ע

רב המונדיאל האחרון של ליאו מסי וכריסטיאנו רונלדו, מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים, הצטלמו השניים לקמפיין של לואי ויטון. את התמונה, שצילמה אנני ליבוביץ', ושבה הם משחקים שחמט על לוח שמונח על מזוודה של לואי ויטון, הם העלו במקביל ברשתות החברתיות. זהו קמפיין פרסומי ראשון משותף לשניהם, רגע מרגש של שותפות ביריבות ארוכת שנים. אבל בעוד מסי הגיע למונדיאל בכושר שיא וכאחד הפייבוריטים לזכייה, התמונה של ליבוביץ' סיפקה את הכותרת החיובית הראשונה של רונלדו העונה: כמה ימים קודם הוא העניק ריאיון סופר־דרמטי לעיתונאי פירס מורגן, שם תקף את התנהלות קבוצתו מנצ'סטר יונייטד ואת בעליה משפחת גלייזר והמאמן אריק טן־האח, אותם האשים ב"בגידה" ו"חוסר כבוד". ביונייטד חיכו שבוע, ואז שחררו את רונלדו.

רונלדו — שחזר למנצ'סטר יונייטד, המועדון שבו עלה לגדולה, בתחילת העונה שעברה — הוא כנראה גדול הכובשים בתולדות הכדורגל, אבל כבר אינו הכוח העצום שהיה. טן־האח וקודמו, ראלף ראנגניק, הם מאמנים שדוגלים בעבודה קולקטיבית בהגנה ובהתקפה, ולתחושתו של רונלדו הם לא נתנו לו את הכבוד הראוי ולא השביעו את תיאבונו לשערים. העונה רונלדו מצא את עצמו מחוץ למשחקים הכי טובים של מנצ'סטר יונייטד — אבל הקפיד להפוך גם אותם לאירוע שבו קיבל את ליטרת הכותרות שלו, על חשבון חבריו לקבוצה. בניצחון של יונייטד על טוטנהאם, למשל, הוא יצא מהמגרש בהפגנתיות עוד לפני שהמשחק הסתיים. בערב שבו יונייטד ניצחה את פולהאם בתוספת זמן הוא הטיל את פצצת הריאיון, שבעקבותיה כולם דיברו על רונלדו; איש לא התייחס לניצחון של חבריו לקבוצה.

האמת היא שמנצ'סטר יונייטד משחקת טוב יותר בלי רונלדו. המספרים מראים שהוא אינו תורם למשחק הלחץ, ושאינו מעוניין להיכנס לתבניות המסירה של טן־האח. "רונלדו הוא שחקן פנטסטי, אבל הגיל משפיע על כולנו, ועבורו זה קשה במיוחד", אמר עליו וויין רוני. ואם רונלדו אינו השחקן שהיה, הוא מהווה הפרעה למועדון — בייחוד כשהוא מקבל את השכר הגבוה בו, בעודו ממאן להתאים את עצמו למציאות החדשה ומתלונן שאינו מוערך דיו.

סוגיית ההערכה מוכרת לכולם. סקר שערכה חברת OnePoll עבור חברת הייעוץ Bonusly, ושפורסם במרץ האחרון, העלה כי 63% מהעובדים בארצות הברית חשים לא מוערכים. 46% מהנשאלים בסקר, שהקיף 2,000 איש, דיווחו כי עזבו עבודה שבה חשו לא מוערכים, 59% אמרו שמעולם לא עבדו תחת מעסיק שהעריך את עבודתם, ו־29% הביעו נכונות להתפשר על גובה השכר כדי לחוש מוערכים יותר. "עובדים רוצים שמקום העבודה יספק להם יותר משכר", סיכמו כותבי המחקר. "ישנו צורך גובר באינטראקציות חיוביות שיבנו קשרים אמיצים בתוך החברות. הערכה קשורה באופן הדוק ליכולתה של חברה לשמר את עובדיה ולהפיק מהם את המיטב".

קבלת הערכה קריטית גם בבית. מחקר של אוניברסיטת מישיגן סטייט הראה שזוגות שאצלם הובעה הערכה לביצוע עבודות הבית הפגינו זוגיות יציבה יותר. קבלת הערכה קריטית לא פחות בקבוצת כדורגל — בייחוד כשמדובר ברונלדו, שדרש שבחוזה שלו בריאל מדריד ייכלל סעיף שלפיו הוא חייב להיות הכדורגלן היקר בכל הזמנים ובעל השכר הגבוה בענף.

איך זה שאדם שרק מחפש הכרה והערכה יכול לפגוע במערכת? את זה אפשר להסביר, אולי, בעזרת ניסוי של הכלכלן המנוח ג'ק קנץ' (Knetsch). קנץ' הציב בפני הנבדקים משימה, וכשאלה השלימו אותה העניק להם פרס: לחלק מהנבדקים הוא איפשר לבחור בין שוקולד לספל קפה, ואז החלוקה בין שתי האפשרויות האלה היתה בערך 50–50. לנבדקים אחרים קנץ' נתן ספל קפה, בלי אפשרות בחירה, אבל אז ביקש מהם להחליף את הספל בשוקולד. רק 10% מהם הסכימו לעסקה הזו. המסקנה היתה שאנשים פיתחו "קשר בעלות" עם הספל, מסבירה הפסיכולוגית הארגונית לורה גאלאגר — ובארגונים, לדבריה, קשר בעלות כזה קריטי לתחושת אחדות: כשאנשים עובדים יחד על משימה זה תורם לאחדות במשרד ובחדר ההלבשה. מה שעלול לפגוע באחדות הזו הוא אדם שאכפת לו יותר מאינטרסים אישיים מאשר מיצירת קשר בעלות עם המשימה הצוותית. "כשמישהו מפחד מאחדות, זה קשור ליכולתו לתת אמון ולאינטרסים האישיים שלו", מסבירה גאלאגר.

טן־האח וחניכיו עובדים על אחדות — על סגנון משחק שיתאים להם, ועל עתידם המשותף כשכירים של מנצ'סטר יונייטד. רונלדו, לעומת זאת, עבד בעיקר למען עצמו: הוא לא תפס את מקומו כמנטור לשחקנים הצעירים ולא הביע הערכה להישגיהם של חבריו לקבוצה. הוא שם את עצמו מעל האחדות בחדר ההלבשה. לכן הוא שוחרר מהמועדון, וקשה להאמין שיקבל עוד הזדמנות בקבוצה ברמה הגבוהה ביותר. במשחק השחמט עם מנצ'סטר יונייטד, כריסטיאנו רונלדו הפסיד.