עדשה רחבה

//

יאיר רוה

מימין: "מהיר ועצבני 9" שנדחה לשנה הבאה, ו"טרולים מסביב לעולם" שיוצא כעת למסכים הביתיים. האם אחרי הקורונה רק שוברי הקופות הגדולים יישמרו לקולנוע? צילומים: Universal Pictures, Disney/Pixar, Texanjakeg

עדשה רחבה

יאיר רוה

איך משבר הקורונה עתיד לשנות את תעשיית הקולנוע?

מלמעלה: "טרולים מסביב לעולם" שיוצא כעת למסכים הביתיים ו"מהיר ועצבני 9" שנדחה לשנה הבאה. האם אחרי הקורונה רק שוברי הקופות הגדולים יישמרו לקולנוע? צילומים: Universal Pictures, Disney/Pixar, Texanjakeg

"לא יופצו סרטים חדשים עד שתחלוף המגפה". זו היתה הכותרת בעמוד 10 ב"ניו יורק טיימס" בעשרה באוקטובר 1918. העמודים הראשונים של העיתון הוקדשו לידיעות על המתרחש בחזיתות מלחמת העולם, ורק עמוק בעמודים הפנימיים טרחו לדווח על המצב ההולך ומחמיר של מגפת השפעת הספרדית, שתהרוג בסופו של דבר 50 מיליון איש. מכל הכותרות האפשריות עורכי העיתון בחרו להוביל את הסיקור דווקא בהחלטת אולפני הקולנוע לעצור את הפצתם של רוב הסרטים החדשים. להגנתם ייאמר שהמגפה אכן תשנה גם את פני הקולנוע לעולמים. 102 שנה לאחר מכן, כשכל העולם שוב מוגבל לביתו, ההיסטוריה יכולה ללמד אותנו איך ייראה הקולנוע ביום שאחרי הקורונה.

השפעת הספרדית למעשה יצרה את הוליווד כפי שאנחנו מכירים אותה. עד 1918 התעשייה הורכבה מעשרות אולפנים קטנים ועצמאיים, אך המשבר גרם לכך שכל הקטנים קרסו, והבינוניים התמזגו. כך למשל, רשת בתי הקולנוע של מרקוס לואו התמזגה עם חברת ההפקות הקטנה "מטרו" לחברה שתהפוך חמש שנים (ועוד כמה מיזוגים) אחר כך לאולפן MGM. והתוצאה מהדהדת עד היום: הוליווד 2020 מורכבת משבעה אולפני קולנוע גדולים ומעט חברות עצמאיות.

במקביל, אולפני הקולנוע הגדולים שנוצרו בלעו את בתי הקולנוע שפשטו את הרגל, ויצרו מציאות חדשה שבה הם שולטים לא רק בהפקת הסרטים והפצתם אלא גם בהקרנתם. זו היתה המציאות באמריקה במשך 30 שנה עד שב־1948 בית המשפט העליון קבע שבעלות האולפנים על בתי הקולנוע פוגעת בתחרות, וחייב אותם להתפצל.

ב־70 השנה שחלפו מאז, רשתות בתי הקולנוע נהפכו לכוח הדומיננטי בתעשייה, שאחריו נאלצים האולפנים לחזר כדי להבטיח שסרטיהם יוצגו בהם. בין השאר, היה בידיהן הכוח לקבוע חלון הפצה מינימלי של שלושה חודשים בין הפצת סרט בבתי הקולנוע ובין הפצתו בפורמט ביתי. ומי שמפר את הכלל — יוחרם על ידי כל הרשתות החברות באיגוד בתי הקולנוע האמריקאי. זו, למשל, הסיבה שנטפליקס, המסרבת לציית לחוק, לא מצליחה להפיץ את סרטיה ברשתות הקולנוע הגדולות באמריקה.

"קדימה". חלון ההפצה ל־VOD הוקדם

משבר הקורונה של 2020 עשוי להפוך את הגלגל בחזרה לימי 1918. רשתות הקולנוע הריקות מאדם הן כרגע החוליה החלשה בתעשייה. וונדה הסינית וסינוורלד הבריטית, ששולטות בשתי רשתות הקולנוע הגדולות בארצות הברית כבר הזהירו שהן עשויות לקרוס. ואלה שתי הרשתות הגדולות בעולם.

בהיעדר אולמות קולנוע, אולפני הקולנוע קובעים עובדות חדשות בשטח, שוברים את חלונות ההפצה המקודשים ומטיסים את סרטיהם ישירות לבתים. החלוצים היו יוניברסל, שהעבירו לשירותי ה־VOD האמריקאיים את "משחקי ציד" ו"אמה", שבועות אחדים אחרי שהוקרנו בבתי הקולנוע. שאר האולפנים הצטרפו מיד: דיסני השמרנים הוציאו ל־VOD את "קדימה", וורנר את "הדרך חזרה" עם בן אפלק, וסוני את "בלאדשוט", סרט האקשן של וין דיזל, שבכלל לא הופץ בבתי הקולנוע האמריקאיים. גם בישראל העבירו כמה מפיצים את סרטיהם החדשים ישירות אל שירות ה־VOD של yes. אפילו צרפת, המדינה המחמירה ביותר בתחום, שבה חלונות ההפצה מעוגנים בחוק ועומדים על שלוש שנים (!), התקפלה.

אמנם כולם מכריזים כי שבירת החלונות הללו היא תגובת חירום זמנית למצב חריג, אבל אם יש דבר אחד שלמדנו מההיסטוריה — ודאי מההיסטוריה של הקולנוע — זה שכל שינוי שנעשה בתגובה למשבר, נהפך במהרה לסטנדרט החדש, כי את הגלגל קשה מאוד להחזיר לאחור. פירוש הדבר שהסרטים הגדולים של הוליווד יגיעו אלינו הביתה מוקדם הרבה יותר. כבר מזמן חזה סטיבן ספילברג שסרטי הענק יישארו בקולנוע כאירועים המוניים בפורמט חגיגי ואקסקלוסיבי, אבל סרטי הביניים יעשו את בכורתם על המסכים הביתיים בצמוד או בסמוך להקרנתם בבתי קולנוע קטנים יותר. לפני ארבע שנים תמכו ספילברג, פיטר ג'קסון וג'יי.ג'יי אברמס במיזם "Screening Room" של שון פרקר, שירות להצגת הקרנות בכורה לסרטים בבית במקביל להפצתם בבתי הקולנוע, אך מאז המיזם נעלם. זו תהיה ההזדמנות שלו ושל דומיו לחזור לסדר היום ולפצל את עולם ההפצה לשתי קטגוריות: 20–30 סרטי ענק שיצאו רק בקולנוע, וכל השאר שיוצגו במקביל במחיר מוזל בקולנוע ובמחיר גבוה יותר בהשכרה ביתית.

במידה רבה אולפני יוניברסל כבר יצרו החודש את החלוקה הזאת. שני סרטים בהפצתו היו אמורים לצאת באפריל: "מהיר ועצבני 9" ו"טרולים מסביב לעולם". את "מהיר ועצבני 9" הם מיד דחו בשנה ל־2021, בתאריך שכבר היה שמור מראש ל"מהיר ועצבני 10". ואת "טרולים מסביב לעולם" הם יפיצו השבוע ב־VOD. ההבחנה ברורה: סרט שיש לו פוטנציאל להכניס מיליארד דולר בכל העולם לא מבזבזים על הקרנות ביתיות, ואילו סרט שבמקרה הטוב היה מכניס 80 מיליון דולר באמריקה אפשר להוציא בכל פורמט כדי לא להפסיד עליו כסף.

בעקבות מגפת השפעת הספרדית ב־1918 האולפנים בלעו את בתי הקולנוע שפשטו את הרגל, ויצרו מציאות חדשה שבה הם שולטים לא רק בהפקה ובהפצה, אלא גם בהקרנות. משבר הקורונה עשוי להחזיר את התעשייה לשם

בנובמבר שעבר, עוד לפני משבר הקורונה, הכריז משרד המשפטים האמריקאי שהוא בוחן את האפשרות לבטל את פסיקת בית המשפט העליון מ־1948, ולאפשר לאולפנים לחזור לקנות רשתות קולנוע. באתר משרד המשפטים האמריקאי פורסמו תגובות הציבור למהלך הזה, רובן של רשתות קולנוע מקומיות קטנות וארגוני יוצרים שזעקו כי המהלך יהיה הרסני. אלה הרשתות שעשויות לקרוס עד שיימצא חיסון לקורונה, ואז אולי כבר לא יהיה יותר מי שיתנגד למהלך, ואכן נחזור ל־1918 — דיסני ונטפליקס יהיו הראשונות שירוצו לקנות רשתות קולנוע ולכבוש לא רק את תחום יצירת התוכן אלא גם את הנדל"ן שמציג אותו.

וכך, אחרי שהקורונה תפסיק להפחיד אותנו, עדיין יהיו בתי קולנוע אבל הם יהיו בשליטת תאגידי הענק, הרפרטואר שלהם יהיה מצומצם וממותג יותר (כל רשת תיתן עדיפות לסרטים של האולפן שקנה אותה), ונטפליקס סוף סוף תצליח להכניס את סרטיה לרשתות הגדולות, שיהיו בבעלותה או שיבטלו מראש את כל שיטת חלונות הבלעדיות. מנגד, האפשרות לראות סרטים חדשים בבית באופן חוקי — גם בלי נטפליקס ואמזון — תגדל ותתפתח. למגמה הזאת תהיה אופוזיציה משמעותית, אבל היא תהיה בלתי נמנעת כשיתברר שיידרש הרבה מאוד זמן לשכנע את הקהל לחזור להצטופף יחד באותו אולם לא מאוורר ולהשתעל האחד על השני.