עלות תועלת
שאול אמסטרדמסקי
עלות תועלת
//
שאול אמסטרדמסקי
נקודת קיצון
איתמר בן גביר מדגים מה קורה כשאדם קיצוני משתחל למוקדי הכוח, ותחשבו מה יקרה כשהוא יהיה שר האוצר או המשפטים. הדרך לעצור אותו היא לבחור ראש ממשלה חזק ולא סחיט
מוסף כלכליסט | 02.05.24
1
בקיץ 2008 אריה דרעי החליט שהוא רץ לראשות עיריית ירושלים, אבל בעצם שהוא לא. מקורב של דרעי באותם ימים הסביר לי אז שזו פשוט לא מטרה, אלא אמצעי — הדרך להחזיר אותו לפוליטיקה הארצית. שש שנים קודם לכן דרעי השתחרר מהכלא אחרי שריצה כמעט שנתיים מאסר על נטילת שוחד, עבירה שיש עמה קלון. וקלון זה אומר שהוא לא יכול לחזור לזירה הציבורית במשך שבע שנים. אז דרעי התחכם. הוא המציא את המרוץ לעירייה, ופנה ליו"ר ועדת הבחירות כדי לקבל היתר להתמודד, אף על פי שלא חלפו שבע שנים מאז שחרורו. הבקשה נדחתה. דרעי עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים, וזה הבהיר כי לפי החוק הקלון מסתיים כעבור שבע שנים, ואז דרעי יהיה רשאי לחזור לזירה הציבורית. זה מה שדרעי רצה מלכתחילה, את תעודת הכשרות הרשמית הזאת. והוא קיבל אותה.
נזכרתי בסיפור הזה על דרעי אפרופו איתמר בן גביר. כפי שאת דרעי לא באמת עניינה עיריית ירושלים, את בן גביר לא באמת מעניין להיות השר לביטחון פנים. לכן הוא גם שינה את שמו לביטחון לאומי — כך זה נשמע רחב יותר, חשוב יותר, אפילו נשגב יותר, אף שבפועל, נו, הוא שר המשטרה. זה תפקיד מוזר מלכתחילה, עוד נגיע לזה, אבל מבחינת בן גביר הוא לגמרי רק מקפצה. מכשיר להכשרה ציבורית. כפי שדרעי רק רצה שבית המשפט יפסוק שהוא רשאי לחזור לציבוריות הישראלית אחרי שיסתיים קלונו, כך בן גביר רק רצה כיסא ליד שולחן הממשלה, ורצוי גם בקבינט המדיני־ביטחוני. רצה וקיבל. הוא הגיע לזה עם שישה מנדטים, אבל כשהוא יושב ליד שולחן הממשלה, שר בכיר יחסית, איש לא יכול לקרוא לו יותר ימין קיצוני. מי שקיצוני הרי לא יושב בממשלה; בן גביר כן, אז הוא לא קיצוני. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר בעבר שאין סיכוי שבן גביר יהיה שר בממשלתו — ואז הוא הכשיר במו ידיו את הקיצון שבקיצון, והושיב אותו במרכז, במושב שליד הנהג.
כרגע הסקרים מנבאים לבן גביר לפחות 10 מנדטים בבחירות הבאות. אם זה יקרה, הוא יוכל לדרוש תפקיד בכיר יותר. למשל, שר האוצר. נדמה לי שמה שקורה עם משטרת ישראל בשנה וחצי האחרונות ממחיש כמה גדול עלול להיות הנזק הציבורי שנופל עלינו כשאדם כמו בן גביר מצליח לגנוב לעצמו חתיכה מהמדינה.
בן גביר הוא לא סוכן כאוס, אדם שמנסה לזרוע הרס ומהומה בכל אשר ילך. הוא הרבה יותר מסוכן מזה: הוא יוצר סדר יום חדש, שתואם את צלמו ודמותו. והמשרד הנוכחי הוא רק עוד תעודת כשרות בדרך הלאה
2
המסע של בן גביר מהשוליים הרחוקים של תנועת כך, שהוצאה מחוץ לחוק, אל המרכז הישראלי נמשך עשרות שנים. האיש יהיה השבוע בן 48, והוא פעיל כבר מנעוריו. במשך זמן רב הוא היה מחוץ למיינסטרים, על הגבעות, ברעש תקשורתי גדול. לאט לאט הוא התחיל להתקרב לפוליטיקה. ב־2009, בכנסת ה־18, הוא היה עוזר פרלמנטרי של ח"כ מיכאל בן ארי, בעצמו איש כך ובהמשך ממקימי עוצמה יהודית. בבחירות הבאות, ב־2013, בן גביר כבר רץ בעצמו בעוצמה לישראל, שלא עברה את אחוז החסימה. אחר כך הוא ניסה להיכנס לכנסת בחסות בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, וב־2020 פנה לימינה של נפתלי בנט. הוא אפילו הסכים להסיר מקיר הסלון שלו את תמונתו של הרוצח ברוך גולדשטיין "למען אחדות ומניעת ממשלת שמאל", אבל בנט לא רצה אותו. בן גביר רץ לבד ושוב פגש את אחוז החסימה מלמטה. רק במרץ 2021, כשחבר לסמוטריץ' ולמפלגת נעם של אבי מעוז, בן גביר נבחר לכנסת.
אחרי מאמץ ממושך, זו היתה תחנה ראשונה בהכשרה שלו. ציבור בוחריו הפוטנציאלי ראה בו סוף סוף נבחר ציבור לגיטימי, לא פעיל ימין קיצוני. ומתוך המערכת כבר הרבה יותר קל לטפס. בבחירות בנובמבר 2022, בתיווכו של נתניהו עצמו, בן גביר חבר לסמוטריץ' לרשימה משותפת. הם קיבלו 14 מנדטים, שישה מתוכם של בן גביר, שמיהר להתפצל מסמוטריץ' מיד לאחר הבחירות. נתניהו, בשיא חולשתו, נתן לו כיסאות של כבוד ליד שולחן הממשלה ובקבינט הביטחוני. והוא נתן לו את האחריות למשרד החשוב כל כך שאחראי למשטרה. אדם שעבורו החוק הוא לא יותר מהמלצה מונה לאחראי לאכיפתו. יותר מ־14 שנה בן גביר קיווה להיות מולבן, ואז הכל קרה בתוך שנה וחצי, בידי נתניהו. אבל המסע שלו עדיין לא הושלם.
3
משרד המשטרה הוקם עם הקמת המדינה, אבל אז המשטרה בכלל לא היתה כפופה לו, וגם סמכויותיה שלה עדיין לא היו מגובשות עד הסוף. לקח זמן עד שהדברים התחילו להתארגן, ובשנות השבעים התקבעו סמכויות המשטרה כמי שהיא האחראית הבלעדית לביטחון הפנים והסדר הציבורי בתוך גבולות המדינה. ובדיוק אז משרד המשטרה פורק, והאחריות לגוף הזה הופקדה בידי משרד הפנים. זה הגיוני, וזה גם איפשר למשטרה להיות יותר עצמאית וא־פוליטית. אבל זו היתה אידיליה קצרה: בתחילת שנות השמונים משרד המשטרה הוקם מחדש, כי תמיד יש שרים שצריכים תפקיד. בשנות התשעים הוא מותג מחדש כמשרד לביטחון הפנים.
ככזה, הוא אחראי לשלושה כוחות ביטחון עצמאיים: המשטרה, שירות הכבאות וההצלה ושירות בתי הסוהר. המשרד אינו הרגולטור שלהם, וגם לא אמור לרדת לרזולוציות הדקדקניות של המדיניות בשטח. הוא אמור להתמקד ביעדי העל. למשל, לקבוע יעד להפחתת הפשיעה בחברה הערבית, או להורדת מספר מקרי הרצח בתוך המשפחה, או לצמצום האלימות בספורט. במספרים ממש. והמשרד צריך לקושש תקציבים ממשרד האוצר כדי לוודא שלגופי הביטחון יש איך לבנות כוח לעתיד. זה תפקיד חשוב, אני לא מזלזל בו כלל, אבל הוא מוגבל. וזה לא באג, זה פיצ'ר — כוחם של השר ושל המשרד לביטחון הפנים מוגבל משום שבמדינה דמוקרטית הציבור אינו רוצה שפוליטיקאי אחד, לא משנה מאיזו מפלגה, יוכל להורות למשטרה מה לעשות. כשלרשות פוליטיקאי כלשהו עומד גוף ביטחוני עם סמכויות להפעלת כוח, הדרך להשחתה, לרדיפות פוליטיות, לכלים אנטי־דמוקרטיים, קצרה מאוד. שימוש בכוחות ביטחון במדינה דמוקרטית הוא עניין שמחייב איזון עדין מאוד. ובדיוק את האיזון הזה בן גביר מבקש להפר מהרגע שנכנס לתפקידו.
4
מה היו מהלכיו המרכזיים של בן גביר מאז שנכנס לתפקיד? מה ההישגים הגדולים שלו? יעדים מדידים שהציב ואפשר לבדוק שאכן עמדנו בהם? לא במקרה אתם מתקשים לומר. חלק גדול ממה שבן גביר עשה עד כה הוא רעש. הרעש הזה נתפס לפעמים כאובססיה לתשומת לב תקשורתית וציבורית, והוא אכן כזה, אבל יש לו תפקיד נוסף, אסטרטגי: הוא מייצר רוח מפקד חדשה.
בכל הגעה לזירת פיגוע, בכל קריאה נגד אוהדי קבוצת כדורגל מסוימת בלבד, בכל מתן גיבוי פומבי גורף להפעלת אלימות ("גם אם המחבל לא מסכן אתכם — תירו, אני הגב שלכם", אמר באמצע ינואר בביקור בבסיס יחידת המסתערבים ביהודה ושומרון, ואחר כך נאלץ לחזור בו מהאמירה הזו), בכל מבצע לחלוקת נשק לציבור — בן גביר יוצר רוח מפקד חדשה כזו, בציבור ובוודאי במשטרה. בתוך שנה וארבעה חודשים הרוח הזאת חלחלה עמוק אל השטח, עד לאחרוני השוטרים והשוטרות. הם מתאימים את עצמם. רוצים קידום, או סתם גיבוי? תירו, או לפחות תרביצו. פתאום יש מעצרים פוליטיים, פתאום שאלות פוליטיות בחקירות, פתאום יש עוצרים נערה שצועקת שבן גביר הוא עבריין, פתאום אי אפשר להיכנס למגרש כדורגל עם חולצה שעליה כתוב FCK BNGVR. המשטרה היתה רחוקה מלהיות גוף מושלם עוד לפני שבן גביר הגיע. היא תמיד היתה אלימה מדי. תשאלו ערבים, יוצאי אתיופיה, חרדים. אבל תחת בן גביר היא הפכה את האנומליה למדיניות גורפת.
לכן בן גביר הוא לא סוכן כאוס, אדם שמנסה לזרוע הרס ומהומה בכל אשר ילך. הוא הרבה יותר מסוכן מזה: הוא יוצר סדר יום חדש, שתואם את צלמו ודמותו. סדר יום של עוצמה יהודית.
המהלך להקים משמר לאומי חדש, עם האנשים שבן גביר יבחר להעמיד בראשו — מהלך שממשיך להתקדם גם אם אתם לא שומעים עליו — הוא בניית מעוז שלם ברוח עוצמה יהודית בתוך כוחות הביטחון הרשמיים של מדינת ישראל. כוח סדיר חדש, חטיבות טקטיות, תחת סמכותו הישירה של המשרד לביטחון לאומי, הפעלת כוח נגד מתנגדי חוק כדי להגביר את המשילות. מה זו משילות? מי הם מתנגדי חוק? למה לשאול שאלות מיותרות, בן גביר כבר ינחה ויגדיר.
ולזה כמובן מצטרפת החלוקה של 100 אלף רישיונות לנשק. המהלך הזה נעשה באופן כל כך מופקר, שבדצמבר ראש אגף כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי, ישראל אבישר, נאלץ להתפטר לאחר שעיתון "הארץ" חשף כי אנשי בן גביר הפעילו את לשכת אבישר כדי לאשר רישיונות נשק למי שאינם עומדים בקריטריונים. זו מהות הבןגביריזם — להשתלט, לתקוע יתד בכל מקום שאפשר וגם במקומות שאי אפשר, ואז לפעול לפי אותו היגיון שוליים, בלי עבודת מטה מסודרת, בלי אינטרס ציבורי רחב שישמש מצפן. את מה שלמד בקריית ארבע הוא מביא אל תוך הממשלה וזרועותיה. הוא לא הפסיק להיות קיצוני, הוא פשוט הביא את כל המהלכים הקיצוניים, פורעי החוק, לתוך אחת המערכות החשובות והרגישות ביותר בישראל.
עוד במוסף כלכליסט
5
וזה לא ייגמר במשרד לביטחון לאומי. לבן גביר היתה סבלנות רבה למסע הארוך שלו עד כה, תהיה לו כל הסבלנות הנדרשת לסלול לעצמו את ההמשך. המשרד הנוכחי הוא רק עוד תעודת כשרות בדרך הלאה.
דמיינו אותו כשר האוצר או המשפטים או החינוך או אפילו הבריאות. באוצר הכהונה של סמוטריץ' תיראה כמו פרומו למה שבן גביר יעשה אם ישתלט על ברז התקציבים. אנשי המחנה הליברלי עוד יתגעגעו ליריב לוין. במשרד החינוך קל מאוד להשתלט על מנגנוני כוח, ליצור תוכניות לימוד חדשות, לסנן מורות ומורים. וכן, גם בבריאות, נניח שהוא יחליט שהוא ממנה מנהלי בתי חולים, שייצור רוח מפקח חדשה במי מטפלים ובמי לא, לפי עקרונות העוצמה היהודית, שיפעל נגד העסקת ערבים, או שלפחות יעברו איזו בדיקה של השב"כ לפני שהם מטפלים באנשים. אפשר להמשיך.
גם בתפקידו הנוכחי בן גביר הוא מינוי לא ראוי. אני לא בדעת מיעוט בעניין הזה, אפילו סביב שולחן הממשלה יש מי שסבורים כך. הסיבה היחידה שהוא בממשלה, ובקבינט, היא שיש לנו ראש ממשלה חלש, סחיט, שמאפשר לבן גביר לעשות כל שברצונו לעשות. הדרך היחידה לעצור אותו, למנוע ממנו לגנוב ולהחריב עוד ועוד חתיכות מהמדינה, תהיה לבחור ראש ממשלה חזק שלא יהיה תלוי בו. זה לא משנה אם הוא יהיה מימין או משמאל או מהמרכז. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה אנשים כמו בן גביר בתפקידי מפתח חשובים, כאחראי למשטרה או במשרדים חשובים עוד יותר. אחרת כל החיים שלנו כאן ייראו כמו תאונת דרכים.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
