזירה ההטרוסקסואלית צורכים מין ופורנוגרפיה. אלו תבניות שנטועות עמוק בתודעה החברתית, וההתקדמות בתחומים רבים בנוגע לשוויון בין המינים פסחה עליהן. הטכנולוגיה החדשה רק תסיג אותן עוד יותר לאחור".
