ביקורת בונה

//

כתבה ואיירה: מיטל שפירו

ביקורת בונה

כתבה ואיירה:
מיטל שפירו

אקונומיקה

יכולה להבהיר לך דברים

שעד לא מזמן היו תעלומה.

אייל גולן, למשל.

גם אני, כמו רבות אחרות, הזדעזעתי קשות מהעובדה שהוא מופיע באירוע מרכזי של יום העצמאות. הזדעזעתי עוד קודם, כשראיתי שהוא ממשיך להופיע, לקבל סיקור אוהד בתוכניות טלוויזיה, להתחתן ולנהל את חייו כאילו לא לקח חלק במנגנון מחושב, מתוזמר ושיטתי לניצול מיני של קטינות. ובעיקר לא הבנתי את המעריצות. הרבה מאוד נשים ממשיכות לאהוב אותו ולהגן עליו למרות כל מה שעשה. לא הייתי מסוגלת להבין למה הן נשארות נאמנות לו. עד שנפל לי האסימון — זה בגלל שהוא נשאר נאמן להן, לכולן, במקביל.

הבנתי את זה בזמן הספונג'ה, או כמו שאני אוהבת לקרוא לזה כדי להרגיש אירופאית: ספונז'ה. אין כמו לשפוך אקונומיקה על כל הבית כדי להרגיש שאת בשליטה על החיים שלך: "אולי אין סיכוי שאצליח אי פעם לאזן בין קריירה לאמהות לעצמי, אבל היי, אני יכולה לשלוט באיך שהרצפה הזאת תיראה!".
החלון בסלון היה פתוח, ובחלון שמולי השכנה עשתה את אותו הדבר בדיוק: שפכה דלי, ואז העבירה 7 ליטר מים עם מגב דרך חור קטן בקיר, ישר לרחוב. מהרמקולים שלה בקע קולו של אייל גולן, ומילא גם את הבית שלי — "יש לי רק חלום לקנות לך יהלום, לראות אותך עוד פעם מחייכת". רציתי לצרוח עליה שתנמיך, אבל אז הרגשתי משב רוח קל מכיוון הדלת, וצעדי רפאים שמתגנבים אליי מאחור. רטט עלה מצווארי ועד הקודקוד כששמעתי את הלחישה המתוקה: "יש בי אהבה, הישארי קרובה". וואו! "אשאר קרובה", לחשתי למגב. מילות שיריו הן פורנו מחמאות. כמו פורנו, הן מציעות את הדבר עצמו, אבל בהגזמה. חף מהצטדקויות, תפור בגסות, אבל בדיוק מה שהלב הצמא והשחור שלך רוצה. מילה טובה.

בדומה ל"דלת אחורית" של מאיר אריאל, גם אייל גולן מרבה לבוא בדלתות אחוריות, ולהיות היחיד שמרעיף עלייך את כל המחמאות שבעולם כשאת שוטפת את הבית. בכל פעם שבעלך רצה להתנצל, הוא השמיע לך את השיר "מצטער" של אייל גולן, וכשלא התנצל, הקשבת לשיר הזה בעצמך, וקיבלת את המילים שרצית. "אני פוחד כשתבואי לראות אותי אומר סליחה, תראי דמעות שבלי להתבייש ייפלו בדרך". האם אי פעם מישהי קיבלה כזאת התנצלות מבעלה? הם פשוט נוהמים וממשיכים להגביר את יונית לוי לווליום המקסימלי. בשביל בעלך את האשה בטרנינג שמנדנדת לו כי הוא שם רגליים על הספה הבהירה, אבל השיר של אייל גולן יודע שאת ג'דאית: "יש לך כוח של צבא שלם, אחת נגד כולם וזה עושה אותך למה שאת — לוחמת".
השירים של אייל גולן הם כל מה שאשה רוצה לשמוע בוויכוח או שעת משבר: "לאן את הולכת?", "אל תעזבי", "תחזרי", "את היפה בנשים", "אוהב אותך לנצח", וגולת הכותרת: "מצטער". לו הייתי זאב נחמה, הייתי כותבת לו תכף ומיד את השיר "את צודקת", ולא צריכה לעבוד עוד יום אחד בחיי מרוב תמלוגים.

המאבק הפמיניסטי צריך להיות גדול יותר מאייל גולן. לא הצלחנו להעביר מסר דרכו. לאף אחד לא אכפת. אי אפשר להמשיך לבזבז עליו אנרגיה. צריך להמשיך הלאה, בעקשנות. זה רק אומר משהו שאולי לא נעים לשמוע: המאבק הפמיניסטי פשוט לא נגיש מספיק לכולן, אז לא כולן נרתמות. מי שרוצה שהמאבק הפמיניסטי יהיה שייך לכל הנשים חייבת למצוא דרך אחרת להביא אותו לכל בית בישראל.
אולי באמצעות עלייתו של זמר פורנו מחמאות חדש. הוא יעלה אט אט דרך במות פתוחות, ריאליטי מוזיקה והשתתפות ב"הישרדות VIP", וישיר: "אהבה שלי, את משתכרת 30% פחות וזה כואב. יפה שלי, מאז שנשבר המדיח, הכלים באים בערמות, והגב שלך נשבר, וזה כואב. נשמה שלי, איך תתקדמי במשרת אם? הקריירה שלך גמורה, התואר שלך טוב רק לנקודות בביטוח לאומי. למדת לחינם, וזה כואב. אוצר שלי, שאלתי את הבוס אם אוכל לצאת מוקדם יומיים בשבוע כדי להוציא את הילד מהגן. הוא לא מוכן, וזה כואב. נסיכה שלי, כל אשה מגלה שהיא אשה באירוע של הטרדה מינית, וזה כואב. איך שנשבר לי פה הלב לראות שנשבר לך שם הגב. וזה כואב"...