"זה לא היה פייק ניוז, אלא אמיתי לגמרי, גרתי בדירה של 500 דולר", הוא אומר כעת בראיון ל"מוסף כלכליסט" בעודו נתון כמו כולנו בסגר קורונה. "מאז, העסקים שלי תפסו קצת תאוצה ועברתי לאזור מרכזי יותר במוסקבה, קרוב למשרד שלי ב'מוסקו סיטי' (מרכז העסקים של העיר), כך שאני משלם קצת יותר. אבל אני עדיין נוסע ברכבת תחתית לכל מקום. בכלל אין לי רישיון נהיגה, אז אין לי רכב משלי".

מה לבן של מיליארדר ולרכבת תחתית? ב־2016 הכריז אביו באחד הכנסים שבהם השתתף כי "אני לא מתכוון להוריש לילדיי שום כסף". באופן חסר תקדים בקהילת העושר הרוסית, פרידמן מתכוון לתרום את רוב הונו לאחר מותו. "לתת סכום כסף גדול לילדים זה הדבר הגרוע ביותר שאני יכול לעשות עבורם", אמר אז, "זה פשוט לקלקל להם את החיים". בהמשך הסביר כי להחלטתו היו שתי סיבות מרכזיות. הראשונה היא שהוא מקווה שילדיו יגיעו להישגים מקצועיים ויבנו קריירות באופן עצמאי, והשנייה היא שהוא לא רוצה שילדיו, בעיקר בתו הבכורה לורה, שהיתה אז בת 22, ייהפכו למוקד לתשומת לב של אנשים שכוונותיהם אינן טהורות. "תמיד ניסיתי לגרום לילדים שלי להבין שכסף לא בא בקלות. המצב שלהם קשה מראש, כשהם גרים בבתים יפים ונוסעים לחופשות מפנקות — זה מחליש את הדרייב".

אתה זוכר את הרגע הזה, כנער מתבגר, שבו הבנת שהפסדת משהו כמו 3 מיליארד דולר?

"הייתי אז רק בן 15, אבל זה לא היה חדש עבורי. אבא תמיד הבהיר לי שאני צריך לעבוד בעצמי. בסביבה שלי יש כאלה שעד היום צוחקים או מרחמים עליי שלא אקבל את הכסף. אבל מגיל צעיר גדלתי עם ההבנה שאנשים לא יאהבו אותי מסיבות רבות, אם זה מקנאה בכסף, קנאה בשכל או אנטישמיות".

כאן צריך לעצור ולהתעכב עוד רגע על דמותו של האב. מיכאיל פרידמן (56) אינו עוד מיליארדר, אלא ה־אוליגרך "האורגינל", אחד משבעה בעלי ההון בברית המועצות המתפרקת שטבעו את המונח. בסוף שנות השמונים, כשהוא בשנות העשרים לחייו, זיהה פרידמן את ההזדמנויות שנוצרות והקים עם שותפים את אלפא בנק, אחד הבנקים הפרטיים הראשונים ברוסיה. ב־1996 היה שותף לרגע המכונן של היווצרות שכבת האוליגרכים: הנשיא דאז בוריס ילצין חשש שלא ייבחר לנשיאות ונזקק לסיוע כספי דחוף. הוא פנה לשבעה אנשי עסקים, רובם יהודים, שאף תועדו בתמונה אחת מפורסמת. הם נענו לבקשת הנשיא, סיפקו לו 200 מיליון דולר ואפשרו לו להיבחר נגד כל הסיכויים. התמורה של כל אחד מהשביעייה היתה מניות שליטה בחברות האסטרטגיות החשובות של רוסיה - וביסוס הקשר המסואב שם בין הון לשלטון, שאינו ניתן לניתוק.

פרידמן קיבל את חברת הנפט TNK, שאת השליטה בה רכש בכמה מאות מיליוני דולרים. שותפיו היו שני אנשי עסקים יהודים־רוסים שמוכרים בישראל: לן בלווטניק, שמחזיק כיום בכלל תעשיות וב"רשת 13", וויקטור וקלסברג, שהחזיק בממד החמישי שבראשה עמד בני גנץ. כעבור 15 שנה מכרו השלושה את החברה לרוסנפט הממשלתית תמורת 56 מיליארד דולר, וכל אחד מהם יצא מהעסקה עם כ־5 מיליארד דולר לעצמו. אלפא בנק של פרידמן  — שמחזיק כיום גם באזרחות ישראלית — נהפך לקבוצת אלפא, אחת מקבוצות האחזקה הגדולות ברוסיה, שבבעלותה בין היתר רשת הסלולר ורשת הקמעונאות הגדולות במדינה.

פרידמן היה הראשון, ובמידה רבה נותר גם השריד הכמעט אחרון מהקבוצה המקורית ההיא שעוד מחזיק במעמד הבלתי מעורער ובעושר שהוקנה לו בשנות התשעים. כבר שנים רבות שהוא חבר של קבע בעשירייה הראשונה של עשירי רוסיה, בזמן שהאחרים שישבו לצדו בתמונה המפורסמת עם ילצין "נפלטו" מהמילייה בדרכים שונות ומשונות: בוריס ברזובסקי מת בנסיבות מסתוריות, מיכאיל חודורקובסקי נכלא לכ־11 שנה, וולדימיר גוסינסקי נאלץ לעזוב את רוסיה והתגלגל בעבר גם לישראל.

בשנים האחרונות העתיק פרידמן את מגוריו לאנגליה, רכש אחוזה בהמפסטד ב־65 מיליון ליש"ט והתבסס כ"איש העשיר ביותר בלונדון". זה נותן פרופורציה לאמירה של הבן אלכסנדר, כשהוא אומר ש"הוויתור על העושר אינו חדש מבחינתי".

כשקוראים את השיחה עם אלכסנדר אפשר להבין שעוד מוקדם לפתוח קו חם לתרומות. ירושה גדולה אולי לא תהיה, והצורך לעבוד למחייתו אמיתי, אבל החיבור המשפחתי היה ועודנו בעל יתרון גדול. ועדיין, השיחה עם פרידמן ג'וניור מפתיעה בגילוי הלב שלה, שעשוי להתפרש לרגעים כתמימות. ודאי ביחס לאנשי עסקים מרוסיה, שבאופן מסורתי הרבה יותר סגורים וחשדניים ממקביליהם שבמערב. באופן מתמיה, השאלה היחידה כמעט שהוא מסרב לענות עליה היא לכאורה הבנאלית ביותר: "כמה אחים ואחיות יש לך?".

"את השאלה הזאת צריך להפנות למיכאיל מאראטוביץ'", הוא אומר, ומשתמש פתאום בשמו הרשמי של האב. יש סיבה טובה לגמגום: הידיעות על מספר ילדיו של פרידמן סותרות. לפי רוב העדויות יש לו ארבעה — אלכסנדר ושלוש אחיות, אחת אחות מלאה ושתיים למחצה, מאשתו הראשונה של פרידמן. האחות למחצה הגדולה, רקדנית הבלט לורה פרידמן, היא אזרחית ישראלית שעלתה לארץ לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת ייל בארצות הברית.

"כילד ראיתי את אבא אולי פעם או פעמיים בשבוע, כי הוא כל הזמן עבד", הוא נזכר. "הוא היה מאוד חסר לי, וכמתבגר אפילו כעסתי עליו על כך".

והיום?

"מאוחר יותר הבנתי את הסיבות שלו ושמה שחשוב זה האיכות, לא הכמות. אבא אדם סגור מאוד, ואפשר להבין אותו כמי שעומד בראש של חברה ציבורית".

מה זה איכות?

"בבקרים, לפני שהייתי יוצא לבית הספר, היינו מדברים במשך כשעה על עסקיו, על חברות אחרות ועל אירועים בחדשות. עכשיו בעסקים שלי אני נתקל במצבים שאבא תיאר לי בילדות, ואני מעריך את זה".

פרידמן החל להרגיל את בנו לעבוד עבור הכסף באופן שעשוי להיראות כמעט אבסורדי למתבונן מהצד. בזמן שרוב התלמידים בכיתה שלו במוסקבה הגיעו לבית הספר במרצדסים ובהאמרים, מלווים בנהג פרטי ובשומר ראש ומצוידים בשטרות כסף לקניית ארוחות, אלכסנדר צעד לבדו ברגל עם סנדביץ' בתיק. בגיל 12, כשרצה להזמין ילדה מהכיתה לדייט, הוא נשלח להרוויח את הכסף הדרוש לכך בעצמו. אביו הציע לו שתי חלופות: לשטוף את הרכב המשפחתי, או ללמוד שיר בעל פה. השכר על כל אפשרות היה שני דולרים. אבל מכיוון שהילדה המחוזרת היתה בעצמה בת אוליגרכים, כדי לממן את הארוחה במסעדה שאליה רצתה ללכת פרידמן היה צריך "לשטוף את כל החניון של אלפא בנק", כהגדרתו.

במקרה אחר, כשהתנהג כמו בן עשירים לכל דבר והפסיד אייפון בהתערבות לילד מהכיתה, אביו שילם על המכשיר כדי לכבד את ההתחייבות, אך בתמורה הוא חויב ללמוד לדקלם 70 שירים קלאסיים בעל פה.

עם הזמן פיתח הילד תושייה עסקית, שהתבססה על העובדה שלמד בבית ספר יוקרתי לעשירים. "כבר בכיתה ג', כשבקופסת האוכל לבית ספר שמו לי עוגיות ושוקולד, נהגתי למכור אותן לילדים אחרים, בעיקר כאלה שההורים שלהם הקפידו על מזון בריאותי ואסרו עליהם לאכול מתוקים", הוא מספר. בהמשך למד להשיג בקבוקי אלכוהול וחטיפים, שאותם מכר במחירים מופקעים לבני השכבות הבוגרות יותר. "נוער הזהב", מכנה אותם פרידמן בזלזול קל.

מה זה אומר?

"הם לא מכירים את מחירי המוצרים האמיתיים, עבורם מדובר בכמה ניירות יותר או פחות. ככה יכולתי למכור להם במחיר גבוה פי שניים ושלושה מהמחיר האמיתי". ב"ניירות" מתכוון פרידמן לשטרות של אלפי רובלים, סכומים שעבור רוב הרוסים שקולים לפנסיה חודשית או לחצי מהשכר החודשי הממוצע.

איך ילד בן 12 משיג אלכוהול?

"הנהג האישי של אמא שלי היה קונה בשבילי את הבקבוקים. הייתי מפקיד אותם בלוקרים שבבריכת בית הספר, וסוחר בקודים של הלוקרים".

אם כבר הכשרה לעסקים, את הכסף שהרוויח פרידמן הצעיר היה חייב להלבין, פשוט משום שלא היה לו הסבר ממש טוב לספק להוריו למקורו. "קניתי כמה משחקי פלייסטיישן, ואת רוב הכסף פשוט החבאתי בחצר הבית המשפחתי, בבור שחפרתי שם".

איך נולד בגיל כה צעיר הרצון העז להרוויח כסף?

"מילדות רציתי להיות איש עסקים. זאת היתה התשובה הקבועה שלי כשנשאלתי מה ארצה להיות כשאהיה גדול".

אני מניחה שאבא דחף.

"לאבא שלי דווקא היה חשוב שאעסוק במשהו אינטלקטואלי".

אתה חושב שתוכל להיות גדול ועשיר יותר מאבא שלך? הרי הזדמנות להתעשר כפי שהיתה עם התפרקות ברית המועצות לא תחזור. זה היה רגע חסר תקדים בהיסטוריה.

"אפשר לבנות הון בכל תקופה, וכמובן יש הרבה מחסומים בדרך. לכל תקופה יש הגיבורים שלה, לא רק במהפך של שנות התשעים ברוסיה. אין לי יעד פיננסי שאני רוצה להגיע אליו. כסף יהיה סימן להצלחה שלי, אבל אני לא אוציא אותו על צעצועים יקרים. בזה אני בדיוק כמו אבא, שגם הוא לא מאמין באחזקת נכסים, אני רוצה לשחרר את עצמי מהדאגות האלה".

בגיל 13 נשלח פרידמן ללמוד בפנימיית Sevenoaks היוקרתית בקנט שבאנגליה, שבה שכר הלימוד עומד על כ־40 אלף ליש"ט בשנה. לצדו למדו ילדי אוליגרכים נוספים מרוסיה, בניהם של לורדים בריטים, וגם בנו של שחקן בוליווד מפורסם. את הפנימייה הוא מתאר כמקום מחשל, שלימד אותו גם להתמודד עם הצקות. "לא דמיינתי שאלך מכות משום שאני יהודי באנגליה, אבל כילד ששקל בעבר 120 קילו וגם היה יהודי, נהייתי רגיל להצקות", הוא משחזר. "מה שעזר לי היה שאבא שלי לימד אותי לעבוד על שליטה עצמית. תמיד אמר לי שאת המשקל אוכל לשנות, אבל את השיוך ליהדות לא".

גם בתקופה שחי באנגליה, פרידמן הצעיר "השלים הכנסה" כדי לממן כל דבר שמעבר ללימודים ולמחיה הבסיסית שמימן אביו. מי שסייעו לו שם היו חבריו פבל ודריה טינקוב, שהלוו לו כסף לנסיעות באובר ולכרטיסי קולנוע. השניים הם בניו של המיליארדר הרוסי אולג טינקוב, שחולש גם הוא על קבוצת אחזקות שמורכבת ממפעלי מזון, רשת מסעדות ובנק כמובן. לפי פרידמן, אלה חבריו היחידים שהוריהם ברשימת העשירים של "פורבס".

כך נולדו כל העסקים שפרידמן מפתח כיום — באמצעות חשיבה עצמאית והישענות על הקשרים של אבא. "קשה להפריד בין הקשרים שלי לשלו. נכון שיש הקשרים שלו בעבודה, אבל מצד שני ילדים עשירים שאני מכיר מבית הספר — אלה עדיין נחשבים קשרים שלו או שהם כבר שלי?", הוא מתגונן.

כך או כך, אלה קשרים שאחרים יכולים רק לחלום עליהם.

"אני קיבלתי את נקודת הזינוק, זה אפשר לי להכניס רגל אחת בדלת וכרגע אני בלובי. אבל אני רוצה לטפס לפסגת המגדל".

כדי להגיע לשם, בגיל 18 הקים פרידמן את העסק הראשון שלו — ארגון והפקת מסיבות נוצצות עבור האלפיון העליון, בעיקר ילדי אוליגרכים שהכיר מילדות. הוא הביא להם את מיטב הלהקות והדיג'יים, אבל לדבריו, מהר מאוד הוא הבין שמדובר בעסק לא שקוף עם הרבה כסף שחור שזורם בו, ולא הרגיש בנוח.

עם ההון הראשוני מעסקי הפקת המסיבות המשיך לדבר הבא: נרגילות, או בשמן הרוסי העכשווי "קוקטייל אדים". מיתוג כזה אפשר לפרידמן, שמכר את השירות למסעדות יוקרה במוסקבה, לגבות סכומים דמיוניים של 200 דולר תמורת עישון נרגילה. גם כאן לא הזיקה העובדה שרוב המסעדות היו בבעלות אנשי המילייה החברתי שלו.

פרידמן האב התייחס לאחרונה לעסקי בנו ואמר כי הוא לא רואה בהם שום בעיה, כל עוד הם מאפשרים לו לבנות הון ראשוני ולצבור ניסיון. "אלה בלוני ניסוי שילמדו אותו להרגיש עצמאי ולהרוויח סכום התחלתי", הסביר. "אם זה יעבוד, אראה בכך הצלחה".

בשלב הזה הבין אלכסנדר שאפשר למנף את קשריו לביזנס רציני יותר, וכך הוקמה SF Development. "השם הוא קיצור של Six Figures", הוא מסביר. "בהתחלה היינו שישה שותפים, אבל זה בעיקר קשור למטרה שלנו — להרוויח מיליון דולר בשנה הראשונה". את הרעיון שבבסיס העסק הוא מכנה "אקסלרטור", אבל לא במשמעות המוכרת מעולמות ההייטק. SF מציעה מאיץ לחברות קטנות, המבוסס על חיבור לעסקי הקמעונאות של אבא פרידמן: "אנו לוקחים חברות שיש להן מוצרים מעניינים או פתרונות בק אופיס טובים ומכניסים אותם לרשתות הקמעונאיות".

כלומר?

"למשל, מצאנו חברה שפיתחה תוכניות טובות למועדון לקוחות, ואנחנו מחברים בינה לבין כמה רשתות. במצב רגיל, הרשתות הגדולות לא היו שמות על חברה קטנה בסדר גודל כזה. אבל אני יכול למנף את הקשרים של אבא שלי כדי ליצור הזדמנות לאחרים. הרעיון המרכזי הוא שיצרנים עם מוצרים חדשניים ומעניינים יבואו אלינו, המומחים שלנו ילמדו אותם שיווק, ניתוח עסקי ולוגיסטיקה, ואז נוכל לחבר אותם לרשתות. בשלב הראשון נתמקד במוצרי מזון".

נשמע קצת כמו קומבינה.

"שם המשפחה שלי עוזר לי לדפוק על דלתות ויש לי אנשי קשר בתוך הרשתות של אבא. ועדיין, לא ייקחו אף מוצר שלי אם הוא לא מייצר רווח".

המוצרים הראשונים ש־SF החדירה לרשתות השיווק ברוסיה ומכניסים לה כבר כמה מאות אלפי דולרים בשנה, לדברי פרידמן, הם מסטיקים מטורקיה בשם "Love Is..." ומשקה מדרום קוריאה שנקרא "Morning Care" ואמור לעזור בהפגת הנגאובר. זה נשמע אולי מצחיק, אבל לא כשרואים את המספרים — קבוצת X5 Retail של האב חולשת על 15 אלף סניפים של סופרים שכונתיים, עוד 850 סניפים בפורמט של היפרמקט ו־90 סניפים בפורמט של וולמארט. בשנה שעברה היא גלגלה מחזור מכירות של 23 מיליארד דולר, והיא נסחרת בלונדון (בנפרד מקבוצת אלפא) לפי שווי של כ־8 מיליארד דולר. עם נתח של 12% משוק המזון, היא הקמעונאית הגדולה ביותר ברוסיה, כך שכל מסטיק שעולה על המדפים שלה נהנה ממקפצה מטורפת.

אתה נשמע במסלול הישיר להפוך לאחד מאותם עשירים שאתה בז לגינונים שלהם.

"אצלנו ברוסיה אין תרבות של עושר, כי הכל זה כסף חדש. כולם מבזבזים אותו, והרבה פעמים בחוסר טעם. זה בלט בעיקר כשהגעתי ללמוד באנגליה, שם היה הרבה פחות דאווין. במוסקבה משוויצים בעושר, ובלונדון יותר באינטלקטואליות. לטעמי זה יותר מועיל ופרודוקטיבי. ראיתי את הרוסים שבאו ללמוד באנגליה ונפנפו בעושר כמו שהיו רגילים מהבית. הם נשארו מבודדים חברתית, עד שנאלצו להשתנות. לבריטים יש תרבות ארוכה של עושר, הם מגדלים את היורשים ומעבירים את השרביט".

הכסף הרוסי החדש חוגג כבר 34 שנה, אבל עדיין מלווה בארומה של כסף לא חוקי, ורוסיה משתרכת בתחתית מדדי השחיתות. אתה חושב שיהיה אפשר לשנות את הגישה הזאת בעתיד הקרוב?

"הדרך היחידה לשנות את התדמית הזאת היא לשנות את המצב הפוליטי ברוסיה ואת הסביבה המשפטית", מתנסח פרידמן בזהירות, בלי לנקוב באופן ישיר בשמו של הנשיא. "כל עוד אנשים יכולים להתעשר לא בדרך הישרה ביותר, היחס לעסקים ברוסיה יהיה חשדני. אני יכול לעשות את העסקים שלי לפי החוק ולשלם את כל המסים שצריך, אבל ברמת המדינה זה ידרוש עוד הרבה שנים".

ברוסיה, כפי שפרידמן מיטיב לתאר זאת, הכל פוליטי. גם הקורונה, שמעיבה בחודשיים האחרונים על העסק הטרי שלו. רוסיה אמנם ניסתה להתכחש זמן רב לקיומה של המגפה בשטחה, אבל בשלב מסוים כבר לא היה אפשר היה לתרץ את מספר מקרי המוות הגדול בחורף כדלקת ריאות. כעת, כשרוב העולם כבר השטיח את העקומה, רוסיה עדיין נמצאת בשלבי הזינוק המבהיל וכבר הגיעה למקום השביעי בעולם עם 155 אלף חולים (נכון לתחילת השבוע), ובהם אפילו ראש הממשלה מיכאיל מישוסטין.

גם כשפוטין הפסיק להתכחש למצב והחליט להטיל סגר, הוא נמנע מלקרוא לו כך. כדי לשמור על תדמיתו כצאר המיטיב של העם הרוסי הוא הכריז על "חופשה" של חודש, שבמהלכה על המעסיקים להמשיך לשלם את שכר העובדים המלא. רק שאף אחד לא הבהיר כיצד הדבר אמור להתבצע. לפי עדויות, רבים ממשיכים לעבוד ולפתוח עסקים בהיחבא, פשוט מתוך הבנה כי אחרת יקרסו כלכלית.

לפוטין יש סיבה טובה להיזהר, לאחר שמלחמת הנפט שהצית פגעה בעיקר במדינתו: מתוך מחשבה זחוחה שהקורונה דילגה על רוסיה, או סתם מתוך רצון בלתי נשלט להראות מי הבוס, פוצץ פוטין במרץ את השיחות עם סעודיה על קיצוץ ההיצע לאור הירידה בביקושים בצל המגפה. זה היה ניסיון לנצל את המצב כדי לפגוע בתעשיית הנפט האמריקאית, שבפועל גרם לצלילה חמורה בערך הרובל. הסיבה היא ש־40% מהתקציב הרוסי מגיעים מתקבולי תעשיית הנפט, וכיפוף הידיים הכושל הזה עתיד לכווץ את הכלכלה הרוסית ב־10% השנה. ובעוד שברוב העולם צפויה התאוששות ב־2021, לרוסיה מנבאים צניחה של 14% בשנה הבאה.

לפוטין עצמו ממתינה התמודדות לא פשוטה שהוא עצמו יזם, לפני שידע כמה עמוק יהיה המשבר הכלכלי ברוסיה. ב־22 באפריל היה אמור להתקיים משאל עם על תיקון החוקה כדי לאפשר לו להתמודד על עוד שתי כהונות לנשיאות רוסיה, ולפרוש רק ב־2036 כשיהיה בן 83. בגלל הקורונה ההצבעה נדחתה, ובינתיים פוטין צולל במדד שביעות רצון האזרחים ורואה באופק אפשרות שיצטרך לפרוש ב־2024, כפי שקובעת החוקה כיום. בימים אלה הוא מנסה להרחיק את עצמו מהמשבר, מבלה את ימי הסגר בבית הקיץ שלו בהמתנה לשיפור המצב, אז יוכל להגיח מהבידוד עם אסטרטגיה שתשאיר אותו על כס השלטון.

מי שנפגע מכל המהלכים הללו הם כמובן אזרחי רוסיה. "המדינה לא מתמודדת באופן יעיל עם הקורונה ומספר החולים מזנק בקצב של יותר מ־10,000 ביום", אומר פרידמן. "אנחנו מתקרבים למספרים של ארצות הברית, רק ששם מערכת הבריאות טובה הרבה יותר. מוסקבה סובלת ממצוקת מקום בבתי החולים, ובאזורים המרוחקים יותר איכות הטיפול ירודה".

בעיה נוספת ברוסיה היא אמינות המידע. מספר המתים המדווח נמוך באופן חריג: כמות הנדבקים דומה לזו של גרמניה, אבל מספר המתים (1,450 איש בלבד) הוא כחמישית מזה של המדינה עם אחת ממערכות הבריאות הטובות בעולם. רבים סבורים כי הממשל כרגיל מייפה את התמונה. "אני מתייחס בסקפטיות לסטטיסטיקות", אומר פרידמן בזהירות. "יש השלכות פוליטיות משמעותיות למקרי מוות רבים, והמספרים שפורסמו בהחלט מעוררים תהייה. נסיבות פוליטיות גם מונעות לדעתי על הכרזת מצב חירום, ולכן קוראים לזה אצלנו 'חופשה'. אם יוכרז מצב חירום תהיה ציפייה או אפילו דרישה לשחרר כסף מקרן העושר הלאומית, שיש בה 120 מיליארד דולר. הממשל לא רוצה להגיע לשם, בטח לנוכח מחירי הנפט הנמוכים".

מלחמת הנפט, יודע פרידמן, תפגע גם בעסק שלו. "למחירי נפט נמוכים יש השפעה שלילית על שער הרובל, שגם נוגעת כמובן לעסק שלנו. אבל מה שמטריד אותנו בעיקר זו ההוצאה הממוצעת של קונים בחנויות. אם היא תרד, גם המוצרים שננסה להחדיר יזכו לפחות עניין".

יש ספק שהיא תרד?

"כרגע די ברור שיכולת הקנייה של הצרכן הרוסי תיפגע גם בגלל העלייה בשיעור האבטלה בשל הקורונה, וגם בגלל התמיכה הדלה של הממשלה. בשלב זה. תקציב הסיוע הממשלתי הוא רק 0.3% מהתוצר".

הביקורת של פרידמן על הממשל אולי מסויגת, אבל גם כך היא עניין נדיר, ודאי כשהיא נשמעת מפיו של בן למשפחת אוליגרכיה ותיקה. ככל שהשיחה עוברת לעסוק בפוטין, הקצב שלה מאט. בניגוד לשטף הדיבור המהיר במשך הראיון כולו, בשאלות על השלטון הרוסי פרידמן בורר בזהירות את מילותיו. גם צעיר בן 19 יודע שלתשובות שלו עלולות להיות השלכות משמעותיות, לא רק עבורו, אלא גם עבור אביו.

לא במקרה פרידמן האב הוא אחד הבודדים שמחזיק מעמד בצמרת כבר יותר מ־20 שנה. הוא נחשב איש עסקים קשוח, והבנק שבשליטתו ידוע כאחד המעטים ברוסיה שאינו מסכים להסדרי חוב, אך בכל הקשור להתבטאויות פומביות הוא זהיר מאוד ויודע להלך בין הטיפות. מצד אחד הוא נחשב ברוסיה מקורב לפוטין, ומצד שני הצליח שלא להיכלל בין אנשי העסקים שארצות הברית הטילה עליהם סנקציות ב־2018 בתגובה לבחישה הרוסית בבחירות לנשיאות. שותפו לשעבר וקסלברג, למשל, שברוסיה נחשב הרבה פחות קרוב לפוטין, נכלל בסנקציות. יותר מכך, פרידמן הוזמן לפני שנתיים ל־The Atlantic Council, אחד ממכוני המחקר בוושינגטון, כדי לדון ב"תחזיות לכלכלה הרוסית בעידן הסנקציות המסלימות".

בעקבות התפרצות הקורונה, למשל, פרסם פרידמן פנייה מיוחדת בסרטון וידיאו לקהילה היהודית ברוסיה: "לא הייתי עושה יותר מדי דרמה מהמצב הנוכחי, הכל יהיה מאחורינו בתוך כמה חודשים", אמר שם. "נדמה לי שחרף הסכנות של הווירוס, יימצאו התרופות והחיסונים הנדרשים כבר בשנה הבאה". ברוח הפילנתרופיה החדשה שמתחילה לחלחל לאוליגרכיה הרוסית בשנים האחרונות, מיהרה גם קבוצת אלפא שלו להודיע על תרומה של מיליארד רובל (13 מיליון דולר) למאבק המקומי בקורונה. המסר האופטימי הזה, אולי לא במקרה, מהדהד את התכחשותו של פוטין לקיומה של קורונה ברוסיה.

בשנים האחרונות, מאז "שילם את חובו" לפוטין ומכר את TNK לרוסנפט הממשלתית, פרידמן האב מנסה להתרחק מהעולם העסקי ברוסיה. הוא השקיע לא מעט מאמצים בהעברת כובד משקלו העסקי אל מחוץ למדינה, ולפי פרסומים — שהוכחשו על ידו — אף העמיד למכירה את אלפא בנק. ב־2013 הקים פרידמן בלונדון את LetterOne, חברת אחזקות נפרדת מאלפא, שרשומה בלוקסמבורג עם משרדים בלונדון וניו יורק, ומחזיקה בעיקר בחברות באירופה. מי שיקרא את תיאורו של פרידמן באתר הקבוצה, יתקשה לזהות כי מדובר באוליגרך: המילה "רוסיה" כלל לא מוזכרת; לבוב, מקום הולדתו, מתוארת כעיר באוקראינה שהיתה חלק מפולין לפני מלחמת העולם השנייה; ואפילו על רשת X5 נאמר קודם כל שהיא נסחרת בבורסת לונדון. תחומי הפעילות החדשים של פרידמן בעלי ניחוח מודרני יותר ומתמקדים בעיקר בטכנולוגיה, רפואה וקמעונאות. ובכל זאת, מהרגלים ישנים קשה להיפטר: האחזקה המשמעותית ביותר של LetterOne היא חברת האנרגיה Wintershall Dea.

באתר החברה מתוארת בהרחבה גם פעילותו של פרידמן בעולם היהודי, כאחד המייסדים של פרס בראשית בגובה מיליון דולר, שמחולק מאז 2012 ביוזמת ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית וקרן ג'נסיס. פרידמן וחמישה שותפים, חלק מהם שותפיו העסקיים, הקימו את הקרן ב־2007 והקצו לה 100 מיליון דולר.

אתה וגם אביך מדברים הרבה על היהדות שלכם, ויש לכם בני משפחה שחיים כאן.

"אני מאמין בתיקון עולם לפי התפיסה היהודית. אף שההורים שלי מעולם לא התעקשו על זה ותמכו בבחירה חופשית, אני מגדיר את עצמי יהודי ומנסה להתחבר ליהדות".

ועסקים בישראל?

"אני אוהב מאוד את האנשים בישראל ומרגיש שאני דומה לכם באופן החשיבה שלי. אני אוהב גם את הגישה לעסקים ואת הסביבה המשפטית שמייצרת תנאים לעסקים. אבל אני גם מבין שמכיוון שלא גרתי פה, לא ראיתי גם את הדברים השליליים שרואים מקרוב. בכל מקרה עוד לא ניסיתי לעשות עסקים בישראל, אולי כי אני עדיין צעיר מאוד".

אולי בלי כוונה, נהפכת סמל לבן עשירים שהולך נגד התלם. יש לך עצה לילדים שגדלים לתוך כסף?

"תלמדו להעריך את עצמכם באופן מציאותי, ותתמקדו במה שאתם ולא במה שההורים שלכם. הערכה עצמית היא תכונה חשובה לחיים. תחיו לפי המציאות, לא לפי מה שההורים שלכם חולמים וחושבים".