חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// משה גפני נהנה לשחק באש /// יואב קיש נקמן לנצח /// המוחים מ־8200 לוקים בחשיבות עצמית מופרזת /// ההפיכה המשטרית מחסלת גם את כוחם של העובדים
משה גפני
על חבל דק
כבר שלושה חודשים שיו"ר ועדת הכספים, משה גפני, מטרטר את הממשלה בהצעתו להקפיא את הריבית על המשכנתאות — ונדמה כי ככל שהמערכת הכלכלית מגיבה בביקורתיות להצעה, גפני רק רווה נחת. באוצר אמרו שהצעת החוק תפגע בעצמאות הבנק המרכזי, ולהורדת דירוג האשראי של ישראל? נגיד הבנק אמר לגפני בפומבי כי הוא "נוזף" בו על ההצעה? אז אמרו. גפני בשלו.
בשבועות האחרונים גפני כבר אומר במפורש שהיוזמה נועדה ללחוץ על הממשלה לטפל במחירי הדיור — אך מכיוון שאיומי סרק לא עובדים, הוא ממשיך לתחזק את האיום כממשי. זה צעד מסוכן, כי מה בעצם גפני אומר? בתור האיש השלישי בחשיבותו בכלכלה הציבורית, אני מאיים על כולם שאם לא תהיו אגרסיביים יותר במחירי הדיור, אשרוף את המועדון.
גפני לא המציא את השימוש בחקיקה פופוליסטית כדי ללחוץ על הממשלה, אבל לרוב מדובר בכלי של האופוזיציה, שלא שורד יותר משבועיים. הפעם גפני לא מרפה, למרות שברור לו שבעת הזו חוששים בעולם לעצמאות הבנק המרכזי הישראלי. והאובססיה שלו לא תורמת להרגעת הרוחות.
ולסיום, לאיש, גם לא לגפני, לא ברור לאן הוא מכוון. האם הוא באמת חושב שעליו להזכיר לממשלה לטפל במשבר הדיור? או שבסך הכל מדובר במשבר יזום נוסף מול האוצר, כדי לנצח בעוד מאבק קטן למען שימור העוני בחברה החרדית?
/// שלמה טייטלבאום
יואב קיש
מהלך אימים
הצעת החוק של שר החינוך יואב קיש, שמבקשת להסמיכו למנות את הנהלת הספרייה הלאומית, הדליקה עוד שרפה במערכת הפוליטית, הבוערת ממילא. רקטור הספרייה הוא שי ניצן, פרקליט המדינה לשעבר, שנקט עמדה מחמירה בתיקי נתניהו והמליץ להעמידו לדין באשמת שוחד בכל שלושת התיקים נגדו — לכן רבים ראו במהלך של קיש נקמה אישית בניצן, בשמו של ראש הממשלה. זה כנראה נכון, אבל מדובר במהלך בהיקף רחב יותר: זו הצהרת כוונות מאיימת מצד המשטר.
בימים טרופים אלה, שומרי הסף במשרדי הממשלה, בפרקליטות ובייעוץ המשפטי מתמודדים יום־יום עם איומים על מעמדם (ולעתים, כפי שגילתה הפרקליטה המלווה את תיקי נתניהו, ליאת בן־ארי, אף על חייהם). המהלך של קיש משדר להם מסר ברור: אם לא תיישרו איתנו קו, נתנכל לכם גם בעתיד. גם אחרי שהכהונה שלכם תסתיים. גם אם תפנו לעסוק בתחום אחר.
החרב המונפת הזו נועדה לקצץ בכנפיהם של המשפטנים, אפילו בלי לגעת בהן. כל פרקליט או שומר סף שיקבל מעתה החלטה מקצועית, ייקח בחשבון שפרט למתקפה שיחטוף בזמן אמת, הוא יסכן גם את עיסוקו העתידי. עוד דרך יצירתית שבה הממשלה פוגעת בשירות הציבורי למען אינטרסים אישיים ותאוות נקם.
/// עדיאל איתן מוסטקי
צילום: יריב כץ
צילום: אי.אף.פי
מחאת 8200
עדיף לצעוק ביחד
ככל שהקואליציה עוברת בעוד ועוד רמזורים אדומים בדרכה לדריסת הדמוקרטיה הישראלית, הופכת המחאה נגד ההפיכה המשטרית לקריטית יותר, וגם סוערת יותר. אבל בעליית המדרגה הנדרשת בצעדי המחאה, אסור להקריב את האיכות על חשבון הכמות — בייחוד כשמדובר בתחומים רגישים כמו ביטחון וכלכלה.
ההפגנות, השיבושים בכבישים, הכספים הזולגים החוצה ואזהרותיהם של טייסים ולוחמים שיסרבו להתנדב למילואים הם כולם צעדים חשובים. אלא שבשבוע האחרון, צעדים חשובים כאלה מתחילים לטבוע ברעשי רקע — מהדרכות להמונים על איך לפתוח חשבון באפליקציית ברוקראז' בחו"ל, שסיפק מטה מחאת ההייטק, ועד למכתב של מאות (!) מבוגרי 8200, שהצהירו שגם הם לא יתנדבו למילואים.
לאזרח הממוצע, שלא יושב על מיליוני דולרים ולא מנהל חיים מחוץ לישראל, אין סיבה לפתוח בבהילות חשבון באפליקציה שייעודה העיקרי הוא מסחר בניירות ערך. באותו אופן, מי שמכיר את גודלה העצום של 8200 ואת אופי שירות המילואים של בוגריה — כבודם במקומו מונח — יודע שהאיום שלהם הוא כמעט ריק מתוכן. עדיפה הפגנה אחת של מיליון איש על פני מאה יוזמות אזוטריות.
/// סופי שולמן
ההפיכה המשטרית
גם הזכות לשבות בסכנה
עובדים ששוקלים לפתוח בשביתות יגלו בקרוב שמהלך כזה נהפך קשה יותר: חוק ההסדרים שאישרה הממשלה כולל סעיף האוסר על הנהלות בשירות הציבורי להסכים עם שובתים על השלמת שעות, ללא אישור הממונה על השכר באוצר. המטרה הלא מוסתרת היא לגבות מחיר כבד מכל מי שישבות, וכך להרתיע את השובתים. לדאגה שמעורר הסעיף הזה הצטרפה השבוע הצהרה של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שביום שלישי הגדיר את ההסכם הנדיב עם הסתדרות המורים "טעות קשה, שנבעה מתקופת בחירות".
השילוב בין אוצר שמאמין מאוד בהגבלת הזכות לשבות, ובין קואליציה שממילא מקעקעת את יסודות הדמוקרטיה, צריך להדאיג מאוד את ארגוני העובדים — גם בשל יכולתה של הממשלה להעביר חקיקה שתפגע בחופש השביתה, וגם בגלל ההגבלה על חופש הפעולה של בתי הדין לעבודה. לפי שעה ההסתדרות בוחרת לא להתערב בהפיכה, מתוך פחד שמעורבות כזו תהרוס אותה. במקום זה, היא מקווה שאת הממשלה ירסנו נציגי הוועדים החזקים בליכוד — למשל השר חיים כץ ובנו יאיר, שמנהיגים את ועד עובדי התעשייה האווירית, או ישראל גולדשטיין, יו"ר הוועד בקק"ל. אבל ככל שההפיכה המשטרית תלך ותושלם, קיים חשש כבד שהכוח של הוועדים הללו לא יספיק. אם אנשי הוועדים בליכוד לא יצאו למאבק מבפנים בהפיכה, בקרוב מאוד הם עלולים לגלות שמאוחר מדי.
/// שחר אילן
מילת השבוע
//
דור סער־מן
איך הסיוט של העם היהודי הפך לפנטזיה שלו?
מילה אחת צפה ועלתה מיד עם תחילת הדיווחים על הפרעות האלימות של מתנחלים יהודים נגד תושבי חווארה: פוגרום. זה כמעט גרוטסקי, מפני שהקשר בין פוגרום לבין יהודים נראה כה חד־כיווני, שמדהים לראות איך הוא התהפך.
לא סתם המילה פוגרום, שמשמעותה הרס וחורבן, הגיעה מהשפה הרוסית. כולם יודעים שיהודי מזרח אירופה סבלו מנחת זרועם של המקומיים. אבל כדאי לזכור שהיו כמה פוגרומים מרכזיים, כמו גל "הסופות בנגב", שגרמו לרבים מיהודי האימפריה הרוסית להבין שהחזון של השכלה והתערות בחברה הכללית, שמימשו אחיהם מברלין, הוא בלתי אפשרי עבורם: הרוסים לעולם לא יקבלו אותם. נדרש פתרון אחר. רבים חושבים שישראל נוסדה כתשובה של העם היהודי לשואה, אבל בשנים שהמדינה הלכה וקמה, מה שהניע את השאיפה הציונית היה הצורך למצוא מענה לפוגרומים. זה גם מסביר למה לא מעט ממקימי המדינה היו ממזרח אירופה: הפוגרומים רדפו אותם בסיוטיהם.
אולי זה חוש ההומור הציני של ההיסטוריה, שהפך את הסיוט של העם היהודי לפנטזיה. הקמנו מדינה כדי שלא ירדפו אותנו עוד, אבל התמכרנו לתאוות השליטה ולרצון לעולל בחזרה את מה שעשו לנו.
בינתיים, הפוליטיקאים מסתפקים בביטויים כמו "עשבים שוטים", או "מבינים את הכאב, אך מבקשים לא לקחת את החוק לידיים". אין הוקעה או הוצאה אל מחוץ למחנה. כי במובן מסוים, החלום התגשם: נהיינו אור לגויים, בתחום האלימות. רצינו לברוח מהפוגרום, ופגשנו אותו בקצה השני של המשוואה. נראה שעד שלא נסתכל לבעיות שלנו בעיניים ונפרק אותן אחת־אחת, מבצעי פוגרומים, ללא הבדל דת, גזע ומין, ימשיכו להכות.
