ת

צית או לא תצית מלחמה? ואם כן — מה יהיו ממדיה והשלכותיה על כל העולם: יו"ר בית הנבחרים האמריקאי ננסי פלוסי יצאה השבוע לסבב ביקורים באסיה, ובמהלכו נחתה גם לביקור היסטורי בטייוואן — הראשון מסוגו מאז ביקורו של ניוט גינגריץ' ב־1997. וזה מרתיח את סין, יריבתה של טייוואן, שמאיימת "להגיב בנחישות ובכוח על הפרובוקציה הזדונית". הנשיא שי ג'ינפינג עצמו הזהיר את נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בשיחתם בשבוע שעבר כי "המשחק באש — סופו שיישרף ממנה", וטייוואן כבר מבצעת תרגילי ענק המדמים מתקפה קרובה. "לפלישה סינית לטייוואן יהיו השלכות עצומות על העולם ועל הכלכלה הגלובלית", מזהיר שר החוץ הטייוואני ג'וזף וו בריאיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט" שנערך לפני הביקור של פלוסי, "ואלה יהיו גדולות בהרבה מאלו של המלחמה באוקראינה".

וו עומד בראש הדיפלומטיה הטייוואנית מאז 2018, וברזומה שלו יש שורה ארוכה של תפקידים בכירים: הוא כיהן כמזכיר הכללי של הנשיאה טסאי אינג־וון, מזכ"ל המועצה לביטחון לאומי, מזכ"ל מפלגת השלטון הדמוקרטית־פרוגרסיבית (DPP), ראש הנציגות של ארצו בארצות הברית ושר לענייני סין. המינוי שלו נתפס בשעתו בבייג'ינג כהתרסה, משום שוו ידוע כתומך נלהב בעצמאות טייוואן, שאליה מתייחסת סין כאל מחוז מורד. בכלל, נראה כי הוא אחד האנשים המושמצים ביותר בסין: בריאיון לכלי תקשורת פולני נשאל וו לאחרונה על היכולת של טייוואן להגן על עצמה והשיב כי במקרה של מתקפה סינית הוא עצמו ייקח נשק ויצא להילחם. "כמה מגוחך", לגלג עליו בתגובה העורך הראשי של "גלובל טיימס", ביטאון המפלגה הקומוניסטית בשפה האנגלית. "סביר יותר להניח שהתועמלן המקצועי הזה, שמתייחס לדמוקרטיה כמנהיגה של כת, יהיה מהראשונים לברוח מהאי".

השיחה עם וו מתנהלת על רקע אחד משיאי המתיחות באזור — בממשל האמריקאי מעריכים שהתלקחות אזורית, ואפילו פלישה סינית, עשויה להתבצע בתוך כשנה וחצי, כפי שמדווח "הניו יורק טיימס". החששות מתבססים על כמה גורמים: סין עלולה להסיק ממלחמת אוקראינה כי גם במקרה הטייוואני התמיכה של ארצות הברית והקואליציה המערבית תיעשה בשלט רחוק; קונגרס המפלגה הקומוניסטית ה־20 יתכנס בסתיו, אז יבקש שי להיבחר לכהונה שלישית, להדק את אחיזתו בשלטון ולהשתיק ביקורת מבית; ההערכה כי המודרניזציה הנרחבת שנעשתה ב"צבא השחרור העממי" הסיני מאפשרת לו, יותר מתמיד, לכבוש את טייוואן במהירות; והתפיסה הסינית כי הממשל האמריקאי הנוכחי חלש או לכל הפחות רציונלי וצפוי בניגוד לקודמו.

ולמרות הכל וו מתעקש לשדר אופטימיות. במשך כל הריאיון הוא מפגין נחישות, סמכותיות, ואמונה ברוח ההתנדבות של העם שלו, שעם קצת עזרה מידידים בעולם הדמוקרטי, ידע להתמודד עם הענק הסיני ולנטרל את איומיו.

איך אתה רואה את האיום הנוכחי של סין על טייוואן?

"סין היתה, נשארה, ותמשיך להוות האיום הגדול ביותר על טייוואן. היא מעולם לא שינתה את מדיניותה שנועדה ללחוץ על טייוואן, ובשנים האחרונות היא אף הגבירה את פעולות ההרתעה נגדנו, ונוקטת צורות שונות של מה שאנו מכנים 'לוחמה בשטח אפור': הצבת טילים המכוונים לעבר טייוואן, ביצוע התקפות סייבר, ושיגור תכוף של מטוסים וכלי שיט צבאיים לאזורנו. כך למשל, ביום אחד בלבד בסוף יוני, סין שיגרה כמעט 30 מטוסים לחלק הדרום־מזרחי של אזור ההגנה האווירית שלנו רק כדי להפחיד את העם הטייוואני ולפגוע במורל שלו.

"אני גם מוטרד מאוד ממה שקורה במערכת הפוליטית בסין ומהסכנה ליציבות הפנימית במדינה. אם השלטונות ימשיכו להתערב בפעילות הכלכלית באופן שפוגע בצמיחה — בין שעל ידי דיכוי סקטור הטכנולוגיה והתעשיות החדשניות או באמצעות הלוואות יתר של המוסדות הפיננסיים — הם עלולים להביא לתסכול חברתי ולמשבר של ממש. וכשמשטר אוטוריטרי נתקל בצרות פנימיות, הוא נוטה מיד ליצור בעיות חיצוניות כדי להסיט את תשומת הלב ממה שקורה בבית. ולכן אנו חוששים מאוד שטייוואן תהפוך לשעיר לעזאזל של המצב בסין".

עד כמה שונה עמדתו של שי מאלו של קודמיו?

"המטרה החשובה ביותר שלו כרגע היא לבסס את סמכותו ולדכא כל התנגדות כדי להבטיח את בחירתו מחדש בהמשך השנה. מנהיגי סין שקדמו לו ניסו להצניע את שאיפותיהם אבל מאז ששי עלה לשלטון, סין מעורבת בפעילויות שונות שמפעילות את פעמוני האזעקה בעולם. הוא לא מנסה להסתיר את שאיפות ההתפשטות שלו ביחס לטייוואן, ים סין המזרחי והדרומי ועד האזור האינדו־פסיפי. מאז עלה לשלטון, הפעילות הצבאית בכל האזורים האלה גברה והפכה למאיימת יותר. יש לו נכונות גדולה יותר לשבור את החוקים ואת נורמות הקהילה הבינלאומית, ולכן אנו שבים ומזהירים: כולם צריכים לחשוש מסין שתחת שי".

איזה לקח אתם מפיקים מהמלחמה באוקראינה?

"מלחמת רוסיה־אוקראינה והסנקציות הבינלאומיות שבאו בעקבותיה הראו בבירור שהמחיר של פלישה סינית לטייוואן יהיה כבד מכפי שבייג'ינג העריכה בעבר. אנחנו מקווים ששותפינו בעולם הדמוקרטי ימשיכו לתמוך בדמוקרטיה ובחירות של טייוואן, ונערכים לכל מצב. אין בנו פחד. העם הטייוואני נחוש באופן מוחלט להגן על מולדתו ולהתמודד עם האיום הצבאי הגובר של סין. על פי סקרים אחרונים, יותר מ־70% מהטייוואנים מוכנים להילחם כדי להגן על ארצם".

"טייוואן שולטת בתעשיות המוליכים למחצה והשבבים המתקדמים, לכן מלחמה תפגע בכל הייצור העולמי: מטלוויזיות ומכונות כביסה ועד טילים ומטוסים. יידרשו עשרות שנים לבנות מחדש שרשרת אספקה חלופית בסטנדרטים הנוכחיים"

היכונו לארמגדון של שבבים

זה עשרות שנים שטייוואן משוועת להכרה ותמיכה בינלאומית: ב־1949, מלחמת האזרחים בסין הסתיימה בניצחון ה"אדומים" של מאו טסה־טונג על הלאומנים בהובלת צ'אנג קאי־שק, ובפיצול המדינה לשתי רפובליקות סיניות: העממית של מאו, והאחרת, הלאומנית, שהוקמה בטייוואן, שאליה נסוג צ'אנג המובס. לאחר המלחמה הכירו רוב מדינות העולם בטייוואן כממשלה החוקית של סין כולה. אלא שבאוקטובר 1971 התקבלה באו"ם החלטה לסלק את נציגו של צ'אנג ולהעביר את המושב שלו במועצת הביטחון מטייפה לבייג'ינג.

כיום רק הוותיקן וקומץ מדינות שוליות מכירות בטייוואן כ"סין האמיתית" ומקיימות עמה קשרים דיפלומטיים רשמיים. היתר העתיקו את נאמנותן מטייפה לבייג'ינג. רובן בגלל החשש מהעוצמה הסינית, חלקן גם בגלל סיבות אידאולוגיות: נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נפגש עם שי בסין בפברואר, ולאחר הפגישה הם פרסמו הודעה משותפת, שלפיה אין מגבלות לשיתוף הפעולה בין המדינות. זאת לאחר שבשנה שעברה הסחר הדו־צדדי ביניהן הגיע ל־140 מיליארד דולר.

"הברית בין שי ופוטין בנויה על אידאולוגיות אוטוריטריות משותפות ועל גורמים גיאופוליטיים", מסביר וו. "הם מחזקים את היחסים ביניהם כדי להצדיק את תוקפנותם כלפי חוץ. שניהם גם מתנגדים לסדר העולמי שבראשות ארצות הברית. הן רוסיה והן סין מנסות לעשות גלוריפיקציה של האומה, ההיסטוריה והתרבות שלהן, והן מבקשות להתפשט הלאה ולהשיג שליטה באזורים שעדיין לא נמצאים בהשפעתן, ולשם כך הן מרחיבות את שיתוף הפעולה ביניהן.

"ב־2014 רוסיה השתלטה על קרים ולא הסתפקה בזה, עכשיו היא מנסה להשתלט על חלקי אוקראינה, ואם היא תצליח להשתלט על כולה בלי לשלם על כך מחיר משמעותי, ברור שהיא תמשיך לנוע לכיוון מדינות נוספות מברית המועצות לשעבר, וזה יהיה אסון ליתר העולם. סין עושה את אותו הדבר. שאיפות ההתפשטות שלה הולכות הרחק מעבר לטייוואן. קחו את הונג קונג כמשל — הכלכלה והחברה שלה היו פתוחות, והיא היתה דמוקרטית למדי. כל החירויות האלה נעלמו לאחר שממשלת סין כפתה עליה את חוק הביטחון הלאומי שלה. כיום אין ולו מחוקק אחד במועצה המחוקקת של הונג קונג שניתן להגדירו תומך דמוקרטיה. והאם סין נעצרה שם? ודאי שלא. עכשיו עיניה נשואות לטייוואן והיא מצהירה פומבית שאם טייוואן לא תתחייב לעיקרון שלה של 'סין אחת', היא לא שוללת אופציה לשימוש בכוח. האם זה ייעצר שם? התשובה היא שוב חד־משמעית: לא!

"ראו מה קורה כיום בים סין המזרחי: יש שם אזור מחלוקת שסין טוענת ששייך לה, ובשנתיים האחרונות היא שולחת לשם את משמר החופים שלה וספינות קרב אחרות כמעט על בסיס יומיומי כדי לעשות בעיות לדמוקרטיה אזורית נוספת — יפן. כך גם באזור ים סין הדרומי, שבייג'ינג טוענת שכולו שלה ושבו הקימה בסיסים צבאיים. גם לשם היא משגרת בקביעות מטוסים וספינות, וגם שם זה לא יהיה הסוף. לאחרונה היא גם חתמה על הסכם ביטחוני עם איי שלמה באופן שמבהיר למדינות האזור מה גודל שאפתנותה.

"גם באוקיינוס ההודי יש לסין אסטרטגיה שעומדת מאחורי הקמת בסיסים לצי שלה — משם, כל הדרך לים האדום, כולל בג'יבוטי (שם הקימה ב־2017 את הבסיס הצבאי הראשון שלה מחוץ לסין, א"פ). כוח החדירה וההשפעה שלה באפריקה גדולים יותר מאלה של ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות. אפילו בדרום אמריקה — החצר האחורית של ארצות הברית — ההשפעה הסינית חסרת תקדים. כשמחברים את כל אלה הממדים הגלובליים של השאפתנות הסינית הופכים ברורים. אנו עדים כאן להתפתחותו של עימות בין מדינות אוטוריטריות למדינות דמוקרטיות, והאחרונות — כולל ישראל וטייוואן — צריכות לעמוד יחד נגד התפשטות הראשונות".

המלחמה באוקראינה, שכונתה "אסם התבואה של העולם", יוצרת משבר מזון גלובלי עצום. לכך מתווסף משבר אנרגיה שמלובה על ידי הטקטיקות של הנשיא פוטין. איזו השפעה תהיה לפלישה סינית לטייוואן על הכלכלה העולמית?

"טייוואן ממלאת תפקיד מפתח אסטרטגי בשרשרת האספקה הגלובלית כמי ששולטת בתעשיות המוליכים למחצה (63% מהייצור העולמי, לפי ארגון הסחר העולמי) והשבבים המתקדמים (92%). המטות של שבע מתוך עשר היצרניות המובילות בעולם של טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT) נמצאים בטייוואן, ואלה מהוות 80% מהשוק. לכן, במקרה שסין תפלוש לטייוואן, העולם יחוש את המכה היטב. תעשיית ה־ICT הגלובלית תיאלץ להתמודד עם מחסור חמור בהרבה מזה שאיתו מתמודדת לאחרונה תעשיית הרכב. תחשבו על כל הייצור המודרני — מטלוויזיות, מכונות כביסה ומדיחי כלים ועד נשק מתקדם, טילים ומטוסים — כל דבר שאפשר לחשוב עליו אינו בר־ייצור ללא שבבים. מחירים של מוצרי אלקטרוניקה ירקיעו שחקים, ויידרשו עשרות שנים לבנייה מחודשת של שרשרת אספקה חלופית שעומדת בסטנדרטים הנוכחיים.

"מעבר לכך, בדומה לתגובה העולמית לרוסיה, אנו עתידים לראות סנקציות על סין, וגם לכך יהיו כמובן השלכות דרמטיות, שכן סין היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, והיא שזורה בכלכלה העולמית הרבה יותר מרוסיה".

האם לנוכח ההשלכות הכלכליות הללו יש כבר חברות שעוזבות את טייוואן?

"בשנים האחרונות כמה חברות טייוואניות של מוליכים למחצה גיוונו את בסיסי הייצור שלהן מחוץ למדינה: TSMC בונה מפעל חדש באריזונה, ארצות הברית, ומקימה חברה־בת ומרכז מחקר ופיתוח ביפן בשיתוף סוני; GlobalWafers הכריזה על תוכנית השקעה חדשה בטקסס; ו־MediaTek משתפת פעולה עם אוניברסיטת פרדו באינדיאנה להקמת מרכז לעיצוב שבבים. עם זאת, תוכניות גיוון הייצור הללו אינן תוצאה של המתיחות עם סין, אלא תגובה למדיניות האסטרטגית האוטונומית של ארצות הברית, האיחוד האירופי, יפן ומדינות גדולות אחרות, ששואפות להגדיל את שיעור ייצור השבבים המקומי שלהן ולשפר את אבטחת שרשרת האספקה של החברות. יתרה מזאת, ממשלת טייוואן עצמה מסייעת באופן פעיל לעסקים להמשיך לגוון את השווקים שלהם ולשמור על תפקידם המוביל בייצור טכנולוגיות כדי להפחית סיכונים כלכליים פוטנציאליים".

המעמד העולמי של טייוואן שונה מזה של אוקראינה. אתם יכולים לסמוך על התגייסות עולמית לצדכם?

"יותר ויותר מדינות בעולם מקדישות כבר עכשיו תשומת לב למקרה שלנו ומבהירות לסין ששלום ויציבות במצרי טייוואן חשובים ביותר. כך למשל, מתקיימים היום דיונים בפורומים רבים של G7, פסגות נאט"ו, ארצות הברית־יפן, יפן־אוסטרליה, וארצות הברית־אוסטרליה — מדובר באיתות רציני לסין, שתהיה חייבת להבין שהסולידריות המערבית הגוברת ביחס לטייוואן היא דבר שיהיה עליה להתמודד איתו".

"שאיפות ההתפשטות של סין הן מעבר לטייוואן: היא שולחת ספינות קרב כדי להרגיז את יפן, מקימה בסיסים מרוחקים עד הים האדום, ויש לה השפעה אדירה באפריקה ובדרום אמריקה. מתפתח פה עימות עולמי בין מדינות אוטוריטריות לדמוקרטיות"

העיקר לא לעצבן את אמריקה

בעלת הברית הגדולה של טייוואן היא כמובן ארצות הברית, שמחויבת להגנתה באופן רשמי: ב־1979, בעקבות כינון יחסי ארצות הברית־סין, היא חוקקה את "חוק היחסים עם טייוואן", שקבע כי בתמורה להפשרת היחסים עם סין היא תספק לטייוואן הגנה, מערכות נשק וסיוע ביטחוני. שלוש שנים לאחר מכן נוספו לחוק גם שש ערבויות, שמפרטות את התנאים להגנתה ולשמירה על מעמדה הריבוני של טייוואן. אלא שבעשורים שחלפו מאז סין עקפה את ארצות הברית ונהפכה שותפת הסחר מספר 1 של רוב מדינות העולם. היא גם הפכה לחוליה החיונית ביותר בשרשרת האספקה העולמית, והחליפה את ארצות הברית כמנוע העיקרי של הצמיחה הגלובלית.

כיום, לאחר הסלמת היחסים בין השתיים בעידן טראמפ, ביידן יודע היטב שעליו להיות זהיר מאוד מול סין כדי לא לשלם מחיר כבד: וכך מצד אחד, בשיחתו האחרונה עם שי הדגיש ביידן כי ארצות הברית מתנגדת בחריפות לכל מהלך חד־צדדי שייעשה לשינוי מעמדה של טייוואן. בשלוש הזדמנויות קודמות הוא אף הבטיח להגן על טייוואן אם תותקף בידי סין. ומהצד האחר, הוא עשוי לבטל בקרוב את המכסים על סחורות סיניות כדי להילחם באינפלציה הגואה.

וו נזהר מאוד בלשונו בכל הנוגע ליחסים עם אמריקה, ולכן במקום לבקר את מהלך ביטול המכסים, הוא מעדיף להביע הבנה: "בעידן שלאחר המגפה כל המדינות מחויבות לפעול להתאוששות כלכלית גלובלית וחידוש פעילות שרשרת האספקה. מלחמת רוסיה־אוקראינה השפיעה עוד יותר על אספקת האנרגיה והמזון העולמית, והובילה לעליית מחירים ולאינפלציה חמורה ויצרה אתגרים מרתקים עבור מדינות ברחבי העולם".

ובכל זאת האפשרות להורדת המכסים ודאי מטרידה אתכם.

"אנו עוקבים מקרוב אחר התאמות אפשריות למדיניות המכסים של ארצות הברית על סחורות סיניות ואחר ההשפעה הפוטנציאלית שתהיה לכך על הכלכלה והמסחר הגלובלי והאזורי", הוא אומר בדיפלומטיות ומביע תקווה שטייוואן תשותף במנגנוני שיתוף פעולה כלכליים ובמסגרות של דיאלוגים אסטרטגיים אזוריים "כדי להיענות לאתגרים הנוכחיים".

בשיחה שניהלנו בטייפה ב־2012, כשוו לא החזיק בתפקיד ציבורי רשמי, הלשון שלו היתה משוחררת הרבה יותר. כך למשל כשהוא נשאל על ההבדל בין הממשלים האמריקאיים ביחס לטייוואן, הוא השיב כי "בסופו של דבר ההבדלים בין הדמוקרטים לרפובליקנים אינם גדולים: לפני שנבחר, רייגן הבטיח לכונן יחסים דיפלומטיים עם טייוואן על חשבון הקפאת היחסים עם סין, וכמובן שלא עשה זאת. ביל קלינטון היה מאוד פופולרי כאן בעקבות נאום שנשא על 'הקצבים מטיאננמן', אבל בסופו של דבר גם המדיניות שלו הותאמה לאותם קצבים. ג'ורג' וו. בוש חתם איתנו על עסקת הנשק הגדולה ביותר, אבל כשראש ממשלת סין ביקר אותו על כך, הוא יצא נגד שאיפות העצמאות 'המרחיקות לכת מדי' של הנשיא שלנו דאז. ואפילו ברק אובמה, שבהתחלה היה מאוד ידידותי כלפינו, פעל מאז 2010 כדי לאזן את המדיניות שלו". במילים אחרות, רמז אז וו, ארצות הברית תמיד נכנעה לעוצמה הסינית.

אבל עכשיו, כמי שמופקד על הדיפלומטיה של ארצו בתקופה רגישה מאוד, וו משיב על אותה השאלה בהתאם: "בגלל הערכים והאינטרסים המשותפים שלנו היחסים בין ארצות הברית לטייוואן ידידותיים ואף קרובים זה שנים, ושני הצדדים ממשיכים לשפר אותם. ממשל ביידן שומר על אותה מדיניות, חזר על מחויבותו המוצקה כלפי טייוואן ואף פעל להעמקת שיתוף הפעולה המוסדי בין שתי המדינות ולמען הרחבת הנוכחות הבינלאומית של טייוואן".

ועדיין העולם, וארצות הברית בפרט, החליטו לא להתערב באופן ישיר במלחמה באוקראינה. למה שזה יהיה שונה במקרה שלכם?

"טייוואן מחויבת בתוקף להגן על עצמה מול מסע ההפחדה הרטורי והצבאי של סין. וההגנה הנחושה של אוקראינה מול פלישת רוסיה הוכיחה שברגע שמדינה מתאחדת נגד אויב, מדינות אחרות החולקות עמה את ערכי הדמוקרטיה והחופש יגישו לה יד מסייעת. באשר לארצות הברית, מחויבותה המוצקה לטייוואן באה לידי ביטוי קונקרטי הן בדו"ח האסטרטגיה האינדו־פסיפי שהיא פרסמה בפברואר, והן בחמישה סבבים של מכירות נשק ובביקורים שקיימו משלחות אמריקאיות בכירות ודו־מפלגתיות בטייוואן".

ועדיין - סין היא היום המנוע העיקרי של הצמיחה הגלובלית. האם הריאל־פוליטיק לא יכריע גם במקרה של פלישה סינית?

"סין אמנם משחקת תפקיד מרכזי בשרשראות האספקה. עם זאת, התעצמותה הכלכלית לא נעשתה באופן שלו אלא על רקע עימותים, כפייה, הפחדה וסכסוכים צבאיים המכוונים לדמוקרטיות. המגפה חשפה את החולשות של שרשראות האספקה הגלובליות התלויות יתר על המידה בסין, והסבה את תשומת לבן של הדמוקרטיות לחשיבות הטמונה בארגון מחדש שלהן.

"השאפתנות הבלתי פוסקת של סין העמידה את הדמוקרטיות בכוננות, והן מכירות בכך שרק על ידי התלכדות משותפת יהיה ניתן לעמוד מולה. זהו הריאל־פוליטיק: מדינות דמוקרטיות נוקטות עכשיו שוב ושוב פעולות המוכיחות שהחשיבות של שמירה על הדמוקרטיה גוברת בהרבה על תמריצים כלכליים קצרי רואי. פעולות אלו כוללות, בין היתר, את חידוש הדיאלוג הביטחוני המרובע שבין ארצות הברית, הודו, יפן ואוסטרליה; חיזוק הברית של ארצות הברית־יפן; והקמת AUKUS — השותפות הביטחונית המשולשת בין אוסטרליה, בריטניה וארצות הברית. יתרה מכך, בהודעה האחרונה של מנהיגי G7 סין אוזכרה לא פחות מ־14 פעמים, וגם ברית נאט"ו מזהה היום את סין כאתגר מערכתי".

בהקשר הזה עמדה חריגה ונוקשה במיוחד השמיעה לאחרונה ליז טראס, שרת החוץ של בריטניה ומי שעשויה להחליף את בוריס ג'ונסון בראשות הממשלה. לדבריה, העולם החופשי צריך ללמוד את לקחי אוקראינה ולוודא שיש לטייוואן את כל הנשק הנדרש כדי להגן על עצמה מפני סין. היא אף הלכה רחוק יותר, התייחסה ספציפית לנאט"ו ואמרה כי "בריטניה דוחה את הבחירה הכוזבת בין ביטחון אירו־אטלנטי לביטחון אינדו־פסיפי". לברית, לדבריה, "חייבת להיות השקפה גלובלית שתאפשר לה להיערך להתמודדות עם איומים גלובליים. אנחנו צריכים להקדים איומים באזור האינדו־פסיפי ולעבוד עם בעלות ברית כמו יפן ואוסטרליה כדי להבטיח שקט באזור זה, ולהבטיח שדמוקרטיות כמו טייוואן יוכלו להגן על עצמן".

בהתייחסו לדברי טראס, אומר וו כי "מדובר אכן ברטוריקה שטרם שמענו כמותה, אך עוד נשמע כמוה יותר ויותר: אנו כבר מקבלים איתותים ממדינות מרכזיות באירופה ובצפון אמריקה על נכונותן לדון עם טייוואן בנושאים ביטחוניים; יותר ויותר מדינות החלו לפתח אסטרטגיה הודית־פסיפית, ובהן צרפת, גרמניה, בריטניה ואפילו האיחוד האירופי; צרפת, בריטניה, גרמניה, קנדה ואחרות אף שלחו ספינות לאזורנו כדי לקיים תמרונים להבטחת חופש השיט. כל אלה מאותתים בבירור לבייג'ינג כי הן לא ישבו בחיבוק ידיים במקרה של תוקפנות צבאית סינית".

ובכל זאת, התקציב הביטחוני של סין הוא השני בגודלו בעולם, ועתיד עוד לגדול השנה ב־7%. לדעת מומחים, טייוואן לא נערכה להתמודד עם כזאת עוצמה.

"ישנם עוד גורמים הקשורים ליכולת לנצח במלחמה, מלבד יכולות צבאיות. מורל למשל. אם האנשים כאן מוכנים להילחם ולהגן על ארצם, על ריבונותה ועל אורחות חייהם, זה יהיה פקטור חשוב ביותר. לכן אנו בוחנים מה אנחנו יכולים ללמוד מאוקראינה על לוחמה א־סימטרית, בעיקר בשימוש ביחידות קטנות שנושאות נשק קל ובגיוס ההמונים הנרחב.

"אנחנו גם פועלים ללמוד מזירות נוספות. ישראל תמיד היתה מודל מעורר הערכה עבורנו, שממנו עלינו ללמוד: מדינה קטנה ביחס לאויביה ומאומנת היטב. אתם מייצרים בעצמכם את אמצעי ההגנה שלכם, והמורל שלכם ביחס להגנה על המדינה הוא גבוה מאוד".

"ישראל תמיד היתה מודל עבורנו: מדינה קטנה ביחס לאויביה, מאומנת היטב, עם מורל גבוה. יש בינינו יחסים ידידותיים, ואנחנו לא מבקשים מכם לסייע לנו להילחם, רק שבמצב משבר תצהירו על תמיכה בנו, כשם שהיינו עושים במצב הפוך"

"ישראל של הפסיפיק"

ההערצה שמביע וו לישראל היא קלאסית, מהסוג שישראלי ישמע מכל אנשי הציבור בטייפה, שאוהבים לחזור שוב ושוב על הנוסחה שלפיה שתי המדינות הקטנות הן דמוקרטיות תוססות, החולקות ערכים משותפים, עסוקות בעצמן ובצרותיהן הביטחוניות־הקיומיות, חשופות לאיום של אויב חיצוני ענקי ותלויות בהגנה אמריקאית. יש אפילו המכנים את טייוואן "ישראל של האוקיינוס השקט" או "דוד של המזרח הרחוק".

עם זאת, כל הניסיונות שעשתה בעבר טייוואן להעלות את מפלס היחסים נתקלו בסירוב: לא מקיימים ביקורים רשמיים, לא מנהלים מגעים מדיניים עמוקים, לא מניפים דגלים ולא מציגים את סמלי שתי המדינות. "יחסים בכאילו" שנועדו לא להרגיז את גוליית האזורי.

אוקראינה התאכזבה ממדיניותה "הפושרת" של ישראל. למה שאיתכם זה יהיה שונה?

"ישראל היתה מהמדינות שגינו את התוקפנות הרוסית, תמכה בסנקציות על רוסיה והצטרפה לתמיכה הבינלאומית באוקראינים, בין היתר בהקמת בית חולים שדה מעורר קנאה. יש בינינו לבינכם יחסים ידידותיים מהותיים, שמתקיימים על בסיס ערכים משותפים, שעליהם נוכל להגן במשותף.

"קיים גם כר נרחב להרחבת שיתוף הפעולה בינינו בתחומים מגוונים — מסטארט־אפים וחדשנות עד פיננסים וחקלאות. אנחנו לא מבקשים מישראל לסייע לנו להילחם, או אפילו להעביר לנו סיוע צבאי. אנחנו רק מקווים שכשם שבמקרה של משבר בישראל, טייוואן מיד תצהיר כי היא תומכת בה, כך גם תעשה ישראל במקרה ההפוך.

"בשנה שעברה יאיר לפיד התקשר לנשיאה שלנו ממש לפני הבחירות שלכם. נכחתי בשיחה הזאת ויכולתי לחוש בקירבה שבין שני האישים. הנשיאה שלנו מבינה את ישראל היטב — היא קיימה בה ביקור מוצלח מאוד ב־2013, ומר לפיד מבין היטב אף הוא את ערכה של טייוואן, כך שהבסיס לקידום שיתוף הפעולה לטובת שני הצדדים כבר קיים".