"

גם בזמן אמיתי בא לי להקיא מחלק מהדברים שראיתי, הם הגעילו אותי", אורן זאב לא בורר מילים. "ברור שנהניתי מעליית השווי, מזרימת כסף לחברות שלי, אבל ברמה הרגשית לא נהניתי. לא אהבתי את כל השרלטנות. אני מעדיף להצליח הרבה פחות, אבל שלא יהיה את כל הגועל נפש הזה".

ניכר בו שהוא טעון, כאילו חיכה הרבה זמן להגיע לרגע שבו יוכל לשחרר את הדברים לאוויר העולם. והרגע הזה מגיע אחרי שהאוויר מבועת ההייטק יוצא, וכבר לא חייבים לדקלם קלישאות שיפות לימי הבועה. "עכשיו עוברים למצב שבו רק הטובים מצליחים, ואני מעדיף את זה על מצב שבו גם שרלטנים מצליחים — אפילו אם אני אעשה פחות כסף. בדיוק כמו בבועה הקודמת, כך גם בבועה הנוכחית, כשהשוק הוא שוק של משקיעים, לא שואלים איך בעצם הוא עובד, איך חברה תרוויח. רואים רק צמיחה מלמעלה ומתעלמים מכמה שהביזנס רקוב מלמטה.

"ככה עובדת דינמיקה של בועה. היא מתפתחת כשמסתכלים רק על הטופ ליין, על כמה אתה גדל. זה מאפשר לך לגייס עוד כסף כדי לגדול עוד, וחוזר חלילה. חברות גדלו מהר כי היתה להן גישה לכסף. גם אם הן מכרו משהו בהפסד — בין שזו פוליסת ביטוח או שטח ב־WeWork — לצרכן לא אכפת, והמכירות עולות. זה מנפח עוד יותר את שווי החברות, עד שמשהו משתבש. אז קורה אותו דבר בדיוק רק הפוך, והאוויר יוצא.

"במציאות של עד לפני שנה, כל אחד שגייס קרן עשה תוצאות שבאופן אבסולוטי נראות טובות. לא משנה מה עשית, השגת פי שלושה־ארבעה על הכסף. לא היה צריך שום יתרון תחרותי או חוכמה מיוחדת, הגאות לקחה את כולם. שפכו כסף בצורה מטורפת, ומזל שזה הפסיק".

גם אתה נהנית מחגיגת הבועה הזאת.

"ברור שגם אני נהניתי. אבל תמיד בחנתי את עצמי יחסית, לא אבסולוטית. כשכולם היו פי ארבעה על הכסף אני הייתי פי 20. אז עכשיו כשהכל יורד ב־50%, אני בסדר עם זה".

התנהגות מעוררת בחילה היא למשל שלטי חוצות גרנדיוזיים? מסיבות במלדיביים? מטוס פרטי?

"מי שמע שלחברה שעוד לא מרוויחה כסף יהיה מטוס פרטי? (בעבר הוזכר סטארט־אפ הפינטק ראפיד כמי שמשתמש במטוס פרטי — דב"נ ומ"א) כשאני יודע שלחברה יש מטוס פרטי כשהיא עוד לא מרוויחה אני יודע שזה לא ייגמר טוב, כי זה אומר שאיבדת קשר למציאות. חברות שלי לא התנהגו בצורה מעוררת בחילה. זה לא שהן לא חיו בבועה, וחלק התנפחו מהר מדי, אבל לא בצורה מעוררת בחילה".

"כדי להשקיע באופן יוצא דופן ולבנות מוביל שוק צריך לשבור מוסכמות, אבל כמה שובר מוסכמות אני יכול להיות אם אני צריך לשכנע שישה שותפים בוועדת ההשקעות? במודל שלי, אם שכנעתי את עצמי - גמרנו"

"ההתרסקויות עוד יבואו"

זאב (58) הוא כבר שנים רבות זאב בודד של השקעות הון סיכון. זן נדיר של משקיע ללא שותפים, אנליסטים, אנשי יחסי ציבור או אפילו משרדים מסודרים. קרנות זאב ונצ'רס שלו מזהות חברות מבטיחות בשלב מוקדם, משקיעות בהן, ומטפחות ומובילות רבות מהן לאקזיט או לשווי יוניקורני.

עם ההצלחות המוקדמות שלו נמנתה Audible, חברת ספרי שמע על סף פשיטת רגל, שבה השקיע ב־2003 כשעוד עבד בקרן אייפקס. ב־2008 החברה נמכרה לאמזון ב־310 מיליון דולר, "ואם היא היתה עצמאית היום היא היתה שווה עשרות מיליארדי דולרים", הוא אומר. "מכירה כזאת אחרי פיצוץ הבועה היתה דבר מדהים". הצלחה נוספת היתה Chegg, חברת השכרת ספרי לימוד לסטודנטים. זאב וקבוצת משקיעים רכשו כ־20% מהחברה ב־2008 והובילו אותה להנפקה ב־2013. כיום היא נסחרת בשווי 3.5 מיליארד דולר, ובשיאה היתה שווה 11 מיליארד.

בשנים האחרונות זאב היה מהמשקיעים הראשונים בכמה וכמה סטארט־אפים שהפכו ליוניקורנים ענקיים, בהם TripActions (נסיעות עסקים), Hippo ו־Next Insurance (ביטוח), Houzz (עיצוב בתים), Tipalti (אוטומציית תשלומים), והרשימה ארוכה (ראו מסגרת).

התכווצות השוק בשנה האחרונה לא פוסחת על האימפריה של זאב. נקסט אינשורנס נאלצה לפטר 150 מ־900 עובדיה; פיירבולט הקטנה (תוכנה לניהול מחסן נתונים בענן) פיטרה 40; Veev, הפועלת בתחום הבנייה המתקדמת, פיטרה 100; Reali, שפעלה בתחום של תיווך נדל"ן וזאב היה מראשוני המשקיעים בה, נסגרה; Houzz, שהיתה שווה 4 מיליארד דולר והתקרבה להנפקה, נאלצה לדחות אותה; שווי היוניקורנים בפורטפוליו שלו נחתך במחצית, אם לא יותר.

"הענף בחריקת בלמים, זה ברור", הוא אומר. "ירידת השוויים היא אירוע מתגלגל שלא נגמר עדיין. זה התחיל מירידת השווי של חברות ציבוריות בסוף השנה שעברה, התגלגל לסטארט־אפים בשלבים מתקדמים, ואז זה מקרין על חברות שנמצאות שלב קודם ומשפיע בסוף עד למטה, על חברות צעירות".

למה זה קרה?

"הטריגר העיקרי היה הריביות שעלו בצורה תלולה. השוק השתנה דרמטית מבחינת היכולת לגייס כסף. התוצאה של הריבית היא שעכשיו נכנסים למיתון, וחברות רואות גם השפעה על הביזנס: הן מפספסות תחזיות, מצמצמות תוכניות השקעה, מעדיפות לגדול לאט ויותר יעיל, וחלק מזה זה לפטר אנשים. וזה לא נגמר עדיין".

לאן זה עוד ייפול?

"עוד לא ראינו הרבה התרסקויות, כי עדיין יש לחברות מזומן. השלב הבא יגיע כשהמזומן ייגמר, בעוד שנתיים־שלוש. אז נגלה את החברות שעושות משהו שהוא must have ולא ייפגעו מהמיתון, ואילו חברות שעושות משהו נחוץ — פחות. גם לקרנות יותר קשה לגייס כסף עכשיו, אז הכל יותר אטי".

גם החברות שלך שוות פחות.

"אין מה לעשות, המצב משפיע על כל החברות. אני לא טוען שכל חברה שהשקעתי בה שווה היום כפי שהיתה בגיוס לפני שנה. ברור שיש לי חברות ששוות משמעותית פחות. אבל בגדול, חברות שלי הן מאוד בריאות. גם אם הן שוות פחות, הן מובילות שוק ועדיין גדלות מהר. זה לא שהן חסינות, אבל הן כן מצליחות יותר מהמתחרים".

איך?

"את היזמים אפשר לחלק לפי כמה הם יודעים לייצר הייפ לחברות שלהם —וכמה הם אנשי ביצוע. אני אף פעם לא הלכתי על היזמים שיודעים לייצר הייפ, לא במקרה לא השקעתי בדברים דמויי WeWork. כל היזמים שלי משעממים. אחראים, בוגרים, בלי דרמות של קוק במטוס פרטי. אין לי יזמים שיודעים למכור סיפור. אני מעדיף את אלה שטובים בלממש על אלה שטובים בלקשקש. בשוק כמו שהיה בעשור האחרון, גם הקשקשנים הצליחו. כשהכל מבוסס על 'סטורי טלינג', זה דוחף ומזין את עצמו, עד שזה נעצר. בשוק נורמלי הקשקושים כבר לא עובדים, אף אחד לא קונה אותם. אני משקיע כבר 28 שנה, ובבועה הקודמת למדתי מה צריך לעשות. לכן, בהכללה, החברות שלי מצליחות גם בתקופה שבה הכסף במחסור".

מה יישאר אחרי הצונאמי הזה?

"בטווח הקצר אתה חוטף, אבל חברות טובות יצאו מהמשבר מחוזקות. גוגל, אמזון, נטפליקס — את כולן תפס משבר קשה, הן בקושי שרדו, אבל יצאו ממנו חזקות. טריפאקשנס למשל חטפה את השטוזה לפני כולן, כי בקורונה אנשים הפסיקו לטוס, וזה סטארט־אפ מבוסס נסיעות עסקיות. ב־2020 היא נאלצה לפטר, אבל באוגוסט האחרון כבר גייסה לפי שווי של 9 מיליארד דולר. ידענו שנצא מזה מחוזקים, כי יש בחברה הזאת משהו מיוחד, אבל בזמן אמת המנכ"ל קיבל שערות לבנות. זה בניגוד לחברות שעלו עם הגאות, ועכשיו בשפל נתפסות בלי המכנסיים".

מה שמר עליך?

"נשארתי ממושמע ונאמן להיגיון הכלכלי: כמה עולה להביא לקוח, כמה זמן הוא נשאר. בין שני הדברים החשובים, שהם לגדול ולעשות את זה בצורה כלכלית, אני שם דגש על יעילות, על הצד הכלכלי, והיום אני מוכן לוותר על חלק מהגידול בשביל יעילות. WeWork, למשל, שווה היום 2 מיליארד דולר, עשירית מהכסף שהושקע בה. היא דוגמה לחברה שצמחה מאוד מהר, אבל בלי שום תשומת לב ליעילות. החברות שלי עושות גם וגם".

הן מפטרות היום, כמו האחרות.

"ברור שחברות שלי מפטרות. כדי להיות יעיל ולצאת מחוזק אתה צריך להשיל, לוותר על כל השומן. בסופו של דבר אי אפשר להיות יותר חכם מכולם כל הזמן, אף אחד הרי לא יודע את העתיד".

"כל היזמים שלי משעממים. אחראים, בוגרים, בלי דרמות של קוק במטוס פרטי. אין לי יזמים שיודעים למכור סיפור. בשוק כמו שהיה בעשור האחרון, גם הקשקשנים הצליחו. בשוק נורמלי הם לא עובדים"

"לא רוצה עובדים מפייסבוק"

ה"יעילות" שזאב מדבר עליה היא בעצם שם אחר לפיטורים. ההערכות הן שבישראל פוטרו בחודשים האחרונים כמעט 6,000 עובדים, וגם חברות ענק בינלאומיות כמו אמזון ופייסבוק מפטרות עשרות אלפי עובדים. גם בעניין הזה זאב אינו מייפה את עמדתו: "זה לא נשמע יפה, אבל בכל ההיסטוריה שלי, אף יזם לא אמר לי 'חבל שפיטרנו כל כך הרבה', להפך".

זה אכזרי.

"כרגע עדיף לתלוש את הפלסטר בבת אחת, ולא לאט לאט. בעניין הזה יש לי דעה מגובשת. אנשים מופתעים בכל פעם מחדש מכמה יעילים אפשר להיות עם פחות עובדים. לכן העצה שלי היא כמה שיותר מהר, וכמה שיותר עמוק. כמעט כל חברה שלי עברה תקופה קשה של פיטורים. טריפאקשנס העסיקה 1,100 בני אדם לפני הקורונה, ירדה ל־600 והיום היא לפחות 2,000".

אילון מאסק עשה את זה בטוויטר, פיטר אלפים מיד כשהגיע.

"יש המון ביקורת מוצדקת על איך הוא ניהל את הפיטורים. שם זה כמעט קומי ואני ממש לא ממעריציו, הוא עושה את זה נורא. אבל האם היה צריך לפטר חצי מהאנשים בטוויטר? בוודאי. זה מנופח. כל המונופולים האלה מנופחים, גם פייסבוק אותו דבר. אני משוכנע שאפשר לפטר עוד 30 אלף ולא יקרה כלום.

"זה נכון שאפשר לעשות את זה עם יותר חמלה, ובחברות שאני מעורב בהן עושים את זה עם יותר חמלה. אבל בארצות הברית חמלה נמצאת במקום השני אחרי חשיפה משפטית. אם יש סיכון תיאורטי לחשיפה משפטית, בוחרים בדרך המגעילה".

כשפייסבוק ואולי גם גוגל מפטרות, מרגישים אווירת נכאים בשכונה שלך בפאלו אלטו?

"יש השפעה משנית. אנשים עוזבים את האזור, מחירי הנדל"ן יורדים, ישראלים שפוטרו מבקשים עזרה בקבוצות של הסיליקון ואלי. מי שפוטר והוא על ויזה ולא גרין קארד אכל אותה, יש לו כמה שבועות להתארגן, זו טראומה לילדים, נורא. ובטוח שגל הפיטורים עדיין לא נגמר. בזמן שאנחנו מדברים יש לי שתיים־שלוש חברות בפורטפוליו שמתכננות את הגל הבא. הצד החיובי הוא שחוזרים לשוק שבו הכוח בידי המעסיקים. פייסבוק וגוגל כבר לא שותות לך את כל הטאלנט".

הן גם משחררות עובדים.

"עובדים מפייסבוק בארצות הברית אני לא בטוח שאני רוצה. אם לפני חמש שנים החלום היה להוציא עובדים מפייסבוק, היום הם התרגלו להתעסק בשיעורי היוגה שלהם ובמה אוכלים בצהריים".

"הרבה קרנות הון סיכון הן זומבי, והן ייעלמו. יש להן אולי כמה מיליונים, הן יכולות לבלבל לסטארט־אפים את המוח, לחלוב מה שיש עד שייגמרו דמי הניהול, וזהו. קרנות לא מתות, הן הופכות לא רלבנטיות"

"הרבה קרנות ייעלמו"

עד היום גייסת תשע קרנות בסכום כולל גבוה מ־2 מיליארד דולר. המשבר פוגע בתיאבון להשקיע?

"ברור שפוגע, בתוך עמי אני יושב. קצב הדולרים שאני מוציא בחודש משמעותית נמוך יותר עכשיו. התיאבון ירד, אבל כשהדבר הנכון יגיע הוא יתעורר מחדש. יהיו יותר הזדמנויות קדימה, לא פחות, אבל מדובר בטווח ארוך".

אתה לא פוחד להחמיץ את הדבר הגדול הבא?

"אין לי FOMO. אני לא חי בתחושה שאני מחמיץ אם לא אעשה כלום בזמן הקרוב. מותר שבשנה הקרובה לא יקרה כלום. ועדיין, אם אני רואה משהו טוב אני מחליט מיידית. זה לא שייקח לי חודש להחליט. כסף יש לי, ובדיוק עכשיו אני מגייס קרן".

היום קשה יותר לגייס כסף לקרן?

"אין ספק, אבל זה דבר נהדר. אם לי קשה, אז יידרשו ממני עוד עשר פגישות ואצליח לגייס. לעומת זאת אחרים יגייסו הרבה פחות או לא יגייסו כלל".

מה יקרה לקרנות האלה?

"הרבה קרנות הון סיכון ייעלמו. בניגוד לחברה שפשוט נסגרת, בקרנות לא מתרחש מאורע שמכריז שהקרנות האלה הן זומבי".

מה זה קרנות זומבי?

"כאלה שאולי פה ושם יש להן כמה מיליונים, הן יכולות לבלבל את המוח לסטארט־אפים, פעם בשנה לרשום איזה צ'ק של חצי מיליון דולר — אבל בגדול הן איבדו את היכולת לגייס את הקרן הבאה. הן ממשיכות להכניס דמי ניהול, יש להן פורטפוליו, אבל הן לא רלבנטיות. קרנות הון סיכון לא מתות, הן הופכות לא רלבנטיות. הן כבר מהלכות בינינו, גם אם אנחנו לא יודעים מי הן. אחרי שידברו עם כמה משקיעים ויקבלו כמה סטירות, הן יבינו. וגם אז הן יחלבו את מה שיש עד שייגמרו דמי הניהול. זה קרה גם במשבר הקודם, ועכשיו זה יואץ".

תן דוגמאות לקרנות נכחדות.

"ג'מיני, מופת, מרתון, קונקורד, יוזמה, ישראל סיד — הן לא קיימות. קרנות שפעילות היום יחלבו דמי ניהול מהקרן האחרונה שגייסו, ובעוד כמה שנים נדע מי שרדה ותצליח לגייס שוב".

בוא נחזור לדבר על החברות בפורטפוליו שלך. יש תחושת יום כיפור? חרטה על כך שהיינו הדוניסטים והגזמנו?

"לחלוטין לא יום כיפור, אבל זה לא אומר שאני מסתכל אחורה וחושב שכל החלטה היתה נכונה. הרגשתי שהשוק גבוה, אבל הרגשתי את זה גם ב־2016 וב־2018. אני לא מאמין ביכולת שלי לתזמן את השוק. יש לי יתרון במיקרו, לא באקרו, לכן אני לא מנסה לנחש אם עכשיו זמן טוב או לא. בכל רגע נתון אני רוצה להיות בשוק, למצוא הזדמנויות שאני מתלהב מהן. לכן ברור שפה ושם, כשמגיעה נפילה, מתגלות השקעות שעשיתי לפניה ובמבט לאחור היו יקרות מדי. אילו ידעתי מה יהיה השווי היום, ברור שלא הייתי משקיע בשווי כזה".

כלומר גם אתה נכנסת לחברות לפי שווי שהיום נראה לך מופרך.

"אין אף דבר שאני חושב שהיה מופרך, אבל יש מחירים שלא הייתי נכנס בהם היום".

זו דרך אחרת לנסח את אותו דבר.

"ברור שבמבט לאחור הייתי מקבל החלטות שונות, אבל האם אני מסתכל אחורה ואומר 'הייתי אידיוט'? לא! הקפדתי להשקיע בחברות איכותיות".

סטארט־אפ הבנייה המודולרית שלך, Veev, כבר היה יוניקורן וגייס בסיבוב האחרון 400 מיליון דולר. עכשיו הוא פיטר 100 עובדים, שינה אסטרטגיה ועבר לבניית בתים פרטיים. הם בכלל יודעים מה זה לבנות שלד של בניין? זה לא נראה מבטיח כרגע.

"Veev יכולה להיות ענקית, אולי טסלה, אבל זה יכול גם לא להצליח ולהיגמר בתוך שנה וחצי. אני לא יודע מה יקרה איתה, והמהלך שלה עכשיו חכם. היא מתמודדת עם משימה מסובכת, לא כמו לכתוב עוד תוכנה. אבל נכון שזה שעשינו שינוי אסטרטגיה אומר שעד עכשיו היא לא היתה נכונה. אני לא מתווכח".

איפה כן יום כיפור שלך?

"שנת 2000 היתה יום כיפור מטורף, את השיעור הזה כבר קיבלתי. ב־1999 אף חברה לא החזירה את הכסף שהושקע בה, קיבלתי בומבה על הראש ולמדתי מה קורה כשנסחפים. לכן ידעתי שגם בסיבוב הזה מתישהו כולם יחטפו — ובכל זאת לא היה מי שעצר והפסיק להשקיע לפני שהמוזיקה נגמרה. אמרתי שהשוק גבוה ומתישהו יתקן, אבל לא יכולנו לחזות מתי והיינו חייבים להיות תחרותיים. אם לא הייתי משלם מחירים ששילמתי, הייתי מוציא את עצמי מהשוק. אז כן, חלק מהחברות לא יצליחו, והיו עוד שתי חברות קטנות שסגרנו באחרונה כי הגענו למסקנה שיותר הן לא יגייסו".

זה לא רק השוויים. מהם נגזרו המסיבות המשוגעות, שלטי החוצות באיילון, נסיעות למלדיביים ובונוס של 10,000 דולר על גיוס עובדים. כשיש הדוניזם ברמה כזו, ברור שהנפילה תכאב.

"אף חברה שלי לא עשתה מסיבה במיליון דולר, לא נופש במלדיביים, שום דבר מאלה. לכן אמרתי שכל היזמים שלי משעממים. אז נכון שבמונחים של היום גדלנו יותר מדי, אבל אף חברה שהשקעתי בה לא איבדה קשר עם המציאות. היתה קצת היסחפות, אבל לא השתוללות. גם לנו יש מה לתקן, אבל פחות".

"השקעות הן ספורט אישי"

זאב גדל בחיפה. אביו עזרא הוא פרופסור להנדסת חשמל, שעד לפני ימים אחדים, בגיל 86, עוד שימש דקאן הנדסה במכון הטכנולוגי בחולון. אמו רותי היתה בעלת תואר שני שעבדה בעיריית חיפה. הוא נשוי לחגית, פסיכולוגית, אב לבן (סטודנט שחי בדירת המשפחה בנווה צדק) ולבת (שחיה בניו יורק). לו עצמו יש תואר בהנדסת חשמל מהטכניון ותואר שני במינהל עסקים מ־INSEAD בצרפת. הוא החל את דרכו כמהנדס ב־IBM, ובשנות התשעים השתלב בתחום ההשקעות במסגרת קרן אייפקס. לפני 20 שנה היגר לפאלו אלטו, קליפורניה, ומאז חי שם.

ב־2008 החל להשקיע את כספו הפרטי בהייטק, "סדר גודל של עשרות מיליונים", עד שב־2015 גייס את הקרן הראשונה והתחיל לנהל גם כסף של אחרים. מאז הוא מקפיד לעבוד לבד. לא כברירת מחדל אלא כאידאולוגיה, והוא הודף כל קלישאה — כהגדרתו — על חשיבות העבודה בצוות. השיטה שלו היא להיכנס לחברות צעירות באחוזים גבוהים, 20% עד 40%, ולרוב לא לדלל את ההחזקות לאורך כל סבבי ההשקעה.

"אני לא בא ממשפחה עם כסף, והודות לאייפקס השגתי את הבסיס הכלכלי שאיפשר לי להתחיל להשקיע לבד. היום אני כבר מנהל קצת יותר מ־2 מיליארד דולר בכל הקרנות שגייסתי, אבל אני לא רואה את הכסף שמשולם לי כדמי ניהול, כי הכל מושקע בחזרה לתוך הקרנות. אני גם לא מושך משכורת. זה מודל עסקי שלא מאפשר לקנות מטוס פרטי או יאכטה, אם כי אני לא חושב שהייתי קונה גם אם הכסף היה הולך אליי", הוא צוחק.

תמשיך להיות זאב בודד?

"ברור, אחרת איהפך לעוד אחד מ־2,000 קרנות ההון סיכון רגילות".

מה היתרון בעבודה עצמאית?

"היכולת לזוז מהר, כמובן, אבל לא רק היא. ההשקעות הבאמת יוצאות דופן הן של מי שחושב אחרת מאחרים ושובר מוסכמות, אבל כמה שובר מוסכמות אני יכול להיות אם הייתי צריך לשכנע שישה שותפים בוועדת השקעות לעשות משהו שכל העולם חושב שהוא טעות? במודל שלי, אם שכנעתי את עצמי — גמרנו. ככה באמת יש סיכוי לבנות מוביל שוק, וחלק מהחברות שלי הן כאלה. אף אחד לא עשה משהו כמו האוז או טיפלתי בזמן שאני הלכתי איתן. נדמה לי שהמיתוס שקרנות הון סיכון הן משחק קבוצתי מתחיל להישבר".

השלם לא גדול מסכום חלקיו?

"לכאורה, כי השותפים בקרן עוזרים אחד לשני, אבל אני טוען שלא. השקעות הן ספורט אינדיבידואלי. כשהתחלתי לפני 15 שנה לעשות את זה לבד זה היה מאוד רדיקלי. ב־2015, כשגייסתי קרנות ראשונות לבד, זה היה מאוד רדיקלי. אבל אני לא חושב שבשותפות יש יתרונות. המחשבה ששותפים יעזרו לך פשוט לא נכונה".

למה?

"כי יש מידה מסוימת של תחרות בין שותפים, ואם אתה מרגיש שאתה מביא את כל הערך, זה מפריע לך. ואם רציתי להשקיע אבל השותפים הרגו את הרעיון ובסוף זה נהיה פייסבוק? ומצד שני אם עשו מה שרצית ובגללך הפסדתם כסף? התסכול בין השותפים נצבר, רק שלאף אחד אין אינטרס להחצין אותו. אני מבטיח לך שהמון שותפים לא סובלים ולא מעריכים זה את זה. לכן יש יתרון בלהיות לבד על פני להיות גדול. היום יש יותר כמוני, אם כי אני כרגע הכי גדול בעולם והכי מצליח מבין אלה שעושים את זה לבד".

אתה מצליח לזהות טוב מאחרים?

"קשה להיות באופן עקבי יותר חכם מאחרים, וחוכמה לגבי העתיד היא בכלל בעיה כי העתיד מאוד לא צפוי. כנראה יש לי אינטואיציה טובה, אבל אני לא כזה גאון שמזהה מה שאף אחד אחר לא מזהה. לקרנות הון סיכון בולטות יש תזות על העולם, והן מחפשות דברים שמתאימים לתזות האלה. הבעיה היא שבגדול לכולם יש את אותה תזה, כולם רצים לאותו מקום, כמו במשחק כדורגל של ילדים קטנים, וכך הסיכוי לזהות מוביל שוק קטן יותר. אני לא מתבייש להגיד על עצמי שאני אופורטוניסטי. אין לי תזות מאוד חזקות על איך העולם צריך להתנהל. אני רוצה שיזמים יבואו ויפתיעו אותי עם רעיון. לכן מבחינתי שוק חם זה חיסרון, לא יתרון".

לפי מה אתה מחליט להשקיע?

"אני צריך לאהוב גם את היזם וגם את הטכנולוגיה. ולפחות אחד מהם חייב להיות מוכח ברמה מסוימת. בדרך כלל אני משקיע ביזמים מבוגרים יותר, שעלו על משהו שצריך אותו. וכמעט תמיד אצלי מדובר בהתאהבות מיידית. אם אני צריך שבועיים עבודה כדי להשתכנע, זה כנראה לא זה. עם אשתי זה קרה לי פעם אחת, עם חברות זה קורה לי כל הזמן".

למשל?

"Riverside (פלטפורמה להקלטת פודקאסטים מהבית). לא פגשתי את היזמים, אבל עשיתי איתם שיחת טלפון ובאותו יום אמרתי: 'בואו נדבר מחר, אני רוצה לתת לכם הצעה', וכבר היתה להם טיוטה עם משקיע אחר. ברוב ההשקעות החלטתי בתוך פחות מ־24 שעות".

הדימוי שלך הוא של בעל מגע הזהב.

"אולי זה הדימוי, אבל הסיבה העיקרית להצלחה שלי היא שיזמים נכונים רוצים אותי. והסיכוי לכך גדל כשמדובר ביזם מהנטוורק שלי. יותר מחצי מההשקעות שלי מגיעות הודות לחיבור בין יזם שהיה אצלי ליזם אחר, או כשמישהו שאני סומך עליו לוחש לי 'תקשיב, הבן אדם הזה תותח'. זה חיבור חזק. בכלל, הקרנות מפרסמות את עצמן כאילו הן אלה שעושות את החברות טובות, אבל בפועל היזמים הם שעושים את הקרנות טובות. אחת הסיבות שיזמים אוהבים אותי היא שאני מבין את זה. אני לא הסיפור, הם הסיפור.

"כשיזמים טובים רוצים אותך כי הם מאמינים שיש 'מגע זהב', זה נהיה נבואה שמגשימה את עצמה. זה אולי לא משחק הוגן, אבל הווינרים של העתיד קשורים לווינרים של העבר וזה מזין את עצמו. זה עובד נגדך עד שאתה בונה את השם שלך, וברגע ששרדת הכל יפעל לטובתך".

אתה מתכנן לחזור לישראל בעתיד?

"ישראלים אוהבים לחשוב שבישראל אנשים אמיתיים יותר ובאמריקה הם צבועים. אבל אני מרגיש טוב בארץ כישראלי ומרגיש טוב מאוד גם שם. יש לי בית פה שאני אוהב ובית שם שאני אוהב, ולעבוד אפשר מכל מקום. וזה גם תלוי באשתי כמובן, כי הילדים כבר לא בבית. אז אי אפשר לומר שבחיים לא אחזור, ובכל מקרה שום דבר לא בינארי".

אבל אתה מוטה השקעות בחברות ישראליות או עם יזמים ישראלים.

"מאוד מוטה. 80%".

ציונות?

"אני חושב שיש לי אפקט מטורף על ההייטק הישראלי, אבל אני לא רוצה לטעון שהכל זה ציונות. הישראליות היא לא הדרייב להחלטה שלי, והסיבה לפורטפוליו המסוים היא בסוף מאוד פרוזאית — הנטוורק שלי מוטה לכיוון ישראלים. אגב, אני עושה הרבה יותר לישראל כשאני חי בארצות הברית מאשר בארץ. כשאני קרוב לשוק, יש לי יתרון אדיר על פני מישהו שנמצא בישראל בגיוס כסף, לקוחות ואנשים".

"גם להיכשל אני מעדיף לבד, כי אני לא מרגיש אשם כלפי אדם אחר. אחד הדברים שאני יודע לעשות הוא לשחרר. לא חובה להילחם עד טיפת הדם האחרונה, ואני יודע לתת הרגשה טובה ליזם כשמגיע הרגע הזה"

"אצא אידיוט? לא אכפת לי"

מי החברות בפורטפוליו שלך היום שהן הכי "מחוץ לקופסה"?

"Veev — שהמציאה טכנולוגיה חדשה במקצוע שהוא אולי העתיק בעולם, בנייה, זה מאוד לא בסטנדרט של הון סיכון וזה אמביציוזי בטירוף — ו־Exodigo למיפוי תת־קרקעי (שמבוססת על טכנולוגיה שפותחה לזיהוי מנהרות אויב ומבקשת להיות רלבנטית גם בפרויקטים של בינוי ותשתית — דב"נ ומ"א). זה רעיון מדהים ומבטיח, ואנחנו עוד לא יודעים אם אנחנו מוכרים שירות, תוכנה או מפה. כשאתה עושה משהו כל כך מחוץ לקופסה אתה צריך להמציא מודל עסקי ולתקן אותו תוך כדי תנועה. עדיין מוקדם לדעת מה יקרה עם שתיהן".

אתה עלול ליפול.

"יש סיכוי שאני אצא אידיוט, אבל לא אכפת לי. בפעם אחרת אני אעשה פי 100 על הכסף. לא מפחיד אותי לצאת אידיוט, כי אני לא מנהל את הקריירה שלי".

כשאין שותפים, גם הכישלונות כולם עליך.

"גם להיכשל אני מעדיף לבד, כי אני לא מרגיש אשם כלפי מישהו אחר. אחד הדברים שאני יודע לעשות הוא לשחרר. לא תמיד צריך להילחם עד טיפת הדם האחרונה, ואני יודע לתת הרגשה טובה ליזם כשמגיעים למקום הזה. ב־Reali למשל כבר לפני שנה כששמתי את הכסף אמרתי: 'זו הפעם האחרונה שאני משקיע, אם לא תצליחו לגייס ממישהו חיצוני — יותר לא יהיה'. בחברה קטנה יותר אמרתי ליזם שהגיע הזמן לוותר. עדיף לוותר חודש לפני הזמן מיום אחרי הזמן. ככה אפשר לפרק את החברה בצורה מסודרת, לא להגיע לבתי משפט, פשיטות רגל, ריבים עם ספקים. אתה יכול להיות נדיב עם עובדים, לתת עוד חודש הסתגלות. אם עשית את זה מאוחר — כבר גרמת עוול למישהו.

"אני מנסה לשלב את המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים בחברות אחרות שלי, אני לא מאשים אותם בכישלון. גם להיכשל צריך לדעת בצורה מכובדת, וקרנות לא הכי טובות בזה. יזמים שאיתי יודעים לאורך הדרך בדיוק איפה הם נמצאים, גם אם הם נעלבים בהתחלה, וזה חשוב. בעסקים, בזוגיות, בחברים, הצלחה של קשר תלויה בנכונות שלך לעשות שיחה לא נעימה, שרוב האנשים מעדיפים להימנע ממנה".

העיסוק הזה עוד מלהיב אותך?

"זו התשוקה שלי. לא משנה כמה הצלחות היו, אני רוצה את הבאה. אני בטוח שגם למסי לא משנה כמה הוא הבקיע, הוא תמיד רעב להבקיע את הגול הבא".

מה החלום?

"להבקיע עוד אחד. ואז את הבא. לליאונרדו דה וינצ'י נמאס באיזשהו שלב לצייר? וורן באפט עדיין עושה את מה שהוא עושה. אני כמובן לא משווה את עצמי אליהם, אבל יש דמיון בהיבט של התשוקה".