ל

פני תשע שנים, באמצע שנת 2013, ג'יימס האוולס (Howells) עשה סדר במגירה המבולגנת בשולחן של המחשב האישי שלו. הוא איש IT, ובהתאם היא היתה גדושה בציוד מחשבים, מטענים וכבלים ממינים שונים ומשונים. והיו בה גם שני כוננים קשיחים, זהים למראה. אחד מהם היה ריק והאוולס התכוון לזרוק אותו, משום שהנפח שלו היה קטן מדי לשימוש שנדרש לו. בשני היו 8,000 מטבעות ביטקוין.

האוולס כרה אותם ארבע שנים קודם לכן, בתחילת 2009, כשהביטקוין רק נולד ונתפס עדיין כרעיון הזוי שרק גיקים גמורים ידעו לעכל. למעשה, האוולס, שהיה אז בן 22 בלבד, היה אחד מחמשת כורי המטבע הראשונים. אז הוא כרה, ולא ייחס לכך חשיבות גדולה מדי, והמטבעות שכבו בהארד דיסק שבמגירה. ארבע שנים.

עד לאותו בוקר שבו "הגיע הזמן לעשות סדר במגירה". האוולס סידר, ניקה, וגם השליך לפח את הכונן הריק. או לפחות כך הוא חשב. בדיעבד הבין שהתבלבל בין השניים: הכונן שהושלך לפח, בשקית שחורה ששונעה למטמנה של ניופורט, וויילס, שבה הוא מתגורר, היה זה עם הביטקוין. 8,000 מטבעות, ששווים כיום כ־185 מיליון דולר. לפני פחות משנה, אגב, הם היו שווים קצת יותר מחצי מיליארד דולר.

"זו היתה פשוט תאונה, It is what it is", הוא אומר בפנים חתומות ל"מוסף כלכליסט" בריאיון זום שהתקיים בשבוע שעבר. "אני לא מאשים בזה אף אחד מלבד את עצמי. זה הביטקוין שלי ואני אחראי לו. אבל למרבה המזל, בניגוד לכרטיס לוטו אבוד, עדיין יש לי סיכוי למצוא אותו. את יודעת, הארד דיסק לא פשוט נעלם".

דרים טים למיץ של הזבל

שיברון הלב הזה היה יכול להחזיק בקלות סרט אימה, אבל באופן מפתיע מכאן הסיפור של האוולס רק הופך מעניין יותר. בשנים הראשונות שלאחר התאונה הוא מיקד את מאמציו בניסיונות צנועים יחסית לשכנע את פרנסי העיר לאפשר לו להיכנס למטמנה כדי לחלץ את האוצר. "אבל הם הסתכלו עליי כאילו 'מי זה הבחור הזה שרוצה לחפור פה ולעשות בלגן' וגירשו אותי", הוא מספר. לדבריו, בעיריית ניופורט, עיר של כ־160 אלף תושבים בדרום וויילס, בקושי הסכימו להיפגש איתו. לשיטתם, חפירה במטמנה טומנת בחובה נזקים סביבתיים עצומים, אבל האוולס חושב שזה תירוץ: "המטמנה ממוקמת ליד נמל ניופורט, זה לא אזור מגורים. אין בזה כל היגיון".

בעירו, מטבע הדברים, הוא מוכר כבר שנים כ"איש הביטקוין", אבל הסיפור של האוולס התפשט הרבה מעבר לגבולות המדינה ועשה כותרות בכל רחבי העולם. העניין בו רק גדל במקביל לצמיחת השווי הפנומנלית של המטבעות במטמנה.

הוא כמובן לא האדם הראשון שאיבד ביטקוין. לפי Chainalysis, חברה המתמחה בדאטה על קריפטו, ב־12 השנה הראשונות לקיומו של המטבע אבדו בערך 3.5 מיליון מטבעות, קרוב לחמישית מכלל המטבעות שנכרו עד אז. לפני כשנה וחצי עלה לכותרות מתכנת אמריקאי, ששמו שטפן תומס, שאיבד את הסיסמה ל־7,002 מטבעות ביטקוין שברשותו. ב־2019 משתמש רדיט התוודה שאיבד 10 אלף מטבעות לאחר שאמו זרקה את הלפטופ שלו לפח.

אבל האוולס החליט לא להרים ידיים. בעידודם של צמד משקיעי הון סיכון אירופאים, קארל וונדרבורן והאנספטר יאברג, הוא החל לגבש תוכנית פעולה גרנדיוזית. "לפני בערך שנתיים אמרתי לעצמי, 'אוקיי, אתם לא רוצים להתמודד איתי? אז אני ארכיב צוות מקצועי של אנשים שמשימות כאלה הן המומחיות שלהם", הוא מספר.

בשנתיים האחרונות האוולס בנה "דרים טים", צוות חלומות למשימות חילוץ של אבדות מטונפות במיוחד. הצוות הזה אמור לאתר ולחלץ את הכונן ששוכב כבר תשע שנים במיץ של הזבל, ואז לנסות לשחזר את תכולתו היקרה מפז.

"הקבלן הראשי בפרויקט הוא חברת Vertase FLI מבריסטול, בריטניה, שעוסקת בחפירות במטמנות ובמיון פסולת למיחזור", הוא מתאר. "הם עשו גם חפירות במטמנה בוויילס, מה שאומר שהם כבר התמודדו עם כל הסוכנויות הסביבתיות שאנחנו צריכים להתמודד איתן, ומכירים את כל מי שצריך להכיר".

אני מניחה שהם עדיין לא ביצעו משימה של איתור פריט קטן כמעט עשור אחרי שהושלך למטמנה.

"פניתי אליהם ושאלתי אם הם מסוגלים לעשות את מה שהם עושים על בסיס יומיומי במטמנה של ניופורט. הם השיבו בחיוב. התכנון הוא להעלות את הזבל על מסועים ולמיין".

למיין?

"מעל המסוע יהיה סורק AI של חברת MAX AI מאורגון, שיסרוק כל פריט שינוע עליו, והוא יהיה 'מאומן' לאתר הארד דיסק. כשהוא יאתר פריט כזה הוא ישלח קריאה, וזרוע רובוטית תרים אותו באופן אוטומטי. וזו רק נקודת זיהוי אחת, כי יהיה מסוע נוסף עם ממיינים ידניים. נקודת זיהוי נוספת תהיה מכונה שתסנן פריטים על בסיס גודל. אלה יהיו שלוש ההזדמנויות למצוא את הכונן — כשכל יתר הפריטים ילכו למיחזור".

לפי הערכות של האוולס מהעבר, מיון של כלל המטמנה יימשך שלוש שנים וידרוש סינון של כ־110 אלף טונות של זבל. העלות, הוא אומר, תסתכם ב־11 מיליון דולר. תוכנית חלופית, צנועה יותר, כוללת חיפוש רק בחלק הספציפי במטמנה, שלפי ההערכות שם נמצא הכונן, והיא תימשך 18 חודשים בלבד.

כדי להבטיח את הצלחת המבצע הגרנדיוזי, הוא צירף לצוות החלומות שלו את מנהל התפעול לשעבר של מטמנת ניופורט, שפרש לפנסיה ב־2018. "הוא עיצב ובנה את המטמנה", אומר האוולס בעיניים נוצצות, "אין אדם מתאים יותר לצוות שלי ממנו. זה בונוס עצום שהוא איתנו".

חברים נוספים בצוות יהיו יועץ שעבד בחברת Ontrack האמריקאית, ששחזרה בהצלחה 99% מהקופסה השחורה של מעבורת החלל קולומביה, שהתרסקה ב־2003 כשעליה גם האסטרונאוט אילן רמון; מומחה לפירוק אסבסט ופסולת מסוכנת מחברת Santia הוולשית; וכן שני "כלבים" רובוטיים מדגם ספוט של תאגיד הרובוטיקה האמריקאי Boston Dynamics, או כפי שהאוולס מסכם בחיוך מריר ובהשפלת מבט, "בניתי תוכנית מטורפת, ובסוף לתקשורת אכפת רק מהכלבים". שמותיהם, אגב, הם סאטושי והאל, על שם סאטושי נקמוטו והאל פיני, שנחשבים אבות טכנולוגיית הקריפטוגרפיה שהולידה את הביטקוין.

למה באמת צריך כלבי רובוטיים?

"כי הסיפור שלי התפרסם בכל העולם, וברגע שנתחיל לחפור במטמנה נצטרך לאבטח אותה כדי לוודא שאף אחד לא פורץ אליה בלילה ומנסה לגנוב את הכונן הקשיח. מדובר בהמון כסף".

ומה יהיה תפקיד הכלבים?

"יהיו להם עיני אינפרה־אדום והם יסרקו את המתחם. יהיה כמובן גם מאבטח אנושי ומצלמות במעגל סגור, אבל הכלבים יעזרו. האמת היא שרציתי אותם כי באמצעות עיני האינפרה־אדום הם יכולים למנוע מצב שבו אנחנו מוצאים את ההארד דיסק והורסים אותו בטעות. אז בשעות הלילה הם יהיו מאבטחים, ובשעות היום הם יהיו חלק מכוח הסריקה".

תסביר.

"העניין היא גובה הנפילה. יהיה דלי שירים את הפסולת למסוע הסריקה. עכשיו תארי לך שהדלי מרים את הכונן כשהוא במצב מושלם והוא נופל ממנו מגובה 20 מטר. אנחנו עוד עלולים להרוס אותו במו ידינו. לכן אנחנו רוצים לאתר את הכונן  בהזדמנות המוקדמת ביותר. והכלבים הרובוטיים, שיצוידו גם במערכת AI, יכולים לעזור לנו לסרוק את הדליים עוד לפני שהזרוע מרימה אותם באוויר".

"לי ולמשקיעים שלי יש סבלנות אינסופית. כונן קשיח לא מתפורר כמו פיסת נייר ויש עוד שנים עד שתאבד התקווה. כרגע אני פשוט רוצה לשבת עם חברי העירייה ולהציע להם הצעה עסקית שכולם ירוויחו ממנה"

חבר, תשכח מזה

איש אינו מבטיח להאוולס שהמבצע יוכתר בהצלחה, שהכונן בכלל יימצא או שיהיה ניתן לשחזר את תוכנו. אבל בינתיים הוא עומד בפני קושי ארצי וביורוקרטי הרבה יותר, שהוא אינו מצליח לפתור: התנגדות נחרצת מצד העירייה לכל העניין.

גם כש"מוסף כלכליסט" פנה לעיריית ניופורט, התגובה היתה נחרצת: "העירייה אמרה למר האוולס כמה פעמים שפעולת החילוץ המבוקשת איננה מורשית תחת האישור הסביבתי שלנו, וכי פעולה כזו תהיה בעלת נזקים סביבתיים עצומים לאזור הסובב את המטמנה", נאמר בתגובה. "פעולה כזו גם תחייב את סגירת המטמנה. אנחנו כגוף ציבורי מחויבים לספק שירותים לתושבינו, ולא לאפשר פעולת חילוץ ספקולטיבית שתפריע לספק אותם… אין כל ביטחון שהכונן הקשיח אכן נמצא במטמנה, וגם אם היה, הסיכויים למצוא אותו במצב סביר לאחר תשע שנים, כשהוא נתון ללחצים ובסביבה של קורוזיה, נמוכים ביותר. היינו ברורים ועקביים בתגובותינו למר האוולס בעניין זה".

האוולס מצדו טוען שהתוכנית המטורפת שלו לא רק שלא תזיק לעיר, היא טומנת בחובה ערך רב עבורה. "זה לא רק פרויקט לחיפוש כונן קשיח", הוא מתעקש, "במסגרת התחקיר שלי לפרויקט גיליתי שהמטמנה הזו למעשה די מזהמת, ולכן זה הפך גם לפרויקט לשיקום המטמנה. זו מטמנה שנקברה באדמה לפני רגולציית המיחזור בוויילס, ואנחנו מאמינים שאפשר למחזר בערך 75% מהתכולה שלה. כך שאני לא עושה את זה רק עבור עצמי, אלא גם כדי לתקן שגיאות בעבר. אם נצליח, נוכל לבנות בשטח שיתפנה במטמנה חווה סולארית, למשל".

את התוכנית הזאת כבר הצגת לעירייה?

"לצערי עדיין לא. בשבוע שעבר שלחתי מייל לכל מקבלי ההחלטות החשובים — חברי מועצת ניופורט, חברי קבינט, חבר הפרלמנט הבריטי לאזור. הייתי רוצה מאוד להיפגש איתם ולדון בתוכנית שלנו כתוכנית עסקית. אני פשוט לא מבין למה הם כל כך קשים. אם היתה סיבה אמיתית לא לחפור במטמנה, למשל אם טמונה שם פסולת גרעינית, הייתי מרים ידיים ומשלים עם רוע הגזרה. אבל זה לא המצב".

אתה חושב שהקושי טמון בדיגיטליות של העניין? שאם היה מדובר בתיק גב עם 180 מיליון דולר הם לא היו מתעלמים ממך כך?

"ייתכן שיש פה אלמנט של בורות. העובדה שהם לא מוכנים אפילו להיפגש איתי היא שיגעון מוחלט, בהתחשב בסכום הכסף שמדובר בו. כל מנכ"ל של כל חברה שהיה דוחה הצעה כזו היה מפוטר מיד".

"השלמתי עם זה שלא אקבל את כל המטבעות בחזרה. אני אצא עם 30% מהכסף, המשקיעים עם 30%, וצוות ההצלה עם 30%. 10% ילכו לקהילה ולמיזמים סביבתיים. אהפוך את ניופורט לעיירת כורי ביטקוין"

כסף? יש מספיק לכולם

כאן האוולס מכוון לכך שלפי התוכנית שלו, אם תעלה יפה, גם העירייה ותושביה יתחלקו בשלל. "אם נצליח", הוא אומר, "אני אצא עם 30% מהכסף בערך, המשקיעים עם 30%, וצוות ההצלה עם 30%. 10% ילכו לקהילה ולפרויקטים סביבתיים". בהזדמנויות שונות הוא הבטיח גם לחלק סכומים קטנים לכל תושבי ניופורט. "אני רוצה לייצר כלכלת קריפטו בניופורט", הוא אומר בעיניים נוצצות. "יהיה אפשר למקם נקודות מכירה בכל עסק ועסק בעיר. הרעיון שלי הוא לשדרג את דרום וויילס, שהיתה מוכרת כאזור כריית פחם, ולהביא אותה למאה ה־21 באמצעות הפיכתה לאזור של כריית ביטקוין".

אחרי כל ההשקעה האדירה הזאת מצדך, תסתפק בפחות משליש מהכסף?

"תראי, זה עדיף שכולם ייהנו ממנו. כבר השלמתי עם זה שמה שהיה היה, אני לא אצליח לקבל 100% מהמטבעות בחזרה ואני בסדר עם זה, אין צורך להיות חמדן".

ואם תצליח, נגד כל הסיכויים, מה תעשה בכסף?

"אני מנסה לא לחשוב כל כך קדימה, כי אפשר להשתגע. זה קצת כמו לשאול בן אדם רגיל מה תעשה אם תזכה בלוטו? יש הרבה דברים שאני רוצה לעשות, הרבה עסקים שאני רוצה ליזום עבור עצמי, ולשם כך אני זקוק למימון. זה מה שאני רוצה כרגע, יותר מכל דבר אחר".

מה הסבירות שכונן קשיח עדיין ניתן לשחזור אחרי כל הזמן הזה?

"הכל תלוי במצב שבו נמצא אותו. אם הוא מנופץ למיליון חתיכות, למשל, נגמר הסיפור. אבל אם הוא במצב סביר - ואני מתכוון ללוח הפנימי - אז לפי אנשי שחזור המידע שלי, הסיכויים גבוהים".

כמה גבוהים?

"90%-80%. האמת היא שגם אם הכונן חצוי לשניים, יש טכנולוגיה חדשה שיכולה להציל אותו. היא יקרה ומצריכה זמן רב, עם סיכוי הצלחה נמוכים מאוד, אבל היא קיימת".

אתה מבין כמה נמוכים הסיכויים. יכול להיות מצב שבסופו של דבר פשוט תרד מכל העניין?

"לא. וגם למשקיעים שלי יש סבלנות אינסופית. גם הם, כמוני, יודעים שכונן קשיח לא מתפורר כמו פיסת נייר. אם היה מדובר ב־50 שנה שחלפו, הייתי מוותר. אבל יש עוד הרבה שנים עד שתאבד כל תקווה, והדבר הטוב הוא שחברי מועצת העיר מתחלפים כל הזמן. עד עכשיו חיזרתי על הפתחים כמו אוליבר טוויסט, אבל שיניתי גישה. כרגע אני פשוט רוצה  לשבת עם חברי מועצת העיר ולהציע להם הצעה עסקית שכולם יכולים להרוויח ממנה".

אבל הם מסרבים.

"בדיוק נערכו כאן בחירות, ויש עוד חמש שנים עד הבחירות הבאות. אבל תמיד קיים הסיכוי שראש העירייה הבא יהיה פרו־ביטקוין".