3

הלכידות החברתית קריטית גם לעוצמה הכלכלית של ישראל. כשיותר מדי ישראלים מרגישים שאין להם סיפור משותף עם יותר מדי ישראלים אחרים, קשה לנהל ככה גם את הכלכלה. כלכלה היא פועל יוצא של אמון. אנחנו מאמינים זה בזה שכולנו פועלים למען מטרה משותפת ועתיד משותף. אנחנו מאמינים בערכו של המטבע, אנחנו מאמינים ביציבותם של הבנקים. בלי האמון הזה, לכולנו יהיו דולרים מתחת לבלטות והכלכלה תתפורר.

ב־2011 ראינו את האמון הכלכלי הזה נסדק משמעותית. ישראלים רבים הבינו שהסיפור שסיפרו להם — תלמד, תעבוד, תרוויח — אינו נכון לכולם באותה מידה. שיש ישראל של מעלה וישראל של מטה. ב־2011 הזעם הציבורי הזה זרם כלפי מעלה — הטייקונים, החברות הגדולות, הבנקים. ב־2023 הזעם הציבורי הזה מחלחל לכיוונים אחרים. הוא מופנה כלפי הממשלה, אבל גם כלפי המגזרים שהממשלה הזו מייצגת. ליותר ויותר ישראלים נמאס לשלם כל כך הרבה מסים שמישהו אחר נהנה מהם. ליותר ויותר ישראלים נמאס לממן מטרות חברתיות לאומיות שהם אינם מאמינים בהן. אם אין לנו סיפור משותף, למה שאני אממן אותך?

התפוררות הלכידות החברתית הזו עלולה לכרסם גם ביסודות של העוצמה הכלכלית הישראלית. ישראלים שבוחרים להצמיד את כספי הפנסיה שלהם למדדים זרים, כי הם לא מאמינים יותר בכלכלה הישראלית, הם רק ההתחלה. הקריאה לקנטוניזציה של החברה הישראלית עלולה להיות השלב הבא.

4

העוצמה הכלכלית של ישראל היא פרי עבודתם הקשה של ישראליות וישראלים רבים במשך עשרות שנים. פיתוחים טכנולוגיים, חדשנות בתחומי חיים רבים, התגברות על בעיות קיומיות — הישראלים והישראליות עשו הכל. הם יצרו כלכלה חסינה גם בפני הטלטלות הגיאו־פוליטיות והביטחוניות. פלא אמיתי במדבר.

הפעם האחרונה שבה הבורסה הישראלית התרגשה באמת ממלחמה או מבצע צבאי היתה בקיץ 2006. כשמלחמת לבנון השנייה פרצה, מדד ת"א 125 (אז מדד ת"א 100) ירד בחדות — 10% ביומיים. אחר כך הוא התאושש והמשיך לטפס. זו היתה הפעם האחרונה.

במבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה (שנמשך מסוף דצמבר 2008 עד תחילת ינואר 2009), הבורסה שמרה על יציבות. במבצע צוק איתן — המבצע היקר והארוך ביותר בתולדות ישראל, שנמשך כל קיץ 2014 — הבורסה ירדה בסך הכל ב־2% ביומיים הראשונים של הלחימה, ואחר כך תיקנה, דשדשה קצת והמשיכה לעלות.

במבצע שומר חומות, שהתקיים במאי 2021 במקביל ברצועת עזה ולראשונה גם בתוך העורף הישראלי — בערים המעורבות, מלוד ועד עכו — הבורסה ירדה ב־2.5%, תיקנה אחרי קצת יותר מיממה ואז זינקה בטירוף. מבחינת הבורסה, שומר חומות היה לא יותר מגיהוק. כך גם מבחינת הכלכלה הריאלית, חרף המשמעויות מרחיקות הלכת של המבצע מבחינת החברה הישראלית עצמה. או במילים אחרות, הבורסה התנתקה מהרבדים האחרים של החברה הישראלית וקיבלה החלטה: כלכלת ישראל מוצלחת וצומחת, וראוי להשקיע בה גם בימים סוערים.

לאחרונה, משהו בפרדיגמה הזו השתנה. הבורסה הישראלית מגיבה רע מאוד למהלכים של הממשלה. אם להיות הוגן, זה נכון שהנתונים המקרו־כלכליים עדיין מאתגרים מאוד מבחינה כלכלית (האינפלציה עדיין לא בשליטה, מה שאומר שהריבית עדיין במגמת עלייה). אבל כל העולם מתמודד עם תנאים מקרו־כלכליים דומים, ורק אצלנו הבורסה מגיבה באופן חריף יותר. לראיה: מתחילת השנה ועד כתיבת שורות אלה מדד ת"א 125 ירד ב־5.22% ואילו מדד 500 החברות הגדולות בארצות הברית, ה־S&P500, עלה ב־3.8%. אז נכון, חודשיים מתחילת השנה הם פרק זמן קצר מכדי להסיק מסקנות נחרצות. אבל כבר ברור שלראשונה זה שנים הבורסה הישראלית מגיבה בעוצמה למה שקורה במדינת ישראל, ולא בקטע טוב.

5

ולבסוף, העוצמה המדינית.

כשמשקיעים זרים או מקומיים מפנים גב לכלכלה הישראלית, כשהמגזינים הכלכליים החשובים בעולם מפרסמים סקירות שליליות על הכלכלה הישראלית, כשמראות של ישראלים שורפים כפרים פלסטיניים כפעולת נקם על פיגוע טרור פלסטיני מגיעים לרשתות הזרות, כששרים ישראלים מתכחשים להחלטה של ממשלת ישראל בוועידה מדינית אזורית בירדן חרף הבהרות אמריקניות — גם העוצמה המדינית של ישראל נשחקת.

זה התחיל בקטנה, בזה שנשיא צרפת מקרון הזהיר את נתניהו בעת שביקר אותו בפריז, כי אם ישראל תמשיך ברפורמה המשפטית צרפת תסיק שישראל התנתקה מהתפיסה הרווחת של מהי דמוקרטיה. זה ממשיך בזה ששר החוץ הבריטי אומר שהוא לא מתכוון לעבוד מול השר לביטחון לאומי הישראלי איתמר בן גביר. וזה עלול להיגמר בכך שארצות הברית תפסיק להשתמש בזכות הווטו שלה לטובת ישראל במועצת הביטחון של האו"ם, או גרוע מזה — שבעת עימותים צבאיים שעוד נכונו לנו, היא ובעלות ברית אחרות לא יתנו לממשלת ישראל את חופש הפעולה המדיני שנתנו לה עד כה כדי להגיע להישגים צבאיים.

נתניהו נוהג לבטל את הביקורת שמוטחת בו לא אחת בכך שתמיד מבקרים אותו ותמיד מזהירים מפני תרחישי אימים שיתרגשו עלינו, ובסוף כלום לא קורה. כך היה כשנסע לנאום בקונגרס בזמן מערכת הבחירות, כך היה כשגרם לנשיא לשעבר דונלד טראמפ להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים.

גם אם הוא צודק לגבי מקרי עבר, לפחות בינתיים נראה שכמה דברים אכן קורים. חלק גדול מהציבור הישראלי מפנה עורף לנתניהו, לממשלה שהוא עומד בראשה — וגרוע מזה, לחלקים בחברה שהממשלה הזו מייצגת. בין שהרפורמה המשפטית תעבור מחר או תאופסן בארון ולא תצא ממנו לעולם — הנזק החברתי כבר נעשה. משם הוא יתגלגל אל העוצמות האחרות שנתניהו כל כך התפאר בהן.

במשך 15 שנה ראש הממשלה בנימין נתניהו עמל כדי לבנות את משולש העוצמות הישראלי. יש לו זכויות רבות בבנייה הזו, בסיפור הזה. מה שקורה כאן בחודשים האחרונים הוא ההפך הגמור. מבונה הכלכלה הישראלית, נתניהו, יחד עם הממשלה שהקים, הפך להיות משמיד ערך לאומי.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות