1

מזרח תיכון חדש באמת  

הסכם השלום עם איחוד האמירויות חיבר את ישראל סוף סוף למרחב

הסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות התקבל בגיחוך בציבור הישראלי. אותנו לימדו ש"שלום עושים עם אויבים", לא עם מדינה שמעולם לא היתה לנו איתה בעיה של ממש. נוסף על כך, מבול התיירים שברחו מהקורונה אל עולם קסום שבו אין מסכות ואלכוג'ל, רק גלביות, קניוני פאר והמון על האש — העמיק עוד יותר את התחושה שלא חתמנו על הסכם שלום, אלא על דיל עם מדינה שהיא מלון הכל כלול. אבל כל אלו הם רעשי רקע שמסיחים את הדעת מן העיקר, והוא שההסכם עם האמירתים חולל שינוי היסטורי שחשיבותו לישראל אדירה, הן במישור הגיאופוליטי והן במישור הכלכלי. יחד עם ההסכמים שנחתמו עם בחריין, סודן ומרוקו, ישראל נהפכה סוף סוף באופן רשמי וגלוי לחלק אינטגרלי ולגיטימי מהאזור ומרכיב חשוב בהתמודדות הערבית עם האיום האיראני האזורי הגואה. מזרח תיכון חדש דה־פקטו.

הבטחות ל"מזרח תיכון חדש" שמענו עוד בשנות התשעים, אבל הן לא באמת התממשו. הסיבה לכך היא שהסכמי השלום עם ירדן ומצרים, שהתבססו על החזרות שטחים וחלוקת משאבים, נועדו בעיקר לסיים מתיחות ביטחונית. השלטונות עצמם מעולם לא עודדו שיתופי פעולה עם ישראל ברמה העממית, ולא נקטו שום צעד כדי לעודד את הציבור לקבל את ישראל והישראלים. מה שנקרא "שלום קר". לעומת זאת ההסכמים עם מדינות המפרץ — דווקא משום שלא באו לסיים שנים של מלחמה — נובעים מרצון עז מצדן לשיתוף פעולה בכל המישורים, לא רק הפוליטיים והביטחוניים. ועם כל הכבוד לירדן ולמצרים, משקלן הכלכלי במערכת האזורית והבינלאומית אינו מתקרב לזה של האמירויות.

איחוד האמירויות היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם הערבי, מרכז אזורי ובינלאומי בתחום הסחר, הלוגיסטיקה, הפיננסים, האנרגיה המתחדשת, הטכנולוגיה והרפואה. ככזו, היא פותחת ליזמים הישראלים שווקים חדשים שבאופן מסורתי עוינים את ישראל כמו אינדונזיה, מלזיה ופקיסטן. נמל ג'בל עלי בדובאי, אחד מ־10 נמלי הים החשובים בעולם, והאזור החופשי הסמוך לו הפכו לשער הכניסה והיציאה של סחורות מיבשת אסיה ואליה. עבור יצרנים ישראלים, פעילות מג'בל עלי תאפשר גישה נוחה לשוק של 1.4 מיליון צרכנים — מרביתם מוסלמים שעד כה נמנעו מכל מגע גלוי עם המשק הישראלי. וזו לא רק הכלכלה — בטווח הארוך, למגע של המדינות האסלאמיות האלה עם התוצרת והמוח הישראלי יכולה להיות השפעה תודעתית חשובה על היחס לישראל.

מלבד הסחר, ההסכם גם פותח שלל אפשרויות בתחומי המדע. בשנים האחרונות האמירתים משקיעים משאבים רבים במחקר ופיתוח, שבשילוב עם הידע הישראלי יסייעו להשיג פריצות דרך קריטיות בתחומי האנרגיה המתחדשת, הרפואה, המזון, החקלאות והסביבה.

כדי שהחזון הזה יתממש גם הישראלים צריכים להשתחרר מתפיסותיהם המיושנות, ולהבין שמדינות המפרץ הן הרבה יותר ממלונות פאר מפנקים. אם עד כה הקהילה העסקית בישראל פנתה באופן טבעי מערבה, ההסכמים עם מדינות המפרץ מלמדים שדווקא במזרח יש המון חדש, וממנו יכולה להיפתח הטובה.

/// דורון פסקין

2

מדינות העולם למדו לשלב כוחות  

חיסון למגפה חדשה פותח בתוך פחות משנה

השנים האחרונות לא ממש האירו פנים לקונספט הגלובליזציה. דונאלד טראמפ רכב על האנטי כלפיה כל הדרך אל הבית הלבן, ואז יצא למלחמת סחר עם סין, נסוג מהסכם פריז להגנת הסביבה, נלחם בברית נאט"ו ובאופן כללי הקטין את המעורבות העולמית של ארצות הברית למינימום האפשרי. הברקזיט הבריטי, חרף ההשלכות הבעייתיות שלו על הכלכלה המקומית, ניצח במשאל עם ושרד בכל הקשיים עד שנחתם ממש לאחרונה. שנאת זרים וחששות לאומניים התגברו בלא מעט מדינות בעולם על רקע ההגירה ממדינות אפריקה לאירופה וממרכז אמריקה לצפונה. וכאילו כל זה לא מספיק, באה הקורונה ולכאורה נעצה את המסמר האחרון בארון הזה: אם בעבר נדרשו למגפות חודשים ואף שנים להגיע ממדינת המקור אל יתר העולם, הרי שבחסות הגלובליזציה הקורונה הפכה במהירות שיא מתקרית סינית מבודדת לאירוע קטסטרופלי חובק עולם.

אבל ככל שהתקדמה 2020 הגלובליזציה השיבה מלחמה והוכיחה את חשיבותה העליונה: היא אמנם אחראית להתפשטות המהירה של הקורונה, אבל היא גם זאת שתביא לחיסול שלה, בשאיפה בקרוב מאוד, בזכות שיתוף פעולה חסר תקדים בין מדענים ומנהיגים ממדינות בכל העולם.

אם עד השנה כל מדינה העדיפה לשמור את הקלפים שלה קרוב לחזה, הרי שהקורונה אילצה את כולן למוטט את גדרות הידע, וסללה את הדרך לפיתוחי הבדיקות והחיסונים המהירים. מדענים בכל העולם יכלו לחלוק את ממצאיהם ותובנותיהם האחד עם השני ולהתקדם במהירות הרבה יותר גבוהה מכפי שהורגלנו. אפילו מדינה סגורה ומסוגרת כמו סין נאלצה לשתף מידע.

הגלובליזציה הפכה את העולם כולו למעבדה אחת גדולה וסייעה כך להחזיר את האמון בכוחם של המדע והקידמה להציל את האנושות. את הלקח מהמגפה - שרק שילוב כוחות בינלאומי מסוגל לטפל בבעיות גלובליות - חייבים לאמץ גם למאבק במשבר האקלים

לפיתוח חיסון למחלה חדשה נדרשו בעבר כעשר, אפילו 15 שנה, ואילו במקרה של הקורונה זה קרה בתוך פחות משנה מרגע שנתגלתה. טכנולוגיות שפותחו בעבר ונפוצות כיום מאוד עזרו לרצף את הגנום של הנגיף בשלב הראשון ולהבין איך ייראה החיסון. טכנולוגיות אחרות, אף הן כאלה שפותחו בשנים האחרונות, עזרו לפתח את החיסון mRNA שבו משתמשות שתי החברות המובילות בפיתוח החיסון, פייזר ומודרנה. מימון בינלאומי בסדר גודל חסר תקדים אפשר לפתח ולייצר את החיסון הרבה לפני שהושלמו הניסויים בו, בלי לחשוש לתקציבים. ובסופו של דבר, ברגע שהחיסון פותח ויוצר, הוא לא נשאר נחלת המדינה שפיתחה אותו אלא מופץ ברחבי העולם. וגם אם יתגלו בעיות בחיסון (למשל, התגובה האלרגית שהוא עורר במספר מאוד מצומצם של מחוסנים), בזכות הגלובליזציה אנחנו נדע על כך מהר מאוד ונמצא דרכים להתמודד איתן.

נכון, גלובליזציה אינה פתרון מושלם: היא אחראית במידה רבה ליצירת הפערים בין עולם ראשון שהוא צרכן שבע, לבין עולם שלישי נחשל שמשמש ספק סחורה זולה. והחיסון לקורונה, שהגלובליזציה סייעה לפתח במהירות, רק יחזק את הפערים בין שני העולמות: מדינות עם כסף ומעמד בינלאומי יכולות להרשות לעצמן לרכוש את החיסון היקר במחיר מלא, בעוד אחרות יצטרכו לחכות בסבלנות לתורן, ייתכן שאפילו עד 2022.

אי אפשר גם להתכחש לעובדה שהגלובליזציה, בחסות הרשתות החברתיות, תרמה לא מעט לזינוק בהתנגדות לחיסונים ולפייק ניוז מדעי בכלל, לרבות תיאוריות מופרכות לחלוטין שפעם לא היו עולות בדמיוננו, מכדור הארץ השטוח עד הטענה שרשת ה־5G מסייעת להפצת קורונה.

ובכל זאת השורה התחתונה חיובית מאוד — הגלובליזציה הפכה את העולם כולו למעבדה אחת גדולה, וסייעה כך להחזיר את האמון בכוחם של המדע והקידמה להציל את האנושות. היכולת של העולם כולו להתעלות על היריבויות הכלכליות, האתניות והפוליטיות כדי להגיע לפתרון מהיר ואיכותי לקורונה, הבהירה פעם נוספת שרק שילוב כוחות בינלאומי מסוגל לתת מענה לבעיות גלובליות הרות גורל.

אלו לא דברים בעלמא. משבר האקלים כבר נוכח והשפעותיו ההרסניות הולכות ומתגברות. כדי להבטיח את עתיד העולם שיירשו ילדינו, עלינו ליישם במהירות את לקחי הקורונה.

/// אריאל גרייזס

3

הטלרפואה זינקה קדימה  

כבר לא צריך לצאת מהבית בשביל טיפול מרופא

דווקא אומת ההייטק, זו שמתגאה בשכלולים הטכנולוגיים שהיא מייצאת לעולם, לא אימצה מעולם את שירותי הרפואה הדיגיטליים. עד לפני שנה, המקסימום שיכולתם לבקש אונליין מקופת החולים היה אישור מחלה או חידוש מרשם. הרעיון שאייפד על מקל יסתובב בין מסדרונות בתי החולים ויעניק טיפול רפואי נתפס קר ומנוכר, ומפגשים וירטואליים עם רופאים נתפסו — אם בכלל שמעו עליהם — כטיפול רפואי נחות מרופא אנונימי. הכל השתנה בימי המגפה, כשהגישה למרכזים הרפואיים נחסמה, אם בגלל החשש מצד המטופלים להגיע ולהיחשף למחלה, ואם בגלל האיסור המוחלט שהוטל על ביקור חולים. זה היה הרגע שבו הרפואה מרחוק הפכה לדבר הכי חם, אנושי ומלא חמלה שהקידמה יכולה להציע.

היום, באמצעות הטלרפואה חולים יכולים לראות רופא מומחה מביתם באמצעות צ'אט מאובטח ולקבל חוות דעת שנייה, אפילו בשעות הערב, לערוך בדיקות שתן ביתיות ולסרוק את תוצאתן לאפליקציה, להזמין בדיקות מעבדה עד הבית ולקבל ייעוץ ממיילדת בית חולים ומשלוחי תרופות.  

רופאים יכולים להיעזר בכלים וירטואליים שיודעים לתשאל מטופלים ולאסוף נתונים חדשים לפני המפגש ולקצר את משך הטיפול. שירותי בריאות כללית, הגדולה בקופות בארץ, מציעה בתשלום גם את מכשיר הבדיקה מרחוק של TytoCare הישראלית, המאפשר לבצע מרחוק בדיקות שמחייבות לרוב הגעה פיזית למרפאה, ובהן בדיקת לב, ריאות, גרון, אוזניים ועור.

הרפואה הדיגיטלית עדיין לא משמשת אמצעי ישיר לאבחון מחלות, אבל היא בעיקר מעניקה למערכת הבריאות כלי שבאמצעותו רופאים יכולים למיין את החולים המודאגים, ולהפריד בין המקרים הקלים שמוטב שיישארו בבית לבין המקרים הקשים שצריכים להגיע בבהילות לבתי החולים.

הרפואה הווירטואלית הפכה לחבל הצלה כפול והכרחי "להשטחת העקומה" במגפת הקורונה: גם עבור המטופלים, שבלעדיה לא היו מקבלים טיפול נדרש, וגם עבור בתי החולים, שאחרת היו מבזבזים יותר מדי משאבים במיון חולים ומסכנים את בריאות העובדים. אמנם נדרשה לכך מגפה גלובלית, אבל ענף הטלרפואה הישראלי סוף סוף הדביק את הפער עם העולם.

/// ויקי אוסלנדר

4

צמצום הפערים מתחיל בגיל בית ספר

150 אלף משפחות מעוטות יכולת קיבלו מחשב ממשרד החינוך

מהפכות גדולות קורות לפעמים באמצעים פשוטים וארציים מאוד, ובעיקר בלי שמישהו כיוון אליהן מראש. גישה למחשב, למשל. הקורונה העבירה את מערכת החינוך לזום, והעמיקה ביום אחד את הפערים בין התלמידים. לחלק גדול מהם לא היו האמצעים והיכולות לשבת מול מסך וללמוד בעצמם, כך ששוב החזקים התחזקו והחלשים נחלשו עוד יותר. והרחק מאחור נותרו המוני ילדים שכלל לא היה להם בבית מחשב או חיבור לרשת.

באוקטובר החל משרד החינוך מבצע גדול של חלוקת 150 אלף מחשבים ניידים בהשאלה למשפחות מעוטות יכולת. כמעט בכל יום חילטר שר החינוך יואב גלנט כשליח והביא את המחשבים בעצמו ליישובים. ראוי לבקר אותו על ההתעקשות להצטלם בכל מקום, אבל חייבים גם לפרגן לו על אחת המהפכות החברתיות החשובות שבוצעו בישראל בשנים האחרונות, גם אם זו נכפתה בלית ברירה על המשרד שלו. חלוקת המחשבים תאפשר לילדים האלה לא רק לצמצם את הפערים, אלא גם להרחיב אופקים ממש. תארו לעצמכם את הילדים שלכם מתמודדים עם אתגרי היומיום בלי היכולת לחפש מידע ברשת, להשתמש בתוכנות אופיס או לתקשר עם החברים דרך הרשתות החברתיות.

הגישה למחשב ולאינטרנט היא כלי בסיסי לצמצום פערים חברתיים, אבל כל פעיל חברתי יודע שהמאבק הזה לא נגמר אף פעם. גם הציוד המשוכלל שחילק משרד החינוך יתבלה וייהפך בלתי רלבנטי בתוך שנים אחדות. אם המשרד ישכיל לשמור על ההישג ויקצה מדי שנה 250 מיליון שקל לרענון הציוד, הקורונה תשאיר אחריה מהפכה חברתית חיובית של ממש, שסיפקה לילדים מעוטי יכולת כרטיס כניסה לעולם הגדול.

/// שחר אילן

5

יש גירושים חיוביים  

הברקזיט הוכיח דווקא את הכוח והחיוניות של האיחוד האירופי

אין גירושים שמחים, קובעת המוסכמה. גם לא חיוביים. וגירושים באיחוד האירופי כוללים גם כאב ראש פרוצדורלי לא קטן: בני זוג ממדינות לאום שונות המבקשים להתגרש יושפעו משאלת האזרחות של כל אחד מהם, מקום מגוריו ופערי חקיקה וסמכויות שיפוטיות בין מדינה למדינה. וכשזו רמת הסרבול במישור האישי, קל להבין מה קורה כשמדינה היא שמבקשת להתגרש מהיבשת כולה.

זה בדיוק מה שקרה לבריטניה, שהודיעה לבריסל כי לאחר 47 שנות ביחד, נגמר לה. די וביי. היא אינה מעוניינת עוד להיות חברה ביצור המוזר והיחיד במינו, ערב־רב של מדינות שחברו יחד כדי להגשים אידאל שמבקש להתעלות מעל לתפיסת הלאום של כל אחת מהן.

"ברקזיט" היא קראה לזה, בלי לדעת של"ביי" שלה ייקח ארבע שנים וחצי להתממש. בסופו של דבר, בתוך צער הקורונה, כשלונדון מפיצה מוטציה חדשה המאיימת להדביק את בן זוגה שמעבר לתעלה — היה ברור שיש להזדרז, ודקה לפני 2021 הסכם הגירושים נחתם. 1,246 עמודים יש בו, והוא נטול שמחה. לכל היותר השיג את סיומם של האיומים, האי־ודאות והעלבונות המכאיבים. ההסכם “הוגן ומאוזן עבור שני הצדדים”, יצאה הנציבות האירופית מגדרה.

ראש הממשלה בוריס ג'ונסון הקפיד להיראות צוהל על המהלך ההיסטורי ש"השיב לבריטניה את שליטתה בעתידה", אבל עוד יעמוד מול כעסם של הדייגים הבריטים, מיליוני המועסקים במגזר השירותים שנותרו מחוץ להסכם, או הסקוטים שהתנגדו למהלך. ג'ונסון, כמו טראמפ, רוצה בריטניה גדולה שוב. כעת הוא עתיד לגלות את ממדיה האמיתיים.

ועם זאת, הברקזיט הוא בסופו של דבר אירוע חיובי: גירושים לא שמחים שסיימו נישואין שרחוקים מלהיות כאלה. מלכתחילה לא אהבה היא שהכניסה את הכלה הבריטית ב־1973 מתחת לחופת האיחוד. אלה היו נישואי כורח. ניסיון לקעקע את תוכניותיו של החתן מתוך מוסד הנישואין. בריטניה התנגדה לכינון המטבע האחיד, לדגל האירופי, להמנון, ביקשה לערער את סמכות בית המשפט של האיחוד והבנק המרכזי שלו ולמנוע כמובן את קבלת חוקת האיחוד.

עכשיו כשהיא נפרדת מאירופה, הפן החיובי ברור יותר: המיזם הראשון בהיסטוריה, שבו מדינות מוותרות מרצונן החופשי על נתחי ריבונות למען ישות על־לאומית, נותר על תלו חרף האיומים עליו, שהלכו וגברו בשנים האחרונות: מצד אזרחי היבשת שמחו בייאושם נגד הממסד, ומצד מנהיגים לאומנים כמו ויקטור אורבן ההונגרי וירוסלב קצ'ינסקי הפולני, שניצלו את הייאוש הזה כדי לכונן משטרים שמסכנים את הדמוקרטיה. בהסכם הגירושים מבריטניה מאותת האיחוד האירופי לכל העולם שהפרדה לא שברה אותו, והוא ימשיך לעמוד כמבצר איתן נגד כל לאומני היבשת.

/// אדר פרימור

6

הקץ לראש הקטן

הרשתות החברתיות החלו לקחת אחריות לרעל שמופץ בהן

השעיר לעזאזל של השנים האחרונות הוא "האלגוריתם" — אותו מנגנון עלום שמנהל את הפעילות ברשתות החברתיות. בחסותו האקרים רוסים מנצלים את פייסבוק כדי להטות את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית, ואנשים מן היישוב הופכים לטרוריסטים בתדלוק תיאוריות הקונספירציה שדוחפת להם יוטיוב. מארק צוקרברג ודומיו טוענים כי הפלטפורמות שלהם ניטרליות, והבעיה היא רק משתמשים קיצוניים ש"מנצלים לרעה את האלגוריתם" — טיעון שנועד להדוף כל דרישה לפיקוח על התוכן שמועלה בהן, לצנזר אותו או לפחות לא לעודד את הפצתו. אבל היכן שנכשלו ההאקרים והטרוריסטים הצליח דונלד טראמפ, ודווקא בניגוד מוחלט לרצונו.

במאי השנה הוסיפה טוויטר לראשונה אי פעם הסתייגות לציוץ של נשיא ארצות הברית, שבו טען כי ההצבעה לנשיאות בדואר חשופה לתרמיות. הרשת הוסיפה הערה ליד הציוץ שהתריעה על "פוטנציאל הטעיה" שיש בו, והפנתה את העוקבים ללינק שהכיל מידע בנושא שנבדק ואומת בידי בודקי עובדות, ומפריך את טענת הנשיא.

החודש הוסיפו פייסבוק וטוויטר עוד תיקון תקדימי לציוץ אחר של הנשיא מה־20 בדצמבר, שבו טען כי זכה בבחירות לנשיאות "בהמון". לציוץ נוספה הערת הרשתות בצבע ורוד בולט, שהבהירה כי "נציגי הבחירות אישרו כי ג'ו ביידן הוא המנצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית".

נכון, קבלת האחריות הזאת אינה נובעת כנראה מהתבגרות של בעליהן, אלא בלית ברירה: ראשית כי דרישות המחוקקים רק הולכות ומחמירות — כך למשל בריטניה העבירה השנה חוק שמכפיף את הרשתות לפיקוח של רגולטור עצמאי, שימומן במס שיוטל על החברות, קובע קנסות על הפרות ומחייב אותן לפרסם דו"ח שקיפות; ושנית כי ההקצנה במעשי האלימות שנעשים בחסות הרשתות — כמו הפיגוע בניו זילנד ששודר בלייב בפייסבוק במרץ 2019 — פגעה קשות בדימוי שלהן. המצב חמור כל כך שאפילו עובדיהן כבר לא סותמים את הפה: השנה נחשף כי בכירים ביוטיוב התעלמו מאזהרות שהציפו עובדים על תכנים בעייתיים, ואילו עובדי פייסבוק שבתו במחאה על כך שהחברה מאפשרת פרסום תוכן פוגעני ופייק ניוז.

ולמרות כל זאת הצעד שעשו הרשתות, קטן ומאולץ ככל שיהיה, הוא צעד חשוב מאוד במלחמה הכוללת למען האמת. בעידן שבו המדיה המסורתית נמצאת בירידה תלולה במעמדה, ההתייצבות של הרשתות החברתיות לצד האמת היא חיונית. הרוח הגבית שלהן סייעה לניצחון החיסונים על מכחישי הקורונה, וניצחון הרציונליות של ביידן על השקרים של טראמפ. גם הערת צד קטנה יכולה לחולל מהפכה גדולה.

/// רותה קופפר

7

הרציונליות ניצחה את הפייק, האחווה את ההסתה  

טראמפ הולך הביתה

כפי שרק לפני 12 חודשים היה בלתי אפשרי לדמיין שנה כמו 2020, כך היה בלתי אפשרי לדמיין משפט כמו "ב־2020 ניצלה הדמוקרטיה האמריקאית". ובכל זאת השנה, בדקה התשעים, המגדלור לעולם החופשי, המדינה שרונלד רייגן כינה "העיר הנוצצת שעל הגבעה", ניצלה מלהיהפך למשטר חשוך בסקאלה שבין רוסיה לטורקיה. ארבע שנות נשיאותו של דונלד טראמפ חשפו הרבה מאוד חוליים וחורים בפנטזיה האמריקאית, אבל בעיקר לימדו כי מה שהחזיק עד היום את הניסוי הדמוקרטי השברירי הזה היה מערכת של כבוד, שבה בעלי הכוח הסכימו לשמור על החוקים והנורמות. והן גם הוכיחו שכל מה שצריך כדי כמעט לפרק את החוקה המפוארת, את חופש ההצבעה, את אפס הסבלנות לשחיתות שלטונית, ואפילו את העברת השלטון בשלום — זה נשיא נרקיסיסט אחד.

הדמוקרטיה ניצלה בעזרת קואליציה חריגה, שכללה בין השאר את מפגיני Black Lives Matter, רפובליקנים שהחליטו כי המדינה יותר חשובה מהמפלגה ושופטים שסירבו לבגוד בשבועתם רק כדי לרצות את טראמפ

האמריקאים מעולם לא ראו נשיא כמו טראמפ, אדם שאין לו שום בעיה לשרוף את הבניין כולו לטובתו האישית. אפילו ריצ'רד ניקסון — שפרשת ווטרגייט שלו היא כמעט מהתלת נעורים חביבה ליד מה שעשה טראמפ מדי יום — נאלץ להתפטר. חוסר הבושה והבורות המוחלטת בהבנת דרך הממשל שעשתה את אמריקה לאמריקה הפכו את טראמפ לאיום הפנימי הגדול ביותר אי פעם על הדמוקרטיה שלה. והוא גם זה שגרם לה להתעורר. תחת האיום הזה התנערה ארצות הברית משנים של שאננות, קמה והצילה את עצמה בעזרת קואליציה כמעט בלתי מתקבלת על הדעת של אנשים שביומיום לא מסכימים על שום דבר: היו בה הצעירים ששטפו את הרחובות במחאת Black Lives Matter אחרי רצח ג'ורג' פלויד; הספורטאים שהחליטו השנה כי אף אחד לא יגיד להם יותר "תכדררו ותשתקו"; פעילים ומצביעים רפובליקנים שהחליטו כי המדינה חשובה יותר מהמפלגה; כלי תקשורת שבמשך שנים אפשרו לטראמפ לשקר כמעט עם כל נשימה לתוך המגפון החזק ביותר בעולם, וברגע האחרון החליטו להצביע על השקרים האלה; ענקיות מדיה חברתית שמאז היווסדן סירבו לשים גבולות לתוכן שמופץ בהן, אבל שינו מדיניות כשהתברר כי השקרים של טראמפ מסכנים חיים; מושלים וראשי ועדות בחירות רפובליקנים שסירבו להתכופף בפני לחצים אדירים, היישר מהבית הלבן, לבטל את קולותיהם של מיליוני אמריקאים שלא הצביעו לטראמפ; וגם שופטי בתי משפט, שרבים מהם מונו בידי טראמפ, ולא הסכימו לבגוד בשבועה שלהם רק כדי לרצות את גחמתו של אדם אחד.

זו היתה קואליציה אדירת ממדים, היא השיגה בבחירות את מספר הקולות הגדול ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, ואפילו זה בקושי הספיק. איכשהו, בשיניים, היא הצילה את הבית הבוער. הבחירה בביידן היתה בחירה ברציונליות על פני השקרים, בסולידריות חברתית על פני פלגנות והסתה ובקבלת אחריות על פני הבערה משולחת רסן של המדינה. אמריקה חייבת לזכור זאת היטב ולהפנים את הלקח הזה לשנים שיבואו, אחרת הפירומן הבא כבר יהיה הרבה יותר רציני ממגיש סדרת ריאליטי. ובכל זאת בסיומה של שנה כל כך רעה אפשר לפחות להרגיש מעט הקלה: הניסוי שאין־דומה־לו שנקרא ארצות הברית של אמריקה עדיין נושם עצמונית.

/// ציפי שמילוביץ, ניו יורק

8

בקרוב נגיע לירח  

חזון הטיסות המסחריות לחלל זינק קדימה

ספא מפנק על הירח או נופש מסביב למאדים? היום שבו יתגשם החלום הזה כבר לא כל כך רחוק. בשנה החולפת המרוץ לטיסות מסחריות לחלל התקדם כברת דרך משמעותית. ב־31 במאי עגנה הדראגון קרו של SpaceX בתחנת החלל הבינלאומית, במה שהיתה הטיסה הראשונה לחלל שמבוצעת בידי חברה פרטית עם שני אסטרונאוטים פרטיים (אם כי בוגרי נאס"א). על הדרך היא גם סגרה פער מביך של תשע שנים מאז קרקוע מעבורת החלל, שבהן היתה ארצות הברית תלויה ברוסיה כדי להעלות אסטרונאוטים לחלל.

ספייס אקס, שמנהלת כעת מגעים לגיוס כספים לפי שווי של 92 מיליארד דולר, מבטיחה לחולל מהפכה בתחום השיגורים לחלל, שעד הגעתה נשען על העקרונות והפיתוחים של ד"ר וורנר פון בראון, מדען הטילים הנאצי לשעבר, שאחרי מלחמת העולם השנייה העניק לארצות הברית את הניצחון במרוץ לחלל. בואינג ולוקהיד, כמו הרוסים והסינים, המשיכו לעשות בדיוק את מה שפון בראון והצוות שלו לימדו את נאס"א, עד שהגיעה ספייס אקס, והראתה שאפשר לבנות משגר חלל עם שלב ראשון שחוזר לנחיתה ולא נשרף באטמוספירה, ושאפשר גם להשתמש בו שוב ולחסוך כך המון כסף.

בשנה הבאה אמורה ספייס אקס לשגר לחלל את ספינת החלל הגדולה שלה, שכל שיגור שלה אמור לעלות רק 2 מיליון דולר — כלום כסף במונחי מעבורת החלל, שכל שיגור שלה עלה 500 מיליון דולר. מחיר שיגור ק"ג מטען למסלול נמוך סביב כדור הארץ אמור לרדת ל־10 דולר לק"ג בלבד לעומת עשרות אלפי דולרים כיום, מה שיוזיל דרמטית את השימוש בלוויינים, ואת הטיסות לירח, ובעתיד למאדים.

וירג'ין גלקטיק תתחיל בקרוב להציע טיסות לגבול האטמוספירה בעלות של כ־200 אלף דולר. תיירות חלל בהיקפים גדולים ובמחירים נגישים יותר עתידה להתחיל לקראת 2040, כשהוזלת השיגורים תאפשר בניית תחנות חלל מסחריות גדולות

הממשלות פתחו את הדלת. עכשיו הגיע זמנן של החברות הפרטיות להגיע לחלל, ליצור פעילות מסחרית של תיירות, כריית מחצבים וייצור בתנאי חוסר כבידה. קולומבוס הגיע לאמריקה במימון מלכת ספרד וסוחרים מקומיים, ניל ארמסטרונג נחת על הירח במימון ממשלת ארצות הברית, ואם ממשלות העולם לא יזדרזו לממן את פריצת הדרך הבאה — בהחלט יכול מאוד להיות שהאדם הראשון שיצעד על מאדים ישוגר במשלחת פרטית, עם לוגו של קוקה־קולה על החליפה.

נכון, לא הכל חיובי עדיין. ב־9 בדצמבר התרסק בנחיתה SN8, האבטיפוס של חללית המטען והנוסעים הגדולה שאמורה יום אחד לנחות על הירח, כך ששלב הניסוי רחוק מלהסתיים. וגם אחרי שזה יקרה תיירות חלל עדיין תהיה עניין למיליונרים כבדים בעשור הקרוב. ובכל זאת אי אפשר שלא להריח כבר את הירח מתקרב: וירג'ין גלקטיק של ריצ'רד ברנסון תתחיל בקרוב להציע טעימות חלל, טיסה אל גבול האטמוספירה והתנסות בתנאי חוסר כבידה, בעלות של כ־200 אלף דולר. תיירות חלל בהיקפים גדולים — ובמחירים נגישים יותר (יחסית) של עשרות אלפי דולרים לחופשה — עתידה להתחיל לקראת 2040, כשהוזלת השיגורים תאפשר בניית תחנות חלל מסחריות גדולות. מדובר בעוד לא מעט שנים, ועדיין בהרבה פחות זמן מאז קולומבוס גילה את אמריקה ועד שהחלו טיסות זולות לסיילים של חג המולד בניו יורק.

/// אודי עציון

9

לא עוד מועדון סגור

הצעירים נכנסו לבורסה בהמוניהם

משבר הקורונה גרר פעם אחר פעם תוצאות מנוגדות לכל תחזית. משברים מפילים את שוק המניות? השנה מסתיימת עם עליות לשיאים חדשים. משברים מאזנים מעט את הפערים החברתיים? בתום שנת הקורונה העשירים מעולם לא היו עשירים יותר, במידה רבה באדיבות מסוקי הכסף הממשלתי, שאיכשהו פיזרו יותר מעל האזורים האמידים. אבל הפתעה חיובית אחת משמעותית קרתה השנה בשוק ההון והיא הכניסה המסיבית של ציבור המשקיעים הפרטיים למסחר במניות.

מדובר בעיקר במילניאלז שעד היום נרתעו מלהיכנס לבורסה — גם כי זה נראה כמו משחק קפיטליסטי של גדולים שנוגד את עקרונות השיתוף שלהם, וגם משום שכילדים, רבים מהם ראו את הוריהם מתרסקים כלכלית במשבר הפיננסי הגדול של 2008. אבל הקורונה סגרה אותם בבית משועממים, מזפזפים באפליקציות בחיפוש אחר תחביבים חדשים. כמעט בלית ברירה הם גילו את רובינהוד ודומותיה, אפליקציות פשוטות ונגישות למסחר בניירות ערך.

בניגוד לכל התחזיות ובשיא התנודתיות בשווקים, המילניאלז גילו שכלכלת שיתוף וטכנולוגיה זה יופי, אבל אפשר לא רק ליהנות מהן אלא גם להרוויח מהן. והרבה. 2020 מסתיימת עם השתתפות שיא של ציבור המשקיעים הרחב במסחר בבורסות – משיעור היסטורי של 10%–15% ל־20% מהמסחר.

גם אם שנה אחת לא איזנה את הפערים, הנוכחות הגדולה של דור המשקיעים החדש — שהראה תחכום כשנכנס דווקא בירידות ולא בעליות כנהוג — תוכל לתרום בהמשך לצמצום הפערים הכלכליים. המשקיעים הכבדים והגופים המוסדיים אמנם עדיין שולטים באחוזים, אבל הצעירים כבר מכתיבים חלק מהטון.

/// סופי שולמן

10

יוצאים מהחושך לאור

ענף האנרגיה הירוקה בישראל קיבל דחיפה ענקית

בכל הקשור לאנרגיה מתחדשת ישראל נמצאת בפיגור הרחק מהעולם. בעשור החולף, בעוד העולם נאבק בהתחממות הגלובלית באמצעות מעבר לאנרגיות ירוקות, ובראשן שמש ורוח, הישראלים היו שקועים עמוק בבוץ הקרבות הממושכים על קידוחי הגז — אנרגיה זולה יותר ומזהמת פחות מפחם, ועדיין אנרגיה מזהמת. שיעור החשמל שמיוצר מאנרגיות מתחדשות בישראל עומד על 7% בלבד, לפי נתוני רשות החשמל — הרחק מיעדי משרד האנרגיה (10%) והרחק מאוד מהממוצע העולמי שעמד על 17%, נכון ל־2017. ובכל זאת יש סיבה טובה לאופטימיות, כי השנה התחוללה מהפכה של ממש בתחום — ומה שלא עשו הפוליטיקאים, עשה השנה השוק הסיני.

הביקוש העולמי הגובר למתקנים סולאריים גרם לסינים להגביר משמעותית את היקפי הייצור שלהם, מה שהוביל בתורו לצניחה של כ־90% במחיריהם. עקב זאת ייצור חשמל משמש נהפך לאמצעי הזול ביותר בשוק. ביולי 2020 הוציאה רשות החשמל מכרז ראשון להקמת מתקנים סולאריים, שקיבע תמחור זול במיוחד של 19.9 אגורות לקילוואט/שעה — 25% פחות מזה של תחנות הכוח של חברת החשמל, הפועלות בכוח גז טבעי כאשר החידוש העיקרי הוא שהמתקן כולל יכולות אגירת חשמל באמצעות סוללות ליתיום־יון, שמאפשרות למתקן הסולארי לספק חשמל מסביב לשעון, ולא רק בשעות האור.

המכרז הוכתר כהצלחה מסחררת, והשדות הסולאריים, שנמצאים כעת בהליכי הקמה, עתידים לשלש את הנתח של אנרגיות מתחדשות ל־20% בתוך 4 שנים. במשרד האוצר שאבו עידוד מרף המחירים החדש ובנובמבר פרסמו סוף סוף את המכרז להקמת שדה סולארי ענקי בדימונה, שאותו ניסו לקדם כבר תקופה ממושכת, על שטח של כ־3,000 דונם.

עם כל הכבוד למהפכת הגז, האנרגיה הסולרית היא העתיד — עבור המאבק בהתחממות הגלובלית, עבור החתירה לעצמאות אנרגטית ועבור המחאה נגד יוקר המחיה.

// ליאור גוטמן