ג'

סיקה קלואז (Cluess) מכירה מקרוב מפלצות ושדים. כסופרת שחתומה על סדרת ספרי "ממלכת האש" הפופולרית, היא מתמחה בבריאת עולמות פנטסטיים שבהם כוחות האור נלחמים בכוחות הרשע. אבל את הכוח של המפלצת הקטנה שבתוכה היא כנראה לא הבינה עד הסוף. בתחילת החודש נקלעה קלואז למלחמה בטוויטר עם הפעילה החברתית השחורה לורנה גרמן (Germán), שטענה כי צריך להפסיק ללמד ילדים ספרות שנכתבה לפני שנות החמישים, כי היא רוויה בגזענות, מיזוגיניה ושאר תפיסות חשוכות. קלואז (הלבנה) יצאה להגנת הספרות הקלאסית ותקפה את גרמן, אבל באופן נמוך ואישי עם ביטויים כמו "תפסיקי לקחת סמים" ו"שבי על מחט של פטיפון ותסתובבי עליה".

עד מהרה קלואז ספגה מטר של תגובות־נגד זועמות שהאשימו אותה בגזענות ובעידוד אלימות. היא מיהרה לפרסם התנצלות רשמית, אבל זה היה מאוחר מדי —  הסוכן שלה, ברוקס שרמן מהוצאת הספרים הענקית יאנקלוב וניסביט, שמייצגת שורת סופרי רבי־מכר, נשיאים ואפיפיורים, החליט לפטר אותה כלקוחה בעקבות המקרה. "אני מציב לעצמי כמה סטנדרטים אישיים ומקצועיים למען שמירה על הערכים שבהם אני מאמין", הודיע בציוץ בטוויטר, שבו גינה בפומבי את קלואז.

זו לא הפעם הראשונה שטוויטר המיט אסון על סופרים בז'אנר שנקרא "מבוגרים צעירים" (Young Adults, או בקיצור YA), שפונה לגילי 16–25 — כאלה שכבר אינם ילדים, אך עדיין לא מבוגרים כבדי ראש — ולרוב מתמקד בעולמות פנטסטיים מלאי ערפדים ושדונים. בשנים האחרונות קהילת "טוויטר YA" נהפכה לזירת קרב ערה של מאבקים חברתיים. בהשפעת המחאות הבוערות של התקופה והמהפכות שהן חוללו גם בקולנוע ובטלוויזיה, הלכו וגברו הדרישות להגביר את הגיוון אנושי בייצוגים הספרותיים ולהפגין רגישות חברתית לנשים ומיעוטים. אלא שמה שנועד במקור לשמש כלי ביקורת חשוב מידרדר יותר מדי פעמים לקרבות ביטול — אספסוף טוויטר צדקני, שמפעיל מבחני טוהר וקורא להחרמת יוצרים ויצירות רק לשם צבירת נקודות זכות סימבוליות.

וכך, סופרים, עורכים וסוכנים — מרביתם אמריקאים לבנים — שגוערים אחד בשני על טיפול לא רגיש בנושאים כמו גזע, דת, מגדר או נטייה מינית, הצליחו במחי המקלדת לטרפד פרסום של ספרים שזה עתה יצאו ממכבשי הדפוס, ולרסק קריירות של סופרים צעירים שלא הבינו למה הם נכנסים. התוצאה היא ברדק אחד גדול בין שני מחנות: האחד מאשים את השני בפריבילגיה לבנה, השני במשטרת מחשבה.

שונאים עוד בטרם קראו מילה

"אני מתבוננת בלוקאס, מופתעת מהדרך העניינית שלו לדון על חצאי אלפים וקוסמים והתנהגותו הידידותית כלפי אחד מהם. רוב הגרדניאנים לא בוטחים בחצאי האלפים באותו האופן שהם לא בוטחים בשדוני אלפסיג. זה מובן, שהרי כמעט חוסלנו כמה פעמים. מובן שאנחנו רוצים לשמור על הגזע שלנו טהור ושלם"

מתוך "The Black Witch" של לורי פורסט

מלאה בכוונות טובות קהילת ה־YA החלה להעיר ולהאיר על סופרים וסיפורים שסובלים ממיזוגיניה, ייצוג חסר, הומופוביה או גזענות. כולן טענות לגיטימיות בתחום שהוא בהחלט לבן מדי, גדוש בייצוג חסר וסובל מחוסר רגישות חברתית. במקביל תעשיית הספרים עצמה התחילה לנסות לספר סיפורים כוללניים יותר ומודעים חברתית. הבעיות התחילו לצוץ כשחלק מהביקורת והביטול של ספרים וסופרים נעשו לפני שהספר התפרסם, ופעמים רבות בלי שהמבטלים קראו אותו — מה שבדיעבד נראה כמו פרשנות יתר של קוראים לבנים. המצב החמיר עד כדי כך שקהילת ה־YA כונתה "קניבליסטית" — אוכלת את חבריה.

כך למשל, "The Black Witch", ספר הביכורים של לורי פורסט שעוסק במכשפה צעירה עולה לגדולה בעולם של קוסמים שמרנים, לא הספיק להגיע לחנויות, לפני שנחת בידיים של שונה מורגן, משפיענ.ית ספרות מבוגרים־צעירים (סופרים, מבקרים או קוראים עם עוקבים רבים ברשתות החברתיות שזוכים לקבל ספרים לפני צאתם לאור) שתיאר.ה את הספר "המסוכן והפוגעני ביותר שקראתי אי פעם".

הביקורת, שהתפרסה על פני 8,700 מילים, האשימה את פרוסט במתן במה מסוכנת לדמויות גזעניות שמעודדות רצח של גזעים שלמים (גם אם מומצאים), ובעיקר טישטשה בין נקודות מבטן של הדמויות לזו של הסופרת — מהלך בעייתי בכל טקסט ביקורתי, אבל בייחוד בכזה שמנתח ספר על גיבורה שמתנערת מהאידיאולוגיות הגזעניות (כלפי גזעים מומצאים) שעל ברכיהן גדלה.

למרות כל זאת, הביקורת נהפכה ויראלית בקהילת הטוויטר YA, ששמה פעמיה למקום העלייה לרגל של דירוגי הספרים "Goodreads" כדי להראות לעולם מה היא חושבת על הספר שלא קראה. בתוך כמה ימים היו לספר אלפי דירוגים של כוכב אחד ויותר מאלף ביקורות. "לרוב איני מדרג ספרים", כתב אחד והוסיף "גם אין לי כל כוונה לקרוא אותו". "דירגתי בלי שקראתי", כתב אחר שהעניק לו כוכב אחד, "אני לא אקרא את מופע האימים הזה".

אחרי שהספר יצא — ללא שום דיחוי ובלי שפורסט הגיבה באופן ראוי לציון לסקנדל — המגזין המשפיע "קירקוס ריוויוז" העניק לספר ביקורת מחמיאה ונתקל בתגובת נגד כה חריפה ברשתות שהוא נאלץ לפרסם מאמר המשך. "הספר אכן נוטף [גזענות והומופוביה] — אבל אני טוענת שזה לא ספר גזעני, הומופובי או מיזוגיני", כתבה מבקרת הז'אנר של המגזין. "לספרות יש היסטוריה ארוכה כמקום שבו אנו מתעמתים עם הכיעור שלנו, ותפקידה לעורר מחשבה. אנו מרגישים כי 'המכשפה השחורה' מתאימה למסורת זו".

אי־רגישותו של בוחן הרגישות

"לו יכולתי לשמור את החיוך הזה בבקבוק, הייתי עושה זאת. מגיע לעולם לראות את זה. למצוא דרך להשתמש בחיוך הזה כדי לתדלק אומה שלמה, לשחרר אותו לעולם כדי לסייע לקורבנות טבח העם ברואנדה לפני כמה שנים. החיוך שלו יכול לפתור כל כך הרבה בעיות".

מתוך "A Place For Wolves", ספרו הגנוז של קוסוקו ג'קסון

יש כאלו הרואים בפעילות קהילת ה־YA מסעות נקמה וביוש צדקניים, שמאחורי חלק מהם נמצאים מניעים כלכליים — לדחוק מתחרים לשוליים. אחרים טוענים כי הם חושפים ספרים שמנציחים סטריאוטיפים רעילים. שני הצדדים צודקים. ההתנגשות נהפכה ברורה במיוחד מאז ינואר שנה שעברה, אז פרצה שערורייה חדשה סביב אמילי וון ג'או, סופרת סינית־צרפתית, כשספר הביכורים שלה התחיל לספוג ביקורות על הגזענות הסמויה שבו.

"Blood Heir" היה אמור לצאת במאי כחלק הראשון מטרילוגיית "האימפריה הקירילית" ולתאר עולם שבו מיעוטים מדומיינים משועבדים. אלא שחברים בקהילת הטוויטר YA טענו כי הספר, שעוסק בעבדות, מוחק את העבדות השחורה משום שהוא מתאר עולם שבו "דיכוי הוא חסר צבע". ג'או הסבירה כי כלל לא תיארה את החוויה השחורה, אלא את זו האסייתית — "הספר דן בסחר בבני אדם, תופעה רווחת בתעשיות רבות ברחבי אסיה, כולל במדינת מולדתי", היא כתבה לקהילה.

"את לא חסינה בפני האשמות בגזענות רק בגלל שאת אסייתית. גזענות היא מערכתית, במיוחד נגד שחורים", צייצה לה אלן הו, אחת ממייסדות עמותת WNDB, שהודתה כי כלל לא קראה את הספר. היא ומבקרים קולניים אחרים מיהרו לנכס לעצמם את הגזענות המערכתית שבספרה בגלל זווית הראייה האמריקאית שלהם. הם פשוט לא יכלו לראות אחרת.

למרות כל זאת, ובהתאם לכללי הקהילה החדשים, ג'או התנצלה והודיעה כי היא משהה את פרסום הספר: "הנרטיב וההיסטוריה של העבדות בארצות הברית הם לא משהו שאני יכולה, או התכוונתי לכתוב עליו, אבל אני מכירה בכך שאני לא כותבת רק בהקשר התרבותי שלי. אני כל כך מצטערת על הכאב שגרמתי".

במערכה הזאת כולם יצאו מפסידים. ג'או נאלצה לעכב את הוצאת ספרה בחצי שנה כדי לפרסם גרסה חדשה שלו בשינויים קלים. הו סיפרה כי קיבלה איומים ברצח שעליהם דיווחה למשטרה, ואילו קהילת YA ספגה כותרות שליליות בכלי התקשורת הגדולים כמו: "איך אספסוף טוויטר רמס את הקריירה של סופרת מהגרת מתחילה", או "העליהום האחרון בטוויטר דחף כוכבת צעירה לביטול עצמי".

אחד ממבקריה של ג'או היה קוסוקו ג'קסון, סופר שחור הומו צעיר מארצות הברית, שעבד בהוצאות לאור ענקיות כקורא רגישות. באותם ימים הוא בעצמו עמד לקראת צאת ספר הביכורים שלו, "A Place for Wolves", שתיאר את סיפור אהבתם של שני גברים שחורים שנקלעים לאזור קוסובו בזמן המלחמה. הספר, שנועד למבוגרים־צעירים, זכה לביקורות ראשוניות חיוביות ונהנה מחותם הגיוון התורן OwnVoices#. אבל מהר מאוד כל זה השתנה, והאווירה הרעילה שהוא היה חלק ממנה חנקה גם אותו. "ג'קסון עבר דמוניזציה בידי הקהילה שהוא פעם עזר למשטר", כתבו ב"סלייט".

הביקורת במקרה הזה לא היתה על ייצוג, אלא על הרקע של הסיפור: "הסופר רידד את מלחמת קוסובו ואלפי האזרחים שנרצחו ונעקרו מבתיהם לסיפור רקע. רקע שבו שתי הדמויות שלו אינן מוסלמיות או קשורות לטרגדיה הזו", צייצה חברה בקהילת טוויטר YA בפברואר. "הייתי רוצה לראות את הסיפור הזה נכתב בידי מישהו שמבין אותו לעומק", כתבה תמרה קוק, סופרת מבוגרים־צעירים לבנה והמבקרת הראשונה של הספר ב־Goodreads בפברואר, "אך במקום זאת אנו מקבלים את סיפורם של מערביים מיוחסים שראו את הסכסוך... לא צפינו בסבל שנגרם לאלבנים דרך עיני הדמויות הראשיות, צפינו בסבלן של הדמויות הראשיות". שלושה ימים מאוחר יותר ג'קסון החליט לגנוז את הספר ומסר התנצלות גורפת לקהילה: "לא הצלחתי להבין היטב את האנשים והסכסוך שהצבתי סביב הדמויות שלי. עשיתי עוול להיסטוריה ולאנשים שסבלו".