"

הרגעים האלה, שהקורנפלקס שאתם אוהבים נגמר ויש רק עוד ארבע אופציות" — זו שורת התיאור של קבוצת הפייסבוק "צרות בהייטק", שבה 71 אלף חברים. היא נולדה כבדיחה על הצקצוק הציבורי שספגו עובדי הייטק בגלל הפינוקים שהם נהנים מהם, אבל בשבועות האחרונים נהפכה למשל לנעשה בענף. אחרי חודשים רבים מאוד של מרוץ אחרי עובדים, זינוק בשווי החברות, משכורות עתק, הנפקות, מסיבות פאר וטיסות לאיים אקזוטיים, הטירוף נגמר. סטארט־אפים מגייסים הרבה פחות כסף, ידיעות על פיטורים בענף מתפרסמות כמעט מדי יום, עובדים מתארים הידוק חגורה ואפילו השכר של המצטרפים החדשים נמוך יותר. בתעשייה אורזים את הסיטואציה החדשה באינספור דרכים, עם נטייה לייפות את המציאות וסיסמאות על התייעלות ו"כיווץ מנגנונים מנופחים". אבל המסר שעולה מעשרות שיחות עם יזמים, מנהלים ועובדים כמעט אחיד: נגמר ההייפ.

נכון, גם כשהאוויר מתרוקן מבועת ההייטק מצבם של העובדים שם עדיין טוב משל רוב האחרים. אבל זו תעשייה שחיה בווליום גבוה, מבוססת על שאפתנות ועל שואו־אוף וחולמת אקזיט — וכשהיא מאבדת את אלה, היא נאלצת להשתנות באופן עמוק. "יש עדיין טעמי גלידה, קורנפלקסים ומסיבות, אבל בהחלט יש איזושהי האטה, אם לא עצירה לחלוטין", אומרת עובדת באחת החברות הגדולות בענף. "התנאים הטובים נשארים, אבל משהו במוקצנות, בצורך להראות כמה כסף שופכים על הכיף, נגמר".

זה ניסוח עדין. יש מי שאומרים דברים מפורשים יותר, והם לא נוגעים לקורנפלקס: "יש תחושה של פחד וחוסר אונים, אווירת נכאים, אצל מי יותר ואצל מי פחות". הדובר הוא יזם מוכר, מייסד של חברת סייבר ישראלית שנאלצה לפטר לאחרונה. והוא יודע לשים את האצבע על טיב השינוי: זה לא רק פיטורים. זה לא הקונקרטי. זו תמיד הפסיכולוגיה. "אנחנו תעשייה שחיה על תחושת הווינריות, זה קיים הרבה בשיח ההייטקיסטי, עכשיו מדהים ומחר יהיה מדהים יותר", הוא מסביר. "ואת זה קשה להחזיק היום. אולי בעוד חצי שנה דברים קצת ישתפרו, אבל כרגע הנרטיב הזה כבר מרגיש מזויף. הדבר הכי קשה זה הדיסוננס בין ההיי שהיה קודם ללואו שעכשיו. לפני רגע היית על פסגת העולם ועכשיו את מרגישה בתחתית. תמיד יש סימן שאלה אם תשרדי. זה הרי לא מובטח, גם כשהמצב טוב. ואולי הפעם קורה משהו שממנו לא נצליח לקום".

איך זה מתבטא ביומיום של העובדים?

"נניח, לבקש העלאה היום זה ממש לא לקרוא את השטח — נכון שיש לכם יותר עבודה, אבל אתם יודעים שאין כסף. צריך להיות מאוד מנותק מהמציאות כדי לבקש. אנשים לא חיים בסרט, הם יודעים מה המצב בתעשייה. בהרבה מובנים חזרנו לשוק של מעסיקים, אחרי שהיינו בשוק של עובדים".

ומה מצב המסיבות והסוואג?

"כשלא כיף ועושים לך מסיבה זה מייצר דיסוננס. החברה במצב לא טוב והשוק במצב לא טוב — אז עכשיו תעשה מסיבה? זה לא מתקבל כ'איזה כיף, מפנקים אותי'. עובד ירים גבה וישאל את עצמו: אמרתם שלא מעלים שכר עכשיו ושאנחנו בצמצומים, ורגע אחרי תוציאו מאות אלפי שקלים על איזה אירוע? זה נראה לא טוב. למי אנחנו מנסים למכור שהכל סבבה, על מי אנחנו עובדים?".

יזם מוכר שפיטר: "יש תחושה של פחד וחוסר אונים, אווירת נכאים. אנחנו תעשייה שחיה על תחושת הווינריות, עכשיו מדהים ומחר יהיה מדהים יותר, ואת זה קשה להחזיק היום, הנרטיב הזה מרגיש כבר מזויף. ואין יותר מסיבות. למי אנחנו מנסים למכור שהכל סבבה, על מי אנחנו עובדים?"

ערעור עמוק של תחושת החסינות הנצחית

"היינו באיזו אשליה, ידענו שזה לא הגיוני ושזה ייגמר, אבל הגישה היתה 'בואו נהנה ממה שקורה'", אומרת סיון אביהוד, מנהלת חברת הגיוס Link2USA. "את 2022 תכננו בסוף 2021, בתרבות השפע ובבועה, ועכשיו מתכננים את 2023 עם הרבה יותר דגש על ביזנס ופחות הדוניזם. התחושה היא שלא עברה שנה, אלא עשור. עברנו ליקום מקביל, מציאות אחרת".

איפה את רואה את זה?

"יותר ויותר עובדים למשל נרתעים מהנוצץ, ממסיבות או מהפי האוור מפוצץ אוכל בזמן שחברים מפוטרים. זה שיח חזק מאוד כרגע. המורל של העובדים בפירוש התערער, וגם החברות מתמקדות במה שצריך, לא במותרות. אני חברה בקבוצה גלובלית של מנהלות משאבי אנוש, וברור שתקציב המסיבות לשנה הבאה ירד משמעותית. הכסף הולך לביזנס, לא לנייס טו האב. שנה שעברה היתה שנה של הגזמה, ועכשיו עברנו מעידן ה'בואו נעשה כיף' ל'בואו לא נגזים'. נכנסנו למוד הישרדותי".

שינוי האווירה הזה מורגש גם בחברות שלא משדרות "אין כסף" ולא מפטרות. "עובדים לא תמיד מבינים שזה שלא מפטרים סביבם לא אומר שעסקים כרגיל וש־2021 נמשכת. 2022 ומה שהיא מביאה איתה מגיעים לכולם, אף אחד לא חסין", אומרת עינת גז, מייסדת ומנכ"לית חברת התוכנה פאפאיה גלובל, שרק לפני שנה גייסה 250 מיליון דולר לפי שווי של 3.7 מיליארד. "גם אנחנו, שמגייסים כרגיל ולא מצמצמים, כבר מסתכלים על כל תפקיד ושואלים אם הוא נדרש או 'נייס טו האב'. עובדים צריכים להעריך מקומות עבודה שמנסים כרגע להיות יותר שמרנים ולהאריך את משך הזמן שבו יש כסף בקופה, על חשבון בונוסים ואירועים".

השמרנות, הצמצומים וגלי הפיטורים הנוכחיים מנערים את התעשייה משום שהם מוחקים לא מעט סטנדרטים שחברות רבות התמכרו אליהם בשנה החולפת. גם מי שעובד בחברה שבה העסקים עדיין כרגיל מושפע מכך שבחודשים האחרונים יותר ממאה חברות פיטרו עובדים בישראל או הקפיאו גיוסים, וגם ענקיות כמו אינטל, מטא וטוויטר מצמצמות. האשליה שהשפע הבלתי מוגבל יימשך לנצח נגמרה, וסיסמאות שעד לא מזמן ליוו את ההייטק נשמעות לפתע מופרכות, שלא לומר ציניות.

"הרבה חברות נוהגות לומר שהן משפחה. אבל היום זה סלוגן שמי שמפוטר מאוד כועס עליו, ואני שומע את זה הרבה", מספר מנהל בחברת תוכנה בינלאומית שפיטרה לאחרונה. ולא רק המפוטרים מתוסכלים, אלא גם מי שנשאר בחברה, הוא אומר. "לכל מי שמעורב בפיטורים קשה — אני לא חושב שיש משהו יותר מתיש מזה, במשך תקופה מאוד ארוכה אתה רק עוסק בלכופף את המערכת למען האנשים שאתה מעריך. כולנו יוצאים מותשים. וגם אצל מי שנשארו ברור שהאווירה נפגעת, וייקח זמן לשקם אותה ולהחזיר את הביטחון".

אולי כאן נמצא הערעור הניכר ביותר — בתחושת הביטחון. תעשייה שחיה בתודעה שתנודות הכלכלה לא נוגעות לה והביטחון התעסוקתי של העובדים מרופדי האופציות לא יכול להיות מאוים נאלצת כעת להתפכח. לא טעמי הגלידה חסרים, אלא הביטחון בדהירה המתמדת, האמונה של העובדים בחסינות שלהם, ההתנשאות המרומזת שהיתה חבויה בעצם השיוך להייטק.

מנהל בחברה שפיטרה: "הרבה חברות תמיד רוצות להגיד שהן משפחה. זה סלוגן שמי שמפוטר מאוד כועס עליו, אני שומע את זה הרבה. וגם אצל העובדים שנשארים ברור שהאווירה נפגעת, וייקח זמן לשקם אותה, להחזיר את הביטחון"

הערפל מבלבל, בעיקר צעירים שלא ידעו משברים אחרים

לא קל להתפכח. רבים מהמנהלים שרואיינו לכתבה המשיכו להשתמש בשפה של ימי האשליה. אבל בין השורות כבר אפשר היה להרגיש שהמילים הבטוחות לא מצליחות לכסות על כל הקרעים. וזה לא שהם לא מנסים. הרבה חברות, למשל, עובדות קשה כדי להסתיר את ממדי הפיטורים. "למערכת אין מוטיבציה להוציא מספרים מדויקים", אומר אותו מנהל, "הרי ברגע שזה קרה, כבר לא באמת משנה כמה אחוזים פוטרו, 5% או 7%. כך או כך אלה מספרים לא קטנים של אנשים".

שמועה בתעשייה מדברת גם על "דמי שתיקה" למפוטרים; בקבוצת פייסבוק של מנהלי מוצר היה אפילו גולש אנונימי שסיפר על כך כחוויה אישית: "כנגד פיצויי פיטורים מוגדלים משמעותית, הוחתמתי על הסכם סודיות, כך שאף אחד בחוץ לא יידע שבכלל מקצצים (חברה פרטית, כנראה לא רוצים להבריח את לקוחות ה־B2B)", כתב.

"ההנחה היא שהמצב תמיד גרוע יותר מכפי שהוא משתקף בחוץ", אומר היזם שאול אולמרט, ממייסדי פלייבאז ומייסד שותף ומנכ"ל הסטארט־אפ פיגי. "הנטייה היא תמיד לעגל כלפי מטה, כלומר גם כשאתה מודה שאתה בתהליך צמצום אתה לא מודה בממדים האמיתיים שלו".

למה?

"כי ככל שמודים בפיטורים גדולים, כך פוגעים בסנטימנט של המשקיעים או בקרדיט מהעיתונות. לכן תמיד מייפים את האמת".

איך זה מתבטא?

"למשל כשאומרים שפיטרו 50 עובדים ולמעשה פיטרו כמעט פי שניים, ועוד 30 שעמדו לקבל משרה לא קיבלו אותה".

לטשטוש המספרים תורמים גם תוכניות פרישה מרצון, העברת חלק מהמשרות למיקור חוץ — וגם העובדה שלא מעט חברות ממשיכות לגייס כל הזמן, ולכן רבים מהמפוטרים מוצאים ג'וב חדש מהר. לפי נתוני הרשות לחדשנות עדיין יש מחסור של כ־15 אלף עובדים בענף. "אני מסתכל על כל האנשים שעזבו איתי, וכולם בשלבי גיוס או שכבר חתמו בחברות חדשות", אומר מנהל מוצר בכיר שפוטר לפני כחודשיים מחברה "שבדיוק עברה למשרדים חדשים ועמדה לטרוף את העולם"; מאז כבר החל לעבוד בסטארט־אפ אחר. סמנכ"לית משאבי אנוש של חברה שפיטרה בקיץ כחמישית מאנשיה מספרת גם היא שכשסייעה למפוטרים לחפש עבודה גילתה ביקוש גדול: "זה הפתיע אותי, כי הייתי בתחושה שהמשבר כבר התחיל. בינתיים חזרנו לגייס, במשורה, ולא קל למצוא אנשים, מה גם שכשאת מגייסת את משלמת מחיר על הפיטורים שביצעת. מועמדים ראו שהיו אצלך צמצומים ושואלים על זה".

המורכבות הזאת — ערפל סביב הפיטורים, ביקושים קיימים אבל שינוי אווירה כללי בענף — היא חלק מהקושי להתפכח. והקושי גדול יותר אצל הצעירים. עובדים ותיקים כבר יודעים שלפעמים יש גם פיטורים נרחבים וגם גיוסים, ששום שפע לא יכול להימשך לנצח, שהשכר לפעמים עולה ולפעמים גם יורד. לצעירים, כאלה שנכנסו להייטק בשנים האחרונות וידעו רק טוב, הרבה יותר קשה להפנים שהשינוי הנוכחי מתבקש וטבעי.

"ההייטק חווה גלים כאלה בכל כמה שנים, והדרך שבה עובדים מסתכלים על זה שונה לפי הוותק שלהם בהייטק", מסבירה דקלה אלדיס, מנהלת משאבי אנוש ביוניקורן Verbit, שפיטרה בקיץ 60 מ־520 עובדיה, 30 מהם בישראל. "מצד אחד יש את למודי הקרבות, שנמצאים בתעשייה שנים ארוכות ומבינים שזה חלק מהעניין, שכסף נכנס ויוצא מהשוק, ואצלם אלמנט ההפתעה מינימלי. זה אמנם משפיע עליהם — בדיוק אתמול ראיתי אחד מהוותיקים שכתב שיש לו פוסט־טראומה מההייטק — אבל אצל הצעירים יותר זה אחרת".

כלומר?

"הם חיים בתפיסה של ההייטק המאוד עשיר, עם המסיבות וההבטחה הגדולה. הם לא חוו משהו אחר, ואז הם נתקלים בשינוי מומנטום שקרה כל כך מהר".

מייסד חברת ענק שפיטר: "אין אווירת נכאים במשרד, אבל בהחלט יש שינוי. אין דבר שמאחד אנשים יותר ממלחמה, ומיתון זה מלחמה. אז האווירה היא של יותר פוקוס, מתרכזים בעבודה, כולם בטירוף, וזה מה שמרגישים אצלנו עכשיו - שצריך לעבוד יותר קשה"

יש קוקטיילים, אין טיסות, עכשיו בבקשה לעבוד

שינוי המומנטום לא קורה בהתרסקות חד־פעמית. לפעמים אלה רק סדקים. עדכוני גרסה עדינים, שהמנהלים מנסים להפוך לכמעט בלתי מורגשים. באופן טבעי, הידוקי החגורה מתחילים בסעיפי תקציב שקל יותר לחתוך בהם — שיווק ומיתוג. אין יותר שלטים באיילון ויש פחות טיסות. אבל גם חברות שמכווצות תקציבים עדיין לא נדחקות לחתוך בבירות לעובדים. "הכסף שמושקע בגיבוש עדיין קיים", מספר צחי, מנהל צוות ב־Wix, שעצרה לאחרונה את גיוס העובדים. "בשבוע שעבר היו לנו כל ערב על הגג דיג'יי, המבורגרים, בירות וקוקטיילים. זו מסורת רבעונית בחברה, וכל זה בקמפוס החדש והמפלצתי בגלילות, שיש בו חדר אוכל מסובסד של אסף גרניט. ההנאות הקטנות, אם זה חדר בריחה או בירות הביתה, לא נחתכו".

מה כן נחתך?

"חו"ל. כל הטיסות ירדו מהפרק, גם לנופשים וגם לכנסים מקצועיים שפעם כולם נסעו אליהם. אם אתה לא מרצה בכנס או לא מקבל ספונסרשיפ, אתה לא טס".

ומה יעלה בגורל מסיבת הפורים המסורתית של החברה?

"גם על המסיבה בשנה שעברה היתה ביקורת בתוך החברה, והרבה אנשים שחשבו שלא ראוי לחגוג כשרוסיה פולשת לאוקראינה (שוויקס מעסיקה בה כ־1,000 אנשים). השנה אין ציפייה לאירוע כזה, לפחות לא כרגע. כולם מסתכלים על השוק ומחכים לאיזו בשורה".

יש מי שרואים בתקופה הזאת דווקא הזדמנות לאיחוד שורות. "אין דבר שמאחד אנשים יותר ממלחמה, ומיתון זה מלחמה", אומר מייסד חברת ענק מוכר שפיטר לאחרונה.

איך נראה השינוי אצלך?

"האווירה היא של יותר פוקוס. לעשות יותר דברים שהלקוחות צריכים למשל. להיפרד מאנשים זה תמיד קשה, אבל עכשיו מתרכזים בעבודה, כולם בטירוף, ואנחנו רק בתחילתה של תקופה שלא ברור כמה זמן תימשך. צריך להוריד את הראש ולחכות שהיא תעבור, שנה, שנתיים, חמש. והתקופה הזאת תבדיל בין חברות מפוקסות לכאלה שחיות בעבר. זה מה שמרגישים אצלנו עכשיו, שצריך לעבוד יותר קשה כדי לצאת חזקים מהצד השני. גם בגוגל השנים הטובות היו המשבר של 2008".

שנה? שנתיים? חמש? לכמה זמן צריך להשאיר כסף בקופה, והאם לא יהיה צריך לחתוך עוד בהמשך? "2023 תהיה קשה יותר מהשנה הנוכחית, יהיו יותר חברות שייסגרו ויותר חברות שיפטרו, וחברות נערכות 24 חודשים קדימה", אומרת עמית רפפורט, מייסדת ומנכ"לית הסטארט־אפ Compete, שבספטמבר פיטר יותר מרבע מעובדיו. "סקויה וקרנות הון סיכון נוספות כבר עדכנו את כל החברות בפורטפוליו שלהן שבתקופה הקרובה לא יהיו גיוסי הון. המשמעות של זה היא שכדי להשיג את המטרות שלנו, צריך לוודא שהכסף שיש לנו ביד יצטרך להספיק להרבה יותר זמן".

איך מתווכים את זה לעובדים?

"זו המורכבות הגדולה. גם כמנכ"לית היום וגם כמנהלת משאבי אנוש לשעבר, בפאלו אלטו ובסנטינל וואן, אני לא מאמינה בלעגל ולייפות את הסיטואציה. בחרתם לעבוד בהייטק? זה בא עם הטבות מסוימות — וזה בא עם הבנה שאתם בשוק דינמי יותר. וככל שאני אהיה יותר כנה עם הצוות שלי, ככה יהיו להם יותר כלים להבין את האקוסיסטם נכון יותר ולמצוא פתרונות לצורך לתמחר ולהתאים את המוצר למצב. לא הכל צריך להיות על ההנהלה, וזה המקום של הצוות לזרוח ולתעל את הפחד ליתרון עסקי".

גם עינת גז סבורה שנמשיך לראות צמצומים: "הרעיון של לצמצם התחיל כבר ברבעון הראשון של השנה, ועכשיו ברבעון הרביעי זה כמו שאומרים לך כמה פעמים 'תסדר את החדר, תסדר את החדר', ובסוף מכריחים אותך. אז מי שלא עשה את זה עד היום ויש לו פער גדול בין המצב הקיים ליעדים — יצטרך לעשות צעדים דרסטיים".

ותיקי הענף זוכרים למסגר את הכל כתיקון מתבקש, אבל עם השפעות רחבות. "השוק היה זקוק לתיקון, הושקעו סכומים לא פרופורציונליים, היתה בהלה לזהב, ובאופן טבעי הרוב הולכים להפסיד", אומר שאול אולמרט. "כל אחד חושב שהוא בר המזל או הגאון שיצליח, אבל סטטיסטית הרוב נכשלים, ככה זה בכל אפיק השקעה. הבעיה היא שגם כשהתיקון הכרחי, זה לא שהתכנסה איזו ועדה שאמרה 'בוא נבדוק איפה היתה בהלה מוגזמת' — זה צונאמי שסוחף הכל, מפטרים מפתחים טובים עם לא טובים, ורק אחרי שיישארו עיי חורבות יתגלו החזקים. אני נבוך להודות אבל בחיי הכבר די ארוכים עברתי שני סייקלים כאלה, ב־2000 ו־2008, וממרום גילי אני מבין שאתה מתנדב לחיים כאלה של רכבת הרים. אז עכשיו אנחנו בירידה, יבואו עליות".

השתתפה בהכנת הכתבה: דיאנה בחור ניר