מאיפה הדרייב הזה שלך?

"אני יליד דצמבר, אז הייתי הכי קטן בכיתה. במצב כזה, מראש אתה צריך להוכיח שאתה ספורטאי טוב, כשיש ריב אתה צריך להוכיח שאתה הכי חזק. כשתראי אותי משחק טניס תביני: כדי לנצח אותי בטניס לא צריך רק כדור, צריך אקדח. אני לא אוותר לך. זה אותו הילד שאין לו ברירה והוא לא מוותר אף פעם".

בגלל זה גם לא מכרת את החברה אף פעם?

"כן. ב־2010 אחת החברות הגדולות בעולם בתחום הנעילה והדלתות, Assa Abloy השבדית, הציעה לרשום לי צ'ק של 210 מיליון שקל. 160 אתה מקבל עכשיו, 50 מיליון אם לעולם לא תחזור לעשות את מה שאתה עושה. שאלתי: 'למה אתם רוצים להוציא אותי?'. זה העליב אותי, הרגיז אותי. קניתי את רב־בריח מפשיטת רגל רק שנתיים לפני זה ורציתי להפוך אותה לישקר של דלתות הביטחון, הייתי בתשוקה, בפאשן אמיתי, וכל מה שהיה חשוב להם זה להוציא אותי. ב־2012 הם הציעו כבר 260 מיליון. חגגתי אז 60, אמרו לי שאם אמכור ואשאר בתחום תהיה בעיה של הממונה על ההגבלים, גם שלומית היתה מאוד בעד העסקה, כי אני יוצא לעבודה ב־4 וחצי בבוקר וחוזר ב־11 בלילה".

ובכל זאת לא מכרת.

"זה אגו, במובן של הדימוי של אדם את עצמו, לא במובן השלילי שעשו מהמילה. אני הולך לישון כל לילה, חולם, מתעורר ואומר: אני רוצה לעשות את מה שחלמתי. אז אפילו לא נכנסתי למו"מ. אמרתי: 'אתם יודעים מה? פאק איט'. אפילו שהמחיר אז היה פי שלושה עד חמישה משווי החברה. העדפתי את העשייה והמורשת על הצ'ק".

בשביל זה קנית את רב־בריח במקור? בשביל המורשת? היית כבר מבוגר.

"ברור שקנייה בגיל 55, כשאני כבר מסודר כלכלית ויש לי הכל — זה בשביל לעשות דבר גדול בחיים. משם הכל מתחיל. אלי הורביץ הוא מושא הערצתי. גם סטף ורטהיימר, מיכאל שטראוס. אין לי ספק ששנייה לפני שאלי הורביץ החזיר את נשמתו הוא חייך חיוך גדול, כי את הכל הוא התחיל ברחיצת מבחנות, ומשם הגיע למה שהגיע. אמרתי שאני רוצה שלא ייקחו ממני את החיוך הזה. אני מונע מתשוקה אמיתית לבנות משהו. זה אותו רצון להוכיח, מילדות. אם היית שואלת אותי מה המשפט שהכי מתאים לי, זה מהשיר 'כל דבר שאתה יכול לעשות אני יכול לעשות טוב יותר'".

ובגיל 70 לא התעייפת קצת?

"הגיל הוא הדבר היחידי שאיתו אין לי שום תסביך. בגיל הזה יש לך היכולת להסתכל בראי וכמעט לראות את התמונה הנכונה. כשאתה צעיר אתה מסתכל בראי ורואה את מה שאתה רוצה להיות. סביב גיל 50, אתה רואה את עצמך עם תיקונים שאתה צריך לעשות, ובגיל 70 אתה רואה את עצמך על באמת, עם הטוב ועם הרע. ואם יש משהו שאתה יודע בגיל 70, זה שתמיד יש טוב עם רע. לכן לא הייתי רוצה לחזור לגיל 50, אלא להקפיא את גיל 70, לקבל עוד 20 שנה ככה. בגיל 20 אדם מסתכל ואומר 'זו המציאות והייתי רוצה לשנות אותה', בגיל 50 אדם מסתכל ואומר 'זו המציאות והייתי רוצה לשפר אותה', וב־70 — 'זו המציאות והייתי רוצה ליהנות ממנה'".