הרדוקציה הזאת היא תולדה מובהקת של עידן טראמפ. ב"הבית הלבן", למשל, הדמוקרטים אמנם שלטו בבית אבל חלק נכבד מהרפובליקנים תוארו כדמויות סימפטיות שרואות את טובת המדינה לנגד עיניהן. ב"בית הקלפים" כל הפוליטיקאים, מימין ומשמאל, תוארו כאופורטוניסטים. ואילו ב"הטובות לקרב", אין בכלל ניסיון לאיזון. הסדרה אמנם לא מפחדת לצחוק גם על הדמוקרטים והאימפוטנטיות שלהם, אבל זה נשמע יותר כמו בדיחה פנימית מאשר ניסיון לביקורת. מדובר בסדרה של שמאלנים בשביל שמאלנים.

זו התפתחות לא מפתיעה. אחרי הכל, אם יש חדשות לימנים וחדשות לשמאלנים, למה לא טלוויזיה שונה לכל צד? התשובה היא כי זו התפתחות גרועה, שמסמלת את השתרשות האג'נדה הטראמפית בשמאל. כך למשל, בעונה הקודמת דיאן מצטרפת לקבוצה של נשים הפועלות להפלת טראמפ, ומוכנות לעשות הכל למען המטרה, כולל שתילה של פייק ניוז בתקשורת.

אם בעבר השמאל שאף להכיל ולקרב קהלים אחרים, הרי ש"הטובות לקרב" מוותרת על זה. אנחנו כבר לא ננסה לשכנע את הרפובליקנים, אומרים אנשיה, רק נדבר אל הבייס שלנו ונספר שוב ושוב כמה טראמפ נורא. אבל לא רק שהשיטה הזאת לא יעילה (ע"ע קמפייני "רק לא ביבי"), היא גם מסוכנת, כי היא מסמנת את מי שמצביע אחרת כאויב — בדיוק כמו שטראמפ עושה — ומובילה לפילוג גדול עוד יותר בין האדום לכחול. וכך ההפרד ומשול של טראמפ רק מנצח יותר.